13/09/2022

הלכות והנהגות לחודש אלול (דף מקורות)

בס"ד כ"ו אב תשפ"ב

הלכות והנהגות לחודש אלול

משה עלה להר בראש חודש אלול

1.       דברים, פרשת עקב, פרק ט

(ח) וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת ה' וַיִּתְאַנַּף ה' בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם: (ט) בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי: (י) וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל: (יא) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית: (יב) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה: (יג) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: (יד) הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ: (טו) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי: (טז) וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶתְכֶם: (יז) וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם: (יח) וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ:

2.      רש"י דברים פרק ט פסוק יח

(יח) ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום - שנאמר (שמות לב, ל) ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה. באותה עלייה נתעכבתי ארבעים יום. נמצאו כלים בכ"ט באב. שהוא עלה בשמונה עשר בתמוז, בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ואמר לו למשה (דברים י, א) פסל לך שני לוחות, עשה עוד ארבעים יום, נמצאו כלים ביום הכפורים. בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה ואמר לו למשה (במדבר יד, כ) סלחתי כדברך. לכך הוקבע למחילה ולסליחה. ומנין שנתרצה ברצון שלם, שנאמר בארבעים של לוחות אחרונות (דברים י, י) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים, מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס:

3.      פרקי דרבי אליעזר פרק מו

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר אַרְבָּעִים יוֹם עָשָׂה מֹשֶׁה בָּהָר, קוֹרֵא בַמִּקְרָא בַּיּוֹם וְשׁוֹנֶה בַמִּשְׁנָה בַּלַּיְלָה. וּלְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם לָקַח אֶת הַלּוּחוֹת וְיָרַד אֶל הַמַּחֲנֶה. וּבְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת, וְהָרַג אֶת לִיְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְעָשָׂה אַרְבָּעִים יוֹם בַּמַּחֲנֶה עַד שֶׁשָׂרַף אֶת הָעֵגֶל וְכִתְּתוֹ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וְהָרַג אֶת כָּל אֲשֶׁר נָשַׁק לָעֵגֶל, וְהִכְרִית עֲבוֹדָה זָרָה מִיִשְׂרָאֵל, וְהִתְקִין כָּל שֵׁבֶט בִּמְקוֹמוֹ. וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה [דברים י, א]. וְהֶעֱבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל הַמַּחֲנֶה, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה עוֹלֶה לָהָר, שֶׁלֹּא יִטְעוּ עוֹד אַחַר הָעֲבוֹדָה זָרָה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְעַלָּה אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּאוֹתוֹ שׁוֹפָר, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים מז, ו] עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר. וְעַל כֵּן הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ תּוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.

4.      רא"ש מסכת ראש השנה פרק ד סימן יד

ונראה לי דטעות סופר בפרקי דרבי אליעזר מה שכתב ועשה ארבעים יום במחנה שהרי בהר היה שלשה פעמים ארבעים יום ובשבעה עשר בתמוז שבר את הלוחות ודן את ישראל ובשמונה עשר עלה וירד בתשעה [ועשרים] באב ובר"ח אלול עלה.

5.      סיכום קצר:

1)      בפעם ראשונה משה עלה מיד אחרי מתן תורה בז' בסיון. כשירד בי"ז בתמוז אחרי ארבעים יום הוא ראה את העגל, שבר את הלוחות וטחן את העגל.

 

2)      מיד למחרת בי"ח תמוז עלה משה בפעם שניה לבקש רחמים על ישראל ארבעים ימים של כעס. בסופם משה נענה על ידי ה' ונאמר לו "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים". יורד משה בכ"ט אב.

 

3)      בפעם השלישית עולה משה בר"ח אלול להר סיני עם הלוחות שחצב מתוך האוהל שלו בידו כדי שה' יכתוב עליהם את מה שהיה כתוב על הלוחות הראשונים. נשתהה משה בהר ארבעים יום שבהם התפלל לה' שיסלח לעם ישראל. וביום הכיפורים אמר לו ה' "סלחתי כדבריך" ונתן לו את הלוחות השניות (ועיין עוד רש"י תענית ל' ע"ב ד"ה שנתנו בו לוחות אחרונים. ועיין לתוס' ב"ק דף פ"ב ד"ה כדי, שיש להם חשבון אחר).

 

 

מקור המנהג לתקיעת שופר/אמירת סליחות

6.      רא"ש מסכת ראש השנה סוף פרק ד[1]

תנא בפרקי דרבי אליעזר פרק מ"ו רבי יהושע בן קרחה אומר...ולכך התקינו חכמים שיהו תוקעין שופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה כדי להזהיר את ישראל שישובו בתשובה שנאמר (עמוס ג, ו): "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר [וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ], [ל]וכדי לערבב את השטן שלא להשטין על ישראל עד כאן.

וכן נהגו באשכנז לתקוע כל חדש אלול בקר וערב אחר התפלה...

אמר לי רב כהן צדק מנהג בשתי ישיבות לומר תחנונים בהני עשרה יומי שבין ר"ה ליום הכפורים וכן אומר רב עמרם ורב האי מנהג לומר תחנונים בהני עשרה ימים בלחוד. [מ]ושמעינן דמקצת אתרוותא קיימי מראש חודש אלול ואמרי דביה סליק משה להר פעם שלישית ונחת בלוחות שניות ביום הכפורים וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו. להרי"ץ גיאות ז"ל ואנן מנהגינו מהנך [נ] דקיימי מראש חודש אלול.

7.      קרבן נתנאל מסכת ראש השנה פרק ד

[ל] וכדי לערבב השטן. בגי' שלפנינו אינו בפרקי ר"א.

[מ] ושמעינן דמקצת אתרוותא. דברי רבינו הם.

[נ] דקיימי מראש חדש אלול. ע"כ דברי הרי"ץ גיאות.

8.      שולחן ערוך או"ח סימן תקפא סעיף א

נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך  עד יום הכפורים. הגה: ומנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מראש חדש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית, ויש מקומות שתוקעין גם כן ערבית; ועומדים באשמורות לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה; ואם חל ראש השנה ב' (או) ג' - אז מתחילין מיום א' שבוע שלפניו (מנהגים).

9.      שער הכוונות (דרושי ר"ה הקדמה) דף פט ע"ד

ענין הסליחות של בני ספרד באשמורת הבוקר ליל חדש אלול עד יוה"כ העיד לי כהר"י סאגי"ש ז"ל שהוא ראה למוז"ל שהיה אומר מלה במלה עם הצבור.

10.   כף החיים תקפא ס"ק יג

ומיהו הנוהגים כדברי השולחן ערוך יש נוהגין לתקוע גם כן בסליחות באמרם י"ג מידות וגם קודם תתקבל. כדי לקיים דברי הכל.

11.   ספר אבודרהם סדר תפלת ראש השנה (עמ' רס)

ויש מקומות שנוהגין להשכים מראש חדש אלול כי בראש חדש אלול עלה משה להר פעם שלישית לקבל לוחות שניות והתפלל בהם על ישראל ונתקבלה תפלתו ונתנו לו הלוחות וירד ביום הכפורים ונקבע יום מחילה וסליחה לדורות. והדרשנים אומרים סמך לדבר (שיר השירים ו, ג)  אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות: אלול, וסופי תיבות ד' יודי"ן מספר מ' יום. וכן (דברים ל, ו) "ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך ראשי תיבות: אלול. וכן (ישעיה נט, כ): "ובא לציון גואל ולשבי" שתי אותיות אחרונות של גואל ושתי אותיות ראשונות של ולשבי הרי אלול.

קושית הבית יוסף

12.   בית יוסף אורח חיים סימן תקפא

לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעין בראש חדש אלול וכו' שנאמר אם יתקע שופר בעיר וכו'. איכא למידק שכבר הביא ראיה משופר שתקעו במדבר ולמה ליה תו לאיתויי ראיה מ"אם יתקע שופר בעיר"?

 יש לומר משום דאיכא למידחי דאף על פי שעל ידי שופר נמנעו ישראל במדבר מלחטוא אינו מפני שהשופר מיוחד לכך דהוא הדין אם היו מעבירין כרוז היו נמנעים על ידו מלחטוא לכך הביא מ"אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" דמשמע שקול השופר גורם להחריד האדם מפחד יי' ומהדר גאונו.

 ועוד יש לומר דמשופר המדבר לא למדנו אלא שעל ידו נמנעו מלחטוא אבל עדיין אנו צריכין ללמוד שעל ידי קול שופר אדם מתעורר לשוב בתשובה ולכך הביא פסוק ד"אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו".

13.   דרישה אורח חיים סימן תקפא [על דברי הב"י]

אך קשה דאם כן למה לי ראיה משופר מדבר? ולפי מה שכתבתי לעיל בפרישה לא קשה מידי.

14.  פרישה אורח חיים סימן תקפא

לא יחרדו [וכו']. הוקשה לו לרבינו אם כן שהטעם כדי לעורר העם לתשובה יותר היה לנו להעמיד להעם חכמים שידרשו ברבים בכל קהילה ויעוררו העם לתשובה לכן אמר שהתקיעה בכל החדש היא גם כן כדי לערבב השטן אבל אין לומר דתוקעין מהאי טעמא לחודיה כדי לערבב דאם כן מה יום מימים, ומאי שנא עכשיו דמערבבים השטן אלא משום שישראל עושין תשובה והוא לא יעכב התשובה. אם כן ממילא צריך אתה לומר גם כן שעכשיו מוזהרין ישראל יותר לעשות תשובה. וא"ת ואם כן למה לי הלימוד משופר מדבר יש לומר דמה שכתב וכדי לערבב השטן כאילו אמר ועוד כדי לערבב. אלא שקשה למה מתחילין בראש חדש? שבוע שלפני ראש השנה היה להן להתחיל, כמו בסליחות ותחנונים! אלא דטעם ההתחלה בראש חדש מכח שופר של מדבר וכיון שבשבוע שחל בו ראש השנה צריכין גם כן לתקוע כדי לעורר העם לתשובה לכך אין פוסקין וחוזרין ומתחילין אלא תוקעין כל החדש ועיין בדרישה.

15.   ב"ח אורח חיים סימן תקפא

ולפי שעדיין לא ידענו למה תוקעין כל החדש אמר שהוא להזהיר על התשובה ומשופר המדבר למדנו שמתחילין בראש חדש ולפי שלפי זה קשה דגם כל עשרת ימי תשובה יתקעו כדי להזהיר על התשובה על כן אמר וכדי לערבב השטן שלא יהא נודע לו מתי יהא ראש השנה דמטעם זה אין ראוי לתקוע אלא לפני ראש השנה בלבד ומיהו מטעם זה בלחוד היה מספיק לתקוע שלשה או ארבעה ימים לפני ראש השנה אבל מטעם דלהזהיר על התשובה צריך כל החדש...

האם אומרים סליחות בראש חודש?

16.   שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן עט

לשומרים לבוקר. [קרימונה למהר"ר אבוהב מנחם הכהן].

שאלה, המשכימים מתחלת חדש אלול להתחנן קודם עמוד השחר אם יגונה המתחיל בראש חדש עצמו לומר תחנות.

תשובה, לא נהגו הקהלות להתחיל אלא ממחרת החדש והוא הנכון...

17.   מגן אברהם סימן תקפא ס"ק ב

מר"ח אלול ואילך. אבל בראש חודש אין אומרים סליחות ותחנונים.

18.   קול צופייך שופטים תשנ"ז [מרן הגר"מ אליהו]

והנה, השו"ע כותב שנוהגים לקום באשמורת מראש חודש אלול ואילך (תקפא, א), ואומר בעל ה'כף החיים' (ס"ק טו) שראש חודש לאו דוקא אלא קמים מב' אלול. והרי כתוב מראש חודש אלול? אלא זה בא לומר לך שראש חודש אלול הוא ראש חודש מיוחד. יש בו שופר, יש בו סליחות, ומן הראוי להתחיל כבר מראש חודש, אלא שאין אומרים תחנון ווידוי וי"ג מידות בר"ח, אז מתחילים מב' אלול, אבל דברים שכן אפשר לעשות אותם כבר מר"ח, כגון תהלים ומוסר ומצוות בהתלהבות וכד', תתחיל כבר מראש חודש, ואל תחכה לב' אלול.

 

כיצד לומר סליחות

19.   ספר עבודת הקודש - מורה באצבע - סימן ח

[רמד] אשר כח בו לקום לסליחות אשריו. וקודם יברך כל הברכות ואחר כך יאמר תקון חצות, ואחר כך יאמר סליחות. והעיקר הוא לאומרם כהוגן בשפל קול התחנ"ה, ולהבין מה שמוציא מפיו, ועפעפיו יזלו מי המרים על אשר חטא, ויראה עצמו שהוא מזומן לדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא היודע מחשבותיו ומרמותיו, אז יכנע לבבו הערל. ואין לצעוק צעקות כעומד ברחוב, וכסיל לא יבין מה שאומר, כי בקול רנה יצעק צעקה. ולו חכמו ישכילו כי חס ושלום לירתו תרתי גיהנם, שאונסים עצמם לקום ולאבד שינתם לבא לבית הכנסת, וגם פה לא עשו מאומה רק צעקות, הלא זה שמם סליחות ולא צעקות, ויספיקו שתי דברות אלו למי שיש לו לב.

20.   מועד לכל חי - סימן יא אות כב

הרב הגדול מופת הדור בספר המורה אות רמד, חרה אפו על הצועקים בסליחות בקולי קולות יעוין שם, ולי עבדו אפשר ללמד זכות על מה שצועקים דמכוונים על דרך שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, דאחד מן הדברים הקורעים גזר דינו של אדם הוא הצעקה, אלא דיהיו בדחילו ורחימו. וכמו שכתוב בתיקונים תיקון ע, ומאן דמשתמע קליה בין באורייתא בין בצלותא בין בצעקה בלא דחילו. מיד וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה'. יעוין שם. ועיניך תראינה בזוהר הקדוש סדר שמות דף כ ריש ע"א, דהפליג מאד במעלת הצעקה דמושלת על מדת הדין, ועל ידה נוחל העולם הזה והעולם הבא. ונקראת צלותא שלימתא ולא הדרא רקניא. והיא קרובה להקדוש ברוך הוא יתיר מכולהו. יעוין שם. אלא דצריך שיהיה בשקל הקודש לא בדרך הוללות חס וחלילה והוא פשוט. ועיין חמ"י דף טו ע"ב.

21.   ספר עבודת הקודש - מורה באצבע - סימן ח

[רמה] לא בשביל אמירת סליחות יתפלל תפלה שלא בזמנה ויישן בתפילין, כי יצא שכרו בהפסדו, וטוב לו להתפלל כהוגן ולא יאמר סליחות.

[רמו] זה עיקר העבודה לשמור העיקרים ולהוסיף, לא לזלזל בעיקר ולקיים התוספת.

22.  ברכי יוסף אורח חיים סימן תקפא ס"ק ג

מי שקם באשמורת וכבר הצבור אומרים סליחות ואין פנאי לומר תקון חצות וסליחות וצריך לבטל אחד מהם, טוב שיאמר תיקון חצות כסדר האר"י זצ"ל, והוא עיקר גדול יותר ויותר מהסליחות. הרב מהר"ם זכותו בתשובה כ"י.

23.  ברכי יוסף שם ס"ק ו

יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הצבור מללמוד. הרב טור ברקת. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים, ובחודש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים.

התרת נדרים

24.  ש"ך על התורה (סוף פרשת מטות, גמטריאות):

א יחל דברו ככל' סופי תיבות אלול לומר שבאלול קודם ראש השנה יעשה התרה לנדריו.

25.   כף החיים תקפא ס"ק יב

ומה שנוהגין לעשות התרת נדרים ארבעים יום קודם ראש השנה וארבעים יום קודם יום הכיפורים הוא ע"פ מ"ש בזוהר פרשת פקודי (דף רמ"ט ע"ב) דמי שנתחייב נזיפה או נידוי בב"ד של מעלה ישאר בנידויו ארבעים יום ואינה נשמעת תפלתו יעוין שם. ועל כן נוהגין לעשות התרה וליזהר מכאן ואילך בכל עניניו שלא יתחייב ח"ו נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה ואין נשמעת תפלתו בראש השנה וביום הכפורים והגם דבכל זמן צריך ליזהר, מכל מקום בימים אלו הוא יותר קשה. וחסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשינו ירושת"ו נוהגין לעשות התרה בכל ערב שבת בכל השנה ומנהג יפה הוא.

תהילים/זוהר

26.  כף החיים תקפא ס"ק ז

ויש נוהגין ללמוד התיקונים של הזוהר בימים אלו דהיינו להתחיל בר"ח אלול ולסיים ביוה"כ.

27.  כף החיים תקפא ס"ק כב

כב) נוהגים בכל יום של ימי החול מר"ח אלול ואילך אחר התפלה אומרים בצבור עשרה מזמורים תהלים ומתכוונים לגמור כל התהילים ב' פעמים קודם ר"ה והוא עולה כמנין כפר. וביה"ר שלפני אמירת תהילים לא יאמר עד מלאת ימי שנותינו שבעים שנה (כי אולי שהקב"ה יגזור לו יותר. אלף למטה שם) וביה"ר שאחר התהילים כיון שאין אומרים ספר שלם י"ל בזכות מזמורי תהילים שקרינו לפניך ובזכות פסוקיהם וכו' ואחר היה"ר אומרים קדיש. ואם אין עשרה באמירת תהלים יש לשייר מזמור א' וואמרוהו אחר שישלימו עשרה ויאמרו קדיש. ובימי תשו' שבין ר"ה ליוה"כ אומרים יותר מעשרה מזמורים בכל יום כדי לגמור כל התהלים פעם ג' קודם יוה"כ. מט"א או' ח' מ"ב או' ג'.

28.  ברכי יוסף אורח חיים סימן תקפא ס"ק י

יש מקומות נוהגים מר"ח אלול שאחר מנחה מכריז השמש שובו בנים שובבים, ומנהג יפה הוא.

צדקה ומעשרות

29.  ספר עבודת הקודש - מורה באצבע - סימן ח

[רמח] אשר חנן לו אלהים עושר, חטאיו בצדקה יפרוק, וירבה בימים אלו בצדקה ובלימוד זוהר, תקונין, משניות, ותהלים.

30.  מועד לכל חי - סימן יא

(יד) נראה לעניות דעתי דטוב שיפריש מעשרותיו בחדש אלול, דהרי מצינו במדרש מגילת אסתר, דזכות המעשר אהניא בימי המן, דלא עלה הגורל בחדש אלול, והגם דהוא על זמן מעשר בהמה, מכל מקום מי שאין לו ממה להפריש מעשר בהמה, מה טוב דיהיה מפרי"ש פרש"ה מעשר כספים בימים האלה, ומה גם דהוא סוף השנה ועושה חשבון מכל השנה, וגם יהיה לו כתריס בפני הפורענות ביומא דדינא, ויהיה לו זכות יותר דמכריעו לטובה, ויכתב ויחתם בספר פרנסה וכלכלה וחיים טובים אמן. ומה טוב דהחדש הזה שבטו הוא זבולון כמו שכתב בספר עמודי שמים, והרי הוא היה מחזיק ביד לומדי תורה, ולפחות בחדש הזה יאחז צדיק דרכו של זבולון לעשות צדקה עם עמלי תורה: (טו) כתב בספר מורה באצבע אות רח"ם, באשר חנן לו אלקים עושר חטאיו בצדקה יפרוק, וירבה בימים האלה בצדקה יעוין שם, ואנכי המתאבק בעפרות רגליו הקדושים אבוא אחריו ומלאתי את דבריו, דמי שחננו ה' בעושר ובנכסים לא יראה בעצמו קמצנות ומידת עניות, דמורה דהוא כפוי טובה בטובתו של מקום, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והביאו רש"י בחומש סדר ראה, על הפסוק כי ה' אלקיך וזה לשונו, לפיכך לא תכפו את טובתי להראות כאילו אתם עניים, אלא הראו עצמיכם עשירים, וכיוצא בזה אמרו דרך הלצה בפסוק זה עני קרא וה' שמע כמו שכתב בספר קב הישר, ובימים האלה דהוא זמן לקצוב מזונותיו, אם רואים מהשמים דזה יוכל לסבול עניות ואפשר לו להסתפק במועט, גם ה' יתן לו כפי שיעורו ולא יותר, לכן כל יד המרבה ליתן צדקה בימים האלה, משמיא מיהב יהבי ליה על כל פרוטה ופרוטה תרקבא דדינרי, אם נותנה בלבב שלם ובלי שום פניה ויוהרא, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים:



[1] הר"ן על הרי"ף (ראש השנה יב ע"ב) גם ציין לגרסה זו. והטור העתיק את דברי אביו הרא"ש באו"ח סימן תקפא בשינוי מועט.

שטר פרוזבול לשנת תשפ"ב

 

פרוזבול לשנת תשפ"ב

נוסח השטר וסיכום ההלכות

על פי פסקי מרן הראשון לציון

הרה"ג הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

ובנו ממשיך דרכו מו"ר

הרה"ג הרב שמואל אליהו שליט"א

רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית




אופן וסדר עשיית פרוזבול לספרדים:

 

1.        המלוה מכין שטר פרוזבול (ראה נוסח הפרוזבול לקמן), ומעמידים שני עדים כשרים שומרי מצוות, ורצוי שלא יהיו קרובים, ויזהרו העדים שהתאריך יהא מדוייק.

2.        אין צורך לפרט שמות האנשים שחייבים לו, ואם רוצה להחמיר על עצמו ולפרט שמות החייבים לו - יכול לרשום שמם מאחורי שטר הפרוזבול.

3.        אחד העדים מכין מטפחת, והמלוה תופס את המטפחת ואומר: "אתם העדים, קנו ממני קנין גמור ושלם שאני מזכה על ידכם קרקע כל שהוא לכל אחד מבעלי חובותשחייבים לי (ולאשתי) שאין להם קרקע".

4.        אחר שעזב את המטפחת ממשיך ואומר: הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לי (ולאשתי) לביה"ד של עיה"ק... ת"ו הרה"ג... הרה"ג... הרה"ג... שאגבנו כל זמן שארצה.

5.        העדים חותמים על שטר הפרוזבול ומוסרים אותו למלוה שיראנו ללוה בעת גבית החוב.

6.       כתב ה"בן איש חי" כי אחרי שכותבים הפרוזבול טוב להלוות משהו לחברו וזמן הפירעון יהיה בשנת השמיטה, ויחזיר לו אחרי השמיטה ויאמר לו, אתה פטור מלשלם כי עברה השמיטה. בדרך זו ירוויחו קיום מצוות שמיטת כספים בלי פרוזבול. וגם אישה יכולה לעשות כן עם חברתה, שתלווה ממנה כיכר לחם או תבנית ביצים וכשתחזיר לה את הערך שלו במוצאי השביעית תאמר לה: את פטורה מלהחזיר לי. ואם תיתן לה אחר כך במתנה תבוא עליהן ברכה.

 

 

שטר פרוזבול לספרדים

בפנינו עדים החתומים מטה בא לפנינו ______________________ ואמר לנו: קנו ממני בקנין גמור ושלם, במנא דכשר למקניה ביה. איך אני מזכה על ידכם קרקע כל שהוא שיש לי לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לי (וחייבים לאשתי) שאין להם קרקע לכתוב עליו פרוזבול. וקנינו קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניה ביה מיד הנזכר לעיל. ובכן אמר לנו: הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לי ולאשתי לבית דין הצדק אשר פה עיה"ק ירושלים תובב"א:

הרה"ג דוד לאו שליט"א – הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול

הרה"ג יצחק יוסף שליט"א – הראשון לציון הרב הראשי לישראל

הרה"ג מיכאל עמוס שליט"א – חבר בית הדין הרבני הגדול

שאגבנו כל זמן שארצה. ועל דבר אמת חתמנו שמותינו פה

עיה"ק ____________ בתאריך___ לחודש אלול, שנת ה'תשפ"ב ליצירה,

והכל שריר ובריר וקיים.

_____________________עד

_____________________ עד

šš


 

אופן וסדר עשיית פרוזבול לאשכנזים:

1.       המלוה מכין שטר פרוזבול (ראה נוסח הפרוזבול לקמן).

2.       אחד הדיינים מכין מטפחת.

3.        המלווה אומר לפני הרבנים (הדיינים) "הן שנה זו וכו' עד כל זמן שארצה".

4.       כשאומר "ונותן לכם במתנה בקנין ארבע אמות קרקע מההאדמה שיש לי" יתן לו הדיין מטפחת, ואחר כך ימשיך לומר "עד שארצה".

5.       הדיינים חותמים על הפרוזבול ומוסרים אותו למלווה.

6.       הרוצה להחמיר על עצמו – ירשום המלווה שמות הלווים מעבר לדף.

7.       מלווה אשכנזי שלא מוצא שלושה תלמידי חכמים יכול להשתמש בפרוזבול נוסח הספרדים ולפי ההוראות הכתובות שם.

8.       אם אין אפשרות לכתוב השמות מעבר לפרוזבול, אפשר להדביק נייר ולכתוב את השמות.

9.       כתב ה"בן איש חי" כי אחרי שכותבים הפרוזבול טוב להלוות משהו לחברו וזמן הפירעון יהיה בשנת השמיטה, ויחזיר לו אחרי השמיטה ויאמר לו, אתה פטור מלשלם כי עברה השמיטה. בדרך זו ירוויחו קיום מצוות שמיטת כספים בלי פרוזבול. וגם אישה יכולה לעשות כן עם חברתה, שתלווה ממנה כיכר לחם או תבנית ביצים וכשתחזיר לה את הערך שלו במוצאי השביעית תאמר לה: את פטורה מלהחזיר לי. ואם תיתן לה אחר כך במתנה תבוא עליהן ברכה.

 

שטר פרוזבול לאשכנזים

במושב שלושה דיינים כאחד היינו, ובא לפנינו _____________________ואמר לנו: "הן שנה זו היא שנת השביעית ויש לי חובות בשטר ובעל - פה על אילו אנשים, והריני מוסר לכם פרוזבול, ונותן לכם במתנה בקנין ארבע אמות קרקע מהאדמה שיש לי, ועל ידי אותה קרקע הרשתי לכם לגבות את כל חובותי שיש לי על אנשים. ומעתה תהיו לי דיינים ותגבו ותקבלו עבורי את החוב ואם לא תגבו אתם מעכשיו, כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה הרי אני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה".

ואנחנו בית הדין שמענו דבריו ויפינו את כוחו שלא ישמטו חובותיו ויגבה אותם על ידי פרוזבול זה כתקנת הלל וחכמינו ז"ל.

ועל דבר אמת חתמנו שמותינו בעיר_______________ יום ___________________ אלול ה'תשפ"ב ליצירה והכל שריר ובריר וקיים.

 

נאום _____________________ דיין

נאום _____________________ דיין

נאום _____________________דיין

šš


 

הלכות פרוזבול[1]

תקנת עריכת פרוזבול ודיניו

"כשראה הלל הזקן שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על הכתוב בתורה: 'השמר לך פן יהיה דבר' וגו', התקין פרוזבול כדי שלא ישמט החוב עד שילוו זה את זה" (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"ט הט"ז).

מהות התקנה היא שהמלווה מוסר את חובותיו לבי"ד ועי"ז אין השמיטה משמטת חובות אלו, כיון שחובות של בית דין אינם נשמטים ונמחקים, שנא': "אשר יהיה לך את אחיך" - ולא בי"ד (ספרי פרשת ראה פיסקא קי"ג).

פרוזבול היא מילה בארמית המורכבת משלוש מילים: "פרוז, בולי, בוטי", ובתרגום לעברית: "תקנת עשירים עניים".

לדעת הרמב"ם פרוזבול מועיל רק בזמן הזה, ששמיטת כספים מדרבנן, כי הם אמרו והם אמרו, אולם לדעת הראב"ד פרוזבול מועיל אף כשהשמיטה מן התורה, משום "הפקר בי"ד הפקר".

תקנת הפרוזבול

א. מלוה הרוצה שלא ישמטו חובותיו - יעשה שטר פרוזבול עד ראש השנה של השנה שמינית.

גדר בית הדין

ב. לדעת השו"ע צריך לכתוב את הפרוזבול ע"י בי"ד חשוב הבקיאים בדין ובענין השמיטה, שהרבים המחו אותם עליהם, ולכך נראה שעדיף בתי דין מטעם הרבנות שנבחרו ע"י נבחרי ציבור והמדינה מכירה בם, כך שסמכותם גדולה יותר מבתי דין פרטיים השייכים למגזר מסויים, אבל לדעת הרמ"א סגי בכל בי"ד.

דיני ואופני כתיבת פרוזבול

ג. אין כותבים פרוזבול אא"כ יש ללווה קרקע, ואפי' קרקע כל שהוא מועיל לכתוב עליו פרוזבול, ומספיק בקרקע המושכרת או המושאלת לו, ואם גם זה אין לו (כגון: בחורי ישיבה שאין להם קרקע משלהם כלל) - יכול המלוה להקנות לו מקרקעותיו.

ד. יכול המלווה להקנות ללווה קרקע, אפי' אם עומד ואומר שאינו חפץ לזכות בקרקע של אחרים, וזה אחד מן הקולות שבפרוזבול.

זמן כתיבתו

ה. זמן עשיית הפרוזבול הוא עד סוף השנה השביעית, ומועיל לכל החובות שנוצרו עד זמן כתיבתו, אבל מה שהלוה אחר כך - נשמט.

ו. אפשר לכתוב פרוזבול בלילה.

ז. אפשר לעשות שליח לכתיבת פרוזבול, ולכן אשה שהלוותה לחברתה כסף - תעשה את בעלה שליח לכתיבת הפרוזבול.

ח. עדיף שהעדים לא יהיו קרובים.

פרוזבול בחו"ל

ט. מלוה שנמצא בארץ ישראל ולווה בחוץ לארץ - יכול למסור חובותיו כל זמן שלא נכנס ר"ה של השנה השמינית בא"י. אך מלוה שנמצא בא"י וכבר נתקדש ליל ר"ה של השמינית, והלווה הוא בן חוץ לארץ ועדיין לא נכנסה אצלו ר"ה השמינית - באנו למחלוקת גדולה אם יכול למסור חובותיו בעל פה לבית דין, ועל כן יעשה שאלת חכם.

דין מסירת פרוזבול בע"פ

י. מסירת פרוזבול בע"פ בפני עדים ולא על הכתב - יש הסוברים שמועילה רק לתלמידי חכמים, ויש אומרים שמועילה לכל אדם. לפיכך בשעת הדחק, כגון: מלוה הנמצא בארץ ישראל ששכח ולא עשה פרוזבול - רשאי למסור את חובותיו לבי"ד בע"פ בליל ר"ה של השמינית, כשהלווה הוא בן חו"ל, ועדיין לא נכנסה אצלו ר"ה השמינית.

מלוה עם הארץ

יא. אדם שהמלוה שלו עם הארץ, הלוה צריך לדעת אם המלוה כותב פרוזבול או לא, ואם הוא יודע בו שלא כתב - יתן לו את החזר ההלוואה לפני ראש השנה. שאם לא יחזיר לו לפני ר"ה, ויבוא המלווה ויבקש את כספו - יעבור על "לא יגוש", ובכך הלוה מכשילו. ובכל פעם שיתבע ממנו אחרי ר"ה - עובר המלוה על "לא יגוש", והלוה מדין "לפני עור לא תתן מכשול".

יב. אם אין ללווה כסף לפני ר"ה לשלם את חובו - ילך למלוה ויסכם איתו על מועד אחר לפרעון החוב, היינו לאחר ר"ה, ואז אין חיוב לעשות פרוזבול, כדין הלואה שזמן פרעונה אחר עשר שנים.

כמה פרוזבולים צריך?

יג. אדם שהלוה לחמשה אנשים - מספיק לו פרוזבול אחד, ומעיקר הדין - א"צ לפרט שמות הלווים. אבל שמא יבוא אחד הלווים ויאמר שכוונת המלוה בפרוזבול היתה על לווים אחרים ולא עליו, ואף שמצד הדין אין אנו מאמינים ללוה אלא למלוה, העצה היעוצה למלוה אם רוצה להחמיר על עצמו - לכתוב שמות הלווים מאחורי שטר הפרוזבול.

יד. חמישה אנשים שהלוו לאדם אחד - צריך לכל מלוה פרוזבול אחד.

אבד הפרוזבול

טו. מותר לגבות חוב על סמך פרוזבול שאבד, ולא עוד אלא נאמן המלווה לומר: "פרוזבול היה לי ואבד".

שמיטת כספים בזמן המשיח

הכותב פרוזבול בזמן הזה, ובערב ר"ה בא משיח צדקנו ומנהיג שמיטה ושמיטת כספים מן התורה, בכ"ז לא נשמטים חובותיו למרות ששביעית משמטת בסופה, מכיון שהמלוה עשה את הפרוזבול כדת וכדין בסוף שנת שמיטה בזמן שנהגה שביעית מדרבנן, ונחשב כאילו אמר לו: "על מנת שלא תשמטני בשביעית" שמועיל אפילו במקום שנוהגת שביעית מהתורה, ותנאו קיים ואין השביעית משמטת, כי התנה בממון שהדין שתנאו קיים, ואינו חשוב כאומר: "על מנת שלא תשמט השביעית", ואין לו דין של "מתנה על מה שכתוב בתורה" שתנאו בטל. ועכ"ז אנו ממליצים ע"ד שאמרו חז"ל (עיין נדה ע' ע"ב) כי משה ואהרן עמהם, א"כ נשאל להם והם יפסקו לנו את ההלכה, ויה"ר שיהא בעגלא ובזמן קריב.



[1] מלוקט מתוך הספר "מאמר מרדכי -ושבתה הארץ" פרק כג.

 


שמיטת כספים ופרוזבול - שיעור לכבוד הילולת רבינו יוסף חיים זיע"א בעל הבן איש חי (דף מקורות)

בס"ד י' אלול תשפ"ב – שיעור לכבוד הילולת הבן איש חי זיע"א

 

שמיטת כספים ופרוזבול


הקדמה

1.       דברים, פרשת ראה, פרק טו, א-יא

(א) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: (ב) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת  אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה': (ג) אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ: (ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ: (ה) רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: (ו) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ: ס (ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: (ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ: (ט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא: (י) נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: (יא) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ:

2.      ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קמא

והמצוה הקמ"א היא שצונו להשמיט כספים כלומר החובות כולם בשנת השמטה והוא אמרו יתעלה: 'ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך'. וכבר נכפל הציווי במצוה זו ואמר (שם) 'וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו'...ומצוה זו שלשמטת כספים אינה נוהגת מן התורה אלא בזמן ששמטת קרקע נוהגת והיא עכשיו נוהגת בכל מקום...

3.      ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה רל

והמצוה הר"ל היא שהזהירנו שלא לתבוע המשאות בשנת השמיטה אבל ישמטו כלם יחדו. והוא אמרו ית': 'שמוט כל בעל משה ידו וכו' לא יגוש את רעהו ואת אחיו'. וזה אין חייבין בו מן התורה אלא בארץ ישראל בעת שתהיה שם שמיטת קרקע, רוצה לומר היובל, אבל מדרבנן יתחייב כן בכל מקום ובכל זמן. ואינו מותר ליגוש המשאות שעברה עליהם השביעית אבל ישמטו...

4.      ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה רלא

והמצוה הרל"א היא שהזהירנו מהמנע להלוות קצתנו לקצתנו מפני השמיטה כדי שלא ישמט החוב שהכתוב הזהיר מזה הענין ואמר 'השמר לך פן יהיה דבר וכו'...

טעמי המצוה

5.      ספר החינוך פרשת ראה מצוה תעז

ללמד נפשנו במדות המעולות מדת הנדיבות ועין טוב, ונקבע בלבבנו הבטחון הגדול בשם ברוך הוא, ואז תכשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול הברכה והרחמים. וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו, כי נשא קל וחומר בנפשנו לאמר, אפילו הלויתיו ממוני והגיע שנת השמטה אמרה תורה להשמיט בידו המלוה, שלא לגזול ושלא לחמוס משלו לא כל שכן שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון.

6.      ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק לט [מהדורת הרב קאפח]

המצות אשר כללתן הקבוצה הרביעית, הם אשר הקיף אותן ספר זרעים מחיבורנו...כל המצות הללו אם תתבוננן בהן אחת אחת תמצאם גלויי התועלת, לרחם העניים והמסכנים והחזקת הדלים באופנים שונים, ושלא ילחץ על הנצרך, ולא יכאיב לב אדם שמצבו דחוק...ומהם חמלה לעבדים ולעניים, כלומר השמטת כספים והשמטת עבדים.

7.      עין איה ברכות ב, שביעית פ"י משנה ח, עמ' 313

התכלית העקרית של שמיטת החוב בשביעית הוא מפני כי קרא שמיטה לד', להסיר את העול היותר כבד שמתקבץ לרגלי שליטת העשירים על העניים, מפני שהוצרכו להם איזה פעם להלואה, שהכניעה והעבדות תהי' מוטבעת בלב מי שירגיש על עצמו חוב לחבירו "עבד לוה לאיש מלוה", והשיעבוד הזה עלול להכניע את ישרי לב לפני עשירים תקיפים שיהיו המה המלוים. ע"כ תבא השמיטה ותתיר אלה החרצובות...

 

 

השמטת האדם או אפקעתא דמלכא?

8.      משנה מסכת שביעית פרק י משנה ח

 המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו "משמט אני", אמר לו "אף על פי כן", יקבל ממנו שנא' (דברים טו) 'וזה דבר השמטה'

9.      ספר יראים סימן קסד [דפוס ישן - רעח]

וחוב שעבר עליו שביעית אינו רשאי לוה לעכבו אלא על פי מלוה שכל זמן שלא השמיטו מלוה חייב לפרוע אלא לוה יזמין מלוה לדין שישמיט לו חובו כאשר צוה היוצר וב"ד יחייבו למלוה לומר משמיט אני כאשר צוהו חכמים כדתנן בסוף שביעית ומייתינן לה בהשולח [ל"ז ב'] המחזיר חוב לחבירו בשביעית צריך שיאמר משמיט אני ואם אמר אעפ"כ יקבל ממנו שנאמר וזה דבר השמיטה. ואם אינו רוצה המלוה לומר משמיט אני יכפוהו ב"ד...

10.   ספר אור זרוע חלק ד פסקי עבודה זרה סימן קח

ולא נהירא מה שכתב שאין לוה יכול לעכב חובו אלא על פי מלוה עד שיאמר משמט אני אלא אפי' הוא תובעו בב"ד לפרוע ואומר איני משמט לא יחוש הלוה על דבריו מפני שהתורה השמיטתו... והא דבעי למימר המלוה משמט אני היינו היכא שהביא הלוה את חובו צריך המלוה לקיים המצוה ולומר משמט אני.

11.   שו"ת הרא"ש כלל עז סימן ד

ותשובה אחרת להרמב"ן ז"ל מה ששאלת למאן דדאין שמטת כספים אם המלוה חייב להחזיר שטר חובו ללוה.

תשובה שביעית משמטת המלוה ומפקעת שעבודה לגמרי, ואפילו בא המלוה לעבור על דברי תורה ולתבוע חובו לאחר שביעית הלוה פטור הילכך אין המלוה יכול לעכב השטר.

משמעות המילה מקץ  - מחלוקת אב"ע ורמב"ן

1.       דברים, פרשת ראה, פרק טו פסוק א

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה.

2.      דברים, פרשת וילך, פרק לא פסוק י

וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת.

3.      ספרי דברים פרשת ראה פיסקא קיא

(טו א) מקץ שבע שנים, יכול מתחלת השנה או בסופה הרי את דן נאמר כאן קץ ונאמר להלן [דברים לא, י] קץ מה קץ האמור להלן בסופה ולא בתחלתה אף קץ האמור כאן בסופה ולא בתחלתה.

4.      תלמוד בבלי מסכת ערכין דף כח עמוד ב

אמר רב נחמן בר יצחק: תניא [נמי הכי], נמצאת אתה אומר: אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד, אלא שיובל בתחילתו והשמטה בסופה...בשלמא שביעית בסופה, דכתיב: מקץ שבע שנים תעשה שמטה..

5.      אבן עזרא דברים פרק טו פסוק א

וטעם מקץ שבע שנים תעשה שמטה - בתחלת השנה, כאשר פירשתי.

6.      רמב"ן דברים פרק טו

וטעם "מקץ", אמר ר"א בתחלת השנה, וכן אמרו המדקדקים כלם, כי הראש והסוף יקראו קצה שכל דבר יש לו שתי קצוות, וכענין שכתוב מן הקצה אל הקצה (שמות כו כח), על שני קצותיו (שם כה יט), על ארבע קצותיו (שם כז ד). ואין דבריהם נכונים אצלי, כי ראש שבע שנים הוא השנה הראשונה והוא הקצה שנקרא בהם ראש, ואלו אמר הכתוב "מקץ השנה השביעית" היה דברם נכון.         ועל דעת רבותינו (ספרי קכב) "מקץ" בסוף השבע, ולא ידבר הכתוב אלא בשמיטת כספים, יאמר מסוף כל שבע שנים הנמנים לכם תעשו שמטה שישמוט כל בעל משה ידו, ולכך אמרו (ערכין כח ב) שאין שביעית משמטת אלא בסופה...אבל כך אני אומר, כי הקץ והסוף יאמרו בכתוב על אחרית כל דבר, ופעמים הם בו ופעמים אחריו חוץ ממנו...ואפשר לומר כי מה שאמרו רבותינו "במקץ שבע שנים תעשה שמטה" שאין משמטת כספים אלא בסופה, שהוא מדרש מפני שלא אמר "השנה השביעית תעשה שמטה", ירמוז כי בסוף השבע תעשה שמטה יותר מן ההתחלה. ורצונם בקץ הזה, חוץ ממנו. ויכול אדם לתבוע חובו ביום האחרון של שנת השמטה ולא תשמט עד הלילה, שכך מצינו בתוספתא (שביעית ח יא) שכותבין פרוזבול ערב ר"ה של מוצאי שביעית.

7.      שולחן ערוך חו"מ סימן סז סעיף ל

 אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה, לפיכך המלוה את חבירו בשביעית עצמה, גובה חובו כל השנה בבית דין, וכשתשקע חמה בליל ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב.

פרוזבול

8.      משנה מסכת גיטין פרק ד משנה ג

הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם.

9.      משנה מסכת שביעית פרק י

משנה ג: פרוזבול אינו משמט, זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' התקין הלל לפרוזבול.

משנה ד:  זהו גופו של פרוזבול מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כ"ז שארצה והדיינים חותמין למטה או העדים.

10.   תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לו עמוד ב

 מאי פרוסבול? אמר רב חסדא: פרוס בולי ובוטי, בולי - אלו עשירים, דכתיב: ושברתי את גאון עוזכם, ותני רב יוסף: אלו בולאות שביהודה; בוטי - אלו העניים, דכתיב: העבט תעביטנו. אמר ליה רבא ללעוזא: מאי פרוסבול? א"ל: פורסא דמילתא.

11.   רש"י מסכת גיטין דף לז עמוד א

בולי ובוטי - עשירים ועניים עשירים שלא יפסידו ועניים שלא ינעלו דלת בפניהם. בולאות - עשירים. העבט - ומי הן הלווים עניים. ללעוזא - שאינו מדבר בלשון עברי הוא לעוזא ואותו ששאל רבא הימנו זאת היה מדבר בלשון פרוזבול ופי' לו שבלשונו פרוז פורסא תקנה.

12.   תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לו עמוד א

הלל התקין פרוסבול וכו'...ומי איכא מידי, דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא? אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא; דתניא, רבי אומר: וזה דבר השמיטה שמוט - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים; תקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית.

ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, עמד והתקין פרוסבול. ומי איכא מידי, דמדאורייתא לא משמטא שביעית, ותקינו רבנן דתשמט? אמר אביי: שב ואל תעשה הוא. רבא אמר: הפקר ב"ד היה הפקר.

תקנת הבן איש חי זיע"א

13.   בן איש חי שנה ראשונה פרשת כי תבוא אות כו

אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג, אך מדברי סופרים שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום אפילו בחו"ל, כן פסק מרן ז"ל וכן כתבו רוב הפוסקים, אך הרז"ה ז"ל ודעמיה כתבו שאינה נוהגת בזמן הזה בחו"ל, וכתב מור"ם ז"ל בהגה"ה דעליהם סמכו במדינות שלהם שאין נוהגין דין שמיטה בזמן הזה בחו"ל, וכתב הגאון אורים ותומים אפילו אם היה האמת שהדין כהרז"ה וסיעתו, היה מהראוי לנו להחמיר בזה ולנהוג דין שמיטת כספים, כי מה מאד מזהיר אותנו הנביא בגולה הציבי לך ציונים לעשות זכר למצות ה' שהיו חובה עלינו בהיותינו בארץ ישראל וכו', וזהו אם הדין כהרז"ה, אבל באמת רבו עליו חכמי הדור וממש רובם ככולם קיימו וקבלו כפשט הגמרא דנוהגת בזמן הזה מדברי סופרים, ולדעת הרמב"ן ז"ל נוהגת בזמן הזה בחו"ל מן התורה, על כן חייב כל אדם לעשות על כל פנים זכר למצוה זו בפרוזבול. ופירוש פרוזבול הוא, פרוז לשון תקנה, בול הם עשירים, כלומר תקנה לעשירים.

פרוזבול זה הלל הזקן ע"ה תקנו בשביל העשירים שלא ימנעו מלהלוות, ויעברו על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה וכו'. ואכתוב בזה מעשה גאון אחד היה יושב בליל פסח על השלחן, ובנו היה עשיר וסוחר גדול, והיה הבן יושב ואוכל הכורך של מצה ומרור והיה אומר קודם אכילה בהרמת קול כהלל הזקן שהיה כורכן ואוכלן וכו' ככתוב בסדר הלילה, ואמר לו אביו בני תזכור את הלל הזקן גם בערב ראש השנה הזאת הבאה לחיים טובים ולשלום, אמר לו, אבי, וכי אוכלין כורך בערב ראש השנה, אמר לו, בני, שנה זו שמיטה היא ואני מזהירך שתעשה פרוזבול כתקנת הלל הזקן עליו השלום זיע"א, על כן כל אדם לא יתרשל בדבר זה ונמצא הוא מקיים מצות שמיטת כספים, והנה הפרוזבול הוא שאומר שמוסר שטרותיו וחובותיו לבית דין, וענין המסירה הזאת שהם יהיו גובים לו חובותיו, ואז לא קרינן ביה לא יגוש אלא הבית דין הם הם הנוגשין, וכיון שביד בית דין לנגשם ולא הוא, אז הוא יכול לקבל חובו מן הלוה אחר השמיטה.

והנה יש מתחסדים אחר שכותבין הפרוזבול מלוה לחבירו סך מה, עשרה גרוש או פחות או יותר, ועל זה הסך לא יחול הפרוזבול כיון שהלוהו אחר זמן הפרוזבול, ואז אחר ראש השנה כשיביא לו חבירו המעות לפרעו יאמר לו משמט אני ולא יקבלם ממנו, ויאכל הלוה ולחדי במעות אלו, והמלוה לחדי במצות שמיטת כספים שקיים אותה בפועל, ותהילות לאל ית' הנהגתי מצוה זו פה עירנו בגדא"ד יע"א, הדפסתי שטרות של פרוזבול וחלקתי אותם לכמה בני אדם ועשאום, וגם למדתי אותם שיעשו כן להלוות אחר זמן הפרוזבול סך מה ולקיים המצוה בפועל כאמור לעיל, אשריהם ישראל אוהבי מצות ה' ועושים אותם בשמחה.

וגם אם לוה אדם מחבירו ככרות לחם אפילו ככר אחד נוהג בזה דין שמיטה, על כן טוב שתלוה האשה יום ערב ראש השנה ככר או שתים או שלש לחברתה, ואחר ראש השנה כשתפרע לה תאמר לה משמטת אני, והרי זו מקיימת מצות שמיטה, ועיין חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות י"ג, וכן עשו קצת נשים פה עירנו יע"א כי דרשתי דבר זה בעזה"י ברבים אשריהם ישראל.

אופן וסדר עשיית פרוזבול למעשה

14.  מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פרק כג

טז. מאחר וקשה לגשת לביה"ד, התקין הגאון העצום בעל החקרי לבכג נוסח מיוחד המוסר את הדברים בפני עדים לבי"ד חשוב.

יז. המלוה מכין שטר פרוזבול (ראה נוסח הפרוזבול לקמן), ומעמידים שני עדים כשרים שומרי מצוות, ורצוי שלא יהיו קרובים, ויזהרו העדים שהתאריך יהא מדוייק.

יח. כאמור, אין צורך לפרט שמות האנשים שחייבים לו, ואם רוצה להחמיר על עצמו ולפרט שמות החייבים לו - יכול לרשום שמם מאחורי שטר הפרוזבול.

יט. אחד העדים מכין מטפחת, והמלוה תופס את המטפחת ואומר: "אתם העדים, קנו ממני קנין גמור ושלם שאני מזכה על ידכם קרקע כל שהוא לכל אחד מבעלי חובותשחייבים לי (ולאשתי) שאין להם קרקע".

אחר שעזב את המטפחת ממשיך ואומר: הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לי (ולאשתי) לביה"ד של עיה"ק... ת"ו הרה"ג... הרה"ג... הרה"ג... שאגבנו כל זמן שארצהכח.

כ. העדים חותמים על שטר הפרוזבול ומוסרים אותו למלוה שיראנו ללוה בעת גבית החוב.

וזה נוסח שטר הפרוזבול לספרדיםכט:

 

שטר פרוזבול

בפנינו עדים החתומים מטה בא לפנינו... ואמר לנו: קנו ממני בקנין גמור ושלם, במנא דכשר למקניה ביה. איך אני מזכה על ידכם קרקע כל שהוא שיש לי לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לי (וחייבים לאשתי) שאין להם קרקע לכתוב עליו פרוזבול. וקנינו קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניה ביה מיד הנזכר לעיל. ובכן אמר לנו: הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לי ולאשתי לבית דין הצדק אשר פה עיה"ק... תובב"א,

הרה"ג... והרה"ג... והרה"ג...

שאגבנו כל זמן שארצה. ועל דבר אמת חתמנו שמותינו פה עיה"ק... בתאריך... לחודש אלול, שנת... ליצירה, והכל שריר ובריר וקיים.

... עד

... עד

šš

וזה נוסח שטר הפרוזבול לאשכנזיםל:

שטר פרוזבול

במושב שלושה דיינים כאחד היינו, ובא לפנינו... ואמר לנו: "הן שנה זו היא שנת השביעית ויש לי חובות בשטר ובעל - פה על אילו אנשים, והריני מוסר לכם פרוזבול, ונותן לכם במתנה בקנין ארבע אמות קרקע מהאדמה שיש לי, ועל ידי אותה קרקע הרשתי לכם לגבות את כל חובותי שיש לי על אנשים. ומעתה תהיו לי דיינים ותגבו ותקבלו עבורי את החוב ואם לא תגבו אתם מעכשיו, כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה הרי אני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה".

ואנחנו בית הדין שמענו דבריו ויפינו את כוחו שלא ישמטו חובותיו ויגבה אותם על ידי פרוזבול זה כתקנת הלל וחכמינו ז"ל.

ועל דבר אמת חתמנו שמותינו בעיר... יום...

אלול התש... ליצירה והכל שריר ובריר וקיים.

נאום... דיין

נאום... דיין

נאום... דיין

שמיטת כספים בזמן המשיח

15.   מאמר מרדכי ושבתה הארץ פרק כג סעיף כא

כא. הכותב פרוזבול בזמן הזה, ובערב ר"ה בא משיח צדקנו ומנהיג שמיטה ושמיטת כספים מן התורה, בכ"ז לא נשמטים חובותיו למרות ששביעית משמטת בסופה, מכיון שהמלוה עשה את הפרוזבול כדת וכדין בסוף שנת שמיטה בזמן שנהגה שביעית מדרבנן, ונחשב כאילו אמר לו: "על מנת שלא תשמטני בשביעית" שמועיל אפילו במקום שנוהגת שביעית מהתורה, ותנאו קיים ואין השביעית משמטת, כי התנה בממון שהדין שתנאו קיים, ואינו חשוב כאומר: "על מנת שלא תשמט השביעית", ואין לו דין של "מתנה על מה שכתוב בתורה" שתנאו בטל. ועכ"ז אנו ממליצים ע"ד שאמרו חז"ל (עיין נדה ע' ע"ב) כי משה ואהרן עמהם, א"כ נשאל להם והם יפסקו לנו את ההלכה, ויה"ר שיהא בעגלא ובזמן קריב.



כג הנוסח מודפס בארץ חיים (סתהון) חו"מ סי' ס"ז סעיף י"ז. וכן מודפס בסוף ספר תוספת שביעית להרב יצחק בכר מיכאל באדהב, מובא בנספחות לספר שמיטת כספים הוצאת מוסד הרב קוק, נוסח ח' (עיין שם הערה 21).

כח אומרים כך, מפני שלכאורה קשה: אחר שמוסר שטרותיו לבית דין, אם כן הוא מוציא את עצמו מהתמונה שהרי הוא נותן לבית דין לגבות חובו, וכיצד אחר כך יבוא ללווה לתבוע את חובו? ולכן הוא מוסיף: "שאגבנו כל זמן שארצה", שאם הבית דין אין לו לגבות את החוב או שלא יגבה את החוב מכל סיבה שהיא, גם המלוה יכול לגבות חובו מהלווה.

כט נוסח שנכתב בירושלים תובב"א ע"י הרשל"צ הגאון מוהר"ר רפאל חזן זיע"א בעל החקרי לב, וראה לעיל הערה כ"ג.

ל כמנהג ארץ ישראל, לפי ספר השמיטה עמ' נ"ז - נ"ח, וכרם ציון עמ' שפ"ה, ומרן הרה"ג שלמה זלמן אויערבך זצ"ל.


שמאל שהוא ימין – להיכן פונים באמירת "עושה שלום", קדושה ו"בואי כלה"

  בס"ד כ"ו אייר תשפ"ד                                                           שמאל שהוא ימין – להיכן פונים ב...