פרשת נח
המשך
הלכות ציצית
וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ
וּרְבוּ בָהּ [בראשית ט, ז].
יש
לדקדק מאחר שאמר "פרו ורבו", למה הוצרך לומר עוד "שרצו" "ורבו"?
ועוד למה נקיט לשון "שרצו" שהוא לשון האמור בשרצים, ועוד תיבת
"בה" לשון יתר, דודאי הוא בה ולא בשמים? ונראה לי בסיעתא דשמיא דידוע
שכל עולם יש לו שם משמות הקודש המאיר בו, וזה השם הוא נקרא שר לאותו עולם, והיינו
שם א"ל אדנ"י מאיר בעשיה, ושם אל הוי"ה מאיר ביצירה, ושם אל
שד"י מאיר בבריאה. נמצא שר העשיה הוא שם אל אדנ"י, שעולה מספר צ"ו.
והכתוב אמר [תהלים פט, ג]: עוֹלָם חֶסֶד
יִבָּנֶה", דקיום העולם הוא על חסד אל, וכמו שנאמר [תהלים נב, ג]: "חֶסֶד
אֵל כָּל הַיּוֹם", אך העולם צריך לשמירה בחסד אל בשש
קצוות שלו, שהם ארבע רוחות ומעלה ומטה שצריך להיות חסד יסובבנו בשש קצוותיו, וגם
בזמן שנות העולם שהם ששה אלפים שנה גם כן מתפשט ששה פעמים חסד אל, וזהו שאמר "ואתם
פרו ורבו", ובשכר פריה ורביה שלכם אז "שרצו בארץ" - חלק תיבת "שרצו"
לשתים, וקרי בה שר צ"ו, הוא שם אל אדנ"י המאיר בעשיה
שעולה מספר צ"ו, שנקרא שר העשיה, הנה הארתו תתפשט עד הארץ הלזו
התחתונה שהיא בכלל העשיה, יען כי היא סיום העשיה ושיורין שלה כנודע. וזהו שאמר שר
צ"ו תהיה הארתו נמשכת בארץ הלזו, וגם עוד "ורבו בה", כלומר ורב
ו' בה שהתפשט הארת וא"ו פעמים חסד אל בששה קצוות שלה וגם בזמן השנים שלה:
והנה שש פעמים חסד אל המאירים
בששה קצוות העולם עולים מספר תרי"ח, לכן הטלית שהוא מגין על האדם, כמו
שנאמר [תהלים יז, ח]: "בצל כנפיך תסתירנו",
מצותו מן התורה הוא שיהיה מצמר רחלים, שעולה מספר תרי"ח, לרמוז שבזכות
מצות הטלית הנעשה מן צמר רחלים נזכה לשמירה מששה פעמים חסד על בשש קצוות שלנו.
ועוד נרמז מספר צמר רחלים במספר הציצית, דאותיות ציצית עולים ת"ר,
ועם ב' נקודות שבו הם שני חיר"ק נעשה מספרו תר"ך כמנין צמר רחלים
עם כולל ב' תיבות, ולכן בציצית שהוא מספר כתר יהיה זכירה לתר"ך
מצות שהם תרי"ג דאורייתא ושבע דרבנן.
א. שלשה מיני טלית הם: האחד של צמר רחלים
ואילים, ובטלית זה יעשה גם הציציות שלו מצמר הנזכר, וזה הוא החיוב מן התורה לכולי עלמא,
והלובשו מקיים מצות עשה מן התורה אליבא דכולי עלמא. והשני, טלית של צמר גפן או
טלית של משי, ובזה יש פלוגתא, דיש אומרים חייב מן התורה ויש אומרים חייב מדרבנן.
