פרשת תולדות
הלכות
נטילת ידים שחרית
וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ
וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ (בראשית כח, ד).
נראה לפרש בסיעתא דשמיא, דידוע אברהם הוא סוד
החסדים, ויצחק סוד הגבורות. וידוע כי אומות העולם אין להם יניקה והשפעה מן החסדים
אלא רק מן הגבורות, מפני כי החיצונים שהם שורש האומות אין להם אחיזה בחסדים. נמצא
אין יניקה ושפע מן החסדים שהם סוד אברהם, אלא רק לישראל דוקא. ולזה אמר: "ויתן
לך את ברכת אברהם" - סוד החסדים, "לך ולזרעך אתך", ולא עשה כן לכל
גוי.
ונראה לי בסיעתא דשמיא דלכן תמצא בזה חשבון
מכוון ביעקב וזרעו כנגד מספר אברהם שהוא סוד החסדים. כיצד? שם העקרי של יעקב אבינו
עליו השלום הוא שם יעקב, אבל ישראל וישורון באו לו בתוספת, וכמו שכתוב: "שמאהבתך
שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון". והנה שם יעקוב
מלא בוא"ו עולה קפ"ח. צרף עם זה י"א אותיות של ישראל
ישורון, שהם תוספת, הרי קצ"ט. צרף עם זה מ"ט אותיות
של השבטים שהם זרעו, הרי רמ"ח מספר אברהם שהוא סוד החסדים. ולזה אמר: "ויתן
לך את בברכת אברהם לך ולזרעך אתך", "לך ולזרעך" - דייקא, שיש בכם
חשבון מכוון למספר אברהם.
ומאחר שאין לחיצונים אחיזה בחסדים, לכן תמצא
שכל העברת הטומאה היא על ידי המים שהאדם טובל במים ונטהר מטומאתו. ולא עוד אלא שיש
כח ברביעית מים בלבד להעביר ולדחות את רוח רעה מעל הידים הבאה לו על ידי השינה
בלילה, כי מי החסד דוחים את הטומאה בכל מקום. ולכן צריך תחלה תתן הימין את הכלי של
המים ליד שמאל, כאדון הגוזר על עבדו לשמשו, כדי להגביר החסד על הדין, שאז יכנעו
החיצונים ותיעקר רוח רעה לגמרי על ידי מי החסד.
א. סדר נטילת ידים דשחרית: בתחילה יטול כלי המים
בידו הימנית ותמסרנו לידו השמאלית, ואחר כך שופך מים מהכלי שבידו השמאלית על ידו
הימנית, ואחר זה יאחז הכלי בידו הימנית וישפוך על ידו השמאלית, הרי פעם אחת. וחוזר
כסדר הזה פעם שנית ופעם שלישית, באופן שתרחוץ על כל יד ויד ג' פעמים. ולא תרחצם
לכל יד בפני עצמה ג' פעמים בזה אחר זה, כי לא תיעקר [ה]רוח רעה אלא דוקא ברחיצה של
סירוגין, כאשר כתבנו וכאשר מפורש כל זה בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל [דף א
סע"ד]. ויש מדקדקים שלא תקבל יד הימנית את הכלי
מיד השמאלית בשום פעם, אלא יד השמאלית אחר שתשפוך על הימנית תניח את הכלי בארץ,
ואז הימנית תקחהו מן הארץ ותשפוך על השמאלית אבל הימנית בכל פעם היא תתן את הכלי
לשמאלית כדי שתשפוך בו עליה, להראות הכנעה לשמאלית כנגד הימנית שהוא כאדון הגוזר
על עבדו לשמשו.
והטעם שהנטילה היא רק על הידים: מפני כי הידים
והרגלים הם סוף וסיום הגוף, ובאדם מתפשטין חמשה גבורות מנצפ"ך שהם אותיות
כפולות, חמש וחמש, וכנגדן הם חמש אצבעות בימין וחמש בשמאל, וזהו בין בידים בין
ברגלים, וידוע כי אין אחיזה לחיצונים אלא בסיומי הגבורות והדינין ובקצותיהן, כי
אין להם כח לינק מן הקדושה מלמעלה אלא רק בסיום שלה למטה, ולכן בלילה בעת שינה
שורה רוח רעה על הידים ששם הוא הסיום ויש יכולת לחיצונים להתאחז שם, ולכן צריך
שיטול ידיו במים שהם בחינת החסד הכולל חמשה חסדים, ועל ידן מתמתקים ה' גבורות
מנצפ"ך הכפולות שהם בחמש אצבעות ימין וחמש אצבעות שמאל, ואז הקליפות שהיו
נאחזים שם המה נדחים ומסתלקים משם על ידי החסדים, כי לעולם החסד דוחה את הקליפות.
ודע כי לולא הצפרנים שהושמו בראשי האצבעות היו הידים טמאות אפילו ביום ואפילו בלא
שינה, אך עתה על ידי הצפרנים אין רוח רעה שורה אלא בלילה בעת שינה או בכל עת שנכנס
לבית הכסא.
ואם תאמר: אם כן, למה אין עושים נטילה לרגלים
כיון דחד טעמא להם? על זה תירץ הרב יפה שעה ז"ל [על שער הכוונות דף א ע"ד
אות ב] דברגלים נאחזים יותר מן הידים, ולכן לתוקף
אחיזתם אין לנו כח לדחותם משם בנטילה, ורק הכהנים בזכות המקדש והעבודה היה להם
לדחותם גם מן הרגלים, ולכך כתיב בהו ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם.
ובזה תבין טעם חיוב רחיצת ערב שבת פניו ידיו ורגליו, כי זכות שבת יכולה היא שתגין.
עד כאן דבריו.
ב. צריך ליטול כל האצבעות והכף עד פרק הזרוע.
והא דמועיל ביום הכפורים וביום ט' באב עד קשרי אצבעות, כתב מה"ר יעקב צמח
ז"ל [בהגהתו לעולת תמיד דף יג ע"ב; ובהגהתו לפרי עץ חיים שער הברכות פרק ה], ביום כפור אינה שולטת כל כך, וביום וביום ט' באב אינה מקפדת על דבר מועט
כזה, כי כל היום הוא שלה בעוונותינו הרבים, עד כאן דבריו.
ג. אחר הנטילה ג' פעמים בסירוגין כאמור, תעשה
שפשוף לשפשף הידים זו בזו, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל. ואף על גב כי
מסתמות דבריו נראה דסגי בשפשוף פעם אחת בלבד. הנה מצינו לרבינו הרש"ש
ז"ל [בסידור, ועיין נהר שלום דף פ ע"א, ובסוף עץ חיים דף יט ע"ב] דמצריך שפשוף ג' פעמים, וסידר כונות לכל פעם מן השלשה פעמים. ולכן צריך
להזהר לעשות שפשוף ג' פעמים. ונראה לי דבעת השפשוף יזהר שיהיו האצבעות זקופים לצד
מעלה ולא יהיו כפופים.
ד. אחר השפשוף לא תניח אצבעותיך כפופים למטה,
אלא תכף ומיד תזקיף ידיך ואצבעותיך למעלה, ותגביהם עד הראש, ולפחות תגביהם עד כנגד
הפנים, כי הפנים גם הם מכלל הראש, ותברך "על נטילת ידים" תכף ומיד כאשר
תרים ותזקיף ידיך, כדי שלא תהיה הגבהת ידיך לבטלה, כנזכר בזוהר הקדוש [חלק ב דף סז
ע"א] שאסור להגביה ידיו ברקניא. ותהיינה ידיך
גבוהות וזקופות עד שתסיים הברכה, דלכך מברכים "על נטילת ידים" שהוא לשון
התנשאות, כמו [ישעיה סג, ט]: "וינטלם
וינשאם", ואין מברכין 'על רחיצת ידים'. ותזהר כשתגביה שתי ידיך כנגד הראש
שתכניס קשרי הזרועות, שהם אצילי הזרועות הנקראים בלע"ז: "קובדו"
ובלשון ערבי "עיכס" [=מרפקים],
לפנים מן הגוף, בסוד [מלכים א ז, כה]: "וכל
אחוריהם ביתה". גם צריך לפשוט שתי כפות הידים בעת הברכה כמי שרוצה לקבל בהם
איזה דבר, והוא לרמוז קבלת הטהרה בהם, וכמו שכתב רבינו ז"ל בשער הכונות [דף ב ריש
ע"א] ועולת תמיד [דף כח טור ב].
ה. לפי דברי רבינו האר"י ז"ל [שער הכוונות דף
א סוף ע"ד] אחר הנטילה כהלכתה ג' פעמים בסירוגין
נעקרת רוח רעה לגמרי, לכך צריך לברך תכף קודם הניגוב. ודלא כאחרונים ז"ל
דכתבו דאינה נעקרת אלא עד אחר ניגוב, דלכך סבירא להו לברך אחר ניגוב. וכן מפורש
בסידור רבינו הרש"ש ז"ל לברך קודם ניגוב.
ו. כתב רבינו ז"ל בעולת תמיד (דף טו"ב) [דף כז טור א]: כאשר מתעורר האדם משנתו, תכף
צריך ליטול ידיו קודם שיגע במלבושיו כלל, וגם אסור לילך ארבע אמות בלא נטילה זו של
שחרית, כמו שכתוב בזוהר על 'לאשר הביא אלוה בידו' [איוב יב, ו]. לכן יזהר כל אדם להכין הכלים סמוך למטתו, באופן שלא יצטרך לילך ד' אמות.
ויש בני אדם אשר בזמן הקור לובשים האנפלאות [=הגרביים] ברגליהם בעודם על מטתם קודם שיקומו לעשות נטילת ידיים, ולא יפה עושים
וצריך להזהירם על זאת[1].
ז. אם קם משנתו ולא מצא כלי הנטילה סמוך לו אלא מונח
רחוק הרבה ואין יכול לומר לאדם אחר שיביאנו אליו - אז ילך פחות פחות מארבע אמות.
ואם קם ממטתו והלך אצל כלי הנטילה הקרוב לו ולא מצא בכלי שיעור הראוי ליטול ג'
פעמים על כל ידיו דהיינו עם הכף ומוכרח לילך רחוק להביא מים, אז יראה אם יש במים
מועטין אלו כדי ספוק נטילה עד קשרי אצבעותיו כמו נטילה דיום הכפורים, יטול עד קשרי
אצבעותיו ואחר כך יוליך הכלי וימלאנו מים ויטול כראוי[2], ועם
כל זה ילך פחות פחות מארבע אמות.
ח. נטילת ידיים של שחרית אין נוטלין על גבי קרקע
אלא בכלי[3].
ואסור לשפוך מי הנטילה במקום שעוברין בני אדם, כי רוח רעה שורה עליהן, ולכן ישפכם
בנקב של בית הכסא או בנקב שעושין בחצירות בקרקע שקורין 'בלועא' [=ביב שופכין][4]. גם צריך להזהירם דלפעמים יתמלא הכלי שנוטלין לתוכו על גדותיו מחמת רבוי
בני הבית, ואז כשנוטלין בו עוד מוכרח שישפך ממנו על הקרקע, ואם נזדמן שנשפכו מי
הנטילה בקרקע אז ישפוך על הקרקע ההיא מים טהורים הרבה כדי לבטל מי הנטילה שנשפך שם.
ט. לא יברך ולא ילמוד כנגד כלי הנטילה שבו מי
הנטילה עד שיוציאנו או יכסנו כדין מי רגלים, מפני שהם טמאים יותר מן מי רגלים[5].
י. יזהר כל אדם לצוות את אשתו שתעשה כל יום נטילת
ידיים לילדים הקטנים, אפילו שהם יונקי שדים, מפני שלפעמים פושטים ידם ונוגעים
במאכלים ויטמאום שתשרה סטרא אחרא על המאכל ההוא[6], וגם
מנהג זה הוא סגולה טובה לקטנים כדי שיגדלו בטהרה ויהיו גדולי הקודש כנזכר בחסד
לאלפים [סוף סימן ד].
יא. יזהר לרחוץ פניו בכל יום, וגם ידיח פיו
להעביר הרירין שבפיו, דמלבד דדבר זה הוא טוב בשביל רפואת הגוף, יש בזה מצוה לכבוד
קונו.
יב. לא יטול ממי שלא נטל ידיו עדיין, דכתיב [במדבר יט, יט]: "והזה הטהור על הטמא". וכן לא יטול ממשרתת נדה, ולא ממשרת גוי
או גויה וכנזכר באחרונים. וכתב בלב חיים [חלק א] (סימן ס"ה) מי שנטל ידיו ואחר כך נגע בידיו של אחר שלא נטל ידיו, צריך לחזור וליטול
פעם שנית[7],
ועיין כף החיים (סימן ח אות ד).
יג. אם ישן האדם ביום וכן אם ישן אחר חצות לילה
- צריך נטילת ידים לשפוך ג' פעמים בסירוגין, אך אין צריך ליטול לתוך כלי אלא יכול
ליטול על הקרקע אם אין כלי לפניו, וגם נמי דאין צריך לברך על נטילת ידים. ואף על
גב דהרב מה"ר אברהם שרעבי ז"ל בדברי שלום [דפוס ירושלים דף יד ע"ב,
שאלה צז] כתב בזה דאין צריך נטילת ידים, וכן הביא מן מקדש
מלך [זוהר חלק א דף קסט ע"ב], כבר כתב הרב אמת
ליעקב ז"ל [בקונטרס שפת אמת סיןמ מא, דף קז ע"א] דלא נאמר כן אלא בשעת הדחק, אך הטוב והישר הוא דצריך נטילת ידים ג' פעמים
בסירוגין אבל בלא ברכה.
ואם ישן בחצות הראשון של הלילה שינת קבע שלו על
מטתו והקיץ קודם חצות - יעשה נטילת ידים גמורה כדת וכהלכה ויברך על נטילת ידים.
ואם הוא היה ניעור עד אחר חצות לילה, הן במשתה הן במלאכה, ולא ישן אלא עד שעבר
חצות - גם זה כשנעור יעשה נטילת ידים גמורה כהלכתה ויברך על נטילת ידים. ואף על גב
דרבינו הרש"ש ז"ל כתב בנהר שלום [דף פו ע"ב, ובסוף עץ חיים דף כ
ע"א] אם ישן אחר חצות לא שליט עליה רוח מסאבא
ואין צריך נטילת ידיים - הנה הוא סמך דבריו בזה על סניף אחר שכתב: מפני שנתעורר
בחצות והמשיך המוחין על ידי הברכות. וכן נכדו מה"ר אברהם שרעבי ז"ל סמך גם
כן על הברכות ועסק התורה. על כן, זה שהיה ניעור עד אחר חצות ולא בירך הברכות וישן,
אז גם לפי דברי רבינו הרש"ש ז"ל צריך נטילת ידיים בברכה, ורק אם אחר
חצות קודם שישן בירך ברכות השחר ולמד תיקון חצות ועסק בתורה, אז כשיקיץ משנתו
בבוקר יעשה נטילת ידיים ג' פעמים אבל לא יברך על נטילת ידיים. ומיהו אם לא ברך ברכות
השחר ורק עסק בתורה אני מסתפק בזה אם יברך על נטילת ידיים או לאו, ומנהג העולם
לברך[8].
יד. אם לא ישן אלא עד אחר חצות, אף על גב דלפי
דברי רבינו הרש"ש ז"ל [נהר שלום דף פז ע"א; ובסוף עץ
חיים דף כ ע"א] יכול הוא לברך ברכות השחר אחר
חצות, מכל מקום כיון שדעתו לישן אחר חצות, מנהגינו הוא שלא לברך ברכות השחר אלא עד
אחר קימתו מן השינה[9],
ואין אנחנו מברכים ברכות השחר תכף אחר חצות אלא רק בזמן שאנו נעורים כל הלילה כמו
ליל הושענא רבה וליל חג שבועות וכיוצא, דאז אנו מברכין ברכות השחר תכף אחר חצות
לילה, חוץ מברכת התורה דמברכים אותה אחר עמוד השחר, וכן ראוי לנהוג כאשר כתבתי בספרי
הקטן מקבציאל[10].
טו. לא יגע בידיו קודם נטילה לא לפה ולא לחוטם
ולא לאזנים ולא לעינים אפילו שהם סגורות ונוגע מבחוץ, ואם בא לו חכוך בכל הנזכרים
לעיל בתוך שינה - יחכך על ידי בגד. וגם לא ישאף אבק נחיריים [=טבק] קודם נטילה, ואם התאוה מאד יקום ויטול ידיו ואחר כך ישאף האבק. אבל בשינה
של היום או שינה אחר חצות לילה אין צריך להיזהר בכל הנזכר לעיל, אף על גב דכתבנו
דיטול ידיו ג' פעמים.
טז. אלו דברים שצריכין נטילה שלוש פעמים
בסירוגין משום רוח רעה[11]: הקם
מן המטה מן השינה, והיוצא מבית הכסא אף על פי שלא עשה צרכיו, אלא שנכנס שם בשביל
עסק אחר, מיהו אם לא נכנס שם כולו אלא רק הושיט ידיו שם כדי ליתן כלי של מים
להיושב שם לרחוץ בו, כיון דלא נכנס גופו אלא במקצת שהם ידיו בלבד אין שורה עליו
רוח רעה כאשר נכנס כל גופו, אלא רק קצת מן הקצת ולכך סגי ליה בפעם אחת, והמחמיר
לרחוץ גם בכהאי גונא שלוש פעמים תבא עליו ברכה וכמו שכתבתי בספרי הקטן "מקבציאל",
וכן המשמש מטתו יטול אחר כך שלוש פעמים, וכן האשה תטול אחר כך שלוש פעמים, וכן
ההולך בבית הקברות, וההולך בתוך ארבע אמות של מת, וכל שכן הנוגע במת עצמו גם כן
יטול שלוש פעמים, ומה שנוהגין העולם כשיטלו ידיהם משום מת, ובחזרתם מבית הקברות,
לבלתי יקנחו ידיהם במפה אלא יניחום עד שיתנגבו ברוח מאליהם - אין זה משורת הדין
אלא עושין כן כדי שלא יסיחו דעתם מן זכרון המות, ולכן אם הוא בחורף שיש קור גדול
וקשה עליו הדבר מאד שיניח ידו בלי ניגוב במטפחת ומצטער הרבה מחמת צינה אז ינגבם
במטפחת ולית לן בה.
ודע, כי אפילו בנכנס לבית הכסא, אין שורה עליו
רוח רעה כמו כח רוח רעה ששורה עליו בשינה דטעים טעמא דמותא, לכך אין צריך להזהר
בכל הנך לבלתי ילך ארבע אמות בלא נטילת ידים דאין צורך להזהר בזה אלא רק בשינה,
וכן נמי אין צריך להזהר בכל הנך ליטול לתוך כלי דוקא כמו שאמרנו בנטילת ידים
דשינה, אבל צריך להזהר שיטול שלוש פעמים בסירוגין, וגם שיטול שיעור רביעית.
יז. ואלו דברים שצריכין נטילה מפני נדנוד רוח
רעה דדי להם בפעם אחת ואין צריך ג' פעמים בסירוגין, ואלו הן: היוצא מבית המרחץ,
והנוטל צפרניו ואפילו לא נטלו כולן, ויש מחמירין בנוטל צפרניו ליטול ג' פעמים בסירוגין
היכא דצפרניו עודפין על הבשר, ומסתבר טעמייהו על פי הסוד. והמחמיר גם במרחץ ליטול
ג' פעמים, תבוא עליו ברכה[12].
ואלו דברים שאין צריכין נטילה כי אם רחיצה כל
דהו, דהיינו שיטול ידיו פעם אחת משום נקיות, ואלו הן: החולץ או נועל מנעליו בידיו
שנגע בהם, והוא הדין אם נוגע בהם אחר שלבשם, או אחר שחלץ אותם. מיהו, אם נגע
במנעלים שעדיין לא לבשם אדם מעולם אפילו פעם אחת לית לן בה ואין צריך רחיצה כלל.
וכן עוד נמי צריך רחיצה פעם אחת משום נקיות אם נגע ברגליו או בשאר מקומות המכוסים
שבגופו[13], אבל
במקומות המגולים - כגון פנים ועורף וצואר וכן הידים עד סוף הזרוע - אין צריך רחיצה.
ויד שמאל אפילו אם נוגע בפרק הסמוך לזרוע שמניח שם תפילין עד אחר שני שלישי הפרק
ההוא חשיב בכלל מקומות המגולים, ואין צריך רחיצה כלל, אבל יד ימין שאין מניחין בה
תפילין של יד, אם נגע באותו פרק שאחר פרק הזרוע צריך רחיצה דחשיב ממקומות המכוסין
כיון דאין דרך למשמש שם, וכן האשה גם כן חשיב הפרק ההוא בשתי ידיה בכלל המכוסים,
ואם נגעה צריכה רחיצה. ובמקום שדרך הנשים לכסות פרקי זרועותיהם הסמוכים לכף שדרכם
להניח לולאות סמוך לכף בראש הכתונות שתהיה הכתונת מכסה כל הזרוע, אז גם אם נגעה
בזרוע צריכה רחיצה משום נקיות, וכן הדדין בזמן שמנקת את בנה שדרכן להיות מגולין
תמיד אם נגעה בהם אין צריכה רחיצה, אבל אם אינה מנקת שדרכן להיות מכסות אותם לגמרי
אז הם בכלל מקומות המכוסים, וצריכה רחיצה אם נגעה בהם. וכן החופף בראשו והמפלה
כליו אפילו לא מצא בהם כינה וכן הנוגע בכינה צריך רחיצה פעם אחת משום נקיות.
מאמר מרדכי - פסקי מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א
[1] אם נגע בבגד או בכלי קודם
שנטל ידיו - אין רוח רעה שורה עליהם כיון שרוח רעה שורה רק בדבר מאכל או משקה
שראויים לאכילה או בגוף האדם. ואף על פי כן לא ילבש בגדיו ואפילו גרביים קודם
הנטילה. ואם מוכרח ללובשם כגון בימי החורף וכדו' - ישפשף תחילה את ידיו במטפחת או
בבד אחר, ואם יכול ילבשם בעזרת מטפחת או בד אחר. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, ס;
ועיין בספר עוד יוסף חי [תולדות אות י] שמשמע שמלמד זכות על מנהג העולם שאין
נזהרים מליגע במלבושיהם קודם נטילה. ועיין מה שכתב בדברי מרדכי פרשת תזריע (הלכה
בפרשה עמ' ק), שדברי הבן איש חי בספרו עוד יוסף חי נאמרו כדי לסנגר על העולם וכו';
וכן כתב גם בשו"ת הרב הראשי החדש פרק א סימן ט).
[2]
ובנטילה הראשונה
שנטל עד קשרי האצבעות לא יברך [למרות שמעיקר הדין יכול לברך], אלא יברך על הנטילה
הזו שנוטל כראוי (עיין שו"ת הרב הראשי החדש פרק א שאלה י).
[3]
לא יטול נטילת ידיים של שחרית על גבי קרקע
כיון שיש במים רוח רעה, אלא ייטול לתוך כלי או לתוך כיור. ויזהר שלא יהיו בכיור
כלים. וטוב לשטוף אח"כ את הכיור במים כדי שלא יישארו שם שיירי נטילה. ואם נטל
ידיו על הכלים - ידיחם. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, מו).
טוב שהכלי שנוטל לתוכו יהיה מאוס ושבור אבל לא נקוב (מאמר מרדכי - לימות החול ב, מז
עפ"י עוד יוסף חי תולדות א).
[4] מיד לאחר שנטל ידיו לתוך הכלי
- ישפוך את המים לכיור או לבית הכסא כיון שיש בהם רוח רעה. ומכל מקום יזהר שלא
להלינם בכלי, אלא ישפכם בו ביום. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, נד
עפ"י עוד יוסף חי תולדות ג).
[5] אין אומרים דבר שבקדושה כנגד
מי הנטילה כי טומאתם גדולה יותר משל מי רגלים, ולכן יזהר להסירם או לכסותם, ויש מי
שאומר שדינם הוא כדין מי רגלים, ולכן אם הוסיף רביעית מים על כל נטילה - יכול
לקרוא ולברך כנגדם. ואם נטלו כמה אנשים לכלי צריך רביעית כנגד כל אחד ואחד. (מאמר מרדכי -
לימות החול ב, נה).
[6] מי שנגע באוכל או במשקה קודם
שנטל ידיו שחרית או קודם שנטל אחרי שיצא מבית הכסא - הרי הוא מטמאם, ולכן: משקים
שנטמאו - יישפכו, מאכלים שנטמאו - ינקם היטב ויערה עליהם מים ג' פעמים, ופירות
קשים - יקלפם. וקילוף מועיל לכל מאכל במקום עירוי מים. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, נז).
[7] אם נטל ידיו יזהר שלא יגע במי
שלא נטל ידיו, ואם נגע - יטול ידיו שנית ולא יברך, ויזהר בדבר זה במיוחד עם ילדיו
הקטנים. ויש מי שמקל בכך כיון שנזהרים העולם לרחוץ את הידיים לשם ניקיון, ואז הרוח
רעה נחלשת ואינה עוברת לאדם אחר. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, מד).
[8] ולכן יברך, כיון שבמקום מנהג
לא אומרים ספק ברכות להקל. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, יז).
[9] מי שהיה ער עד אחר חצות ורוצה לישון - נהגו שלא יברך את
ברכות השחר בלכתו לישון אלא ימתין עד הבוקר, ויברך "על נטילת ידיים",
ברכות השחר וברכות התורה. אמנם אם ברך ברכות השחר לפני שהלך לישון – כשיקום בבוקר
לא יברך ברכות השחר פעם נוספת, וייטול ידיו כדין ולא יברך "על נטילת
ידיים" אלא רק ברכות התורה. (מאמר מרדכי - לימות החול ו, סז).
[10]
[הערת העורך: בשו"ת רב פעלים (ח"ד
סימן א) פסק שיש לברך ברכות השחר תכף בחצות גם אם דעתו לישון אחר כך ולא כמו שפסק
בבן איש חי כאן. אך שמעתי כי מרן הגר"מ אליהו תירץ כי בשו"ת רב פעלים
דבריו מופנים לחכמים הנזהרים לעשות עבודת הקודש ותפילתם בישוב הדעת שיברכו בחצות,
ודבריו בבן איש חי מכוונים להמון העם.
ושוב נדפס מקרוב כתב יד של הבא"ח, ונקרא "מקבציאל" בפי
המוציא לאור, ושם בפרשת וישב אות כט מבואר כפי התירוץ של מרן הגר"מ אליהו.
וכן העיד הרי"ח מזרחי (בן איש חי מהד' סאלם תשע"ד פרשת תולדות אות יד)
ששמע חילוק זה מפי קודשו של הגר"מ אליהו. ועיין שו"ת רב הראשי החדש חלק
א פרק ח שאלה ג].
[11] כל המקרים הנזכרים בסעיף זה,
חוץ מהקם משנתו, אינם צריכים לברך "על נטילת ידיים" ואינם נוהגים
בחומרות של איסור הליכת ארבע אמות בלא הנטילה, ונטילה לתוך כלי ומתוך כלי, אך בכל
המקרים צריכים המים להיות בשיעור רביעית.
יש מי שאומר שאם היה בהלוויה, למרות שלא היה
בתוך ד' אמות של המת - ייטול ידיו כדי שיזכור יום המיתה. (עיין מה שכתב במאמר מרדכי -
לימות החול ב, סעיפים כה-כו; ועין שם בפרק ג סעיף מב שכתב: "נטילת ידיים של
בית הכסא קלה יותר מנטילת ידיים של שחרית, כיון שרוח רעה השורה בלילה קשה יותר
מרוח הרעה השורה בבית הכסא, ולכן אין צריך ליטול מכלי בנטילה של בית הכסא אולם
יטול לסירוגין).
[12] גם המתגלח והמסתפר צריך נטילה
פעם אחת משום נדנוד רוח רעה.
בכל אלו הנזכרים לעיל נטילה זו אינה צריכה
להיות בכלי. ומי שמחמיר ליטול במקרים הנ"ל ג' פעמים - תבוא עליו ברכה,
ובמיוחד אם ציפורניו היו עודפות על הבשר. (עיין מה שכתב במאמר מרדכי – לימות החול
ב, כט).
[13] וכן אם נגע בצמיג של רכב
שנסעו איתו בכביש צריך רחיצה פעם אחת.
ובכל אלו הצריכים רחיצה פעם אחת, מספיק שייטול
רק את ידו האחת שנגעה במקומות אלה, אך יטול את כל ידו ולא רק במקום שנגע בו, ואם
נוטל את שתי ידיו - תבוא עליו ברכה. (עיין מה שכתב במאמר מרדכי - לימות החול
ב, ל).
אם חכך בזקנו - אינו צריך ליטול כיון שאין
כינים מצויות שם, וגם מקום זה רגיל להיות מגולה. (מאמר מרדכי - לימות החול ב,
לא).
הנוגע בגוי או בישראל מומר צריך ליטול ידיו.
נחלקו האחרונים אם הנוגע בבעל חיים טמא צריך
נטילה, ולכן היכא דאפשר - יטול.
מי שעשה אחד מכל הנ"ל ולא נטל ידיו, אם
הוא תלמיד חכם - משכח תלמודו, ובאינו תלמיד חכם - יוצא מדעתו, ולכן יקפיד מאוד בנטילה.
מי שהקיזו ממנו דם לצורך בדיקה וכדו' - ראוי
שיטול את ידיו. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, סעיפים לג-לו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה