13/09/2022

שמיטת כספים ופרוזבול - שיעור לכבוד הילולת רבינו יוסף חיים זיע"א בעל הבן איש חי (דף מקורות)

בס"ד י' אלול תשפ"ב – שיעור לכבוד הילולת הבן איש חי זיע"א

 

שמיטת כספים ופרוזבול


הקדמה

1.       דברים, פרשת ראה, פרק טו, א-יא

(א) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: (ב) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת  אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה': (ג) אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ: (ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ: (ה) רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: (ו) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ: ס (ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: (ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ: (ט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא: (י) נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: (יא) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ:

2.      ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קמא

והמצוה הקמ"א היא שצונו להשמיט כספים כלומר החובות כולם בשנת השמטה והוא אמרו יתעלה: 'ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך'. וכבר נכפל הציווי במצוה זו ואמר (שם) 'וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו'...ומצוה זו שלשמטת כספים אינה נוהגת מן התורה אלא בזמן ששמטת קרקע נוהגת והיא עכשיו נוהגת בכל מקום...

3.      ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה רל

והמצוה הר"ל היא שהזהירנו שלא לתבוע המשאות בשנת השמיטה אבל ישמטו כלם יחדו. והוא אמרו ית': 'שמוט כל בעל משה ידו וכו' לא יגוש את רעהו ואת אחיו'. וזה אין חייבין בו מן התורה אלא בארץ ישראל בעת שתהיה שם שמיטת קרקע, רוצה לומר היובל, אבל מדרבנן יתחייב כן בכל מקום ובכל זמן. ואינו מותר ליגוש המשאות שעברה עליהם השביעית אבל ישמטו...

4.      ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה רלא

והמצוה הרל"א היא שהזהירנו מהמנע להלוות קצתנו לקצתנו מפני השמיטה כדי שלא ישמט החוב שהכתוב הזהיר מזה הענין ואמר 'השמר לך פן יהיה דבר וכו'...

טעמי המצוה

5.      ספר החינוך פרשת ראה מצוה תעז

ללמד נפשנו במדות המעולות מדת הנדיבות ועין טוב, ונקבע בלבבנו הבטחון הגדול בשם ברוך הוא, ואז תכשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול הברכה והרחמים. וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו, כי נשא קל וחומר בנפשנו לאמר, אפילו הלויתיו ממוני והגיע שנת השמטה אמרה תורה להשמיט בידו המלוה, שלא לגזול ושלא לחמוס משלו לא כל שכן שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון.

6.      ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק לט [מהדורת הרב קאפח]

המצות אשר כללתן הקבוצה הרביעית, הם אשר הקיף אותן ספר זרעים מחיבורנו...כל המצות הללו אם תתבוננן בהן אחת אחת תמצאם גלויי התועלת, לרחם העניים והמסכנים והחזקת הדלים באופנים שונים, ושלא ילחץ על הנצרך, ולא יכאיב לב אדם שמצבו דחוק...ומהם חמלה לעבדים ולעניים, כלומר השמטת כספים והשמטת עבדים.

7.      עין איה ברכות ב, שביעית פ"י משנה ח, עמ' 313

התכלית העקרית של שמיטת החוב בשביעית הוא מפני כי קרא שמיטה לד', להסיר את העול היותר כבד שמתקבץ לרגלי שליטת העשירים על העניים, מפני שהוצרכו להם איזה פעם להלואה, שהכניעה והעבדות תהי' מוטבעת בלב מי שירגיש על עצמו חוב לחבירו "עבד לוה לאיש מלוה", והשיעבוד הזה עלול להכניע את ישרי לב לפני עשירים תקיפים שיהיו המה המלוים. ע"כ תבא השמיטה ותתיר אלה החרצובות...

 

 

השמטת האדם או אפקעתא דמלכא?

8.      משנה מסכת שביעית פרק י משנה ח

 המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו "משמט אני", אמר לו "אף על פי כן", יקבל ממנו שנא' (דברים טו) 'וזה דבר השמטה'

9.      ספר יראים סימן קסד [דפוס ישן - רעח]

וחוב שעבר עליו שביעית אינו רשאי לוה לעכבו אלא על פי מלוה שכל זמן שלא השמיטו מלוה חייב לפרוע אלא לוה יזמין מלוה לדין שישמיט לו חובו כאשר צוה היוצר וב"ד יחייבו למלוה לומר משמיט אני כאשר צוהו חכמים כדתנן בסוף שביעית ומייתינן לה בהשולח [ל"ז ב'] המחזיר חוב לחבירו בשביעית צריך שיאמר משמיט אני ואם אמר אעפ"כ יקבל ממנו שנאמר וזה דבר השמיטה. ואם אינו רוצה המלוה לומר משמיט אני יכפוהו ב"ד...

10.   ספר אור זרוע חלק ד פסקי עבודה זרה סימן קח

ולא נהירא מה שכתב שאין לוה יכול לעכב חובו אלא על פי מלוה עד שיאמר משמט אני אלא אפי' הוא תובעו בב"ד לפרוע ואומר איני משמט לא יחוש הלוה על דבריו מפני שהתורה השמיטתו... והא דבעי למימר המלוה משמט אני היינו היכא שהביא הלוה את חובו צריך המלוה לקיים המצוה ולומר משמט אני.

11.   שו"ת הרא"ש כלל עז סימן ד

ותשובה אחרת להרמב"ן ז"ל מה ששאלת למאן דדאין שמטת כספים אם המלוה חייב להחזיר שטר חובו ללוה.

תשובה שביעית משמטת המלוה ומפקעת שעבודה לגמרי, ואפילו בא המלוה לעבור על דברי תורה ולתבוע חובו לאחר שביעית הלוה פטור הילכך אין המלוה יכול לעכב השטר.

משמעות המילה מקץ  - מחלוקת אב"ע ורמב"ן

1.       דברים, פרשת ראה, פרק טו פסוק א

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה.

2.      דברים, פרשת וילך, פרק לא פסוק י

וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת.

3.      ספרי דברים פרשת ראה פיסקא קיא

(טו א) מקץ שבע שנים, יכול מתחלת השנה או בסופה הרי את דן נאמר כאן קץ ונאמר להלן [דברים לא, י] קץ מה קץ האמור להלן בסופה ולא בתחלתה אף קץ האמור כאן בסופה ולא בתחלתה.

4.      תלמוד בבלי מסכת ערכין דף כח עמוד ב

אמר רב נחמן בר יצחק: תניא [נמי הכי], נמצאת אתה אומר: אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד, אלא שיובל בתחילתו והשמטה בסופה...בשלמא שביעית בסופה, דכתיב: מקץ שבע שנים תעשה שמטה..

5.      אבן עזרא דברים פרק טו פסוק א

וטעם מקץ שבע שנים תעשה שמטה - בתחלת השנה, כאשר פירשתי.

6.      רמב"ן דברים פרק טו

וטעם "מקץ", אמר ר"א בתחלת השנה, וכן אמרו המדקדקים כלם, כי הראש והסוף יקראו קצה שכל דבר יש לו שתי קצוות, וכענין שכתוב מן הקצה אל הקצה (שמות כו כח), על שני קצותיו (שם כה יט), על ארבע קצותיו (שם כז ד). ואין דבריהם נכונים אצלי, כי ראש שבע שנים הוא השנה הראשונה והוא הקצה שנקרא בהם ראש, ואלו אמר הכתוב "מקץ השנה השביעית" היה דברם נכון.         ועל דעת רבותינו (ספרי קכב) "מקץ" בסוף השבע, ולא ידבר הכתוב אלא בשמיטת כספים, יאמר מסוף כל שבע שנים הנמנים לכם תעשו שמטה שישמוט כל בעל משה ידו, ולכך אמרו (ערכין כח ב) שאין שביעית משמטת אלא בסופה...אבל כך אני אומר, כי הקץ והסוף יאמרו בכתוב על אחרית כל דבר, ופעמים הם בו ופעמים אחריו חוץ ממנו...ואפשר לומר כי מה שאמרו רבותינו "במקץ שבע שנים תעשה שמטה" שאין משמטת כספים אלא בסופה, שהוא מדרש מפני שלא אמר "השנה השביעית תעשה שמטה", ירמוז כי בסוף השבע תעשה שמטה יותר מן ההתחלה. ורצונם בקץ הזה, חוץ ממנו. ויכול אדם לתבוע חובו ביום האחרון של שנת השמטה ולא תשמט עד הלילה, שכך מצינו בתוספתא (שביעית ח יא) שכותבין פרוזבול ערב ר"ה של מוצאי שביעית.

7.      שולחן ערוך חו"מ סימן סז סעיף ל

 אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה, לפיכך המלוה את חבירו בשביעית עצמה, גובה חובו כל השנה בבית דין, וכשתשקע חמה בליל ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב.

פרוזבול

8.      משנה מסכת גיטין פרק ד משנה ג

הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם.

9.      משנה מסכת שביעית פרק י

משנה ג: פרוזבול אינו משמט, זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' התקין הלל לפרוזבול.

משנה ד:  זהו גופו של פרוזבול מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כ"ז שארצה והדיינים חותמין למטה או העדים.

10.   תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לו עמוד ב

 מאי פרוסבול? אמר רב חסדא: פרוס בולי ובוטי, בולי - אלו עשירים, דכתיב: ושברתי את גאון עוזכם, ותני רב יוסף: אלו בולאות שביהודה; בוטי - אלו העניים, דכתיב: העבט תעביטנו. אמר ליה רבא ללעוזא: מאי פרוסבול? א"ל: פורסא דמילתא.

11.   רש"י מסכת גיטין דף לז עמוד א

בולי ובוטי - עשירים ועניים עשירים שלא יפסידו ועניים שלא ינעלו דלת בפניהם. בולאות - עשירים. העבט - ומי הן הלווים עניים. ללעוזא - שאינו מדבר בלשון עברי הוא לעוזא ואותו ששאל רבא הימנו זאת היה מדבר בלשון פרוזבול ופי' לו שבלשונו פרוז פורסא תקנה.

12.   תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לו עמוד א

הלל התקין פרוסבול וכו'...ומי איכא מידי, דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא? אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא; דתניא, רבי אומר: וזה דבר השמיטה שמוט - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים; תקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית.

ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, עמד והתקין פרוסבול. ומי איכא מידי, דמדאורייתא לא משמטא שביעית, ותקינו רבנן דתשמט? אמר אביי: שב ואל תעשה הוא. רבא אמר: הפקר ב"ד היה הפקר.

תקנת הבן איש חי זיע"א

13.   בן איש חי שנה ראשונה פרשת כי תבוא אות כו

אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג, אך מדברי סופרים שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום אפילו בחו"ל, כן פסק מרן ז"ל וכן כתבו רוב הפוסקים, אך הרז"ה ז"ל ודעמיה כתבו שאינה נוהגת בזמן הזה בחו"ל, וכתב מור"ם ז"ל בהגה"ה דעליהם סמכו במדינות שלהם שאין נוהגין דין שמיטה בזמן הזה בחו"ל, וכתב הגאון אורים ותומים אפילו אם היה האמת שהדין כהרז"ה וסיעתו, היה מהראוי לנו להחמיר בזה ולנהוג דין שמיטת כספים, כי מה מאד מזהיר אותנו הנביא בגולה הציבי לך ציונים לעשות זכר למצות ה' שהיו חובה עלינו בהיותינו בארץ ישראל וכו', וזהו אם הדין כהרז"ה, אבל באמת רבו עליו חכמי הדור וממש רובם ככולם קיימו וקבלו כפשט הגמרא דנוהגת בזמן הזה מדברי סופרים, ולדעת הרמב"ן ז"ל נוהגת בזמן הזה בחו"ל מן התורה, על כן חייב כל אדם לעשות על כל פנים זכר למצוה זו בפרוזבול. ופירוש פרוזבול הוא, פרוז לשון תקנה, בול הם עשירים, כלומר תקנה לעשירים.

פרוזבול זה הלל הזקן ע"ה תקנו בשביל העשירים שלא ימנעו מלהלוות, ויעברו על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה וכו'. ואכתוב בזה מעשה גאון אחד היה יושב בליל פסח על השלחן, ובנו היה עשיר וסוחר גדול, והיה הבן יושב ואוכל הכורך של מצה ומרור והיה אומר קודם אכילה בהרמת קול כהלל הזקן שהיה כורכן ואוכלן וכו' ככתוב בסדר הלילה, ואמר לו אביו בני תזכור את הלל הזקן גם בערב ראש השנה הזאת הבאה לחיים טובים ולשלום, אמר לו, אבי, וכי אוכלין כורך בערב ראש השנה, אמר לו, בני, שנה זו שמיטה היא ואני מזהירך שתעשה פרוזבול כתקנת הלל הזקן עליו השלום זיע"א, על כן כל אדם לא יתרשל בדבר זה ונמצא הוא מקיים מצות שמיטת כספים, והנה הפרוזבול הוא שאומר שמוסר שטרותיו וחובותיו לבית דין, וענין המסירה הזאת שהם יהיו גובים לו חובותיו, ואז לא קרינן ביה לא יגוש אלא הבית דין הם הם הנוגשין, וכיון שביד בית דין לנגשם ולא הוא, אז הוא יכול לקבל חובו מן הלוה אחר השמיטה.

והנה יש מתחסדים אחר שכותבין הפרוזבול מלוה לחבירו סך מה, עשרה גרוש או פחות או יותר, ועל זה הסך לא יחול הפרוזבול כיון שהלוהו אחר זמן הפרוזבול, ואז אחר ראש השנה כשיביא לו חבירו המעות לפרעו יאמר לו משמט אני ולא יקבלם ממנו, ויאכל הלוה ולחדי במעות אלו, והמלוה לחדי במצות שמיטת כספים שקיים אותה בפועל, ותהילות לאל ית' הנהגתי מצוה זו פה עירנו בגדא"ד יע"א, הדפסתי שטרות של פרוזבול וחלקתי אותם לכמה בני אדם ועשאום, וגם למדתי אותם שיעשו כן להלוות אחר זמן הפרוזבול סך מה ולקיים המצוה בפועל כאמור לעיל, אשריהם ישראל אוהבי מצות ה' ועושים אותם בשמחה.

וגם אם לוה אדם מחבירו ככרות לחם אפילו ככר אחד נוהג בזה דין שמיטה, על כן טוב שתלוה האשה יום ערב ראש השנה ככר או שתים או שלש לחברתה, ואחר ראש השנה כשתפרע לה תאמר לה משמטת אני, והרי זו מקיימת מצות שמיטה, ועיין חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות י"ג, וכן עשו קצת נשים פה עירנו יע"א כי דרשתי דבר זה בעזה"י ברבים אשריהם ישראל.

אופן וסדר עשיית פרוזבול למעשה

14.  מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פרק כג

טז. מאחר וקשה לגשת לביה"ד, התקין הגאון העצום בעל החקרי לבכג נוסח מיוחד המוסר את הדברים בפני עדים לבי"ד חשוב.

יז. המלוה מכין שטר פרוזבול (ראה נוסח הפרוזבול לקמן), ומעמידים שני עדים כשרים שומרי מצוות, ורצוי שלא יהיו קרובים, ויזהרו העדים שהתאריך יהא מדוייק.

יח. כאמור, אין צורך לפרט שמות האנשים שחייבים לו, ואם רוצה להחמיר על עצמו ולפרט שמות החייבים לו - יכול לרשום שמם מאחורי שטר הפרוזבול.

יט. אחד העדים מכין מטפחת, והמלוה תופס את המטפחת ואומר: "אתם העדים, קנו ממני קנין גמור ושלם שאני מזכה על ידכם קרקע כל שהוא לכל אחד מבעלי חובותשחייבים לי (ולאשתי) שאין להם קרקע".

אחר שעזב את המטפחת ממשיך ואומר: הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לי (ולאשתי) לביה"ד של עיה"ק... ת"ו הרה"ג... הרה"ג... הרה"ג... שאגבנו כל זמן שארצהכח.

כ. העדים חותמים על שטר הפרוזבול ומוסרים אותו למלוה שיראנו ללוה בעת גבית החוב.

וזה נוסח שטר הפרוזבול לספרדיםכט:

 

שטר פרוזבול

בפנינו עדים החתומים מטה בא לפנינו... ואמר לנו: קנו ממני בקנין גמור ושלם, במנא דכשר למקניה ביה. איך אני מזכה על ידכם קרקע כל שהוא שיש לי לכל אחד מבעלי חובות שחייבים לי (וחייבים לאשתי) שאין להם קרקע לכתוב עליו פרוזבול. וקנינו קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניה ביה מיד הנזכר לעיל. ובכן אמר לנו: הוו עלי סהדי שאני מוסר כל חוב שיש לי ולאשתי לבית דין הצדק אשר פה עיה"ק... תובב"א,

הרה"ג... והרה"ג... והרה"ג...

שאגבנו כל זמן שארצה. ועל דבר אמת חתמנו שמותינו פה עיה"ק... בתאריך... לחודש אלול, שנת... ליצירה, והכל שריר ובריר וקיים.

... עד

... עד

šš

וזה נוסח שטר הפרוזבול לאשכנזיםל:

שטר פרוזבול

במושב שלושה דיינים כאחד היינו, ובא לפנינו... ואמר לנו: "הן שנה זו היא שנת השביעית ויש לי חובות בשטר ובעל - פה על אילו אנשים, והריני מוסר לכם פרוזבול, ונותן לכם במתנה בקנין ארבע אמות קרקע מהאדמה שיש לי, ועל ידי אותה קרקע הרשתי לכם לגבות את כל חובותי שיש לי על אנשים. ומעתה תהיו לי דיינים ותגבו ותקבלו עבורי את החוב ואם לא תגבו אתם מעכשיו, כיון שמסרתי לכם פרוזבול זה הרי אני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם כל זמן שארצה".

ואנחנו בית הדין שמענו דבריו ויפינו את כוחו שלא ישמטו חובותיו ויגבה אותם על ידי פרוזבול זה כתקנת הלל וחכמינו ז"ל.

ועל דבר אמת חתמנו שמותינו בעיר... יום...

אלול התש... ליצירה והכל שריר ובריר וקיים.

נאום... דיין

נאום... דיין

נאום... דיין

שמיטת כספים בזמן המשיח

15.   מאמר מרדכי ושבתה הארץ פרק כג סעיף כא

כא. הכותב פרוזבול בזמן הזה, ובערב ר"ה בא משיח צדקנו ומנהיג שמיטה ושמיטת כספים מן התורה, בכ"ז לא נשמטים חובותיו למרות ששביעית משמטת בסופה, מכיון שהמלוה עשה את הפרוזבול כדת וכדין בסוף שנת שמיטה בזמן שנהגה שביעית מדרבנן, ונחשב כאילו אמר לו: "על מנת שלא תשמטני בשביעית" שמועיל אפילו במקום שנוהגת שביעית מהתורה, ותנאו קיים ואין השביעית משמטת, כי התנה בממון שהדין שתנאו קיים, ואינו חשוב כאומר: "על מנת שלא תשמט השביעית", ואין לו דין של "מתנה על מה שכתוב בתורה" שתנאו בטל. ועכ"ז אנו ממליצים ע"ד שאמרו חז"ל (עיין נדה ע' ע"ב) כי משה ואהרן עמהם, א"כ נשאל להם והם יפסקו לנו את ההלכה, ויה"ר שיהא בעגלא ובזמן קריב.



כג הנוסח מודפס בארץ חיים (סתהון) חו"מ סי' ס"ז סעיף י"ז. וכן מודפס בסוף ספר תוספת שביעית להרב יצחק בכר מיכאל באדהב, מובא בנספחות לספר שמיטת כספים הוצאת מוסד הרב קוק, נוסח ח' (עיין שם הערה 21).

כח אומרים כך, מפני שלכאורה קשה: אחר שמוסר שטרותיו לבית דין, אם כן הוא מוציא את עצמו מהתמונה שהרי הוא נותן לבית דין לגבות חובו, וכיצד אחר כך יבוא ללווה לתבוע את חובו? ולכן הוא מוסיף: "שאגבנו כל זמן שארצה", שאם הבית דין אין לו לגבות את החוב או שלא יגבה את החוב מכל סיבה שהיא, גם המלוה יכול לגבות חובו מהלווה.

כט נוסח שנכתב בירושלים תובב"א ע"י הרשל"צ הגאון מוהר"ר רפאל חזן זיע"א בעל החקרי לב, וראה לעיל הערה כ"ג.

ל כמנהג ארץ ישראל, לפי ספר השמיטה עמ' נ"ז - נ"ח, וכרם ציון עמ' שפ"ה, ומרן הרה"ג שלמה זלמן אויערבך זצ"ל.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הלכות והנהגות לחודש אלול (דף מקורות)

בס"ד כ"ו אב תשפ"ב הלכות והנהגות לחודש אלול משה עלה להר בראש חודש אלול 1.        דברים, פרשת עקב, פרק ט (ח) וּבְחֹרֵב ...