וגם למאן דאמר חיובו מדרבנן, יוכל לברך עליו כמו דמברכין על מצוה דרבנן. ובענין
הציציות - אף על גב דלדעת מרן ז"ל [או"ח ט, ב] ודעמיה, יוכל להניח ציציות של צמר רחלים גם בבגדים של שאר מינים, עם כל
זה אם הטלית הוא של צמר גפן, טוב שיניח בו ציציות ממין שלו שהוא צמר גפן, יען
דלדעת מהר"מ מרונטבורק ז"ל [שו"ת מהר"ם דפוס פראג סימן
תמד; תשב"ץ קטן סימן רסז] ודעמיה, אין פוטרים
ציצית של צמר בבגדים של שאר מינים. לכך לצאת ידי חובת פלוגתא הנזכרת יניח הציציות
ממין הבגד עצמו. מיהו כל זה דוקא בהיכא דהטלית הוא צמר גפן, דאז יניח הציציות צמר
גפן, אבל אם הטלית של משי קשה למצוא ציציות של משי מתוקנים לשמה כהלכתם אליבא דכולי
עלמא, יען דסבירא ליה לגדול אחד שהביאו ברכי יוסף ז"ל (או"ח ט סק"ב) דבמשי צריך שתהיה זריקתו ומשיכתו לשמה, כי הזריקה וההמשכה במשי היא
כטוויה בצמר, ע"ש. ולפי זה קשה הדבר למצוא ציציות של משי מתוקנים לסברא זו.
ואף על גב דתרומת הדשן ז"ל [סימן מד]
נראה דלא סבר בזה כאותו גדול הנזכר, עם כל זה הא נמצא פלוגתא, ואולי גם מרן
ז"ל סבירא ליה כאותו גדול, לכך טלית של משי אם לא מצא לו ציציות של משי
מתוקנים כהלכה על פי סברת אותו גדול הנזכר, אז יניח בזה הטלית של משי חוטין של צמר
רחלים. נמצאת אתה למד: טלית של משי מלבד שהוא מדרבנן הנה הוא גרוע יותר מטלית צמר
גפן מכח החוטין שצריך לתלות בו, ובכל הני איכא עוד גרעון מטלית של צמר רחלים, דהתם
הוא אליבא דכולי עלמא, אבל באלו הא איכא סברת בעל העטור [שער שני חלק א] והב"ח ז"ל [או"ח ט אות ה] דסבירא להו דאין לברך אלא על טלית צמר רחלים וחוטיו צמר, אבל על טלית של
שאר מינים אין לברך, אך לא קיימא לן להלכה כוותייהו בזה.
והשלישי הוא טלית ששתי שלו צמר רחלים והערב של[ו]
מין אחר או להפך, וזה גרוע ביותר. דלדעת מה"ר מאיר מרוטנבורק ודעמיה אין תקנה
לטלית זה מצד החוטין, ורק לדעת מרן ז"ל יש לו תקנה לתלות בו חוטין של צמר
רחלים, וכן צריך לעשות.
ולכן ראוי לכל ירא שמים להיזהר בין בטלית גדול
בין בטלית קטן ללבוש של צמר רחלים, ויהיו החוטין גם כן מצמר רחלים, ובזה נמצא
מקיים מצות עשה מן התורה, ויוצא ידי חובה בציציות אליבא דכולי עלמא בלי שום פקפוק.
ב. יש מיני בגדים שקורין אותם "כרמאן"
[=העשויים
מבד הבא מעיר כרמנשה שבפרס], ועוד מה שקורין אותם "שאל
כשמיר" [="שאל" הבא מעיר כשמיר שבהודו], והם נעשים מצמר עזים הנקרא בלשון הקודש "נוצה של עזים", הנה אלו
דינם כמו שאר מינים שהם צמר גפן או משי או קנבוס, כי בכל התורה אינו נקרא צמר בסתם
אלא רק צמר רחלים שהם הנקבות או צמר אילים שהם הזכרים, אבל של עזים נקרא נוצה של
עזים, ולכן ירא שמים יעשה חקירה בטליתות שקונה שיש נראין של צמר רחלים ואילים אך
באמת הם צמר גמלים או של עזים, ויש שהשתי צמר והערב מין אחר, דאלו גרועים טפי
כאמור לעיל.
ג. בגד של עור פטור לכולי עלמא, דלא מקרי בגד
להתחייב בציצית, אלא דבר שנארג[1].
ד. חוטין של פשתים - אף על גב דפוטרין בבגד של
שאר מינים, אסור לתלותן בבגד צמר, משום כלאים, דלא התירה תורה כלאים בציצית אלא
היכא דאיכא תכלת, ובזמן הזה לית לן תכלת[2]. מיהו
יש אומרים דאין לתלות חוטי פשתים אפילו בבגד של שאר מינים שאינם צמר, מפני שיש צמר
שנראה כעין משי ויבואו להטיל ציצית פשתים בבגד של צמר שיסברו שהוא משי, והכי נהוג
שלא להטיל חוטין של פשתים [אפילו] בשאר מינים שאינם צמר.
ה. אין ללבוש טלית פשתן אף על פי שהוא מטיל בו
חוטין של פשתן, משום גזרה. ורק בשעת הדחק דאין לו בגד אחר כי אם של פשתן, יטיל בו
חוטין של פשתן דוקא ולא מין אחר. והתירו לו בזה בשעת הדחק דוקא דאין לו טלית אחר:.
ו. טלית שאין לה ד' כנפות - פטורה מן הציצית, ואם
היא בעלת חמש כנפות או יותר - חייבת, אך
לא יטיל ציצית לכל כנפותיה כי אם יטיל לארבע כנפות בלבד. ויזהר להניח החוטין בארבע
כנפות המרוחקות זו מזו, כי המרוחקים נופל עליהם שם כנפות טפי. ואם עבר והטיל יותר
מן ד' כנפות - עבר על בל תוסיף כשילבשם. ומכל מקום יזהר להתרחק מטלית כזו ולא ילבש
טלית שיש לה יותר מארבע כנפות אף על פי שמטיל חוטין בארבע בלבד, מפני שיש חולקין
ופוטרין טלית כזו מן הציצית וכנזכר בפוסקים.
ז. כנפות הטלית - שהם הקרנות שמטילין בהם ציצית,
צריך להיות מרובעים דוקא ולא עגולים, שאין עיגול נקרא כנף. וצריך לדקדק בזה בטלית
קטן מכח שעושין בהם תפירה, ובנקל יהיו נראין עגולין מכח התפירה.
ח. אם נקרע טליתו, יזהר לתפרו תכף, שלא יהא בת
ששה כנפות, דאיכא מאן דאמר פטורה מן הציצית כמו שכתבתי לעיל. ואם נקרע רובה ובא
לתפרה, צריך להתיר הציציות ויחזור ויטלם אחר התפירה, כן העלו האחרונים ז"ל,
והטעם משום תעשה ולא מן העשוי אליבא דמאן דאמר פטורה, ואף על גב דלא קימא לן כסברה
זו כי מרן ז"ל [או"ח י, א] פסק דחייבת, עם
כל זה יש ליזהר בזה לכתחילה, ודבר זה ימצא הרבה בטלית גדול שעושין אותו משתי
חתיכות שתופרים אותם ביחד ולפעמים יבלו חוטי התפירה ויהיו נחלקים זה מזה.
ט. סודר שנותנין על הצואר אף על פי שיש לו ד'
כנפות ויש בו שיעור ציצית - פטור. וכן הוא הדין המלבושים, כגון גלימא וכיוצא, שיש
להם שתי כנפות למעלה סמוך לצואר ושתי כנפות למטה פטורים. ומכל מקום ירא שמים יזהר
לעשות קרן אחת מהם עגולה דאז בזה יהיה פטור לכולי עלמא. ואף על פי שלא נהגו העולם
לחוש על זה המחמיר תבוא עליו ברכה ועיין אחרונים, יעוין שם.
י. מצוה מן המובחר לעשות חוטי הציצית שזורין
משמונה חוטין, שיהיו כל חוט משמונה כפול לשמונה, שאז בזה יהיו כל חוטין של ד'
כנפות רנ"ו חוטין רמז לכנפי החיות, וכשר הדבר לעשות כן, כמו שכתב השיורי ברכה
ז"ל [או"ח יא, ה] בשם אחד קדוש עיין שם. ובספר
לב חיים (ח"א סימן פו) הביא כמה ספרים דכתבו כן,
ולכך כל אדם יזהר לכתחילה בזה. ונראה לי בסיעתא דשמיא לעשות רמז בזה במס:פר מובחר
שעולה רנ"ו כלומר דבר זה הוא מצוה מן המובחר, וזהו שכתוב [ירמיה לא, ו]: "רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׁמְחָה". וידוע שצריך להעביר ארבע כנפות
אלו - שהם רנ"ו – על גבי עיניו בשעת קריאת שמע, ואותיות "עין"
מלאים [עי"ן יו"ד נו"ן] עולים רנ"ו, רמז, חוטין
אלו שהם רנ"ו יועילו לעין שהוא מספר רנ"ו, ונמצא כל כנף הוא ס"ד
חוטין כמנין נוגה שבזכות זה אנחנו מתקנין קליפת נוגה ונעביר כתונת עור
ויהיה כתונת אור מארבע עולמות שהם כנגד ארבע כנפות.
יא. יזהר לעשות גוף הטלית וחוטין של הציציות הכל
לבן בין בטלית גדול בין בטלית קטן, רמז לדבר [בראשית ל, מב]: "וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן". וטליתות שיש בהן צבע מצדדין
לנוי לא איכפת, כי הצבע הוא מעט מן המעט בגוף הטלית דרובו לבן.
יב. ארבע חוטין של הציצית יתנם בכנף הטלית, תוך
הנקב, כדי שיהיו שם ח' חוטין תלויים מכאן ומכאן. וצריך שיהיה כל חוט משמונה אלו
ארכו י"ב גודלים, ומודדים במקום הרחב שבגודל ומתחילין למדוד אותם משפת הכנף
אחר הקשר, אבל כל מה שמונח על הכנף אין למדוד בכלל החשבון של י"ב גודלים הנזכרים,
ואם ירצה לעשותם יותר מן י"ב גודלים - הרשות בידו, ובדיעבד אם הם פחות
מי"ב גודלים - כשרים, וכל שכן אם היה בהם תחלה שיעור י"ב אלא דנתמעטו על
ידי רחיצה שנתכווצו דכשרים בדיעבד.
יג. [3]אלו
הי"ב גודלים יזהר לעשותם ארבעה גודלים גדיל ושמונה גודלים ענף, ואם מוסיף על
הגדיל יוסיף גם כן בענף באופן שידקדק שיהיו הציציות שליש גדיל ושני שלישין ענף כי
יש טעם בזה על פי הסוד.
יד. יקשור ראשי כל חוט וחוט של הציציות כדי שלא
יתפרדו משזירתן. כן העיד רבינו מה"ר חיים ויטאל ז"ל על רבינו האר"י
ז"ל [שער הכוונות ז ע"ב] שהיה עושה כן, וכן
העיד מה"ר שמואל ויטאל ז"ל על רבינו מהרח"ו אביו ז"ל [שם, הוא בהגהות
וביאורים אות ג].
טו. העיד רבינו מה"ר חיים ויטאל ז"ל
על רבינו האר"י ז"ל [שער הכוונות ז ע"ב], שהיה נוהג לעשות בטלית קטן דוקא ב' נקבים סמוכים זה לזה כעין נקודת צירי -
בכל כנף מארבע כנפות, והיה מוציא חוטי הציצית דרך שני הנקבים ההם באופן שיהיו שני
קצוות חוטי הציצית מתגלים בצד אחד החיצון. וסברה זו הביאה בספר האגור[4]. אך
רבינו האר"י ז"ל לא היה עושה כן בטלית גדול אלא רק בטלית קטן, ומה"ר
שמואל ויטאל ז"ל העיד על אביו מהרח"ו [שם, הוא בהגהות וביאורים אות ה] שלא היה עושה כן אפילו בטלית קטן. ובודאי רבינו מהרח"ו ז"ל
הבין מרבינו האר"י ז"ל שאין דבר זה מעכב, ורק רבינו האר"י ז"ל
אחר שנהג בכך בילדותו כמנהג האשכנזים לא שינה, ולכך גם רבינו מהרח"ו לא שינה
מנהגו. ואנחנו מנהגינו לעשות נקב אחד אפילו בטלית קטן. ושמעתי שגם אצל החסידים
בירושלים ת"ו המנהג פשוט לעשת נקב אחד בין בטלית גדול בין בטלית קטן, ומסתמא
כך היה מנהגו של רבינו הרש"ש ז"ל.
טז. אין נכון להניח הטלית בלא קפול בלילה, ואם
שכח ולא קפלו ועבר עליו הלילה אז כשילבשנו למחרת ינערנו תחלה וכנזכר באחרונים. גם
כתוב באחרונים שכל אדם יקפל טליתו כל יום אחר תפלה בידו ולא יתננו לשמש לקפלו דקשה
למזל. גם יזהר כשיחלוץ הטלית וכן התפילין יחלוץ ביד שמאל שהיא יד כהה, להראות שקשה
עליו פרידתו.
יז. נכון להסתכל בציצית ויכוין ויצייר במחשבתו
כאלו יש בהם חוט מראה תכלת שהוא דומה לרקיע, מפני דאותה הארה לא נפסקה, וכמ"ש
מהרח"ו ז"ל [שער הכוונת דף כז ע"ב ודף ו ע"ג], וימצא טוב בכונה זו.
מאמר מרדכי - פסקי מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א
[1] רק בגד שארוג מחוטים שזורים
וטוויים נקרא בגד, ולכן בגד העשוי מעור פטור לכולי עלמא, ולכן כל בגד שעשוי מיריעת
ניילון או חומר סנטטי אחר - פטור.
בגד שהחוטים שזורים וטוויים מחוטי ניילון או
מחומר סינטטי אחר ונארג מהם - חייב בציצית, ומאחר שקשה למצוא חוטי ציצית מניילון
הטוויים ושזורים לשמם, יטיל בו ציציות מצמר.
טלית מחוטים ששזורים מחומר סינטטי ומצמר, או
מחומר סינטטי ומצמר גפן או מסוג אחר, יטיל בו רק חוטים העשויים צמר. (מאמר מרדכי -
לימות החול ז, סעיפים סז-סט).
[2] יש שנוהגים
לשים חוטים הנקראים "תכלת" בציצית - ומכיון שאין לנו אפשרות לדעת מהו
צבע התכלת האמיתי ואיזהו החילזון המיוחד שממנו עושים את צבע התכלת, ועוד שאין
התכלת מעכבת את הלבן - אין ללבוש חוטים
אלו. (מאמר מרדכי - לימות החול ז,
קט; ועיין עוד שו"ת הרב הראשי ח"ב סימן פו, ועיין גם מה שכתב בדברי
מרדכי-במדבר עמ' קו-קז).
[3] גודל – 2 ס"מ.
י"ב גודלים – 24 ס"מ.
גדיל –
מקום שבו נמצאים הקשרים והכריכות.
ענף – חוטי הציצית שנותרו מהכריכות. (עיין מאמר מרדכי - לימות החול ז,
סעיפים צט-ק).
[4] [הערת
העורך: כן כתוב בשער הכוונות משם ספר "האגור", וכן הוא בכת"י
מהרח"ו (שער התפילה דף יד ע"א). מיהו בספר "האגור" שלפנינו
ליתא, אלא נמצא בספר "העיטור" (שער א חלק ג) והובא ב"בית
יוסף" וב"בית חדש" (סוף סימן יא). ואכן ב"פרי עץ חיים"
(שער הציצית פרק א) גריס "כדעת בעל העיטור" – הערת הרב יוסף חייים מזרחי
שליט"א].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה