31/10/2021

בן איש חי - מאמר מרדכי - פרשת תולדות

 

פרשת תולדות

הלכות נטילת ידים שחרית

וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ (בראשית כח, ד).

נראה לפרש בסיעתא דשמיא, דידוע אברהם הוא סוד החסדים, ויצחק סוד הגבורות. וידוע כי אומות העולם אין להם יניקה והשפעה מן החסדים אלא רק מן הגבורות, מפני כי החיצונים שהם שורש האומות אין להם אחיזה בחסדים. נמצא אין יניקה ושפע מן החסדים שהם סוד אברהם, אלא רק לישראל דוקא. ולזה אמר: "ויתן לך את ברכת אברהם" - סוד החסדים, "לך ולזרעך אתך", ולא עשה כן לכל גוי.

ונראה לי בסיעתא דשמיא דלכן תמצא בזה חשבון מכוון ביעקב וזרעו כנגד מספר אברהם שהוא סוד החסדים. כיצד? שם העקרי של יעקב אבינו עליו השלום הוא שם יעקב, אבל ישראל וישורון באו לו בתוספת, וכמו שכתוב: "שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון". והנה שם יעקוב מלא בוא"ו עולה קפ"ח. צרף עם זה י"א אותיות של ישראל ישורון, שהם תוספת, הרי קצ"ט. צרף עם זה מ"ט אותיות של השבטים שהם זרעו, הרי רמ"ח מספר אברהם שהוא סוד החסדים. ולזה אמר: "ויתן לך את בברכת אברהם לך ולזרעך אתך", "לך ולזרעך" - דייקא, שיש בכם חשבון מכוון למספר אברהם.

ומאחר שאין לחיצונים אחיזה בחסדים, לכן תמצא שכל העברת הטומאה היא על ידי המים שהאדם טובל במים ונטהר מטומאתו. ולא עוד אלא שיש כח ברביעית מים בלבד להעביר ולדחות את רוח רעה מעל הידים הבאה לו על ידי השינה בלילה, כי מי החסד דוחים את הטומאה בכל מקום. ולכן צריך תחלה תתן הימין את הכלי של המים ליד שמאל, כאדון הגוזר על עבדו לשמשו, כדי להגביר החסד על הדין, שאז יכנעו החיצונים ותיעקר רוח רעה לגמרי על ידי מי החסד.

א. סדר נטילת ידים דשחרית: בתחילה יטול כלי המים בידו הימנית ותמסרנו לידו השמאלית, ואחר כך שופך מים מהכלי שבידו השמאלית על ידו הימנית, ואחר זה יאחז הכלי בידו הימנית וישפוך על ידו השמאלית, הרי פעם אחת. וחוזר כסדר הזה פעם שנית ופעם שלישית, באופן שתרחוץ על כל יד ויד ג' פעמים. ולא תרחצם לכל יד בפני עצמה ג' פעמים בזה אחר זה, כי לא תיעקר [ה]רוח רעה אלא דוקא ברחיצה של סירוגין, כאשר כתבנו וכאשר מפורש כל זה בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל [דף א סע"ד]. ויש מדקדקים שלא תקבל יד הימנית את הכלי מיד השמאלית בשום פעם, אלא יד השמאלית אחר שתשפוך על הימנית תניח את הכלי בארץ, ואז הימנית תקחהו מן הארץ ותשפוך על השמאלית אבל הימנית בכל פעם היא תתן את הכלי לשמאלית כדי שתשפוך בו עליה, להראות הכנעה לשמאלית כנגד הימנית שהוא כאדון הגוזר על עבדו לשמשו.

והטעם שהנטילה היא רק על הידים: מפני כי הידים והרגלים הם סוף וסיום הגוף, ובאדם מתפשטין חמשה גבורות מנצפ"ך שהם אותיות כפולות, חמש וחמש, וכנגדן הם חמש אצבעות בימין וחמש בשמאל, וזהו בין בידים בין ברגלים, וידוע כי אין אחיזה לחיצונים אלא בסיומי הגבורות והדינין ובקצותיהן, כי אין להם כח לינק מן הקדושה מלמעלה אלא רק בסיום שלה למטה, ולכן בלילה בעת שינה שורה רוח רעה על הידים ששם הוא הסיום ויש יכולת לחיצונים להתאחז שם, ולכן צריך שיטול ידיו במים שהם בחינת החסד הכולל חמשה חסדים, ועל ידן מתמתקים ה' גבורות מנצפ"ך הכפולות שהם בחמש אצבעות ימין וחמש אצבעות שמאל, ואז הקליפות שהיו נאחזים שם המה נדחים ומסתלקים משם על ידי החסדים, כי לעולם החסד דוחה את הקליפות. ודע כי לולא הצפרנים שהושמו בראשי האצבעות היו הידים טמאות אפילו ביום ואפילו בלא שינה, אך עתה על ידי הצפרנים אין רוח רעה שורה אלא בלילה בעת שינה או בכל עת שנכנס לבית הכסא.

ואם תאמר: אם כן, למה אין עושים נטילה לרגלים כיון דחד טעמא להם? על זה תירץ הרב יפה שעה ז"ל [על שער הכוונות דף א ע"ד אות ב] דברגלים נאחזים יותר מן הידים, ולכן לתוקף אחיזתם אין לנו כח לדחותם משם בנטילה, ורק הכהנים בזכות המקדש והעבודה היה להם לדחותם גם מן הרגלים, ולכך כתיב בהו ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. ובזה תבין טעם חיוב רחיצת ערב שבת פניו ידיו ורגליו, כי זכות שבת יכולה היא שתגין. עד כאן דבריו.

ב. צריך ליטול כל האצבעות והכף עד פרק הזרוע. והא דמועיל ביום הכפורים וביום ט' באב עד קשרי אצבעות, כתב מה"ר יעקב צמח ז"ל [בהגהתו לעולת תמיד דף יג ע"ב; ובהגהתו לפרי עץ חיים שער הברכות פרק ה], ביום כפור אינה שולטת כל כך, וביום וביום ט' באב אינה מקפדת על דבר מועט כזה, כי כל היום הוא שלה בעוונותינו הרבים, עד כאן דבריו.

ג. אחר הנטילה ג' פעמים בסירוגין כאמור, תעשה שפשוף לשפשף הידים זו בזו, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל. ואף על גב כי מסתמות דבריו נראה דסגי בשפשוף פעם אחת בלבד. הנה מצינו לרבינו הרש"ש ז"ל [בסידור, ועיין נהר שלום דף פ ע"א, ובסוף עץ חיים דף יט ע"ב] דמצריך שפשוף ג' פעמים, וסידר כונות לכל פעם מן השלשה פעמים. ולכן צריך להזהר לעשות שפשוף ג' פעמים. ונראה לי דבעת השפשוף יזהר שיהיו האצבעות זקופים לצד מעלה ולא יהיו כפופים.

ד. אחר השפשוף לא תניח אצבעותיך כפופים למטה, אלא תכף ומיד תזקיף ידיך ואצבעותיך למעלה, ותגביהם עד הראש, ולפחות תגביהם עד כנגד הפנים, כי הפנים גם הם מכלל הראש, ותברך "על נטילת ידים" תכף ומיד כאשר תרים ותזקיף ידיך, כדי שלא תהיה הגבהת ידיך לבטלה, כנזכר בזוהר הקדוש [חלק ב דף סז ע"א] שאסור להגביה ידיו ברקניא. ותהיינה ידיך גבוהות וזקופות עד שתסיים הברכה, דלכך מברכים "על נטילת ידים" שהוא לשון התנשאות, כמו [ישעיה סג, ט]: "וינטלם וינשאם", ואין מברכין 'על רחיצת ידים'. ותזהר כשתגביה שתי ידיך כנגד הראש שתכניס קשרי הזרועות, שהם אצילי הזרועות הנקראים בלע"ז: "קובדו" ובלשון ערבי "עיכס" [=מרפקים], לפנים מן הגוף, בסוד [מלכים א ז, כה]: "וכל אחוריהם ביתה". גם צריך לפשוט שתי כפות הידים בעת הברכה כמי שרוצה לקבל בהם איזה דבר, והוא לרמוז קבלת הטהרה בהם, וכמו שכתב רבינו ז"ל בשער הכונות [דף ב ריש ע"א] ועולת תמיד [דף כח טור ב].

ה. לפי דברי רבינו האר"י ז"ל [שער הכוונות דף א סוף ע"ד] אחר הנטילה כהלכתה ג' פעמים בסירוגין נעקרת רוח רעה לגמרי, לכך צריך לברך תכף קודם הניגוב. ודלא כאחרונים ז"ל דכתבו דאינה נעקרת אלא עד אחר ניגוב, דלכך סבירא להו לברך אחר ניגוב. וכן מפורש בסידור רבינו הרש"ש ז"ל לברך קודם ניגוב.

ו. כתב רבינו ז"ל בעולת תמיד (דף טו"ב) [דף כז טור א]: כאשר מתעורר האדם משנתו, תכף צריך ליטול ידיו קודם שיגע במלבושיו כלל, וגם אסור לילך ארבע אמות בלא נטילה זו של שחרית, כמו שכתוב בזוהר על 'לאשר הביא אלוה בידו' [איוב יב, ו]. לכן יזהר כל אדם להכין הכלים סמוך למטתו, באופן שלא יצטרך לילך ד' אמות. ויש בני אדם אשר בזמן הקור לובשים האנפלאות [=הגרביים] ברגליהם בעודם על מטתם קודם שיקומו לעשות נטילת ידיים, ולא יפה עושים וצריך להזהירם על זאת[1].

ז. אם קם משנתו ולא מצא כלי הנטילה סמוך לו אלא מונח רחוק הרבה ואין יכול לומר לאדם אחר שיביאנו אליו - אז ילך פחות פחות מארבע אמות. ואם קם ממטתו והלך אצל כלי הנטילה הקרוב לו ולא מצא בכלי שיעור הראוי ליטול ג' פעמים על כל ידיו דהיינו עם הכף ומוכרח לילך רחוק להביא מים, אז יראה אם יש במים מועטין אלו כדי ספוק נטילה עד קשרי אצבעותיו כמו נטילה דיום הכפורים, יטול עד קשרי אצבעותיו ואחר כך יוליך הכלי וימלאנו מים ויטול כראוי[2], ועם כל זה ילך פחות פחות מארבע אמות.

ח. נטילת ידיים של שחרית אין נוטלין על גבי קרקע אלא בכלי[3]. ואסור לשפוך מי הנטילה במקום שעוברין בני אדם, כי רוח רעה שורה עליהן, ולכן ישפכם בנקב של בית הכסא או בנקב שעושין בחצירות בקרקע שקורין 'בלועא' [=ביב שופכין][4]. גם צריך להזהירם דלפעמים יתמלא הכלי שנוטלין לתוכו על גדותיו מחמת רבוי בני הבית, ואז כשנוטלין בו עוד מוכרח שישפך ממנו על הקרקע, ואם נזדמן שנשפכו מי הנטילה בקרקע אז ישפוך על הקרקע ההיא מים טהורים הרבה כדי לבטל מי הנטילה שנשפך שם.

ט. לא יברך ולא ילמוד כנגד כלי הנטילה שבו מי הנטילה עד שיוציאנו או יכסנו כדין מי רגלים, מפני שהם טמאים יותר מן מי רגלים[5].

י. יזהר כל אדם לצוות את אשתו שתעשה כל יום נטילת ידיים לילדים הקטנים, אפילו שהם יונקי שדים, מפני שלפעמים פושטים ידם ונוגעים במאכלים ויטמאום שתשרה סטרא אחרא על המאכל ההוא[6], וגם מנהג זה הוא סגולה טובה לקטנים כדי שיגדלו בטהרה ויהיו גדולי הקודש כנזכר בחסד לאלפים [סוף סימן ד].

יא. יזהר לרחוץ פניו בכל יום, וגם ידיח פיו להעביר הרירין שבפיו, דמלבד דדבר זה הוא טוב בשביל רפואת הגוף, יש בזה מצוה לכבוד קונו.

יב. לא יטול ממי שלא נטל ידיו עדיין, דכתיב [במדבר יט, יט]: "והזה הטהור על הטמא". וכן לא יטול ממשרתת נדה, ולא ממשרת גוי או גויה וכנזכר באחרונים. וכתב בלב חיים [חלק א] (סימן ס"ה) מי שנטל ידיו ואחר כך נגע בידיו של אחר שלא נטל ידיו, צריך לחזור וליטול פעם שנית[7], ועיין כף החיים (סימן ח אות ד).

יג. אם ישן האדם ביום וכן אם ישן אחר חצות לילה - צריך נטילת ידים לשפוך ג' פעמים בסירוגין, אך אין צריך ליטול לתוך כלי אלא יכול ליטול על הקרקע אם אין כלי לפניו, וגם נמי דאין צריך לברך על נטילת ידים. ואף על גב דהרב מה"ר אברהם שרעבי ז"ל בדברי שלום [דפוס ירושלים דף יד ע"ב, שאלה צז] כתב בזה דאין צריך נטילת ידים, וכן הביא מן מקדש מלך [זוהר חלק א דף קסט ע"ב], כבר כתב הרב אמת ליעקב ז"ל [בקונטרס שפת אמת סיןמ מא, דף קז ע"א] דלא נאמר כן אלא בשעת הדחק, אך הטוב והישר הוא דצריך נטילת ידים ג' פעמים בסירוגין אבל בלא ברכה.

ואם ישן בחצות הראשון של הלילה שינת קבע שלו על מטתו והקיץ קודם חצות - יעשה נטילת ידים גמורה כדת וכהלכה ויברך על נטילת ידים. ואם הוא היה ניעור עד אחר חצות לילה, הן במשתה הן במלאכה, ולא ישן אלא עד שעבר חצות - גם זה כשנעור יעשה נטילת ידים גמורה כהלכתה ויברך על נטילת ידים. ואף על גב דרבינו הרש"ש ז"ל כתב בנהר שלום [דף פו ע"ב, ובסוף עץ חיים דף כ ע"א] אם ישן אחר חצות לא שליט עליה רוח מסאבא ואין צריך נטילת ידיים - הנה הוא סמך דבריו בזה על סניף אחר שכתב: מפני שנתעורר בחצות והמשיך המוחין על ידי הברכות. וכן נכדו מה"ר אברהם שרעבי ז"ל סמך גם כן על הברכות ועסק התורה. על כן, זה שהיה ניעור עד אחר חצות ולא בירך הברכות וישן, אז גם לפי דברי רבינו הרש"ש ז"ל צריך נטילת ידיים בברכה, ורק אם אחר חצות קודם שישן בירך ברכות השחר ולמד תיקון חצות ועסק בתורה, אז כשיקיץ משנתו בבוקר יעשה נטילת ידיים ג' פעמים אבל לא יברך על נטילת ידיים. ומיהו אם לא ברך ברכות השחר ורק עסק בתורה אני מסתפק בזה אם יברך על נטילת ידיים או לאו, ומנהג העולם לברך[8].

יד. אם לא ישן אלא עד אחר חצות, אף על גב דלפי דברי רבינו הרש"ש ז"ל [נהר שלום דף פז ע"א; ובסוף עץ חיים דף כ ע"א] יכול הוא לברך ברכות השחר אחר חצות, מכל מקום כיון שדעתו לישן אחר חצות, מנהגינו הוא שלא לברך ברכות השחר אלא עד אחר קימתו מן השינה[9], ואין אנחנו מברכים ברכות השחר תכף אחר חצות אלא רק בזמן שאנו נעורים כל הלילה כמו ליל הושענא רבה וליל חג שבועות וכיוצא, דאז אנו מברכין ברכות השחר תכף אחר חצות לילה, חוץ מברכת התורה דמברכים אותה אחר עמוד השחר, וכן ראוי לנהוג כאשר כתבתי בספרי הקטן מקבציאל[10].

טו. לא יגע בידיו קודם נטילה לא לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים אפילו שהם סגורות ונוגע מבחוץ, ואם בא לו חכוך בכל הנזכרים לעיל בתוך שינה - יחכך על ידי בגד. וגם לא ישאף אבק נחיריים [=טבק] קודם נטילה, ואם התאוה מאד יקום ויטול ידיו ואחר כך ישאף האבק. אבל בשינה של היום או שינה אחר חצות לילה אין צריך להיזהר בכל הנזכר לעיל, אף על גב דכתבנו דיטול ידיו ג' פעמים.

טז. אלו דברים שצריכין נטילה שלוש פעמים בסירוגין משום רוח רעה[11]: הקם מן המטה מן השינה, והיוצא מבית הכסא אף על פי שלא עשה צרכיו, אלא שנכנס שם בשביל עסק אחר, מיהו אם לא נכנס שם כולו אלא רק הושיט ידיו שם כדי ליתן כלי של מים להיושב שם לרחוץ בו, כיון דלא נכנס גופו אלא במקצת שהם ידיו בלבד אין שורה עליו רוח רעה כאשר נכנס כל גופו, אלא רק קצת מן הקצת ולכך סגי ליה בפעם אחת, והמחמיר לרחוץ גם בכהאי גונא שלוש פעמים תבא עליו ברכה וכמו שכתבתי בספרי הקטן "מקבציאל", וכן המשמש מטתו יטול אחר כך שלוש פעמים, וכן האשה תטול אחר כך שלוש פעמים, וכן ההולך בבית הקברות, וההולך בתוך ארבע אמות של מת, וכל שכן הנוגע במת עצמו גם כן יטול שלוש פעמים, ומה שנוהגין העולם כשיטלו ידיהם משום מת, ובחזרתם מבית הקברות, לבלתי יקנחו ידיהם במפה אלא יניחום עד שיתנגבו ברוח מאליהם - אין זה משורת הדין אלא עושין כן כדי שלא יסיחו דעתם מן זכרון המות, ולכן אם הוא בחורף שיש קור גדול וקשה עליו הדבר מאד שיניח ידו בלי ניגוב במטפחת ומצטער הרבה מחמת צינה אז ינגבם במטפחת ולית לן בה.

ודע, כי אפילו בנכנס לבית הכסא, אין שורה עליו רוח רעה כמו כח רוח רעה ששורה עליו בשינה דטעים טעמא דמותא, לכך אין צריך להזהר בכל הנך לבלתי ילך ארבע אמות בלא נטילת ידים דאין צורך להזהר בזה אלא רק בשינה, וכן נמי אין צריך להזהר בכל הנך ליטול לתוך כלי דוקא כמו שאמרנו בנטילת ידים דשינה, אבל צריך להזהר שיטול שלוש פעמים בסירוגין, וגם שיטול שיעור רביעית.

יז. ואלו דברים שצריכין נטילה מפני נדנוד רוח רעה דדי להם בפעם אחת ואין צריך ג' פעמים בסירוגין, ואלו הן: היוצא מבית המרחץ, והנוטל צפרניו ואפילו לא נטלו כולן, ויש מחמירין בנוטל צפרניו ליטול ג' פעמים בסירוגין היכא דצפרניו עודפין על הבשר, ומסתבר טעמייהו על פי הסוד. והמחמיר גם במרחץ ליטול ג' פעמים, תבוא עליו ברכה[12].

ואלו דברים שאין צריכין נטילה כי אם רחיצה כל דהו, דהיינו שיטול ידיו פעם אחת משום נקיות, ואלו הן: החולץ או נועל מנעליו בידיו שנגע בהם, והוא הדין אם נוגע בהם אחר שלבשם, או אחר שחלץ אותם. מיהו, אם נגע במנעלים שעדיין לא לבשם אדם מעולם אפילו פעם אחת לית לן בה ואין צריך רחיצה כלל. וכן עוד נמי צריך רחיצה פעם אחת משום נקיות אם נגע ברגליו או בשאר מקומות המכוסים שבגופו[13], אבל במקומות המגולים - כגון פנים ועורף וצואר וכן הידים עד סוף הזרוע - אין צריך רחיצה. ויד שמאל אפילו אם נוגע בפרק הסמוך לזרוע שמניח שם תפילין עד אחר שני שלישי הפרק ההוא חשיב בכלל מקומות המגולים, ואין צריך רחיצה כלל, אבל יד ימין שאין מניחין בה תפילין של יד, אם נגע באותו פרק שאחר פרק הזרוע צריך רחיצה דחשיב ממקומות המכוסין כיון דאין דרך למשמש שם, וכן האשה גם כן חשיב הפרק ההוא בשתי ידיה בכלל המכוסים, ואם נגעה צריכה רחיצה. ובמקום שדרך הנשים לכסות פרקי זרועותיהם הסמוכים לכף שדרכם להניח לולאות סמוך לכף בראש הכתונות שתהיה הכתונת מכסה כל הזרוע, אז גם אם נגעה בזרוע צריכה רחיצה משום נקיות, וכן הדדין בזמן שמנקת את בנה שדרכן להיות מגולין תמיד אם נגעה בהם אין צריכה רחיצה, אבל אם אינה מנקת שדרכן להיות מכסות אותם לגמרי אז הם בכלל מקומות המכוסים, וצריכה רחיצה אם נגעה בהם. וכן החופף בראשו והמפלה כליו אפילו לא מצא בהם כינה וכן הנוגע בכינה צריך רחיצה פעם אחת משום נקיות.

             מאמר מרדכי - פסקי מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א            

[1] אם נגע בבגד או בכלי קודם שנטל ידיו - אין רוח רעה שורה עליהם כיון שרוח רעה שורה רק בדבר מאכל או משקה שראויים לאכילה או בגוף האדם. ואף על פי כן לא ילבש בגדיו ואפילו גרביים קודם הנטילה. ואם מוכרח ללובשם כגון בימי החורף וכדו' - ישפשף תחילה את ידיו במטפחת או בבד אחר, ואם יכול ילבשם בעזרת מטפחת או בד אחר. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, ס; ועיין בספר עוד יוסף חי [תולדות אות י] שמשמע שמלמד זכות על מנהג העולם שאין נזהרים מליגע במלבושיהם קודם נטילה. ועיין מה שכתב בדברי מרדכי פרשת תזריע (הלכה בפרשה עמ' ק), שדברי הבן איש חי בספרו עוד יוסף חי נאמרו כדי לסנגר על העולם וכו'; וכן כתב גם בשו"ת הרב הראשי החדש פרק א סימן ט).

[2] ובנטילה הראשונה שנטל עד קשרי האצבעות לא יברך [למרות שמעיקר הדין יכול לברך], אלא יברך על הנטילה הזו שנוטל כראוי (עיין שו"ת הרב הראשי החדש פרק א שאלה י).

[3] לא יטול נטילת ידיים של שחרית על גבי קרקע כיון שיש במים רוח רעה, אלא ייטול לתוך כלי או לתוך כיור. ויזהר שלא יהיו בכיור כלים. וטוב לשטוף אח"כ את הכיור במים כדי שלא יישארו שם שיירי נטילה. ואם נטל ידיו על הכלים - ידיחם. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, מו).

טוב שהכלי שנוטל לתוכו יהיה מאוס ושבור אבל לא נקוב (מאמר מרדכי - לימות החול ב, מז עפ"י עוד יוסף חי תולדות א).

[4] מיד לאחר שנטל ידיו לתוך הכלי - ישפוך את המים לכיור או לבית הכסא כיון שיש בהם רוח רעה. ומכל מקום יזהר שלא להלינם בכלי, אלא ישפכם בו ביום. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, נד עפ"י עוד יוסף חי תולדות ג).

[5] אין אומרים דבר שבקדושה כנגד מי הנטילה כי טומאתם גדולה יותר משל מי רגלים, ולכן יזהר להסירם או לכסותם, ויש מי שאומר שדינם הוא כדין מי רגלים, ולכן אם הוסיף רביעית מים על כל נטילה - יכול לקרוא ולברך כנגדם. ואם נטלו כמה אנשים לכלי צריך רביעית כנגד כל אחד ואחד. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, נה).

[6] מי שנגע באוכל או במשקה קודם שנטל ידיו שחרית או קודם שנטל אחרי שיצא מבית הכסא - הרי הוא מטמאם, ולכן: משקים שנטמאו - יישפכו, מאכלים שנטמאו - ינקם היטב ויערה עליהם מים ג' פעמים, ופירות קשים - יקלפם. וקילוף מועיל לכל מאכל במקום עירוי מים.  (מאמר מרדכי - לימות החול ב, נז).

[7] אם נטל ידיו יזהר שלא יגע במי שלא נטל ידיו, ואם נגע - יטול ידיו שנית ולא יברך, ויזהר בדבר זה במיוחד עם ילדיו הקטנים. ויש מי שמקל בכך כיון שנזהרים העולם לרחוץ את הידיים לשם ניקיון, ואז הרוח רעה נחלשת ואינה עוברת לאדם אחר. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, מד).

[8] ולכן יברך, כיון שבמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, יז).

[9] מי שהיה ער עד אחר חצות ורוצה לישון - נהגו שלא יברך את ברכות השחר בלכתו לישון אלא ימתין עד הבוקר, ויברך "על נטילת ידיים", ברכות השחר וברכות התורה. אמנם אם ברך ברכות השחר לפני שהלך לישון – כשיקום בבוקר לא יברך ברכות השחר פעם נוספת, וייטול ידיו כדין ולא יברך "על נטילת ידיים" אלא רק ברכות התורה. (מאמר מרדכי - לימות החול ו, סז).

[10] [הערת העורך: בשו"ת רב פעלים (ח"ד סימן א) פסק שיש לברך ברכות השחר תכף בחצות גם אם דעתו לישון אחר כך ולא כמו שפסק בבן איש חי כאן. אך שמעתי כי מרן הגר"מ אליהו תירץ כי בשו"ת רב פעלים דבריו מופנים לחכמים הנזהרים לעשות עבודת הקודש ותפילתם בישוב הדעת שיברכו בחצות, ודבריו בבן איש חי מכוונים להמון העם.

 

ושוב נדפס מקרוב כתב יד של הבא"ח, ונקרא "מקבציאל" בפי המוציא לאור, ושם בפרשת וישב אות כט מבואר כפי התירוץ של מרן הגר"מ אליהו. וכן העיד הרי"ח מזרחי (בן איש חי מהד' סאלם תשע"ד פרשת תולדות אות יד) ששמע חילוק זה מפי קודשו של הגר"מ אליהו. ועיין שו"ת רב הראשי החדש חלק א פרק ח שאלה ג].

[11] כל המקרים הנזכרים בסעיף זה, חוץ מהקם משנתו, אינם צריכים לברך "על נטילת ידיים" ואינם נוהגים בחומרות של איסור הליכת ארבע אמות בלא הנטילה, ונטילה לתוך כלי ומתוך כלי, אך בכל המקרים צריכים המים להיות בשיעור רביעית.

יש מי שאומר שאם היה בהלוויה, למרות שלא היה בתוך ד' אמות של המת - ייטול ידיו כדי שיזכור יום המיתה. (עיין מה שכתב במאמר מרדכי - לימות החול ב, סעיפים כה-כו; ועין שם בפרק ג סעיף מב שכתב: "נטילת ידיים של בית הכסא קלה יותר מנטילת ידיים של שחרית, כיון שרוח רעה השורה בלילה קשה יותר מרוח הרעה השורה בבית הכסא, ולכן אין צריך ליטול מכלי בנטילה של בית הכסא אולם יטול לסירוגין).

[12] גם המתגלח והמסתפר צריך נטילה פעם אחת משום נדנוד רוח רעה.

בכל אלו הנזכרים לעיל נטילה זו אינה צריכה להיות בכלי. ומי שמחמיר ליטול במקרים הנ"ל ג' פעמים - תבוא עליו ברכה, ובמיוחד אם ציפורניו היו עודפות על הבשר. (עיין מה שכתב במאמר מרדכי – לימות החול ב, כט).

[13] וכן אם נגע בצמיג של רכב שנסעו איתו בכביש צריך רחיצה פעם אחת.

ובכל אלו הצריכים רחיצה פעם אחת, מספיק שייטול רק את ידו האחת שנגעה במקומות אלה, אך יטול את כל ידו ולא רק במקום שנגע בו, ואם נוטל את שתי ידיו - תבוא עליו ברכה. (עיין מה שכתב במאמר מרדכי - לימות החול ב, ל).

אם חכך בזקנו - אינו צריך ליטול כיון שאין כינים מצויות שם, וגם מקום זה רגיל להיות מגולה. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, לא).

הנוגע בגוי או בישראל מומר צריך ליטול ידיו.

נחלקו האחרונים אם הנוגע בבעל חיים טמא צריך נטילה, ולכן היכא דאפשר - יטול.

מי שעשה אחד מכל הנ"ל ולא נטל ידיו, אם הוא תלמיד חכם - משכח תלמודו, ובאינו תלמיד חכם - יוצא מדעתו, ולכן יקפיד מאוד בנטילה.

מי שהקיזו ממנו דם לצורך בדיקה וכדו' - ראוי שיטול את ידיו. (מאמר מרדכי - לימות החול ב, סעיפים לג-לו).

24/10/2021

בן איש חי - מאמר מרדכי - פרשת חיי שרה

 

המשך הלכות תפילין

אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה [בראשית כד, ס].

נראה לי בסיעתא דשמיא, דידוע שיש ארבע עולמות שהם אצילות, בריאה יצירה עשיה, וכנגדן ד' מדרגות המספר, שהם: אחדים - עשיה, עשרות - יצירה, מאות - בריאה, אלפים – אצילות. וידוע דבאצילות אין רע ועליו נאמר [תהלים ה, ה]: "לא יגורך רע", וכתיב גם כן ב"עץ חיים" [שער ג פרק ב], על אצילות נאמר [ישעיה מב, ח]: "אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן". ולזה אמר "אחותינו, את" דוקא "היי לאלפי רבבה" - שתניקי גם מן האצילות שהיא סוד אלפים, וגם מן בחינת הרבבה שהוא למעלה יותר שהיא סוד הכתר ונרמזה בקוצו של יו"ד. יען דאת מסטרא דקדושה, מה שאין כן הם מסטרא אחרא אין להם מגע ויניקה מבחינת האלפים וכל שכן מבחינת הרבבות, דעל אצילות נאמר "וכבודי לאחר לא אתן".

ובזה יובן בסיעתא דשמיא מה שאמרו רבותינו ז"ל [ברכות ו ע"א]: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" [דברים כח, י], תנא דבי ר' אליעזר הגדול: אלו תפילין שבראש. והיינו כי תפילין של ראש הוא סוד האצילות דעלה אתמר "וכבודי לאחר לא אתן", שאין מגע לקליפה שם, ולכך הם נכנעים יותר מתפילין של ראש שלובשים ישראל, ועל כן מקום תפילין של ראש הוא מקום שער, ששם סוף הגלגולת, שהוא עיקר חלק הראש הנגלה.

א. איתא במדרש פליאה [אות קל]: אין מניחין תפילין אלא בשבת, והוא פלא. והרב מה"ר שמשון מאוסטרופולי ז"ל פירש בזה בלקוטי שושנים שלו שבסוף ספר קרנים יעוין שם. אך שמעתי בשם הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל שפירש בשב"ת ר"ת במקום שער במקום תפוח, כי תפילין של ראש דינו להניחו במקום שער ותפילין של יד צריך להניחו בפרק התחתון הסמוך לכתף בבשר הגבוה והתפוח הנקרא קיבורת, לשון "קבירי דאהיני" [בבא בתרא ה ע"א], דפירושו "קבוצת התמרים", וכן [כאן] רוצה לומר קבוצת הבשר והיינו בשר התופח.

על כן צריך להזהיר את העם בזה, בפרט בתפילין של ראש, יש הרבה נכשלים ואין מדקדקים בכך, וצריכין להזהר שתהא קצה התחתון של התיתורא מונח על מקום התחלת עיקרי השער, שגם התיתורא היא מכלל התפילין ואדם שיש לו שערות ארוכות ושוכבות עד חצי המצח, אף על פי שמניח התפילין על השער, לא מהני, דבעינן מהתחלת עקרי השער ולמעלה. ושיעור מקום זה הוא עד שמוחו של תינוק רופס[1]. ואם הניחו למטה, במקום שכלו עיקרי השער, הרי זהה מדרך הקראים ולא קיים המצוה וגם נענש על כך. ומיהו איש זקן שנשרו שערות ראשו וכן הקרח אף על פי שאין להם עתה שער בראשם, יניחו התפילין במקום שהיה בו מקודם שער, וזה ניכר בחוש הראות שיש הפרש בין עור הקרחה לעור שאין צומח שם שער אצל כל אדם.

