המשך
הלכות תפילין
אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה [בראשית כד, ס].
נראה לי בסיעתא דשמיא, דידוע שיש ארבע עולמות
שהם אצילות, בריאה יצירה עשיה, וכנגדן ד' מדרגות המספר, שהם: אחדים - עשיה, עשרות
- יצירה, מאות - בריאה, אלפים – אצילות. וידוע דבאצילות אין רע ועליו נאמר [תהלים ה, ה]: "לא יגורך רע", וכתיב גם כן ב"עץ חיים" [שער ג פרק ב], על אצילות נאמר [ישעיה מב, ח]: "אני ה'
הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן". ולזה אמר "אחותינו, את" דוקא "היי
לאלפי רבבה" - שתניקי גם מן האצילות שהיא סוד אלפים, וגם מן בחינת הרבבה שהוא
למעלה יותר שהיא סוד הכתר ונרמזה בקוצו של יו"ד. יען דאת מסטרא דקדושה, מה
שאין כן הם מסטרא אחרא אין להם מגע ויניקה מבחינת האלפים וכל שכן מבחינת הרבבות,
דעל אצילות נאמר "וכבודי לאחר לא אתן".
ובזה יובן בסיעתא דשמיא מה שאמרו רבותינו
ז"ל [ברכות ו ע"א]: "וראו כל עמי הארץ כי
שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" [דברים כח, י], תנא דבי ר' אליעזר הגדול: אלו תפילין שבראש. והיינו כי תפילין של ראש
הוא סוד האצילות דעלה אתמר "וכבודי לאחר לא אתן", שאין מגע לקליפה שם,
ולכך הם נכנעים יותר מתפילין של ראש שלובשים ישראל, ועל כן מקום תפילין של ראש הוא
מקום שער, ששם סוף הגלגולת, שהוא עיקר חלק הראש הנגלה.
א. איתא במדרש פליאה [אות קל]: אין מניחין תפילין אלא בשבת, והוא פלא. והרב מה"ר שמשון
מאוסטרופולי ז"ל פירש בזה בלקוטי שושנים שלו שבסוף ספר קרנים יעוין שם. אך
שמעתי בשם הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל שפירש בשב"ת ר"ת במקום
שער במקום תפוח, כי תפילין של ראש דינו להניחו במקום שער ותפילין
של יד צריך להניחו בפרק התחתון הסמוך לכתף בבשר הגבוה והתפוח הנקרא קיבורת, לשון "קבירי
דאהיני" [בבא בתרא ה ע"א], דפירושו "קבוצת
התמרים", וכן [כאן] רוצה לומר קבוצת הבשר והיינו בשר התופח.
על כן צריך להזהיר את העם בזה, בפרט בתפילין של
ראש, יש הרבה נכשלים ואין מדקדקים בכך, וצריכין להזהר שתהא קצה התחתון של התיתורא
מונח על מקום התחלת עיקרי השער, שגם התיתורא היא מכלל התפילין ואדם שיש לו שערות
ארוכות ושוכבות עד חצי המצח, אף על פי שמניח התפילין על השער, לא מהני, דבעינן
מהתחלת עקרי השער ולמעלה. ושיעור מקום זה הוא עד שמוחו של תינוק רופס[1]. ואם
הניחו למטה, במקום שכלו עיקרי השער, הרי זהה מדרך הקראים ולא קיים המצוה וגם נענש
על כך. ומיהו איש זקן שנשרו שערות ראשו וכן הקרח אף על פי שאין להם עתה שער בראשם,
יניחו התפילין במקום שהיה בו מקודם שער, וזה ניכר בחוש הראות שיש הפרש בין עור
הקרחה לעור שאין צומח שם שער אצל כל אדם.
ודע כי בספרי הקטן מקבציאל הבאתי דברי הרב חיי
אדם [חלק ראשון כלל יד אות י] שכתב: אם רובו של בית
מונח במקום שער ורק מיעוטו על המצח במקום שכלו עיקרי השערות, לא יצא ידי חובה,
דבעינן כולו ממש במקום שער. והבאתי דברי הרב נחל אשכול בספר האשכול (סוף הלכות
תפילין) [אות ה] שהביא דברי הרב חיי אדם הנזכר והעלה
כן. גם זכרתי שם מה שכתבתי בסיעתא דשמיא בספרי הקטן רב ברכות (דף קס"ז)
[מערכת תפילין ג] בדין הפרשיות היוצאות חוץ לבית
ופלפלתי בדברים אלו וסוף דבר העליתי כסברת הרב חיי אדם ז"ל דבעינן כל הבית
כולו במקום שער.
ב. גם הקשר של הראש יהיה מונח במקום שער בגובה
העורף שהוא סוף עצם הגולגולת והוא כנגד הפנים. אם מניח הקשר על הצואר, לא עשה כלום,
שאין זה נקרא עורף.
ג. צריך לכוון התפילין של ראש שתהא הקציצה באמצע
רוחב הראש, כדי שתהא בין העינים, וכן צריך שיהיה הקשר גם כן באמצע העורף, לא יטה
לכאן או לכאן. גם המקום שבקשר שנראה כעין דל"ת[2] יהיה
לצד חוץ ולא כלפי העורף. והוא הדין בקשר תפילין של יד יזהר שלא יתהפך, ואם נתהפך -
נכון להתענות, ואם קשה עליו התענית - יפדהו בצדקה.
ד. הבתים והרצועות תפילין של ראש ותפילין של יד
צריך שיהיו שחורות הלכה למשה מסיני. ולכן אם נתלבנו מחמת ישנן - צריך להשחירם. ואם
השחירם גוי - פסולים. וצריך שיהיה צד השחור שברצועות לצד חוץ. ואם נתהפכה הרצועה
שסביב הראש וכן הרצועה שקושר בה הקציצה, יתענה יום אחד. והא דרב הונא התענה בעבור
זה מ' יום [מועד קטן כה ע"א] - זו מדת
חסידות יתירה הוית ביה. וטוב ליזהר גם ברצועות תפילין של ראש המשולשלות עד החזה והטבור, וכן רצועה של תפילין
של יד שכורך על הזרוע, שלא יתהפכו. ואף על גב דעל פי הסוד משחירין הרצועות פנים
ואחור שחורות כעורב כנזכר בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל [דף ט ע"ב] - לא נהגנו בכך. ושאלתי על מנהג החסידים בעיר הקודש תוב"ב ואמרו לי
שיש נזהרין להשחיר פנים ואחור ויש שאין מדקדקין בזה.
ה. לא יהיה דבר חוצץ בין תפילין לבשרו הן בבתים
הן ברצועות. ואם יש לכלוך צריך לרחצו. והלובש בתי עינים [=משקפיים] יזהר שלא יתחוב אותה בין הרצועה ובין בשרו, אלא יתחבם בין הרצועה ובין
הכובע, ואם אי אפשר לו בלאו הכי צריך שיזהר בזה לפחות בקריאת שמע וברכותיה ובתפלת
העמידה. והאחרונים ז"ל פקפקו במגדלי שער הרבה בראשם דכיון דגדלים הרבה ליכא
למימר היינו רבותייהו לדעת הרא"ש ז"ל [הלכות תפילין סוף סימן יח
ובתשובותיו כלל ג סימן ד]. וגם לדעת הרשב"א
ז"ל [בחידושיו מגילה כד ע"ב, ובתשבותיו ח"ג סימן רפב] הני שערות מרובים הוי כתחבשת מכה[3]
וחייצי כשלובש התפילין עליהם. וכן פקפקו בשער הראש היורד למטה דלאו מקום רביתיה
הוא וחוצץ. וצריך להזהיר המון העם בדברים אלו בכל מה דאפשר במצוה רבה ויקרה זו.
ו. כבר אמרנו לעיל [בפרשה אות סעיף א ובפרשת וירא
אות טו] דהנחת תפילין של יד בזרוע בפרק התחתון הסמוך
לכתף, בבשר הגבוה הנקרא קיבורת, ולא יניחנו למטה מהקיבורת, דבעינן שימה כנגד הלב,
והקיבורת מכוון כנגד הלב. ולכך צריך שיטה התפילין של יד לצד הגוף מעט, בענין דכאשר
יכוף הזרוע למטה יהא התפילין של יד מכוון כנגד לבו ממש. ואפילו בפרק התחתון הנזכר
יזהר שלא יניחנו בחצי העליון של הפרק הנזכר הסמוך לבית השחי אף על פי שנמשך שם בשר
הגבוה, אלא יניחו בחצי הסמוך לפרק האמצעי במקום בשר הגבוה שבו. ולדעת הגאון רבינו
אליהו מוילנא ז"ל [בירו הגר"א על השו"ע סימן כז ס"ק ה] כל מקום בשר הגבוה כשר, גם אותו החלק הנמשך בחצי הסמוך לבית השחי, ועיין
חיי אדם (כלל יד אות י) ושאר האחרונים ז"ל. ובספרי
הקטן מקבציאל העליתי בסיעתא דשמיא דלכתחלה צריך לחוש לסברת הפוסקים דסבירא להו
בחצי השני לא יניח תפילין, אפילו על בשר הגבוה המגיע שם, ולכן הלובש רש"י ורבינו
תם ביחד יזהר לעשותם קטנים כדי שיוכל להניחם על בשר תפוח שבחצי הראשון של הפרק,
והיכא דלא אפשר בהכי יש לסמוך על סברת הגאון רבנו אליהו מוילנא ז"ל הנזכר דסבירא
ליה כל בשר הקיבורת ראוי להניח בו תפילין.
ז. הנחת תפילין של יד - בשמאל, שהיא יד כהה ותש
כחה. ואיטר יד ימינו, אם עושה כל מלאכתו בשמאלו, יניח תפילין של יד בשמאלו שהוא
ימין כל אדם, ואם שולט בשתי ידיו יניח בשמאל כל אדם, ואם כותב בימינו ושאר כל
מעשיו עושה בשמאלו או כותב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין, יש אומרים שיניח ביד שתש
כחה דבעינן יד כהה, ויש אומרים שהיד שכותב בה היא חשיבה ימין לענין זה ומניח
תפילין ביד שכנגדה, משום דסמך הכתוב וקשרתם לוכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה
בימין, ומדקשירה בימין מכלל דהנחה על השמאל, דביד שהוא כותב בה צריך לקשור התפילין
על יד שכנגדה, וכל זה כתוב ומפורש בדברי מרן ז"ל (סימן כז סעיף ו) יעוין שם[4].
אך הרב שלמי צבור (דף מ' ע"ג) כתב שהרב המקובל
מהר"י צמח ז"ל בספר זר זהב [סימן כז ס"ק ב] האריך והרבה בראיות דאיטר יד ימינו אינו רשאי לשנות משאר כל אדם שלא
לשנות הסדר העליון עיין שם, והביא דבריו בפ"ת[5] וגם
בספר מאיר לארץ [שם ס"ק לז]. ובאמת דברי הרב מה"ר
יעקב צמח ז"ל נכונים בטעמים על פי הסוד, וגברא רבא אמר מילתא דמסתבר טעמיה.
על כן העלתי בסיעתא דשמיא בספרי הקטן מקבציאל דלעולם איטר יד יעשה כסברת מרן
ז"ל וכל הפוסקים הפשטנים דסבירא להו, אם עושה כל מלאכתו בשמאל יניח תפילין של
יד בשמאלו שהוא ימין כל אדם ויתפלל בתפילין זה, אך אחר התפלה ילבש תפילין בשמאל כל
אדם ולא יברך עליהם בשם מלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבו, ויקרא קריאת שמע בלא
ברכות ויכוין לצאת ידי חובת סברת מה"ר יעקב צמח ז"ל. אך זה צריך לעשות
שתי תפילין של יד, אחד כפי הנחת יד ימין ואחד כפי הנחת יד שמאל, דאי אפשר להשתמש
באחד לשתי ידים מפני הקשר של היו"ד שלא יצא לחוץ אם יתהפך. ואף על פי ששאלתי
על מנהג עיר הקודש תוב"ב ואמרו לי שאין מנהגם לחוש לסברת מה"ר יעקב צמח
ז"ל הנזכר, עם כל זה אני אומר ירא שמים יצא ידי חובת מצוה זו אליבא דכולי
עלמא כי היא מצוה יקרה ומה גם דסברה זו מסתבר טעמה על פי הסוד, ושם הבאתי דברי הרב
חסד לאלפים ז"ל האופן שכתב (בסימן כז אות ה) ופקפקתי בדבריו והוא פשוט.
ברם אם זה כותב בימין כל אדם, יש להורות לו
בפשיטות שיסמוך בזה על סברת האומר שהיד הכותב בה היא חשיבה ימין, אף על פי שכל
מעשיו עושה באותה שכנגדה, ויניח תפילין בשמאל שהוא שמאל כל אדם, ולזה אין צריך
להטריחו להניח פעם שנית כפי סברת מאן דפליג, מפני כי בכהאי גוונא שהוא כותב בימין
כל אדם, גם הפוסקים הפשטנים איכא דסבירא להו דמהני בהכי דאזלינן בתר הכתיבה, דהיד
שכותב בה חשיבה ימין אף על פי שכל מעשיו עושה באותה שכנגדה, ואם גם בזה ירצה להניח
פעם שנית לעשות אליבא דכולי עלמא תבוא עליו ברכה.
ח. זמן הנחת תפילין בבוקר משיראה את חבירו הרגיל
עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו[6]. וטוב
לאחר ולא להקדים. ואם טעה והניח תפילין בעוד לילה ובירך עליהם, אין צריך לחזור
ולברך כשיאור היום וכנז' באליה רבא (סימן ל ס"ק ג) ושאר אחרונים ז"ל[7].
ט. לא יחלוץ של יד לגמרי עד שיחלוץ של ראש, דקימא
לן [מנחות
לו ע"א]: כל זמן שבין עיניך - יהיו שתים. וזה
הוא סדר חליצתם: תחלה יסיר הכריכות של האצבע, ויסיר גם כן ב' וג' כריכות מעל
זרועו, כדי לעשות החליצה כמו ההנחה שהניח את תפילין של יד תחלה. רמז לדבר [במדבר ב, יז]: "כאשר יחנו כן יסעו", אך לא יסיר את תפילין של יד לגמרי, מפני
שצריך לקיים מה שאמר הכתוב [שמות יג, טז]: "ולטוטפת
בין עיניך", שהוא רוצה לומר כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, לכך אחר שהסיר ב'
וג' כריכות דתפילין של יד מעל הזרוע, אז יסיר את תפילין של ראש מעומד ואחר כך ישב ומסיר את תפילין של יד לגמרי
מיושב כאשר הניחו מיושב. ואף על גב דהסרת הכריכות קודם הסרת תפילין של ראש לא נתפרשה להדיא בדברי רבינו האר"י
ז"ל, עם כל זה מה"ר שמואל ויטאל ז"ל הכריח כן, כדי להשוות דברי
רבינו האר"י ז"ל עם דברי הגמרא, וכתב כמדומה שכן ראה את אביו רבינו מה"ר
חיים ויטאל ז"ל שכך נוהג, וכמו שכתב בהגהתו בשער הכונות [דף י ע"ד] וגם בספרו חמדת ישראל כתב יד יעוין שם. ואני אומר שיש הכרח לזה מדברי
רבינו ז"ל עצמו בשער הכונות בסוף נוסח התפלה (דף נ"א ע"ד) שכתב שהיה מורי ז"ל מסיר תפילין של ראש מעל ראשו וכו' ואח"כ מסיר תפילין של יד
וכו' יעוין שם.
אמנם הסברה מחייבת כפי סודן של דברים שצריך
שתהיה ההסרה כמו ההנחה, שצריך להסיר הכריכות שעל האצבע מעומד וישב ויסיר השלשה
כריכות מן כריכות הזרוע מיושב כאשר כרכם מיושב, ואחר כך יעמוד ויסיר תפילין של ראש
מעומד. ובספר חסד לאלפים (סימן כח אות ג)
משמע שיסיר גם השלש הכריכות של הזרוע מעומד יעוין שם.
ורבינו חיד"א ז"ל בצפורן שמיר כתב יסיר כריכות האצבע מעומד ולא זכר
כריכות הזרוע עיין שם. ונראה דצריך לדקדק להסיר השלש כריכות של הזרוע מיושב כאשר
הניחם מיושב וכאשר כתבנו.
י. נכון לחלוץ תפילין של ראש והטלית בשמאלו, שהיא יד כהה, להראות דקשה
פרידתם, וכמ"ש האחרונים ז"ל. ואין לחלוץ התפילין אלא עד אחר עלינו לשבח
ועל כן נקוה לך[8].
ומנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן ובשעה שיניחם תוך הכיס לחבוב
מצוה.
יא. אין לחלוץ התפילין עד שילמוד בהם תחלה, אחד
המרבה ואחד הממעיט, כי לא יזכה האדם לקנות ג' חלקי נפש רוח נשמה אלא אם כן לומד
בתפילין, וביותר אם לומד בתפילין דרבינו תם, וכמו שכתב מחזיק ברכה [או"ח כה
ס"ק יז] בשם מהר"ם פפירש ז"ל [אור צדיקים דף
י ע"ד] עיין שם.
יב. אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין, אבל ביום
שני חייב אחר הנץ החמה מיד[9]. ואם
מת לו מת ביום אחד, ונקבר ביום אחר, אסור להניח תפילין ביום קבורה[10]. וכן
אסור להניח תפילין ביום שמועה קרובה[11].
אמנם אם מת לו מת ברגל דמתחיל למנות שבעה אחר הרגל, הרי זה חייב להניח תפילין ביום
ראשון. ונתפשט המנהג בעיר הקודש ירושלים ת"ו וגם פה עיר בג'דאד להניח האבל
תפילין דרבינו תם כהוראת רבינו הרש"ש [נהר שלום דף צב ע"א; ובסוף עץ
חיים דף כד ע"ב] ודלא כרבינו חיד"א
ז"ל [שיורי ברכה או"ח סימן לח אות ד] שכתב שב
ואל תעשה עדיף.
יג. אסור לתלות תפילין, בין הבתים בין הרצועות[12].
ואפילו בשעת הנחתם יש להחמיר שלא לאחוז בקשר בלבד ויהיה הבית תלוי עד שמניחו
בראשו, אלא יקח בידו הקשר עם הבית ביחד, ויניח הבית במקומו, ואחר כך הקשר במקומו.
יד. כשמניח התפילין בתוך הכיס שלהם או כשכורך
החוט שבפי הכיס, לא יגלול הכיס שבו התפילין סביב החוט, אלא יגלול החוט סביב הכיס,
וכנזכר באחרונים[13].
ויש מדקדקין גם בכיס החיצון שבו מונח הטלית גדול וכיס התפילין. גם יזהר בכיס
החיצון שבו מונח הט"ג וכיס התפילין, שלא יניח הטלית גדול והסידור למעלה מן
התפילין, אלא יניח התפילין מן הצד. גם יזהר בהיכא דתפילין של ראש ותפילין של יד שניהם מונחים בכיס אחד, למשמש בהם
בעודם בתוך הכיס כדי שידע את תפילין של יד להוציאו תחלה, ולא יטעה להוציא תפילין
של ראש תחלה. ואם הוא לובש רש"י ורבינו
תם ביחד, דאז מוכרח שיעשה כיס לתפילין של יד וכיס לתפילין של ראש , יזהר לעשות להם
סימן בכיסים כדי שיוציא של תפילין של יד תחלה.
טו. מי שמנהגו ללבוש רש"י ורבינו תם ביחד
והוא כורכן יחד להניחם בכיס, יזהר שלא ישים הקציצה על מעברתא של השני, אלא יניח
הקציצות כולם על הרצועות זה אצל זה.
טז. צריך להזהר שלא יפיח בהם. ומי שיש לו מיחוש
שמסבב לו ההפחה, יניח תפילין בקריאת שמע וברכותיה ותפלת העמידה בלבד, וישתדל
להעמיד עצמו בזמן ממועט זה שלא יפיח וכנז' באחרונים ז"ל.
יז. לא יסיח דעתו מהתפילין, ורק בשעת עסק התורה
ושעת תפלת העמידה פטור. ויש מתחכמים לכתוב בגליון הסידור בכל דף למעלה ומן הצד
אותיות "תפילין" גדולות, להיות להם סיוע להסח הדעת. ואלו אין צריכין
לכתוב בתוך הסידור עצמו, אלא יכתבו על נייר בפ"ע בראש ובצדדין ויהיה מידת
הנייר גדול מעט מדף הסידור, באופן שאם יניח הנייר בתוך הסידור בין הדפים, יהיו
נראין לעיניו תיבות תפילין ותהיה לו למזכרת:
יח. מי שנפלו לו תפיליו מידו, נכון שיתענה יום
אחד באותו היום. ואם אי אפשר לו להתענות, יפדה התענית בצדקה[14]. ואם
נפלו בהיותם תוך כיסם[15], אין
צריך להתענות, אלא די לתת פרוטה אחת לצדקה[16]. ובספרי
הקטן רב פעלים [לא נמצאה ברב פעלים שלפנינו] כתבתי
בסיעתא דשמיא בתשובה דאפילו אם נפלו בגובה פחות מעשרה טפחים, יתענה יום אחד, ולא
כמו שאומרים העולם דבעינן גובה עשרה טפחים.
יט. כשחולץ תפליו, טוב שהוא בעצמו יקפלם ויניחם בכיס, לחבוב מצוה, ולא כאותם שנותנים התפילין לשמש שלהם לקפלו. ודוגמא לזה מצינו דאמרו רבותינו ז"ל [מגילה לב ע"א] גבי ספר תורה, הגולל נוטל שכר כנגד כולן. גם יזהר לקפלו ולהניחו בכיס תכף ומיד אחר שיחלוץ אותו, ולא כאותם שחולצים ומניחים אותו מצידם, ואחר איזה רגעים מקפלים אותו, כי אין זה כבוד לתפילין שיהא מונח כך. ובזמן שיש לו הכרח לכך, כגון שחולצן קודם תפלת מוסף בראש חודש, דאינו יכול לקפלו תכף מפני שרוצה להתפלל מוסף עם הציבור, יזהר שלא יניח הקציצה בהיפוך, דהיינו צד המעברתא למעלה וגופו של בית למטה, אלא יניחנו ביושר, ותכף יקפלו אחר תפלת מוסף[17].
מאמר מרדכי - פסקי מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א
[1] רופס
(=חלש), שהוא בערך במרכז הראש (מאמר מרדכי - לימות החול ח, לב).
[2] ויזהר לעשות הקשר של תפילין של ראש כאות דלת ולא כאות מ' סתומה (מאמר מרדכי -
לימות החול ח, לה).
[3] [הערת
העורך: במהדורת "איש מצליח" הגיהו "עבה". וכן כתב הרי"ח
מזרחי במהדורת סאלם].
[4] מי שעושה את כל עבודותיו ביד שמאל אך כותב ביד ימין או עושה בה
מלאכה אחרת (באופן קבוע, כגון פתיחת דלת וכדו'), או כותב בשמאל ועושה את כל מלאכתו
בימין, יש מחלוקת בין הפוסקים באיזו יד יניח. ולמעשה יכול להניח ביד שמאל, ואם
ירצה להניח אחרי התפילה גם בימין, תבוא עליו ברכה. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, לח;
ועיין שו"ת הרב הראשי החדש פרק ד סימנים ז-ח שביאר זאת בהרחבה).
מי ששולט בשתי ידיו יניח ביד שמאל (מאמר מרדכי -
לימות החול ח, לט).
[5] [הערת
העורך: העיר הרי"ח מזרחי שליט"א כי בדפוס הראשון אכן נכתב בפ"ת
שפירושו הוא בפתחי תשובה, אלא שלא נמצא כן בספר פתחי תשובה אלא בספר שערי תשובה על
אורח חיים ס"ק ז].
[6] הזמן שיכול לברך על עטיפת הטלית בבוקר הוא משיכיר בין תכלת
ללבן, ונחלקו מהו שיעור זמן זה: יש אומרים שהוא כשעה אחת לפני הנץ החמה, ויש
שמחשבים את השעה כשעה זמנית לפי אורכו של היום, ויש אומרים שהשיעור הוא כשש דקות
אחר עמוד השחר, ונוהגים כסברה ראשונה [כשעה אחת לפני הנץ החמה] (מאמר מרדכי -
לימות החול ז, מח). והוא הדין לעניין תפילין (עיין שו"ת
הרב הראשי החדש פרק ד סימן א ובמקורות שם).
[7] [הערת
העורך: הלכה זו כבר הובאה לעיל בפרשת וירא סעיף יא]
[8] אם ממהר לילך לעבודתו יכול לחלצם לאחר קדושת "ובא לציון". (מאמר מרדכי -
לימות החול ח, סז).
[9] ובשעת
הדחק יכול להניחם ביום השני אפילו לפני הנץ החמה. (מאמר
מרדכי - לימות החול ח, צג).
[10] אם נפטר
ביום אחד ונקבר ביום אחר - אינו מניח תפילין גם ביום הקבורה. ומנהג ירושלים שמניחם
בצנעה בלי ברכה. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, צד).
[11] מי ששמע שמועה רחוקה, כלומר ששמע לאחר שלושים יום שנפטר אדם שחייב להתאבל
עליו - נוהג במנהגי אבלות רק שעה אחת, ולכן יניח תפילין בברכה גם באותו יום (עפ"י עוד
יוסף חי, וירא, יד; כה"ח לח, יט). ואם היה עם תפילין עליו ושמע שמועה רחוקה - אינו חייב לחולצם. ואם הוא
מצטער הרבה על מתו ואינו יכול שלא להסיח דעתו מהתפילין - יחלצם. (מאמר מרדכי -
לימות החול ח, צו).
[12] יזהר שלא לתלות את התפילין, בין ברצועות ובין בבתים, על מסמר, יתד וכדו'
שמחוברים בקיר, ולא יניחם על שולחן כשהרצועות משתלשלות לארץ, ובפרט צריך להיזהר
בראש חודש כשחולץ את התפילין לפני תפילת מוסף ומניחם על הכסא או על השולחן. אבל אם
אוחזם בידו - אין להקפיד אם הרצועות משתלשלות (מאמר מרדכי - לימות החול ח,
קלח עפ"י עוד יוסף חי פרשת חיי שרה י"ב; כה"ח מ' ס"ק א').
כשהתפילין מונחות בכיסם, מותר לתלותם על מסמר, יתד
וכדו' אבל ספר תורה אסור לתלות אפילו כשהוא בתוך נרתיקו (מאמר מרדכי - לימות החול ח,
קלט. עפ"י שו"ע סי' מ' סעי' א'; כה"ח שם ס"ק ב'; עוד יוסף חי
פרשת חיי שרה סעי' י"ג).
אסור להניח תפילין גלויים בתוך סל שתלוי בחבל
או בתוך שקית ניילון שקופה (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קמ עפ"י עוד יוסף חי
פרשת חיי שרה סעי' י"ג).
[13] כשמוציא את התפילין מכיסם, לא ינער את הכיס, משום בזיון מצווה, אלא יוציאם
בידו. ואם כיס התפילין כרוך בחוט יזהר שלא יתפוס בחוט והכיס יתגלגל, אלא יפתח את
החוט בידו. ולכן עדיף שיסגור את שקית התפילין בכפתורים
או ברוכסן (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קמא עפ"י עוד יוסף חי פרשת
חיי שרה סעי' ה').
מי שקושר את שקית התפילין שלו בחוט, יזהר לגלול
את החוט סביב לכיס ולא להיפך. ויש מדקדקים בכך גם בכיס החיצון שבו הטלית והתפילין.
ויש להיזהר בכך ב'תפידנית' וכדו'. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קמב).
[14] ושיעור
גובה הנפילה הוא למעלה משלושה טפחים (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קלב).
[15] או
שנפלו תוך ג' טפחים (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קלג).
[16] אם ראה שנפלו תפילין של אחרים, או ראה שהתפילין שלו
נפלו על ידי אחרים - אינו חייב להתענות,
ואם ייתן צדקה - תבוא עליו ברכה.
אם נפלו הרצועות לארץ - אין צריך להתענות או
לתת צדקה.
המתענה מפני שנפלו התפילין, יתענה באותו יום
אעפ"י שלא קיבל עליו התענית מאתמול, ויאמר "עננו" בתפילה כמו
בתעניות. אך אם נפלו לו התפילין בשבת - לא יתענה בשבת אלא ביום ראשון. ואם נפלו לו
לאחר שכבר אכל - יתענה מאותה שעה שנפלו עד השקיעה אך לא יאמר בתפילה
"עננו". (מאמר מרדכי - לימות החול ח, סעיפים קלד-קלו).
[17] אך יזהר לא לקפלם באמצע חזרת מוסף. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, עא; ועיין
שו"ת הרב הראשי החדש ח"א פרק י סימן כג).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה