הלכות
תפילין
וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר
שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע [בראשית כב, יט].
יש לדקדק למאי אצטריך למימר "וישב אברהם
בבאר שבע", כיון דאמר דהלך לשם מסתמא ישב שם? ועוד, למה פרט בזה שם אברהם
בלבד, והוה ליה למימר "וישבו" לשון רבים, כדנקיט "ויקומו
וילכו".
ונראה לי בסיעתא דשמיא, דאמרו רבותינו ז"ל
[שבת
קלז ע"ב]: שמים וארץ קימים על ידי מצות המילה,
ואמרתי בסיעתא דשמיא לכך נתנה בשמיני, דקודם מספר שמונה יש מספר שבעה, ושמים וארץ הם
שבעה רקיעים ושבעה ארצות, לרמוז השמים והארץ שהם מספר שבעה ושבעה הם קיימים על
מצות המילה שהיא במספר השמונה הבא אחריהם. ולזה אמר [בראשית יד, יט]: "ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ", שהקנה לו הקדוש ברוך
הוא השמים והארץ, מטעם כי הוא הראשון שנתנה לו מצות המילה אשר בעבורה מתקיימים
השמים והארץ. ולפי זה המילה נקראת באר שבע, כי היא הבאר המשקה ומחיה בזכותה את
השבע שהם שבעה רקיעים ושבע ארצות, כי מזכותה שותים חיות שלהם. וזהו שאמר: "וישב
אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע". ומה שזכה לשוב בשלום שלא
נשחט יצחק ונתרצה להיות האיל תמורתו, בזכות מצות המילה. וזהו "וישב אברהם
בבאר שבע" - היא מצות המילה, בה היה מושבו ואחיזתו, ולכך הצליח וישב עם יצחק
בנו ועם נעריו לשלום אל באר שבע.
נמצא, במצות המילה שהיא בשמיני מתקיימים שמים
וארץ. וידוע כי מצות התפילין היא דומה למצות המילה, לפי ששניהם נקראים אות, שהם
שני עדים של ישראל, שהם חלק ונחלת ה' ומשועבדים אליו. לכך גם במצות תפילין יש מספר
שמונה, כמ"ש במנחות (דף מד ע"א): כל שאינו
מניח תפילין עובר בשמונה עשה והמקיים הרי זה קיים שמונה עשה. וגם בה יש קיום שמים
וארץ, דכתב בספר אספקלריה המאירה [סוף פרשת בא, דף לט ע"א] דארבע פרשיות שבתפילין הם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה, וארבע בתים כנגד
אותיות שם אדנ"י, וידוע כי מן אותיות שם הוי"ה נמשך חיות וקיום לשמים,
ומאותיות שם אדנ"י נמשך חיות וקיום לארץ, ולזה אמר [תהלים קכד, ח]: "עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ", דהיינו ככתיבתו שהוא שם
הוי"ה, וכקריאתו שהוא שם אדנ"י, "עושה" רוצה לומר מתקן.
ובזה יובן [ירמיה לג, כה]: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", והוא
דידוע דהתפילין נקראו חוק, דדריש רבי יוסי הגלילי בעירובין (דף צו ע"א) "ושמרת את החוקה הזאת" [שמות יג, י] על מצות התפילין, ולזה אמר: "אם לא בריתי יומם ולילה" - זו
המילה שקבועה באדם בימים ובלילות, וגם "חוקות" - הם תפילין של ראש ותפילין
של יד שנקראו חוק, אז "שמים וארץ לא שמתי".
א. מצות תפילין חמורה מאד, ומי שאינו מניח
תפילין מחמת שהמצוה אינה חשובה בעיניו, נקרא עם פושעי ישראל בגופן דאתמר עלייהו
בגמרא [ראש השנה יז ע"א] דבר קשה ומר מאד. ועוד
אמר רב ששת: כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה [מנחות מד ע"א]. והמה אות לישראל. וצריך שיכוין האדם בהנחתם, שצונו הקדוש ברוך הוא בארבע
פרשיות אלו, שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, להניחם על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש
כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח
והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא
במוח, וגם את הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו[1].
ב. אחר שלבש הטלית יניח תפילין מיד קודם פרשת
עקידה כדי שיהיו עליו בשעת קריאת שמע דקרבנות שהיא חיוב. ואמרו רבותינו ז"ל [ברכות יד
ע"ב]: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאלו מעיד
עדות שקר על עצמו.
ג. כפי סדר הבחינות העליונות שרומזים להם הציצית
והתפילין, צריך להניח הציצית קודם התפילין. והמניח תפילין קודם – טועה, ועליו נאמר
"בתר דקשישנא לדרדקי" [עיין בבא קמא צב ע"ב]. והפוסקים עשו סימן לסדר זה: "והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב"
[בראשית
ל, מב]. עוד אמרו, סוף ציצית תי"ו, שהוא ראש
תיבת תפילין, ועל כן ציצית ראשי תיבות: צוה יה-ו-ה ציצית
יניחו תחלה, ובספרי הקטן רב פעלים [ח"א או"ח סוף סימן
ד; ועיין תורה לשמה סימן א] כתבתי בתשובה, דאם היה
לובש תפילין בלי טלית גדול דלא היה לו, ואחר כך הביאו לו את הטלית, צריך שיחלוץ
התפילין וילבש ציצית ויניח התפילין אחריו בלא ברכה.
ד. המניחין הטלית וכיס התפילין לתוך כיס אחד,
יזהר להניח כיס התפילין מן הצד של הטלית, דאם יניחנו למעלה מן הטלית - נמצא פוגע
בתפילין תחלה קודם הטלית, ואם יניחנו למטה מן הטלית - אין זה כבוד לתפילין,
דקדושתו חמורה מן הטלית, דאף על גב שהוא מונח תוך הכיס ואינו בגלוי , עם כל זה יש
להקפיד שלא להניחו תחת הטלית, לכך יניחנו מן הצד כדי שלא יפגע בו תחלה, ואם נזדמן
שפגע בתפילין תחלה - לא מפני כך יצטרך להניח התפילין קודם שיתעטף בציצית, אלא גם בכהאי
גוונא שפגע בתפילין תחלה, יזהר ללבוש הטלית קודם התפילין.
ה. בזוהר הקדוש [ח"ג דף רסה ע"א] הפליג מאד בשבח המגיע ליוצא מביתו מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין, והולך
לבית הכנסת ואומר בפתח פסוק: "ואני ברוב חסדך" וכו' [תהלים ה, ח]. ומצוה זו קודמת למצות עשרה ראשונים כמ"ש בשער הכונות לרבינו
האר"י ז"ל [דף ג ריש ע"ג]. ובעיר
שמצויים עוברים ושבים גוים במבואות, וקשה לעשות דבר זה בגלוי - יש חכמים מתחכמים
ללבוש טלית דק ותפילין קטן הרבה, כדי שיתכסה בכובע ואינו ניכר לעין הרואין,
ומורידין הטלית על כתפיהן, ולובשים עליו הגלימא, ובבואם לבית הכנסת מסירין התפילין
הקטן הנזכר, ולובשים תפילין רש"י ורבינו תם שיש להם שם, ומתפללין בהם. וראיתי
להרב חיי אדם (כלל יג אות י) שעשה אופן אחר בדבר
זה, שילבש תפילין הגדולים בביתו ויברך וכו' יעוין שם. ובספרי הקטן רב פעלים [ח"ב
או"ח סימן ה] כתבתי בסיעתא דשמיא בתשובה לפקפק
בדבריו בזה, וסוף דבר העליתי שם שילבש בביתו תפילין של רבינו תם, שיעשהו קטן, וזה
התפילין בלאו הכי אינו מברך עליו, דאין מברכין על תפילין דרבינו תם כאשר נבאר לקמן
[אות
כב]. וכתבתי שם דאין לפקפק בזה ממה שכתב רבינו
ז"ל בשער הכונות [דף יד ע"ד] שצריך להניח של
רש"י קודם רבינו תם, משום דבתחילה קודמין ליכנס מוחין דתפילין דרש"י
ואח"כ מוחין דרבינו תם, דיש לומר דלא קפיד רבינו ז"ל אלא בהיכא שבא
להניחם לקיים עיקר מצותן בקריאת שמע ותפלה, דאז צריך להקדים של רש"י. ועוד
דהוא איירי כאשר בא להניח שתיהם ביחד, דתפילין של רש"י גם כן מונח לפניו, דאז
צריך להקדים של רש"י, מה שאין כן הכא דלובש רבינו תםלבדו, ועוד שאינו מניחו
בשביל עיקר מצותו אלא רק כדי ליכנס בו בפתח בית הכנסת ולומר פסוק ואני וכו' - לית
לן בה, וכאשר כתבתי דבר זה שם בתשובה בסיעתא דשמיא, וכתבנו דאחר שיכנס לבית הכנסת
יסיר של רבינו תם ויניח שם תפילין רש"י ורבינו תם העיקרים שיש לו שם כסדרו,
ויברך עליהם, וזה יותר נכון.
ו. על ידי עטיפת הטלית נתקן חיצניות דעולם
היצירה, ועל ידי הברכה של הטלית נעשה אור מקיף דעולם היצירה, ועל ידי התפילין של
יד נתקן עולם הבריאה, ועל ידי הברכה נעשה אור מקיף דעולם הבריאה, ועל ידי תפילין של ראש נתקן עולם האצילות. והנה בתפילין של ראש יש אומרים שצריך לברך ברכה בפ"ע כדי לעשות אור
מקיף דעולם האצילות, ויש אומרים דאור מקיף
דעולם האצילות אין בנו כח לעשותו על ידינו
אלא נעשה מאיליו, ולכן סבירא להו דאין לברך על תפילין של ראש. והאשכנזים מברכים על
תפילין של ראש גם כן כסברת הגאונים.
ואנחנו בני הספרדים מברכים אחת על תפילין של יד דוקא, כסברת הרי"ף ז"ל [ראש השנה דף יא
ע"א מדפי הרי"ף], אך נכוין בברכה זו על תפילין
של ראש גם כן שהוא לפנינו בשעת הברכה על תפילין של יד . מיהו אם הפסיק בין תפילין
של יד לתפילין של ראש בדבר דחשיב הפסק, אז יברך על תפילין של ראש: "אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות
תפילין". וכן אם אין לאדם תפילין של יד כי אם רק תפילין של ראש, יברך עליו על מצות
תפילין. וידוע הוא כי מן השמים השיבו לרבינו יעקב ממרויש ז"ל [שו"ת מן
השמים סימן ב]: "ואת בריתי אקים את יצחק" [בראשית יז, כא]
הוא הרי"ף ז"ל, וגם לרבינו האר"י
ז"ל לא מצינו שהכריע בפירוש על הסברות הנזכרות של הרי"ף ז"ל
והגאונים ז"ל, ורק זכר שתי הסברות ופירש טעמם ונימוקם [עיין שער הכונות דף יב
ע"ג]. מיהו בספר פרי עץ חיים וגם בעולת תמיד
מצינו סתם דבריו בברכה אחת, וממרוצת לשונו משמע דנוטה אחר שיטת הספרדים לברך אחת:
ז. אסור להפסיק בדבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש. לפיכך לדידן בני הספרדים
דאזלינן בתר מאן דאמר דאין לברך על תפילין של ראש ברכה בפני עצמה, אם טעה ובא לברך על תפילין של
ראש , וכיון שהתחיל לומר "ברוך אתה ה'" נזכר, לא יסיים "למדני
חוקיך" כדי שנראה כקורא פסוק, דאם כן הוה ליה הפסק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אלא יסיים הברכה לברך על מצות
תפילין, כמאן דאמר דמברכין על תפילין של ראש בפני עצמו, וכאשר העלתי בספרי הקטן מקבציאל.
ח. רוב הפוסקים הפשטנים סבירא להו יברך על תפילין
של יד מעומד, ומעוטא דסבירא להו מיושב, והמקובלים ז"ל סבירא להו לברך מיושב.
ובספרי רבינו האר"י ז"ל לא נמצא גילוי לדבר זה. ואנחנו פה עירנו בגדאד
נוהגים לברך מיושב כסברת המקובלים ז"ל, וכן עיקר.
ט. יברך "להניח" בקמץ תחת הה"א,
והוא מלשון "להניח ברכה" [יחזקאל מד, ל], דפירושו התפלה נחה ומונחת במקום הקשר שלא תנוד כה וכה, כמו שכתב הרב משה
זכות ז"ל והביא דבריו במחזיק ברכה (או"ח סימן כה אות ו) יעוין שם. והברכה יברך אחר שהניח התפילין של יד על הקיבורת, ואז תכף אחר הברכה יעשה הקשירה
וההידוק, יען כי הקשירה היא התחלת המצוה, ולא יברך קודם ההנחה על הקיבורת.
י. אסור להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין
של ראש. ואם הפסיק, אין הברכה שבירך על תפילין של יד עולה לתפילין של ראש, וצריך
לברך אז על תפילין של ראש: "אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין". במה
דברים אמורים? כשהפסיק בדברים חיצונים שאינם לצורך הנחת תפילין, אבל הפסיק בדברים
השייכים להנחת תפילין, אין צריך לחזור ולברך על תפילין של ראש. ומכל מקום לכתחילה
יזהר שלא יפסיק כלל, אפילו לרמוז ולקרוץ בעיניו ולרמוז באצבעותיו אסור בין תפילין
של יד לתפילין של ראש, ואפילו אם שמע קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק לענות, אלא שותק
ושומע ומכוין למה שהצבור[2]
אומרים, ואם שכח וענה - אפילו הכי לא יברך על תפילין של ראש.
יא. זמן הנחתם בבוקר - משיראה את חבירו הרגיל
עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו[3]. וטוב
לאחר ולא להקדים. ואם טעה והניח תפילין בעוד לילה ובירך עליהם, אין צריך לחזור
ולברך כשיאיר היום, כנזכר באחרונים ז"ל[4].
יב. בשבת ויום טוב אסור להניחם, מפני שימים אלו
הם עצמן אות, ואם מניח בהם אות אחר נמצא מזלזל בהם. וגם בחול המועד אסור לנו בני
הספרדים להניחם, משום דקיימא לן גם ימי חול המועד הם אות, אבל האשכנזים מנהגם
להניח בחול המועד[5].
יג. מי שחלץ תפליו על דעת לחזור להניחם מיד - לא
יחזור לברך. ואם חלצן להיכנס לבית הכסא - אפילו דעתו ללבשן מיד, צריך לחזור ולברך,
משום דאסור לכנוס בהם לבית כסא. ויש חולקין בזה, ומאחר דספק ברכות להקל, גם בזה לא
יברך, אלא יברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות במחשבה. ואם נשמטו התפילין ממקום
הנחתן שלא בכונה, וממשמש בהם להחזירם למקומן - לא יברך.
יד. מותר לברך על תפילין שאולין, מפני שאדם יוצא
ידי חובה בתפילין של חבירו. אבל אסור לברך על תפילין גזולין, דהוי מצוה הבאה
בעבירה, ועל זה אמר: "ובוצע בירך נאץ ה'" [תהלים י, ג]. על כן לא ילבש אדם תפילין של חבירו שלא מדעת בעלים, דשואל שלא מדעת גזלן
הוא [בבא מציעא מג ע"ב]. ובשעת הדחק, דלא אפשר
לו ללבשם מדעת בעלים, דאינם מצויים לפניו, ואם ימתין יעבור הזמן, אז יש לסמוך על
נדבת לבם של ישראל דניחא להו למעבד מצוה בממונם. וטוב שאחר כך יגיד לבעלים ויבקש
מהם רצון על מה שעשה למפרע אם אפשר לו למצוא אותם.
טו. סדר הנחת תפילין: בתחילה יקשור תפלין של יד
בזרוע השמאלי על הקיבורת, שהוא מקום בשר הגבוה התופח הנקרא קיבורת, ויכסה זרועו
בטלית כדי שתהיה הנחת תפילין של יד בהצנע, ויש סוד בדבר. על כן אפילו יושב לבדו
ואפילו בבית אפל, גם כן יכסה הזרוע בטלית. סימן לדבר 'כי יד על כס' [שמות יז, טז]. ומה"ר יעקב קשטרו ז"ל [ערך לחם או"ח כז, יא] טעמא טעים 'והיה לך לאות על ידך' [שמות יג, ט] – לך לאות ולא לאחרים. ולא יעשה כריכה בקבורת[6], אלא
אחר שיהדק היטב יקשור היו"ד ברצועה עם התפילין, ואף על פי שבלאו הכי
היו"ד קשורה בחוט של גיד עם הבית, משום דאין להפריד [היוד מן] התיתורא לעולם,
כנזכר בזוהר פינחס (דף רלו ע"ב), עם כל זה יש
סוד בדבר לקשור היו"ד ברצועה לכוין להמשיך להיו"ד ש"ע נהורין כמנין
רצועה, שהיא מספר ש"ע עם הכולל. ומה שכתב הרב שלמי צבור ז"ל (דף מ' ע"א הלכה י"א)
כבר הבאתי דבריו בספרי הקטן מקבציאל והקשתי על דבריו יעוין
שם. ואחר שקשר היו"ד ימשוך הרצועה לזרוע[7]
ויכרוך אותה סביב הזרוע שבעה כריכות שלימות, ומה שנמשכת הרצועה בתחלת הזרוע מצד
אחד של הזרוע, אין זה נחשב כריכה ואין זה בכלל כריכות. והוא הדין מה שנמשכת בסוף
הזרוע כדי להביאה לכף היד, אין זה בכלל הכריכות, ודלא כמו שכתב 'שם חדש' (דף קכ"ו). לכך יכרוך ז' כריכות ממש שלימות, ואחר שיכרוך השבע כריכות יעמוד ויניח תפילין
של ראש מעומד, דאין להניח תפילין של ראש אלא רק אחר שבע הכריכות.
טז. אחר שהניח תפילין של ראש אז תכף ומיד יגמור
הנחת תפילין של יד בשלש כריכות שכורך באצבע האמצעי הנקרא אמה, ויעשה כריכה אחת
בפרק האמצעי של האצבע, ושתי כריכות בפרק התחתון. ולפי דברי הרב מצת שמורים
ז"ל [שער התפילין, דף שכד בנד"מ] יאמר בעת
שעושה הכריכות הנזכרות פסוק [הושע ב, כא-כב]: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך
לי באמונה וידעת את ה'"[8].
יז. אחר שעשה שלשה כריכות הנזכרות על האצבע וגמר
תפילין של יד, אז יכניס הרצועות של תפילין של ראש באבנטו בסדר זה, דהיינו רצועה של
שמאל יכניסנה בקצה העליון של האבנט כנגד החזה שלו, ורצועת הימין יכניסנה באבנט
למטה בקצה התחתון של האבנט, כדי שתהיה כנגד הטבור שלו בסוד והאחת גבוהה מחברתה[9].
וידוע דחסד נקרא אריך וגבורה קצר, וכמו שכתב בפתח אליהו [תיקונים דף יז ע"א]: "חד אריך וחד קצר". וכל זה יעשה מעומד. ויזהר להשים סופי
קצוות של הרצועות גם כן באבנט, שיכניסם כולם שלא יהיו משולשלים לארץ, וכנזכר במצת
שמורים [שער התפילין, דף רד בנד"מ] ובמשנת חסידים
[מסכת
הנחת תפילין פרק ג אות ט]. ומה שכתבתי לעשות הכנסת הרצועות
באבנט אחר שלשה כריכות של אצבע - כן נראה
מלשון מהרח"ו ז"ל בעולת תמיד (דף מ"ד ע"ב) [דף סו טור ב] יעוין
שם, וכן מפורש בספר משנת חסידים, וכן העליתי בספרי
הקטן מקבציאל, אף על גב דדבר זה אינו מפורש בספר הכונות לרבינו האר"י
ז"ל.
יח. קודם הנחת תפילין של ראש בראשו יסתכל בשבעה
זייני"ן שיש בשני שיני"ן דאית בהו רזין סתימין עמיקין[10], כמו
שכתוב בזוהר הקדוש [ח"ג רעד ע"א] והובא זה
בדברי האחרונים ז"ל. ודע כי אף על גב דמרן ז"ל (בסוף סימן כז) כתב: תפילין של ראש טוב להניחם גלויים, הנה המקובלים ז"ל סבירא להו
לכסות בטלית, שיוריד הטלית עד סוף המצח, וטעמם ונימוקם עמם על פי הסוד, וזה עיקר[11].
יט. יזהר שלא יוציא תפילין של ראש מן הכיס אלא
עד שיניח תפילין של יד ויקשרנו במקום הקיבורת. ואם יש שמש לפניו ורוצה להכין לו
תפילין של ראש להוציאו מן הכיס קודם שכרך שבעה כריכות על הזרוע - לית לן בה, ורק
יזהר שלא יוציאנו מן הכיס, אלא עד שיקשור התפילין של יד במקום הקיבורת. ויש בני אדם נכבדים שהשמש מכין
להם במקומם בבית הכנסת הציצית והתפילין שיוציאם מן הכיסים קודם שיבואו, וצריך
למחות בידם שלא יעשו כן.
כ. מי שלא היה לובש אלא רק תפילין של ראש מפני
שלא היה לו תפילין של יד , ואחר שלבש תפילין של ראש הביאו לו תפילין של יד ,
העליתי בתשובה בסיעתא דשמיא בספרי הקטן רב
פעלים [ח"א או"ח סימן ד] שצריך להסיר
תפילין של ראש מעליו כדי שילבש תפילין של יד
תחלה ואחר כך יניח תפילין של ראש. ועוד העליתי שם בסיעתא דשמיא, שאם היה
לובש תפילין בלא טלית גדול מפני שלא היה לו טלית גדול, ואחר כך הביאו לו טלית גדול
- שצריך להסיר התפילין וילבש הטלית ואחר כך ילבש התפילין בלא ברכה, דכן מוכרח
להיות ע"פ דברי רבינו האר"י ז"ל.
כא. ארבע פרשיות יש בתפילין, "קדש",
"והיה כי יביאך", "שמע", "והיה אם שמוע", וזה סדר
הנחתן לסברת רש"י ז"ל. אך לסברת רבינו תם ז"ל סדרן "קדש"
"והיה כי יביאך" "והיה אם שמוע" "שמע". והמנהג
כסברת רש"י ז"ל. וכתב הלבוש ז"ל [או"ח לד, ג] דפעם אחת נפלה בימה של קבר יחזקאל הנביא עליו השלום, ומצאו שם תפילין
ישנים מאד והיו כסדר רש"י[12].
והנה בתחלה היו חושבין מחלוקת זו כשאר מחלוקת שסברה אחת בטלה, אך בא רבינו
האר"י ז"ל [שער הכוונות ענין התפילין דרוש ו, דף י ע"ד] והגיד בקבלה מפי אליהו זכור לטוב ששני הסברות אמת, וצריך למעבד תרווייהו,
ומימות משה רבינו עליו השלום ועד הגאונים היו מניחים ב' זוגות, וכן איתא בגמרא
מקום יש בראש להניח בו ב' זוגות, ובזוהר חדש [דף קא ע"ב; דף קכ ע"א] איתא על קצת בני אדם דמניחין ב' זוגות מספק דלא ידעין ברזא דא דתרווייהו
אצטריכו, על כן ירא שמים יעשה ב' זוגות תפילין[13], אחד
כסברת רש"י ואחד כסברת רבינו תם, ויאחוז שתיהם בידו ויכניסם בזרועו ויקשרם זה
למעלה מזה, דצריך שיניח שניהם יחד, ולא כאותם שמניחין של רש"י לחוד ושל רבינו
תם לחוד. גם צריך שיניח תפילין של רבינו תם למעלה משל רש"י, בין בראש בין
ביד, כי מעלת בחינת תפילין של רבינו תם גדולה מבחינת תפילין של רש"י, ולכן
המנהג לעשות בית תפילין דרבינו תם קטן משל רש"י, והצד המחובר בזרוע הוא
העליון, לכך יכניס תחלה של רש"י ויברך עליו אחר שיקשור אותו על הקבורת,
ואח"כ יכניס של רבינו תם. ונמצא בזה של רבינו תם מונחין למעלה משל רש"י.
וכל זה בבתים, אבל הרצועות יניח רצועה של תפילין דרבינו תם תחת רצועה של
רש"י. לכך יעשה רוחב רצועה של רבינו תם קצר משל רש"י כדי שתתכסה בה, וכן
בשל ראש יניח של רבינו תם למעלה משל רש"י, וגם הקשר דתפילין דרבינו תם יהיה
בעורף גבוה מעט משל רש"י, ורק הרצועות היורדים מן הקשר שבעורף ולמטה תעביר
רצועת רבינו תם תחת רצועת של רש"י שתתכסה בה. רמז לדבר: "שמור תם
וראה ישר" [תהלים לז, לז]. ולכל דברים
אלו יש טעם על פי הסוד ואין לשנות מזה. גם יזהר שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא
של האחר, אלא יהיו סמוכים זה תחת זה ומונחים כולם על הבשר, וכאשר כתבתי בסיעתא
דשמיא בספרי הקטן מקבציאל [הובא בשו"ת רב פעלים ח"ג סוד ישרים סימן ז].
כב. אין לברך על תפילין דרבינו תם אפילו אם לובשו
לבדו, והטעם משום דמדרגת תפילין דרבינו תם גבוה משל רש"י על דרך הסוד. וידוע
כי רבינו האר"י ז"ל [שער הכונות דף יב ע"ג, ועיין עוד
דף יב סע"א] נתן טעם שלא יברך על של ראש מפני
שאין בכוחינו להמשיך האור הנשפע ממדרגה שרומזת לה תפילין של ראש דרש"י וכל
שכן של רבינו תם, וכן כתב הרב מנחם עזריה [שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן לז] שלא לברך, וכן נהגו רבנן קשישי דארץ ישראל. אלו הן דברי הרב משה זכות
ז"ל [אגרות הרמ"ז סימן ה] שהביאם הגאון
חיד"א במחזיק ברכה (או"ח סי' ל"ד אות ג).
כג. רבינו האר"י ז"ל בתחלה היה מנהגו
ללבוש בשחרית של רש"י ושל רבינו תם ובמנחה של רבינו תם לבדו, ואחר כך עשה
תפילין דרש"י כסברת שמושא רבא שהם אצבעים על אצבעים[14],
והיה לובש בשחרית של רש"י ורבינו תם, ובמנחה היה לובש של שמושא רבא הנזכר,
והיה אומר: תפילין זה דשמושא רבא עולה במקום שני הסברות הנזכרות, וזהו טעם היותם
אצבעיים כנגד שתי הבחינות הנזכרות וכמפורש כל זה בשער הכונות, יעוין שם. ומה שאמר "עולה
במקום שני הסברות", היינו לצורך זמן תפלת המנחה, אבל לא לצורך זמן תפלת
שחרית, דאם כן היה לובשו גם בשחרית. ואשרי הזוכה ונזהר להתפלל מנחה בתפילין שמושא
רבא. ועטרת ראשי הרב אדוני אבי זלה"ה היה נזהר בזה בחודש אלול ועשרת ימי תשובה.
ודע כי הנוהגין להתפלל מנחה בתפילין, לא יניחום במנחת ערב שבת, כי כבר נתנוצץ
קדושת שבת שהוא עצמו אות, וכמ"ש רבינו חיד"א במחזיק ברכה (סימן כה אות טז) בשם המקובל מה"ר מאיר פאפירש ז"ל [אור צדיקים דיני תפילת מנחה דף
כד ע"א] ושומר אמונים [בשו"ת שבסוף הספר סימן ז] עיין שם.
כד. מי שדרכו ללבוש של רש"י ורבינו תם
ביחד, וטעה ולקח תחלה של רבינו תם והניחו ובירך עליו, וכשבא ליטול השני הרגיש שטעה
ובירך על של רבינו תם, יקשור תפילין של רש"י בלא ברכה על סמך הברכה שבירך על רבינו
תם, מפני שהוא דרכו כל יום ללבוש שניהם יחד, ודעתו בברכה על שניהם, שהיה גם של
רש"י מונח לפניו בשעת הברכה ודעתו ללבשו, כן כתב בשו"ת דברי חיים (ביו"ד
[חלק ב] בסוף תשובתו בסימן פ"ב) יעוין שם, ונכון
הוא. מיהו אם זה דרכו ללבוש תפילין של רש"י בלבד, ולקח תפילין של רבינו תם
בטעות בחשבו שהוא של רש"י ובירך עליו, ואחר כך נודע לו שלקח רבינו תם ובירך
עליו, הנה זה צריך לברך עוד הפעם כשלובש של רש"י. וזה הענין יזדמן כשאדם שואל
תפילין מחבירו שיש לו ב' זוגות רש"י ורבינו תם, והוא אינו רוצה ללבוש אלא של
רש"י, ובטעות לקח של רבינו תם ובירך עליו והגיד לו חבירו, ורוצה ללבוש של
רש"י אחר אותה הברכה.
כה. אחר שיניח התפילין יאמר פרשת קדש והיה כי
יביאך, כדי להשלים ד' פרשיות בכל יום כמו שכתבו הרמב"ן ומהרח"ו
ז"ל. ואם אינו יכול לאומרם קודם תפלה, יאמר אותם אחר תפלה[15] וכנזכר
במחזיק ברכה [קונטרס אחרון אורח חיים לד, ג].
כו. אחר שהניח תפילין של יד, קודם שהניח תפילין של ראש, לא
יפסיק אפילו לקדיש וקדושה. ובתשובתי בסיעתא דשמיא בספרי הקטן רב פעלים [ח"ג
או"ח סימן ב] העליתי במי שלובש רבינו תם לבדו, ונזדמן לו קדיש וקדושה בין של
יד ובין של ראש, אף על גב דבזה לא יש ברכה ואין כאן הפסק, עם כל זה לפי טעם
הר"ן [ראש השנה, דף יא ע"ב מדפי הרי"ף] והלבוש [או"ח סימן כה
סעיף ט] דסבירא להו הא דאין פוסקין בין של יד ל של ראש משום דכתיב
"והיו" שצריך להיות הויה אחת לשתיהם. ועיין במנחת אהרן (דף לז
סע"ב) [כלל ח אות יב] שכתב בזה טעם על פי הסוד. ועל כן צריך ליזהר גם בשל רבינו
תם אף על גב דליכא ברכה בזה. מיהו עשיתי תיקון לזה שלא לאבד קדיש וקדושה כיון דאין
כאן ברכה יענה קדיש וקדושה, ואחר שיענה יפשוט תפילין של יד ויחזור ויניחנו מחדש
ואחריו תפילין של ראש בלי הפסק, לקיים מה שאמר הכתוב "והיו" הוויה אחת
לשתיהם, וגם על פי הסוד דרך זה יבוא נכון.
מאמר מרדכי - פסקי מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א
[1] טוב לומר קודם שמברך על הנחת
התפילין:
"לשם
יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הריני מוכן לקיים מצות עשה להניח תפילין בזרועי
ובראשי, כמו שצוונו ה' אלוקינו בתורתו הקדושה: 'וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו
לטוטפות בין עיניכם', והריני מכוון בהנחת ארבע פרשיות אלו, שיש בהם יחוד שמו וזכירת
יציאת מצרים, להניחם על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות
שעשה עימנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות
בהם כרצונו, והריני משעבד לקדוש ברוך הוא הנשמה שהיא במוח, והלב כנגד הזרוע שהם
עיקר התאוות והמחשבות, ובזה נזכור את הבורא ונמעיט הנאותינו, והריני מוכן לברך כתיקון
רבותינו זיכרונם לברכה על התפילין, והריני מכוון לפטור בברכה זו גם תפילין של ראש
(ואם מניח גם תפילין של רבינו תם יאמר: "וגם תפילין של רבינו תם"),
ויעלה לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו כאילו כוונתי בכל הכוונות הראויות לכוון
בהנחת תפילין ובברכה. 'ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו'" וכו'.
המאחר לבית הכנסת - אם איחר לבית הכנסת ואין לו
זמן לקרוא את נוסח ה"לשם יחוד" הארוך יאמר בקיצור:
"הריני
מניח תפילין לזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, ואשר לו הכוח בעליונים ובתחתונים,
והריני משעבד את הנשמה והלב לקדוש ברוך הוא, והריני מכוון בברכה לפטור תפילין של
יד וגם של ראש, 'ויהי נועם'" וכו'. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, סעיפים ג-ד;
עפ"י מה שכתב רבינו בעוד יוסף חי וירא).
[2]
צריך לומר: "השליח צבור" (מאמר מרדכי - לימות החול ח, נה;
עפ"י עוד יוסף חי פרשת וירא אות ה).
[3]
הזמן שיכול לברך על
עטיפת הטלית בבוקר הוא משיכיר בין תכלת ללבן, ונחלקו מהו שיעור זמן זה: יש אומרים
שהוא כשעה אחת לפני הנץ החמה, ויש שמחשבים את השעה כשעה זמנית לפי אורכו של היום,
ויש אומרים שהשיעור הוא כשש דקות אחר עמוד השחר, ונוהגים כסברה ראשונה [כשעה
אחת לפני הנץ החמה] (מאמר
מרדכי - לימות החול ז, מח).
והוא הדין לעניין
תפילין
(עיין שו"ת הרב
הראשי החדש פרק ד סימן א ובמקורות שם).
[4]
[הערך העורך: הלכה זו הובאה גם לקמן בפרשת
חיי שרה אות ח].
[5] בארץ ישראל גם האשכנזים
נוהגים שלא להניחן. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, פח).
[6]
הגר"מ אליהו כתב: "אחר שהידק על
היד את התפילין וכרך חצי כריכה סביב הזרוע..." (מאמר מרדכי – לימות החול ח, טו; משמע
שהגר"מ אליהו הקל לעשות כריכה בקבורת דלא כבן איש חי שהחמיר בכך).
[7] נער וכדו' שהתפילין אינן
עומדות בצורה יציבה וזזים ממקומם, יכול לכרוך את הרצועה כריכה נוספת סביב הקיבורת
ואח"כ יעבירנה לזרוע, אמנם אחר שיגדל מעט יניחנה כתיקונו. (מאמר מרדכי -
לימות החול פרק ח הערה יט).
[8]
ואת שאר הרצועה
יכרוך סביב כף היד
(מאמר מרדכי - לימות
החול ח, כג).
[9]
דהיינו לאחר שגמר
לכרוך את רצועות התפילין של יד סביב כף ידו, יכניס את קצות רצועות התפילין של ראש
בתוך החגורה בעודו עומד - הרצועה שבשמאלו יכניס בריווח שבין החגורה למכנסיים
מלמעלה, ואת הרצועה שבימינו יכניס בחגורה מלמטה, וטוב שלא תהיינה הרצועות משולשלות
כלפי הארץ, אלא יכניס גם את ראשי הקצוות לתוך החגורה (מאמר מרדכי - לימות החול ח, כד).
[10] וטוב להסתכל ב"שין"
שיש בה ד' ראשים תחילה. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, כ).
[11]
כי עיקר ההארה של התפילין ניכרת בפניו של אדם כדכתיב "וראו
כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (קול צופייך בלק תשס"ד).
[12] היה ארכיאולוג ידוע בשם יגאל
ידין שגילה ממצאים בחפירותיו במצדה באיזור ים המלח, והיות ולא היתה גישה דרך ים
המלח אלא דרך באר שבע, ואני כיהנתי כדיין בבאר שבע, הוא קרא לי לראות את הגילויים.
כשהגעתי לשם הוא הראה לי את המקוואות שהיו בזמנם. ומדדתי את המידות של המקוה
ומצאתי שהם תואמים להלכה. ושמתי לב לחריץ החקוק באחד מקירות המקוה, וכששאלתי אותו
אם הוא יודע את פשר הדבר, לא ידע. והסברתי לו שזה סימן לגובה המים שיש בהם ארבעים
סאה, והיו צריכים להקפיד שלא יפחתו המים משיעור זה והוא מאוד שמח על התגלית.
אחר כך הוא הביא לי זוג תפילין שמצא בחפירות.
אמרתי לו: אני רוצה לראות אם זה של רש"י או של ר"ת. אמר לי יגאל ידין:
כבוד הרב, אינו יודע היסטוריה?! והרי מצדה היתה הרבה לפני רש"י או ר"ת?
אמרתי לו: יש תפילין כדעת רש"י ויש תפילין כדעת ר"ת. ופתחתי אותם
וגיליתי שהפרשיות בכתב ברור מאוד ואין שום דבר מחוק, למרות השנים הרבות שהיו קבורים
באדמה. ובדקתי את סדר הפרשיות ומצאתי שהסדר היה כמו דעתו של רש"י. (קול צופייך בלק
תשס"ז, גליון מס' 407).
[13] ואף על פי שלפי הפשט לא יעשה
כן אלא מי שהוחזק ומפורסם בחסידות (שו"ע לד, ג), אך לפי הסוד, ששניהם אמת, רשאי כל אדם להניחם. ונהגו להניחם רק משעה
שמתחתן. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, מו).
[14]
גודל ריבוען העליון
הוא שתי אצבעות על שתי אצבעות דהיינו
[15] אם שכח לקרוא את שתי הפרשיות
הנ"ל בעת שהתפילין עליו, ונזכר לאחר שחלצם, נראה שאין לקרותם בעלמא מפני
שנראה כמעיד עדות שקר בעצמו כשאומר: "והיה לך לאות על ידך" וכו' - והרי
אין על ידיו ועל ראשו כלום. ואין צריך לחזור ולהניחם ולקרוא פרשיות אלו, מפני שקריאת
שתי פרשיות אלו אינה בתורת חיוב. (מאמר מרדכי – לימות החול ח, קנא; עפ"י עוד יוסף
חי פרשת וירא סעי' י'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק כ"ז).
אם קורא שניים מקרא ואחד תרגום באחד מד'
הפרשיות הנ"ל [שמע, והיה אם שמע, קדש, והיה כי יביאך] אינו צריך להניח
תפילין. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קנב).
