פרשת לך-לך
המשך
הלכות ציצית
אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי
וֶהְיֵה תָמִים [בראשית יז, א].
נראה לי בסיעתא דשמיא, דידוע שם אל שדי מאיר
בעולם הבריאה, והטעם כי עולם הבריאה הוא עולם השלישי ששם קדושה משולשת, ולכן מאיר
שם אל שדי דחשבונו משולש, כל שליש הוא קט"ו כמנין חסד גדול,
ולכן משה רבינו עליו השלום שזכה אל הנשמות דבינה דבריאה כמו שכתוב בשער הפסוקים
בפרשת בראשית [דרוש ג ד"ה וכאשר נולד] נקרא
משה שהוא מספר אל שדי, שכל שליש הוא מספר חסד גדול שהוא היה בסוד
החסדים בנפש רוח נשמה שלו, כמו שנאמר [שמות ב, ב]: "ותרא אותו כי טוב הוא", ולכן נתנה תורה על ידו, דהתורה נתנה
לנו מעולם הבריאה.
והנה ידוע שישראל, נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד,
שהוא עולם הבריאה בסוד "ברוך אלהינו שבראנו לכבודו", ששם מאיר שם אל שדי
שהוא משולש כל שליש מספר חסד גדול, ולכן אם ישראל יהיו שלמים בעבודה באהבה משולשת -
שיהיה להם בעבודת השם יתברך, אהבה בכונה, אהבה בדבור, אהבה במעשה - אז יאיר בהם שם
אל שדי שהוא חשבון משולש כל שליש מספר חסד גדול, כי האהבה היא מצד החסד
בסוד [ישעיה מא, ח]: "זרע
אברהם אוהבי", וגם שם הוא סוד הגדולה, לכך יאיר בהם אל שדי שהוא ג' פעמים חסד
גדול בנפש רוח נשמה שלהם, ועל שילוש זה רמז להם כמו שנאמר [שמות יט, ה]: "והייתם לי סגולה", דוגמת הסגו"ל, שהוא נקודת החסד והוא
משולש בשלש נקודות.
וידוע הוא דשלימות העבודה בשלשה פעמים אהבה הנזכרים
[בכוונה, בדיבור ובמעשה] רמוזה באותיות שלפני שם הוי"ה שהם כוז"ו שמספרם
ג' פעמים אהבה. ובזה פרשתי הפסוק [דברים יג, ה]: "אחרי ה' אלהיכם תלכו", כי כוז"ו שהם מספר ג' פעמים
אהבה אחרי אותיות שם הוי"ה באלפ"א בית"א. ובזה יובן בסיעתא דשמיא
הרמז כאן: "אני אל שדי" שהוא שם המאיר בבריאה שהוא משולש בג' פעמים חסד
גדול, לכן "התהלך לפני" - כלומר באותיות שהם לפני שמי שהם מספר ג' פעמים
אהבה שהוא בסוד החסד הגדול. ובזה "תהיה תמים" בהארת אל שדי. ומאחר
שאנחנו צריכין לעבוד את השי"ת ולקיים מצותיו בשלשה פעמים אהבה שהם בכוונה
ובדיבור ובמעשה, לכן הציצית -שהוא זכר לכל מצות ה'- עושין בו ט"ל כריכות לרמוז שאנחנו צריכין
לראותו לזכור בו מצות ה' באהבה משולשת בכונה ובדבור ובמעשה, ולכך נקרא טלית
שהוא ט"ל ת"י והיינו ט"ל רמז לט"ל הנזכר,
ות"י הוא מספר קדוש שימשך לנו קדושה ממצוה זו של ט"ל
כריכות הציציות, כי אין לנו השגה אלא בציציות שבטלית ולא בגוף הטלית עצמו.
א. הגדיל יעשהו חוליות חוליות, כל חוליה משלשה
כריכות[1].
ובתחלה יקשור ב' קשרים סמוך לכנף ויכרוך ז' כריכות, ויקשור ב' קשרים אחרים ויכרוך
ח' כריכות, ויקשור ב' קשרים אחרים ויכרוך י"א כריכות, ויקשור ב' קשרים ויכרוך
י"ג כריכות, ואח"כ יקשור עוד ב' קשרים, והרי סך הכל ט"ל כריכות
כמנין הוי"ה אחד[2], וכמו
שכתב רבינו ז"ל בספר הכונות [דף ז ע"א]. ועשיתי סימן לדבר זה: [קהלת יא, ב] "תן חלק לשבעה וגם לשמונה", נמצא תחלה שבעה כריכות, ואח"כ
שמונה כריכות, ואח"כ תעשה י"א כמנין אותיות "לשבעה לשמונה"
שהם י"א אותיות, ואח"כ תעשה י"ג כמנין אותיות "תן חלק לשבעה
וגם" שהם י"ג אותיות.
ב. גוי שתלה החוטין של ציצית בטלית או שעשה החוליות
והקשרים - פסולה, אבל האשה כשרה להטיל הציצית בטלית ולעשות החליות והקשרים, ויש
מחמירין שלא לעשות על ידי נשים, ולכן לכתחילה צריך להזהר שלא לעשות תליית החוטין
וכריכתן וקשירתן על ידי נשים אלא על ידי אנשים, אבל טויה ושזירה עושין גם לכתחלה על
ידי הנשים. והקטן דינו כאשה לענין זה, ולכן לכתחילה אין לעשות תליית החוטין
והכריכות והקשרים על ידי קטן אלא על ידי גדול, ומיהו כל שהוא בן י"ג שנה ויום
אחד יעשה לכתחילה ואין צריך לבדוק אם יש לו ב' שערות.
ג. אם הטיל ישראל ציצית בבגד שלא בכונה, כלומר
שלא נתכוון לשם מצות ציצית - יש פוסלין ויש מכשירין, והלכה כסברת הפוסלין. ולכן
צריך להתירם ויחזור ויתלם לשם מצות ציצית. ואם הוא שבת שאי אפשר לו להתירם ולקשרם
ואין לו טלית אחרת כשרה - יש לסמוך על המתירים באותו היום דוקא, ואחר שבת יתקננה,
אך לא יברך דספק ברכות להקל, וברכות אינם מעכבות. ולכן כל אדם יזהר שלא לסמוך
בתליית החוטין ותיקונם אלא על אדם ירא שמים ומוחזק בכשרות ובקי ויודע לכוון לשם
מצוה ולעשות כל הדברים כתיקונם. ועל כן יזהר לומר בפיו מקודם: "הריני מטיל
ציציות אלו לשם מצות ציצית", יען דיש אומרים כל דבר הצריך כונה לשמה צריך
להוציא הכונה בשפתיו, וכמו שכתבו האחרונים בדין הטווייה ושזירה. וטוב לומר: "לשם
יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו', הריני מוכן להטיל ציציות בארבע כנפות הבגד הזה
כמו שצונו ה' אלהינו בתורתו: 'ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם', ונאמר: 'גדילים
תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה'. ויהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי
אבותינו כשם שאנחנו מקיימים מצוה זו בחוטי לבן, כך תזכינו לקיים אותה כתקנה בחוטי
תכלת[3],
ככתוב בתורה: 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת'. ויהי נועם וכו'.
ד. טוב להיזהר שלא לחתוך חוטי הציצית בסכין, על
דרך שנאמר [דברים כז, ה]: "לא תניף
עליהם ברזל", אלא יחתכם בשיניו כשצריך לחתכם[4].
ה. אם שאל טלית מצויצת, אם שאל אותה ללבשה כדי
לעלות לדוכן או לעלות לספר תורה וכיוצא - הרי זה לא יברך עליו, אבל אם שאל בעבור
לקיים מצות עיטוף בציצית, הנה אם שאלו מן השמש שלא מדעת בעלים - לא יברך עליו,
דברכות אינם מעכבות, וכיון דאיכא פלוגתא ספק ברכות להקל, אבל אם שאלו מדעת בעלים
להתעטף בו לקיים מצות ציצית - יוכל לברך, דאמרינן מסתמא נתנו לו במתנה על מנת
להחזיר והרי הוא שלו, ואף על גב דגם בזה יש אומרים דאין לברך על טלית שאולה כלל, מכל
מקום בכהאי גוונא יש לסמוך על המנהג ואין למחות ביד המברך. ומיהו ירא שמים יתרחק
מטלית שאולה היכא שאפשר לו. וטליתות של הקדש שמונחים בבית הכנסת בתורת צדקה ללבשם
אותם שאין להם טליתות – לכולי עלמא יברך עליהם, ואפילו אם לובשן כדי לעלות לספר
תורה, וכמו שכתבו האחרונים ז"ל בזה.
ו. בזמן הזה חזינן, רובא דעלמא קפדי שלא ילבשו
אחרים ציצית ותפילין שלהם, ולכן אין ליקח מן השמש ציצית ותפילין של אחרים שלא מדעת
בעלים, אלא אם כן יודע השמש בבירור שהבעלים לא קפדי, ואין כל הדעות שוות בדברים
אלו, הלא גם אנכי מכיר בעצמי דאנא מאינשי דקפדי בזה והטעמים שונים.
ז. מותר להתיר הציציות מן הטלית - בין גדול בין
קטן - בשביל הידור מצוה לשים במקומן ציציות חדשים ונאים יותר, אף על פי דאלו
הציציות שנוטלם הוא משליכם וגונזם ואין מניחם בטלית אחרת, שרי משום נוי מצוה. וכן
אם נפסק כנף אחד ורוצה לחדש ארבעתם בשביל נוי שיהיו שווים ודומים זה לזה. מותר
להסיר כל השלשה אחרות ולעשות הארבע כנפות חדשים שיהיו שוים יחד בשביל נוי מצוה.
ח. אף על פי שהכריכות של הציצית עשאם כמספר שם
הוי"ה, כי יש שמנהגם בכך[5] ואין
נוהגין בכריכות של ט"ל, הרי זה מותר להתירם ואין בזה חשש מוחק את השם כמו
שכתבו האחרונים ז"ל.
ט. כשרוצה להתיר הציצית כדי להניח יותר יפים,
וקשה עליו הטרחא להתירן, מותר לחתכם אף על פי שהם נפסדים בזה לגמרי. מיהו יש
מחמירין בזה ואוסרים לחתכם, וצריך לחוש לדבריהם. ורק בשעת הדחק וצורך גדול יש
לסמוך על המתירים, כן העלו האחרונים ז"ל.
י. טלית מצויצת שנחלקה לשני חלקים - אסור לחזור
לתפרה עם הציציות שבה, משום "תעשה" ולא מן העשוי. כיצד יעשה? יתיר
הציציות של חלק אחד מהם דוקא ואחר כך יתפור החלקים יחד, ונמצא הוי זה החלק שאין בו
ציצית כמו תוספת על חלק הראשון, ואחר כך יעשה ציצית מחדש בחלק הזה שהוא תוספת
לראשון. כן העלתי בספרי הקטן מקבציאל[6] מספרי
האחרונים ז"ל.
יא. שיעור הטלית גדול הוא כדי שיקיף כל ראשו וכל
גופו עד החזה פנים ואחור, כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בספר הכונות [דף ד ע"א
וע"ד], וחז"ל אמרו [מנחות מ
ע"ב]: כדי שיכסה ראשו ורובו של קטן. ובספרי הקטן
מקבציאל[7] הבאתי
דברי רבינו האר"י ז"ל מה שכתב בספר הכונות, ומה שכתב בעולת תמיד [דף לט טור ב], ומה שכתב בנהר שלום לרבינו
הרש"ש ז"ל [דף נב ע"ב, ובסוף עץ חיים דף טז ע"א], והשויתי דברי רבינו האר"י ז"ל עם דברי חז"ל, כי שיעור זה
דנקטי חז"ל בקטן דבעו רוב גופו, הוא שוה עם שיעור דנקיט רבינו האר"י
ז"ל בגדול עד החזה, ולא נקיט רוב גופו. ושם נסתפקתי אם זה השיעור דבעינן
בגדול עד החזה אם אדם ארוך הרבה יוכל ללבוש טלית המגיע באדם בינוני עד החזה אף על
פי שאליו אינו מגיע עד החזה, והעלתי דאזלינן לחומרא ובעינן שיגיע לזה הארוך עד
החזה, כי מסתימות דברי רבינו האר"י ז"ל נראה יותר שצריך לשער כל אחד כפי
מידתו, מיהו לקולא לא עבדינן, שאם יש קצר קומה הרבה שהוא גדול בשנים ורק קומתו
קצרה כמדת קטן בן ט' שנים, אינו יכול ללבוש טלית שיגיע אליו עד החזה, כיון שזה
הטלית אינו מגיע בגדול עד החזה.
יב. בשיעור טלית קטן שלובשין תחת הבגדים, בספרי
הקטן מקבציאל[8]
הבאתי דברי האחרונים ז"ל בזה, ושם הבאתי מה שהעלה הרה"ג הרב חיים פלאג'י
ז"ל בלב חיים (סי' צ"ט) דהנכון לצאת ידי
חובה לכולי עלמא לשער בטלית קטן שיהיה אמה וחצי שהם ל"ו גודלים באורך ואמה
וחצי ברוחב, ומה גם לסברת רבינו האר"י ז"ל דצריך לכסות גופו פנים ואחור עד
כאן דבריו, עיין שם. והרואה יראה בדברי רבינו האר"י ז"ל שלא אמר על טלית
קטן שיכסה פנים ואחור אלא אמר שיעור שיעטף את הגוף מלבד הזרועות. ובזה נראה דאין
צריך שיהיה הרוחב אמה וחצי שהוא ל"ו גודלים, אך באורך מודינא ליה דשפיר הורה
כן לסברת הטור ודעימיה [או"ח סימן טז] דצריך
לעשות ארכו אמה וחצי שהוא ל"ו גודלים. והנה פה עירנו בגדא"ד יע"א
מנהגם לעשות הטלית קטן ארכו אמה ורביע באמת המדינה שעולה האורך בזה יותר מארבעים
גודלים, אך הרוחב עושים אותו שלשה רביעי אמה שעולה יותר מכ"ד גודלים. ובתשובה
לעיר אחרת [עיין רב פעלים חלק ב או"ח סימן ו] הוריתי לשואל לעשות הרוחב כ"ד גודלים והאורך ל"ו גודלים[9].
יג. נשים ועבדים פטורים ממצות ציצית, דאפילו אם
לובשים טלית בת ד' כנפות אין צריכים להטיל בה ציצית, מפני דמצות עשה שהזמן גרמא
היא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים. ואף על גב דקיימא לן בשופר
וסוכה וכיוצא אם רצו לקיים הרשות בידם ויש להם שכר כמי שאינו מצוה ועושה, וליכא
משום "כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט" [ירושלמי ברכות ט, ב] – מכל מקום במצוה זו מחזי כיוהרא. ועוד יש חשש נמי משום "לא תלבש אשה
כלי גבר" [דברים כה, ה]. על כן בציצית צריך
למנוע אותם וכנזכר בפוסקים. ובספר הכונות [דף ד ע"א]
מפורש טעם פרטי במצוה זו על פי הסוד דלא שייכה מצוה
זו בנשים.
יד. קטן היודע להתעטף, צריך אביו ליקח לו ציצית
לחנכו. והאי קטן, יש אומרים בן תשע שנים, ויש אומרים הפקח בן שש, ואינו פקח בן
שבע, צריך אביו ליקח לו ציצית לחנכו.
טו. לילה לאו זמן ציצית הוא, שנאמר [במדבר טו, לט]: "וראיתם אותו"- פרט לכסות לילה [שבת כז ע"ב]. אבל כסות סומא חייב בציצית, מפני שישנו בראיה אצל אחרים, ולכן אפילו אם
ילבשנו הסומא חייב להטיל בו ציצית. ובספרי הקטן רב פעלים [ח"ב או"ח סימן ז] הבאתי בתשובתי שם דברי הרה"ג הרב חיים פלאג'י ז"ל בלב חיים (ח"א סי'
ק'), שכתב אף על גב דקיימא לן סומא חייב בציצית, מכל
מקום מאחר דאיכא מאן דאמר הסומא פטור, יקיים מצות ציצית בלא ברכה משום ספק ברכות
להקל, ושם העלתי בראיות מאחר דפשט המנהג שהסומא מברך, יש לו לברך ואין לחוש לספק
ברכות להקל. וגם הרב חיים פלאג'י ז"ל עצמו כן כתב בספר מועד לכל חי (סי' יו"ד
אות מ"ח) במקום שיש מנהג לא אמרינן ספק ברכות
להקל. וזהו מנהג פשוט שהסומא מברך על הטלית. ואם יבא להתחסד לשמוע ברכה מאחרים, דבר
זה קשה לעשותו בכל יום ועוד נפק מזה פקפוק מצד אחר.
טז. מחמת דאיכא פלוגתא בין הרמב"ם [הל' ציצית ג,
ז-ח] והרא"ש [הל' ציצית פרק א] בכסות המיוחד ליום ולילה, ומרן ז"ל [סימן יח] לא גילה דעתו בכסות המיוחד ללילה ולובשו ביום, לכך צריך להחמיר באיסור
תורה כחומרות שני הסברות הנזכרות להטיל ציצית בכסות המיוחד ליום ולילה אף אם לובשו
בלילה, וכן יטיל לכסות המיוחד ללילה אם לובשו ביום, אבל לענין הברכה - כיון שספק
ברכות להקל, לא יברך אלא אם לובש ביום כסות המיוחד ליום או כשלובש ביום כסות
המיוחד ליום ולילה וכנזכר באחרונים ז"ל.
יז. סדינים וכרים אף על פי שאדם ישן בהם לפעמים
ביום, נקראים כסות לילה, דעיקרם נעשו בשביל לילה. ולמאן דאמר כסות לילה חייב
בציצית אם לובשו ביום צריך להטיל בהם ציצית שהרי ישן בהם בבוקר, ואף על פי כן
המנהג פשוט שלא להטיל בהם ציצית אפילו שהם של צמר, מפני דיש אומרים לא חייבה תורה
אלא בגדים שאדם מתכסה בהם דרך לבישה, אבל דרך הצעה כגון סדינים וכרים לא מקרי
כסות, ומכל מקום כיון דיש חולקין, יעשה קרן אחת מן ד' קרנות עגולה כדי לפטרם לכולי
עלמא. במה דברים אמורים? בסדינים של צמר, אבל צמר גפן או משי וכיוצא, אין צריך
לעשות בהן קרן אחת עגולה, דיש בזה ספק ספיקא שמא פטורים מן התורה ושמא הלכה כמאן
דאמר כסות המיוחד ללילה פטור ביום, וכל שיש ב' ספיקות מן התורה אף על פי שבדרבנן
הוא ספק אחד שפיר דמי. כן כתב הגאון אשל אברהם (סימן יח ס"ק ג). ונראה לי דיש בזה שלש ספיקות, והוא: שמא הלכה כמאן דאמר כל שהיא דרך הצעה
ואינו דרך לבישה אין נקרא כסות ופטור, ועל כן אין להקפיד בסדינים של שאר מינים,
אבל בשל צמר אף על גב דיש בזה גם כן ספק ספיקא, כיון דאפשר לתקן בנקל בקרן אחת
עגולה, לא סמכינן באיסור תורה על ספק ספיקא זה.
יח. מותר להטיל הציציות בטלית ולקשרם בלילה
בטלית המיוחד ליום, אף על גב דלהרמב"ם ודעמיה כסות יום בלילה פטורה, ליכא בזה
משום "תעשה" ולא מן העשוי, משום דזמן ממילא קאתי, ולא דמי לבעלת שלש
דאינה חייבת ואין ראוי לציצית כלל וכנזכר במשבצות זהב (סי' י"ח ס"ק א).
יט. הציציות תשמישי מצוה הם ואין בגופן קדושה,
לפיכך בזמן שקבועין בטלית אסור להשתמש בהם תשמיש של חול כגון לקשור בהם איזה דבר
וכיוצא. גם יזהר שלא יהיו נגררין על גבי קרקע משום בזיון מצוה. ואחר שנפסקו מן
הטלית יכול לזרקן, ורק לא יזרקם לאשפה או למקום מגונה, ויש מחמירין לגנזן ותבא
עליהם ברכה.
כ. טליתות של מצוה שבלו, אסור לקנח בהם או
להשתמש בהם תשמיש מגונה, אלא זורקן והם כלים מאליהם. ואותם שנוהגין לזרקן בבית
הכנסת והשמשים מקנחין בהם נירות בית הכנסת וגם ידיהם המלוכלכים בשמן, זה נקרא
תשמיש מגונה ואסור.
כא. מותר לעשות מטלית גדול טלית קטן, כן העלה
הרב בית יהודה (חלק א יו"ד סי' כ"ט),
אבל הרב לב חיים ז"ל (ח"א סי' צ"ב)
פקפק בזה משום דעל פי הסוד טלית גדול יש בו מעלה רבה על טלית קטן, והאמת אתו בזה.
מיהו אם נתבלה מקצתו ואין ראוי ללבשו, יוכל לעשות מחלק החזק שבו טלית קטן ואין חשש
בזה לכולי עלמא.
מאמר מרדכי - פסקי מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א
[1] יש שכורכים את הכריכות בחוליות של שלוש שלוש ואין לחוש לכך. (מאמר מרדכי -
לימות החול ז, קכד; אמנם עיין בסידור 'קול יעקב' [עמ' לב סעיף יד] שכתב:
"וטוב שיחלק הכריכות לחוליות שלוש שלוש – ונתבאר סדר עשייתם בכף החיים סימן
יא ס"ק מז בסופו).
[2] בסדר הכריכות יש נוהגים שבמקום לכרוך ז', ח', י"א, י"ג כריכות –
כורכים בסדר של: י', ה', ו', ה' כריכות, שבזה רומז על שם "הויה" ברוך
הוא. ומנהגינו לעשות בטלית גדול ט"ל כריכות, ובטלית קטן כ"ו כריכות. (מאמר מרדכי -
לימות החול ז, קכה).
[3] יש שנוהגים לשים חוטים הנקראים "תכלת" בציצית - ומכיון שאין לנו
אפשרות לדעת מהו צבע התכלת האמיתי ואיזהו החילזון המיוחד שממנו עושים את צבע
התכלת, ועוד שאין התכלת מעכבת את הלבן -
אין ללבוש חוטים אלו. (מאמר מרדכי - לימות החול ז, קט; ועיין עוד שו"ת הרב הראשי
ח"ב סימן פו, ועיין גם מה שכתב בדברי מרדכי-במדבר עמ' קו-קז).
[4] אם צריך לחתוך את חוטי הציצית טוב להיזהר שלא
יחתכם בברזל בין לפני קשירתם ובין לאחר קשירתם אלא יחתכם בשיניו, בזכוכית או בסכין
מפלסטיק, ורמז לדבר שנאמר: "לא תניף עליהם ברזל". (מאמר מרדכי - לימות החול ז,
קלב).
[5] עיין לעיל שמנהגינו לעשות בטלית גדול ט"ל כריכות,
ובטלית קטן כ"ו כריכות. (מאמר מרדכי - לימות החול ז, קכה).
[6] [הערת
העורך: עיין בספר שהודפס מכתב יד ונקרא
"מקבציאל" פרשת לך לך סעיף יז].
[7] [הערת
העורך: עיין בספר שהודפס מכתב יד ונקרא
"מקבציאל" פרשת לך לך סעיף כ].
[8] [הערת
העורך: עיין בספר שהודפס מכתב יד ונקרא
"מקבציאל" פרשת לך לך סעיף כ].
[9] שיעור טלית קטן הוא לפחות ברוחב כ"ד גודלים (שהם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה