10/06/2021

ברית מילה בצור או בברזל (דבר תורה לפרשת שמות/ברית מילה)

 בס"ד

פרשת שמות

ברית מילה בצור או בברזל?

בפרשה מסופר על צפורה אשת משה שמלה את בנה בצור, כמו שכתוב:

"וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" (שמות ד, כה).

מהו "צור" המוזכר כאן? נאמרו במפרשים הסברים שונים, ובפשטות הכוונה כאן לסלע חזק[1].

גם על יהושע ששב ומל את בני ישראל שנית ע"י חרבות צֻרִים[2], נאמר:

 "בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת". (יהושע ה, פס' ב-ג).

והנה הרמב"ם בהלכות מילה (פ"ב הלכה א) מנה כמה דברים שבהם אפשר למול את הרך הנולד, וז"ל:

"בכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר שכורת, ולא ימול בקרומית של קנה מפני הסכנה, ומצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים, ונהגו כל ישראל בסכין". וכעין זה פסק השו"ע (יו"ד רסד, ב).

הרמב"ם לא הסביר מדוע מצוה מן המובחר למול בברזל [הכסף משנה גם כן לא ציין מקור לדברי הרמב"ם ועיין בהערה[3]]. ולכאורה הדבר מתבקש, שאולי נאמר שמצוה מן המובחר למול בצור, כמו שמצאנו אצל צפורה ואצל יהושע.

הלבוש (יו"ד רסו, ב) פירש שמצוה למול בברזל מפני שהוא חריף ביותר ואינו מכאיב כל כך.

אך הפרישה (שם ס"ק ז) כתב ששמע טעם ע"פ המדרש שכך הובטח לברזל ביום שנבקע הכובע של ברזל שהיה בראשו של גלית לפני דוד.

וכך מובא בספר ש"ך[4] על התורה ביתר הרחבה וז"ל:

"שמעתי למה צור ולא סכין כי ודאי היה להם סכין כי מי שלוקח אשתו ובניו והולכין למלון ודאי שלוקחין כלי תשמישי הבית אלא לפי שהברזל לא היה לו חלק בקדושה שנאמר (דברים כ"ז ה') 'לא תניף עליהם ברזל' לזה לא נזכר סכין בתורה שאף בעקידה נאמר (בראשית כ"ב י') 'ויקח את המאכלת' דבר שחותך ואוכל וכן ביהושע נאמר לו: 'עשה לך חרבות צורים'...חרבות צורים פירוש טינרא וכן מצור החלמיש מטינרא תקיפא, אבל כשבא דוד להרוג לגלית ולקח חמישה חלוקי אבנים ונעשו אחת והיה כובע נחושת על ראשו אמר לו הקב"ה לברזל תרכך עצמך שתיכנס בך האבן ואעשה לך חלק בקדושה זו איזמל של מילה וסכין של שחיטה וזה אחד מהדברים שהשליט הקב"ה הרך בקשה" עכ"ל. ואם כן מובן מדוע מצוה מן המובחר למול בברזל.

בנוסף, ראיתי לנכון להביא מה שאמר המוהל ד"ר צדוק סיריל פיין ז"ל. בעבר היה ידוע כי היום השלישי למילה הוא היה שהכאב מתגבר בו, כמו שכתוב אצל אברהם "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית יח, א) ופירש"י: "וירא אליו - לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו". וכך נאמר גם לגבי שמעון ולוי שרצו להרוג את אנשי שכם שהרגו (בראשית לד, כה): "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר.

המוהל ד"ר צדוק סיריל פיין ז"ל, הסביר שהיום השלישי למילה נחשב כיום שבו מחלתו של הנימול גוברת מחמת הזיהום שנגרם עקב חדירת חלקיקים שונים לפצע, מפני שלא היו מודעים לחומרת החיטוי, והיו מלים במתכת גסה או אבן צור, ופעמים רבות נותרו בפצע שרידים של חול ורסיסי אבן, ועל פי הפתולוגיה המוכרת לנו, חדירה של גוף זר לגוף דרך פצע, יוצרת תוך 72 שעות דלקת מוגלתית, מלווה בכאבים עזים ובעליה בחום הגוף. זו הסיבה שאמרו חכמים (שבת קלג, ב) שהמוהל חייב למצוץ את הפצע, ואם אינו עושה כן מעבירים אותו, משום סכנה. על ידי המציצה שואבים את אותם הרסיסים מהגוף, ומצילים את הנימול מסכנת הזיהום. וכך רצה להסביר את חומו של אברהם אבינו ביום השלישי, שלא היה רק בגלל היום החם, אלא חום גופו היה 'כחום היום', כארבעים עד ארבעים ושתיים מעלות (הובאו דבריו בספר פניני הלכה משפחה פ"ח סעיף ד הערה 1).



[1] בפירוש המילה צור נאמרו פירושים שונים:

אונקלוס ויונתן תרגמו שהוא "טינרא" שזה סלע. וכן פירש החזקוני וז"ל: "דבר אחר, צר לשון אבן כמו כשמיר חזק מצור. שהרי בדרך היתה ובפתע לקחה מה שמצאה" עכ"ל.

עוד יש שמי שפירש שצור הוא אכן אבן, אבל צפורה לא מלה עם אבן, אלא לקחה סכין וחידדה אותו בצור (הובא בתוספות השלם, בעריכת הרב יעקב גליס, פירוש ז' לפס' זה).

ראב"ע פירש שזה דבר חד, כמו חרבות צורים (יהושע ה, ב), שהם חדים. ר' חיים פלטיאל פירש הוא אזמל חריף. וכעין זה פירש הרשב"ם שזה היה תער מלוטש או איזמל חריף.

הכתב והקבלה פירש שצור הוא עקבי בשמים וסמי רפואה, ונתנה אותו להצמית הבשר כדי לעצור את הדם ולרפא את מקום המילה. וכמו שנאמר בירמיה (ח, כב): "הצרי אין בגלעד" וכן ביחזקאל (כז, יז) "ושמן וצורי". ופירש כן על פי דברי הזוהר הקדוש בפרשת לך לך (צג ע"ב) שנאמר שם "מהו צור אלא אסוותא".

[2] וגם שם נחלקו מה הכוונה צורים. יונתן תרגם: 'אִזְמְלָוָן חֲרִיפִין' [ומשמע שזה היה עשוי מברזל, עיין במפרשים שם]. אמנם לפי חז"ל במדרש בראשית רבה (לא, ח) זה היה "גלבין דטינרא" [אזמל מסלע קשה].

[3] הכסף משנה ציין את מקורו של הרמב"ם להלכה זו מהגמ' בחולין (טז ע"ב): "אמר רב חסדא א"ר יצחק, ואמרי לה במתניתא תנא, ה' דברים נאמרו בקרומית של קנה: אין שוחטין בה, ואין מלין בה וכו'", אך לא ציין מה מקורו של הרמב"ם שאמר "ומצוה מן המובחר למול בברזל" (ועיין דברי ירמיהו על הרמב"ם שהרגיש בכך).

הגר"א מוילנא ציין מקור לדברי הרמב"ם מדברי חז"ל במסכת שבת (דף קל ע"א): "משנה. רבי אליעזר אומר: אם לא הביא כלי מערב שבת - מביאו בשבת מגולה. ובסכנה מכסהו על פי עדים. ועוד אמר רבי אליעזר: כורתים עצים לעשות פחמין לעשות (כלי) ברזל...גמ'... תנו רבנן: במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת".

עוד דבר שטעון בירור מהיכן המקור שנהגו כל ישראל למול בסכין. ובספר קרית מלך על הרמב"ם כתב שמקורו הוא מירושלמי שבת סוף פרק יט שהוזכר שם "סכין של מילה". וכן ציין לשבת ק"ל ב' שכחו ולא הביאו איזמל כו'.

[4] שפתי כהן על התורה, חברו ר' מרדכי הכהן מעיר צפת. רבו של המחבר היה ר' ישראל ב"ר מאיר די-קוריאל, מגורי האר"י ז"ל.

 


09/06/2021

יציאה מארץ ישראל לצורך טיול

בס"ד

 

יציאה מארץ ישראל לצורך טיול 


מעלת ארץ ישראל

1.       בראשית פרק כו, א-ב

(א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל  אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: (ב) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

2.      רש"י בראשית פרק כו פסוק ב

(ב) אל תרד מצרימה - שהיה דעתו לרדת מצרימה כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך.

3.      במדבר פרק לג פסוק נג

וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ:

4.      רמב"ן במדבר פרק לג פסוק נג

והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה - על דעתי זו מצות עשה היא, יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה'. ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם, יעברו על מצות ה'. ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי ע"ב) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל, וכן האיש, בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצות עשה. ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים, באו ורשו את הארץ (דברים א ח). אבל רש"י פירש, והורשתם את הארץ, והורשתם אותה מיושביה, אז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה, ומה שפירשנו הוא העיקר.

5.      דברים פרק ח, ז-ח

(ז) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: (ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:

 6.      תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לא עמוד ב

רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה, אמרה ליה: בעינא תכשיטין, עבד לה. בעינא גברא [רוצה אני איש להינשא לו], נייעין לך [אחפש לך]. בעינא גברא דשפיר כותך [רוצה אני איש שיהיה יפה כמותך], שבקה ואזל לארעא דישראל [עזבה והלך לארץ ישראל, כי הבין שנטרפה דעתה עליה, ולא יוכל לכבדה כדין]. שמע דקא אזלה אבתריה [שמע שבאה אמו אחריו. ורצה לצאת לקראתה כדי לכבדה. אך הסתפק שמא אסור לצאת מארץ ישראל לצורך זה], אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר לי': מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? א"ל: אסור. לקראת אמא, מהו? א"ל: איני יודע. [אתרח] פורתא הדר אתא [המתין רב אסי מעט וחזר ובא לפני ר' יוחנן], אמר ליה: אסי, נתרצית לצאת? המקום יחזירך לשלום. אתא לקמיה דרבי אלעזר, א"ל: חס ושלום, דלמא מירתח רתח! א"ל: מאי אמר לך? אמר ליה: המקום יחזירך לשלום, אמר ליה: ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך. אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי, אמר: אי ידעי לא נפקי.

7.      תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב

ת"ר: הוא אומר לעלות, והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה, היא אומרת לעלות, והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה. היא אומרת לצאת, והוא אומר שלא לצאת - כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו - תצא בלא כתובה; הוא אומר לצאת, והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה....

ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה, שנא': לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים; וכן בדוד הוא אומר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים.

 8.      פתח עיניים (הרב חיד"א), כתובות שם

והטעם פשוט בדברי המקובלים, כי הע' שרים כל אחד נתן לו הקב"ה אומה אחת תחת רשותו וגם האדמה אשר הם עליה. הנה כי כן בהיות ישראל תחת רשות שר אחד בגלות אצל אומתו וארצו, הנה כל התורה והמצוה אשר ישראל המה עושים ולומדים סלקין לעילא באויר ארץ העמים לרשות השר ההוא ומשם יעלו נכח פני ה' כביכול. והשר נהנה מהם ואם כן אין נראה העבודה מיוחדת לה' דוקא ח"ו וזהו שאמרו ז"ל כאלו עובד עבודה זרה ח"ו.

9.      תלמוד בבלי מסכת גיטין דף עו עמוד ב

אמר רב ספרא: כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי - בעכו הוו מפטרי, משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ.

10.   רש"י מסכת גיטין דף עו עמוד ב

כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי - בני מדינת הים שהיו הולכין ללמוד תורה בארץ ישראל כשחוזרים לבתיהם היו חביריהם בני ארץ ישראל מלוים אותן עד עכו ומשם נפטרים מהם.

שאסור - לבני ארץ ישראל לצאת חוצה לארץ.

11.   ספרי דברים פרשת ראה פיסקא פ

מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה: 'וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ: וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים (האלה)' (דברים יא, לא-לב). אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.

מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה 'וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ: וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים (האלה) וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים'. אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. חזרו ובאו להם לארץ ישראל.

12.   חידושי הגרי"ז מסכת סוטה דף לה עמוד א

כל עיקר גזירת הגלות וחורבן ביהמ"ק בא מפני חטא המרגלים.

 מצות ישוב הארץ

13.   השגות הרמב"ן לסה"מ לרמב"ם שכחת העשין

מצוה רביעית שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה... שכל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד עבודה זרה...אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה.

14.  תוספות מסכת כתובות דף קי עמוד ב

היה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם.

15.   מגילת אסתר שכחת העשין מצוה ד

מצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מארצם אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח...ומה שאמר הרמב"ן שהחכמים אמרו כי כבוש הארץ היא מלחמת מצוה, זהו כאשר לא נהיה משועבדים לאומות....

מתי מותר לעזוב את הארץ

16.   תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א

ת"ר: אין יוצאין מארץ לחו"ל - אא"כ עמדו סאתים בסלע.

17.   רשב"ם מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א

אין יוצאין כו' - שמפקיע עצמו מן המצות.

18.   רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ז

ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים... בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים...

19.   רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ט

אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.

20.  שו"ע או"ח הלכות חוה"מ סימן תקלא סעיף ד

 ואלו מגלחין במועד...וכן הבא ממדינת הים בחול המועד, או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח, והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל.

21.   מגן אברהם סימן תקלא ס"ק ז

לטייל. אבל יצא להרויח או לראות פני חבירו שרי דמקרי מצוה.

22.  ברכי יוסף אורח חיים סימן תקסח ס"ק יא

הנודר לילך על קברי הצדיקים וכו'. אף אם יושב בארץ ישראל ונפשו אותה להשתטח על קברי הצדיקים בח"ל, או יושב ירושלם ורוצה ללכת על קברי צדיקי שבארץ ישראל, שרי לילך אדעתא לחזור.

פסיקת האחרונים

23.  שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נז

מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לצורך פרנסה ולסחורה, ובלבד שיהיה על מנת לחזור לארץ בהקדם, אבל להשתקע בחוץ לארץ אסור. ואסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל אפילו על מנת לחזור לארץ ישראל. ומותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לארץ ישראל.

24.  שו"ת עשה לך רב חלק ח סימן מט

ומה ששאלת עוד, על זה שהוריך נסעו מספר פעמים לטיולים בחו"ל והדבר גורם לי צער... אבל הסתפקתי אם בתור לימוד זכות יש איזו שיטה בפוסקים שמתירה לנסוע לחו"ל כדי לטייל... הנה בענין זה כתב כבר הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת "יחוה דעת" (חלק ה' סימן נ"ז) ועלתה חכמתו לאסור. ואעפי"כ לדעתי אל תעיר מאומה להוריך על כך, שכן פוק חזי מאי עמא דבר, שרבנים ואדמורי"ם נוסעים מידי שנה בכל קיץ לבתי - מרגוע לאירופה לנופש וטיול, וכן יש חברות נסיעה לטיולים של הצבור הדתי ולא שמענו מי שמיחה על כך, ויש מי שרוצה ללמד זכות על אותם רבנים ואדמורי"ם, שבמקום שהם נמצאים בחופשתם בחו"ל דורשים בדברי - תורה ויראת ה' ומעוררים לבבות השומעים לאהבת ה' ותורתו, או מפני שהם עוסקים כל השנה כולה בתורה ועבודת ה' המתישה כחם וצריכים להחליף כח וכו' וכו'. והרואה יראה שאלה הן טענות קלושות עד מאד להתיר איסור יציאה לטיול בחו"ל אם אכן ישנו. ועוד שכל אדם עובד קשה כל השנה כולה לפרנסת בני ביתו, שהיא מצוה ממש, וגם עוסק הוא בעבודת ה' יום יום, וכל אדם אם - כן זקוק למרגוע ונופש, ואם - כן הותרו כל הטיולים מעיקרם בטענה זאת. כל זה לדעת האוסרים, ויש עמי בכתובים בענין זה באורך ודי בזה.

25.   שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג

אבל בדעתו לחזור אסור לצאת שלא לצורך כלל, אבל בצורך כל דהו לא גזרו, ובטיול ע"פ סברא לא נקרא צורך, ומכ"מ אם הולכים לזמן מועט מאד לראות פלאי הטבע של יוצר בראשית ב"ה יש מקום לצדד להקל, כמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה.

26.  פסקי הלכה ממרן הגר"מ אליהו (סיכום על פי תשובות משו"ת הרב הראשי[1])

טיול לחו"ל – נסיעה לסתם טיול בחוץ לארץ אסורה, ואלו שיוצאים לטיול סתם אינם נוהגים כהלכה. וכן כתב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה, הלכה ט) שהותרה יציאה לחו"ל רק ללמוד תורה, לישא אשה, להציל מן העכו"ם או אם חזק הרעב בארץ[2]. בכל אופן, מי שיוצא לחו"ל כדי ללמד את בני חו"ל תורה, או לעודדם לעלות לארץ ישראל, מותר במקרה כגון זה לשלב בנסיעה גם טיול[3].

אדם מדוכא וטיול בחו"ל ירפאנו – מותר לו לנסוע לטיול[4].

טיול לפולין – אם כוונת הטיסה לפולין לשם טיול גרידא – הדבר אסור. אך אם זוהי נסיעה לשם לימוד ענייני השואה והנחלתה לאחרים – מותר הדבר, איך אין זו מצוה[5].

העיר אילת

27.  שו"ת אור לציון חלק ג - הערות פרק כג - דיני יום טוב שני

ולענין איסור יציאה לחו"ל, דין אילת כדין יציאה לחוץ לארץ, וכשם שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ אלא באופנים מסוימים, וכמבואר בדברי הרמב"ם בפרק ה' מהלכות מלכים הלכה ט', כך הדין ביציאה מארץ ישראל לעיר אילת. (וראה עוד בזה בספר אור לציון שביעית פרק ו' בבאורים לתשובה ב', ע"ש).

28.  ילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה סימן שלא - פרק א - יסודות מצות השמיטה

אילת נחשבת לחוץ לארץ לגבי חיוב תרומות ומעשרות, ולגבי שביעית, וכל הגידולים הגדלים שם בקרקע של ישראל, אין בהם קדושת שביעית, ואין בהם איסור ספיחין. אך אין צריך לעשות שם ב' ימים טובים של גלויות. [ואין להחמיר בזה שלא להניח תפילין באסרו חג וכו']. ולגבי טיול לאילת דינו כטיול לחו"ל, ובכל אופן שמתירים לצאת לחו"ל יש להתיר גם לאילת. [ילקו"י הל' שביעית מהדורת תשס"א פרק א' ס"ה עמוד ע'].

29.  שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג

אחדשה"ט וש"ת באה"ר, אשר שאל בקצור, אם אילת ואופירה חו"ל, על אופירה כמעט אין ספק שהוא חו"ל, וגם אילת יראה כן,

30.  שו"ת הרב הראשי תשמ"ח-תשמ"ט סימן ריז[6]

[שאלה:] אני ילד דתי בן 12. לא מזמן הלכתי לשיעור תורה בו למדנו שהעיר אילת אינה שייכת לארץ-ישראל, מכיוון שהיא מחוץ לגבולות הארץ. האם זה נכון? אני מאד מבקש לקבל תשובה מהרב.

[תשובה:] יש בהלכה שני סוגי כיבוש של א"י, הנקראים "כבוש ראשון" ו"כבוש שני". "כבוש ראשון" היה ע"י עולי מצרים, והם כבשו את כל אזור אילת. ואילו "כיבוש שני" נעשה ע"י עולי בבל והם לא כבשו אזור זה.

 כפי שידוע לנו מחז"ל שלמה המלך שלט בכל האזור. כיון שמקומה של אילת לא נכבש ע"י עולי בבל, לכן כל הפירות והירקות הגדלים שם חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות אך בלי ברכה.

מותר לטייל לאילת, ואין הדבר נחשב כיציאה לחוץ לארץ. אין לנהוג בה יום טוב שני של גלויות אלא יש לנהוג בה כמו בכל ארץ ישראל.



[1] הובא גם בספרו דברי מרדכי על התורה, במדבר, עמ' קו.

[2] שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, סימן קעא, עמ' 410-411; ועיין עוד שו"ת הרב הראשי, תש"נ-תשנ"ג, עמ' 77, חוות דעת הלכתית בנושא הירידה מן הארץ.

[3] שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, סימן רח, עמ' 510-511.

[4] שו"ת הרב הראשי, שם, עמ' 510, הערה 2.

[5] שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, סימן קעא, עמ' 410-411; ועיין בשו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, סימן רח, עמ' 510, הערה 2 שכתב שם הרב בנוסח שונה: "נסיעה לפולין  - מותר, כי בזה לומדים על רשעת הגוים וגם לומדים לא להתחבר לגוים ולתרבותם המביאה להתבוללות".

[6] הובא גם בספרו דברי מרדכי על התורה, במדבר עמ' רפא.

שמאל שהוא ימין – להיכן פונים באמירת "עושה שלום", קדושה ו"בואי כלה"

  בס"ד כ"ו אייר תשפ"ד                                                           שמאל שהוא ימין – להיכן פונים ב...