בס"ד כ"ו אב תשפ"ב
הלכות
והנהגות לחודש אלול
משה עלה להר בראש חודש אלול
1.
דברים, פרשת עקב, פרק ט
(ח) וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת ה'
וַיִּתְאַנַּף ה' בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם: (ט) בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת
לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר
אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא
שָׁתִיתִי: (י) וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים
בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם
בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל: (יא) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם
וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת
הַבְּרִית: (יב) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ
אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ
לָהֶם מַסֵּכָה: (יג) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה
וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: (יד) הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה
אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב
מִמֶּנּוּ: (טו) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי
לוּחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי: (טז) וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה'
אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר
צִוָּה ה' אֶתְכֶם: (יז) וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל
שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם: (יח) וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה'
כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי
וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע
בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ:
2.
רש"י דברים פרק ט פסוק יח
(יח) ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום - שנאמר
(שמות לב, ל) ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה. באותה עלייה נתעכבתי ארבעים יום. נמצאו
כלים בכ"ט באב. שהוא עלה בשמונה עשר בתמוז, בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא
לישראל ואמר לו למשה (דברים י, א) פסל לך שני לוחות, עשה עוד ארבעים יום, נמצאו
כלים ביום הכפורים. בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה ואמר לו למשה
(במדבר יד, כ) סלחתי כדברך. לכך הוקבע למחילה ולסליחה. ומנין שנתרצה ברצון שלם,
שנאמר בארבעים של לוחות אחרונות (דברים י, י) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים, מה
הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס:
3.
פרקי דרבי אליעזר פרק מו
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר
אַרְבָּעִים יוֹם עָשָׂה מֹשֶׁה בָּהָר, קוֹרֵא בַמִּקְרָא בַּיּוֹם וְשׁוֹנֶה
בַמִּשְׁנָה בַּלַּיְלָה. וּלְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם לָקַח אֶת הַלּוּחוֹת
וְיָרַד אֶל הַמַּחֲנֶה. וּבְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת,
וְהָרַג אֶת לִיְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְעָשָׂה אַרְבָּעִים יוֹם בַּמַּחֲנֶה עַד
שֶׁשָׂרַף אֶת הָעֵגֶל וְכִתְּתוֹ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וְהָרַג אֶת כָּל אֲשֶׁר
נָשַׁק לָעֵגֶל, וְהִכְרִית עֲבוֹדָה זָרָה מִיִשְׂרָאֵל, וְהִתְקִין כָּל שֵׁבֶט
בִּמְקוֹמוֹ. וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה
עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה [דברים י, א]. וְהֶעֱבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל הַמַּחֲנֶה,
שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה עוֹלֶה לָהָר, שֶׁלֹּא יִטְעוּ עוֹד אַחַר הָעֲבוֹדָה זָרָה. וְהַקָּדוֹשׁ
בָּרוּךְ הוּא נִתְעַלָּה אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּאוֹתוֹ שׁוֹפָר, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים
מז, ו] עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר. וְעַל כֵּן הִתְקִינוּ
חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ תּוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל בְּכָל
שָׁנָה וְשָׁנָה.
4.
רא"ש מסכת ראש השנה פרק ד
סימן יד
ונראה לי דטעות סופר בפרקי דרבי אליעזר מה שכתב
ועשה ארבעים יום במחנה שהרי בהר היה שלשה פעמים ארבעים יום ובשבעה עשר בתמוז שבר
את הלוחות ודן את ישראל ובשמונה עשר עלה וירד בתשעה [ועשרים] באב ובר"ח אלול
עלה.
5.
סיכום קצר:
1)
בפעם ראשונה משה עלה
מיד אחרי מתן תורה בז' בסיון. כשירד בי"ז בתמוז אחרי ארבעים יום הוא ראה את
העגל, שבר את הלוחות וטחן את העגל.
2)
מיד למחרת בי"ח
תמוז עלה משה בפעם שניה לבקש רחמים על ישראל ארבעים ימים של כעס. בסופם משה נענה
על ידי ה' ונאמר לו "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים". יורד משה
בכ"ט אב.
3)
בפעם השלישית עולה
משה בר"ח אלול להר סיני עם הלוחות שחצב מתוך האוהל שלו בידו כדי שה' יכתוב
עליהם את מה שהיה כתוב על הלוחות הראשונים. נשתהה משה בהר ארבעים יום שבהם התפלל
לה' שיסלח לעם ישראל. וביום הכיפורים אמר לו ה' "סלחתי כדבריך" ונתן לו
את הלוחות השניות (ועיין עוד רש"י תענית ל' ע"ב ד"ה שנתנו בו לוחות
אחרונים. ועיין לתוס' ב"ק דף פ"ב ד"ה כדי, שיש להם חשבון אחר).
מקור המנהג לתקיעת שופר/אמירת סליחות
6.
רא"ש מסכת ראש השנה סוף פרק
ד[1]
תנא בפרקי דרבי אליעזר פרק מ"ו רבי יהושע
בן קרחה אומר...ולכך התקינו חכמים שיהו תוקעין שופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה כדי
להזהיר את ישראל שישובו בתשובה שנאמר (עמוס ג, ו): "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר [וְעָם
לֹא יֶחֱרָדוּ], [ל]וכדי לערבב את השטן שלא להשטין על ישראל עד
כאן.
וכן נהגו באשכנז לתקוע כל חדש אלול בקר
וערב אחר התפלה...
אמר לי רב כהן צדק מנהג בשתי ישיבות לומר
תחנונים בהני עשרה יומי שבין ר"ה ליום הכפורים וכן אומר רב עמרם ורב האי מנהג
לומר תחנונים בהני עשרה ימים בלחוד. [מ]ושמעינן דמקצת אתרוותא קיימי
מראש חודש אלול ואמרי דביה סליק משה להר פעם שלישית ונחת בלוחות שניות ביום
הכפורים וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו. להרי"ץ גיאות ז"ל ואנן
מנהגינו מהנך [נ] דקיימי מראש חודש אלול.
7.
קרבן נתנאל מסכת ראש השנה פרק
ד
[ל] וכדי לערבב השטן. בגי' שלפנינו אינו בפרקי
ר"א.
[מ] ושמעינן דמקצת אתרוותא. דברי רבינו הם.
[נ] דקיימי מראש חדש אלול. ע"כ דברי
הרי"ץ גיאות.
8.
שולחן ערוך או"ח סימן
תקפא סעיף א
נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש
חדש אלול ואילך עד יום הכפורים. הגה: ומנהג
בני אשכנז אינו כן, אלא מראש חדש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית, ויש מקומות
שתוקעין גם כן ערבית; ועומדים באשמורות לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה; ואם
חל ראש השנה ב' (או) ג' - אז מתחילין מיום א' שבוע שלפניו (מנהגים).
9.
שער הכוונות (דרושי ר"ה
הקדמה) דף פט ע"ד
ענין הסליחות של בני ספרד באשמורת הבוקר ליל חדש
אלול עד יוה"כ העיד לי כהר"י סאגי"ש ז"ל שהוא ראה למוז"ל
שהיה אומר מלה במלה עם הצבור.
10.
כף החיים תקפא ס"ק יג
ומיהו הנוהגים כדברי השולחן ערוך יש נוהגין
לתקוע גם כן בסליחות באמרם י"ג מידות וגם קודם תתקבל. כדי לקיים דברי הכל.
11.
ספר אבודרהם סדר תפלת ראש השנה
(עמ' רס)
ויש מקומות שנוהגין להשכים מראש חדש אלול כי
בראש חדש אלול עלה משה להר פעם שלישית לקבל לוחות שניות והתפלל בהם על ישראל
ונתקבלה תפלתו ונתנו לו הלוחות וירד ביום הכפורים ונקבע יום מחילה וסליחה לדורות. והדרשנים
אומרים סמך לדבר (שיר
השירים ו, ג) אני לדודי ודודי
לי ראשי תיבות: אלול, וסופי תיבות ד' יודי"ן מספר מ' יום. וכן (דברים ל, ו) "ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך ראשי תיבות: אלול. וכן (ישעיה נט, כ): "ובא לציון גואל ולשבי" שתי אותיות אחרונות של גואל ושתי
אותיות ראשונות של ולשבי הרי אלול.
קושית הבית יוסף
12.
בית יוסף אורח חיים סימן תקפא
לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעין בראש חדש
אלול וכו' שנאמר אם יתקע שופר בעיר וכו'. איכא למידק שכבר הביא ראיה משופר שתקעו
במדבר ולמה ליה תו לאיתויי ראיה מ"אם יתקע שופר בעיר"?
יש לומר
משום דאיכא למידחי דאף על פי שעל ידי שופר נמנעו ישראל במדבר מלחטוא אינו מפני
שהשופר מיוחד לכך דהוא הדין אם היו מעבירין כרוז היו נמנעים על ידו מלחטוא לכך
הביא מ"אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" דמשמע שקול השופר גורם להחריד
האדם מפחד יי' ומהדר גאונו.
ועוד יש
לומר דמשופר המדבר לא למדנו אלא שעל ידו נמנעו מלחטוא אבל עדיין אנו צריכין ללמוד
שעל ידי קול שופר אדם מתעורר לשוב בתשובה ולכך הביא פסוק ד"אם יתקע שופר בעיר
ועם לא יחרדו".
13.
דרישה אורח חיים סימן תקפא [על
דברי הב"י]
אך קשה דאם כן למה לי ראיה משופר מדבר? ולפי מה
שכתבתי לעיל בפרישה לא קשה מידי.
14. פרישה
אורח חיים סימן תקפא
לא יחרדו [וכו']. הוקשה לו לרבינו אם כן שהטעם
כדי לעורר העם לתשובה יותר היה לנו להעמיד להעם חכמים שידרשו ברבים בכל קהילה
ויעוררו העם לתשובה לכן אמר שהתקיעה בכל החדש היא גם כן כדי לערבב השטן אבל אין
לומר דתוקעין מהאי טעמא לחודיה כדי לערבב דאם כן מה יום מימים, ומאי שנא עכשיו
דמערבבים השטן אלא משום שישראל עושין תשובה והוא לא יעכב התשובה. אם כן ממילא
צריך אתה לומר גם כן שעכשיו מוזהרין ישראל יותר לעשות תשובה. וא"ת ואם כן למה
לי הלימוד משופר מדבר יש לומר דמה שכתב וכדי לערבב השטן כאילו אמר ועוד כדי לערבב.
אלא שקשה למה מתחילין בראש חדש? שבוע שלפני ראש השנה היה להן להתחיל, כמו בסליחות
ותחנונים! אלא דטעם ההתחלה בראש חדש מכח שופר של מדבר וכיון שבשבוע שחל בו ראש
השנה צריכין גם כן לתקוע כדי לעורר העם לתשובה לכך אין פוסקין וחוזרין ומתחילין
אלא תוקעין כל החדש ועיין בדרישה.
15.
ב"ח אורח חיים סימן תקפא
ולפי שעדיין לא ידענו למה תוקעין כל החדש אמר
שהוא להזהיר על התשובה ומשופר המדבר למדנו שמתחילין בראש חדש ולפי שלפי זה קשה דגם
כל עשרת ימי תשובה יתקעו כדי להזהיר על התשובה על כן אמר וכדי לערבב השטן שלא
יהא נודע לו מתי יהא ראש השנה דמטעם זה אין ראוי לתקוע אלא לפני ראש השנה בלבד
ומיהו מטעם זה בלחוד היה מספיק לתקוע שלשה או ארבעה ימים לפני ראש השנה אבל מטעם
דלהזהיר על התשובה צריך כל החדש...
האם אומרים סליחות בראש חודש?
16.
שו"ת הרמ"ע מפאנו
סימן עט
לשומרים לבוקר. [קרימונה למהר"ר אבוהב מנחם
הכהן].
שאלה, המשכימים מתחלת חדש אלול להתחנן קודם עמוד
השחר אם יגונה המתחיל בראש חדש עצמו לומר תחנות.
תשובה, לא נהגו הקהלות להתחיל אלא ממחרת החדש
והוא הנכון...
17.
מגן אברהם סימן תקפא ס"ק
ב
מר"ח אלול ואילך. אבל בראש חודש אין אומרים
סליחות ותחנונים.
18.
קול צופייך שופטים תשנ"ז
[מרן הגר"מ אליהו]
והנה, השו"ע כותב שנוהגים לקום באשמורת
מראש חודש אלול ואילך (תקפא,
א), ואומר בעל ה'כף
החיים' (ס"ק
טו) שראש חודש לאו דוקא
אלא קמים מב' אלול. והרי כתוב מראש חודש אלול? אלא זה בא לומר לך שראש חודש אלול
הוא ראש חודש מיוחד. יש בו שופר, יש בו סליחות, ומן הראוי להתחיל כבר מראש חודש,
אלא שאין אומרים תחנון ווידוי וי"ג מידות בר"ח, אז מתחילים מב' אלול,
אבל דברים שכן אפשר לעשות אותם כבר מר"ח, כגון תהלים ומוסר ומצוות בהתלהבות
וכד', תתחיל כבר מראש חודש, ואל תחכה לב' אלול.
כיצד לומר סליחות
19. ספר עבודת הקודש - מורה באצבע - סימן ח
[רמד] אשר כח בו לקום לסליחות אשריו. וקודם יברך
כל הברכות ואחר כך יאמר תקון חצות, ואחר כך יאמר סליחות. והעיקר הוא לאומרם כהוגן
בשפל קול התחנ"ה, ולהבין מה שמוציא מפיו, ועפעפיו יזלו מי המרים על אשר חטא,
ויראה עצמו שהוא מזומן לדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא היודע מחשבותיו
ומרמותיו, אז יכנע לבבו הערל. ואין לצעוק צעקות כעומד ברחוב, וכסיל לא יבין מה
שאומר, כי בקול רנה יצעק צעקה. ולו חכמו ישכילו כי חס ושלום לירתו תרתי גיהנם,
שאונסים עצמם לקום ולאבד שינתם לבא לבית הכנסת, וגם פה לא עשו מאומה רק צעקות, הלא
זה שמם סליחות ולא צעקות, ויספיקו שתי דברות אלו למי שיש לו לב.
20. מועד לכל חי - סימן יא אות כב
הרב
הגדול מופת הדור בספר המורה אות רמד, חרה אפו על הצועקים בסליחות בקולי קולות
יעוין שם, ולי עבדו אפשר ללמד זכות על מה שצועקים דמכוונים על דרך שאמרו חכמינו
זכרונם לברכה, דאחד מן הדברים הקורעים גזר דינו של אדם הוא הצעקה, אלא דיהיו
בדחילו ורחימו. וכמו שכתוב בתיקונים תיקון ע, ומאן דמשתמע קליה בין באורייתא בין
בצלותא בין בצעקה בלא דחילו. מיד וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה'. יעוין שם.
ועיניך תראינה בזוהר הקדוש סדר שמות דף כ ריש ע"א, דהפליג מאד במעלת הצעקה
דמושלת על מדת הדין, ועל ידה נוחל העולם הזה והעולם הבא. ונקראת צלותא שלימתא ולא
הדרא רקניא. והיא קרובה להקדוש ברוך הוא יתיר מכולהו. יעוין שם. אלא דצריך שיהיה
בשקל הקודש לא בדרך הוללות חס וחלילה והוא פשוט. ועיין חמ"י דף טו ע"ב.
21. ספר עבודת הקודש - מורה באצבע - סימן ח
[רמה]
לא בשביל אמירת סליחות יתפלל תפלה שלא בזמנה ויישן בתפילין, כי יצא שכרו בהפסדו,
וטוב לו להתפלל כהוגן ולא יאמר סליחות.
[רמו]
זה עיקר העבודה לשמור העיקרים ולהוסיף, לא לזלזל בעיקר ולקיים התוספת.
22. ברכי
יוסף אורח חיים סימן תקפא ס"ק ג
מי
שקם באשמורת וכבר הצבור אומרים סליחות ואין פנאי לומר תקון חצות וסליחות וצריך
לבטל אחד מהם, טוב שיאמר תיקון חצות כסדר האר"י זצ"ל, והוא עיקר גדול
יותר ויותר מהסליחות. הרב מהר"ם זכותו בתשובה כ"י.
23. ברכי
יוסף שם ס"ק ו
יותר
טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הצבור מללמוד. הרב טור ברקת. וכן ראיתי
לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים, ובחודש אלול היו מניחין קצת
מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים.
התרת נדרים
24. ש"ך
על התורה (סוף פרשת מטות, גמטריאות):
'לא
יחל דברו
ככל' סופי תיבות אלול לומר
שבאלול קודם ראש השנה יעשה התרה לנדריו.
25.
כף החיים תקפא ס"ק יב
ומה
שנוהגין לעשות התרת נדרים ארבעים יום קודם ראש השנה וארבעים יום קודם יום הכיפורים
הוא ע"פ מ"ש בזוהר פרשת פקודי (דף רמ"ט ע"ב) דמי שנתחייב
נזיפה או נידוי בב"ד של מעלה ישאר בנידויו ארבעים יום ואינה נשמעת תפלתו יעוין
שם. ועל כן נוהגין לעשות התרה וליזהר מכאן ואילך בכל עניניו שלא יתחייב ח"ו
נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה ואין נשמעת תפלתו בראש השנה וביום הכפורים והגם
דבכל זמן צריך ליזהר, מכל מקום בימים אלו הוא יותר קשה. וחסידי בית אל יכב"ץ
אשר בעיר קדשינו ירושת"ו נוהגין לעשות התרה בכל ערב שבת בכל השנה ומנהג יפה
הוא.
תהילים/זוהר
26. כף
החיים תקפא ס"ק ז
ויש
נוהגין ללמוד התיקונים של הזוהר בימים אלו דהיינו להתחיל בר"ח אלול ולסיים
ביוה"כ.
27. כף
החיים תקפא ס"ק כב
כב)
נוהגים בכל יום של ימי החול מר"ח אלול ואילך אחר התפלה אומרים בצבור עשרה
מזמורים תהלים ומתכוונים לגמור כל התהילים ב' פעמים קודם ר"ה והוא עולה כמנין
כפר. וביה"ר שלפני אמירת תהילים לא יאמר עד מלאת ימי שנותינו שבעים שנה (כי
אולי שהקב"ה יגזור לו יותר. אלף למטה שם) וביה"ר שאחר התהילים כיון שאין
אומרים ספר שלם י"ל בזכות מזמורי תהילים שקרינו לפניך ובזכות פסוקיהם וכו'
ואחר היה"ר אומרים קדיש. ואם אין עשרה באמירת תהלים יש לשייר מזמור א'
וואמרוהו אחר שישלימו עשרה ויאמרו קדיש. ובימי תשו' שבין ר"ה ליוה"כ
אומרים יותר מעשרה מזמורים בכל יום כדי לגמור כל התהלים פעם ג' קודם יוה"כ.
מט"א או' ח' מ"ב או' ג'.
28. ברכי
יוסף אורח חיים סימן תקפא ס"ק י
יש
מקומות נוהגים מר"ח אלול שאחר מנחה מכריז השמש שובו בנים שובבים, ומנהג יפה
הוא.
צדקה ומעשרות
29. ספר
עבודת הקודש - מורה באצבע - סימן ח
[רמח]
אשר חנן לו אלהים עושר, חטאיו בצדקה יפרוק, וירבה בימים אלו בצדקה ובלימוד זוהר,
תקונין, משניות, ותהלים.
30. מועד
לכל חי - סימן יא
(יד)
נראה לעניות דעתי דטוב שיפריש מעשרותיו בחדש אלול, דהרי מצינו במדרש מגילת אסתר,
דזכות המעשר אהניא בימי המן, דלא עלה הגורל בחדש אלול, והגם דהוא על זמן מעשר
בהמה, מכל מקום מי שאין לו ממה להפריש מעשר בהמה, מה טוב דיהיה מפרי"ש
פרש"ה מעשר כספים בימים האלה, ומה גם דהוא סוף השנה ועושה חשבון מכל השנה,
וגם יהיה לו כתריס בפני הפורענות ביומא דדינא, ויהיה לו זכות יותר דמכריעו לטובה,
ויכתב ויחתם בספר פרנסה וכלכלה וחיים טובים אמן. ומה טוב דהחדש הזה שבטו הוא
זבולון כמו שכתב בספר עמודי שמים, והרי הוא היה מחזיק ביד לומדי תורה, ולפחות בחדש
הזה יאחז צדיק דרכו של זבולון לעשות צדקה עם עמלי תורה: (טו) כתב בספר מורה באצבע
אות רח"ם, באשר חנן לו אלקים עושר חטאיו בצדקה יפרוק, וירבה בימים האלה בצדקה
יעוין שם, ואנכי המתאבק בעפרות רגליו הקדושים אבוא אחריו ומלאתי את דבריו, דמי
שחננו ה' בעושר ובנכסים לא יראה בעצמו קמצנות ומידת עניות, דמורה דהוא כפוי טובה
בטובתו של מקום, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והביאו רש"י בחומש סדר ראה,
על הפסוק כי ה' אלקיך וזה לשונו, לפיכך לא תכפו את טובתי להראות כאילו אתם עניים,
אלא הראו עצמיכם עשירים, וכיוצא בזה אמרו דרך הלצה בפסוק זה עני קרא וה' שמע כמו
שכתב בספר קב הישר, ובימים האלה דהוא זמן לקצוב מזונותיו, אם רואים מהשמים דזה
יוכל לסבול עניות ואפשר לו להסתפק במועט, גם ה' יתן לו כפי שיעורו ולא יותר, לכן
כל יד המרבה ליתן צדקה בימים האלה, משמיא מיהב יהבי ליה על כל פרוטה ופרוטה תרקבא
דדינרי, אם נותנה בלבב שלם ובלי שום פניה ויוהרא, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים:
[1]
הר"ן על הרי"ף (ראש השנה יב ע"ב) גם ציין לגרסה זו. והטור
העתיק את דברי אביו הרא"ש באו"ח סימן תקפא בשינוי מועט.