ודע כי בספרי הקטן מקבציאל הבאתי דברי הרב חיי אדם [חלק ראשון כלל יד אות י] שכתב: אם רובו של בית מונח במקום שער ורק מיעוטו על המצח במקום שכלו עיקרי השערות, לא יצא ידי חובה, דבעינן כולו ממש במקום שער. והבאתי דברי הרב נחל אשכול בספר האשכול (סוף הלכות תפילין) [אות ה] שהביא דברי הרב חיי אדם הנזכר והעלה כן. גם זכרתי שם מה שכתבתי בסיעתא דשמיא בספרי הקטן רב ברכות (דף קס"ז) [מערכת תפילין ג] בדין הפרשיות היוצאות חוץ לבית ופלפלתי בדברים אלו וסוף דבר העליתי כסברת הרב חיי אדם ז"ל דבעינן כל הבית כולו במקום שער.  

ב. גם הקשר של הראש יהיה מונח במקום שער בגובה העורף שהוא סוף עצם הגולגולת והוא כנגד הפנים. אם מניח הקשר על הצואר, לא עשה כלום, שאין זה נקרא עורף.

ג. צריך לכוון התפילין של ראש שתהא הקציצה באמצע רוחב הראש, כדי שתהא בין העינים, וכן צריך שיהיה הקשר גם כן באמצע העורף, לא יטה לכאן או לכאן. גם המקום שבקשר שנראה כעין דל"ת[2] יהיה לצד חוץ ולא כלפי העורף. והוא הדין בקשר תפילין של יד יזהר שלא יתהפך, ואם נתהפך - נכון להתענות, ואם קשה עליו התענית - יפדהו בצדקה.

ד. הבתים והרצועות תפילין של ראש ותפילין של יד צריך שיהיו שחורות הלכה למשה מסיני. ולכן אם נתלבנו מחמת ישנן - צריך להשחירם. ואם השחירם גוי - פסולים. וצריך שיהיה צד השחור שברצועות לצד חוץ. ואם נתהפכה הרצועה שסביב הראש וכן הרצועה שקושר בה הקציצה, יתענה יום אחד. והא דרב הונא התענה בעבור זה מ' יום [מועד קטן כה ע"א] - זו מדת חסידות יתירה הוית ביה. וטוב ליזהר גם ברצועות תפילין של ראש  המשולשלות עד החזה והטבור, וכן רצועה של תפילין של יד שכורך על הזרוע, שלא יתהפכו. ואף על גב דעל פי הסוד משחירין הרצועות פנים ואחור שחורות כעורב כנזכר בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל [דף ט ע"ב] - לא נהגנו בכך. ושאלתי על מנהג החסידים בעיר הקודש תוב"ב ואמרו לי שיש נזהרין להשחיר פנים ואחור ויש שאין מדקדקין בזה.

ה. לא יהיה דבר חוצץ בין תפילין לבשרו הן בבתים הן ברצועות. ואם יש לכלוך צריך לרחצו. והלובש בתי עינים [=משקפיים] יזהר שלא יתחוב אותה בין הרצועה ובין בשרו, אלא יתחבם בין הרצועה ובין הכובע, ואם אי אפשר לו בלאו הכי צריך שיזהר בזה לפחות בקריאת שמע וברכותיה ובתפלת העמידה. והאחרונים ז"ל פקפקו במגדלי שער הרבה בראשם דכיון דגדלים הרבה ליכא למימר היינו רבותייהו לדעת הרא"ש ז"ל [הלכות תפילין סוף סימן יח ובתשובותיו כלל ג סימן ד]. וגם לדעת הרשב"א ז"ל [בחידושיו מגילה כד ע"ב, ובתשבותיו ח"ג סימן רפב] הני שערות מרובים הוי כתחבשת מכה[3] וחייצי כשלובש התפילין עליהם. וכן פקפקו בשער הראש היורד למטה דלאו מקום רביתיה הוא וחוצץ. וצריך להזהיר המון העם בדברים אלו בכל מה דאפשר במצוה רבה ויקרה זו.

ו. כבר אמרנו לעיל [בפרשה אות סעיף א ובפרשת וירא אות טו] דהנחת תפילין של יד בזרוע בפרק התחתון הסמוך לכתף, בבשר הגבוה הנקרא קיבורת, ולא יניחנו למטה מהקיבורת, דבעינן שימה כנגד הלב, והקיבורת מכוון כנגד הלב. ולכך צריך שיטה התפילין של יד לצד הגוף מעט, בענין דכאשר יכוף הזרוע למטה יהא התפילין של יד מכוון כנגד לבו ממש. ואפילו בפרק התחתון הנזכר יזהר שלא יניחנו בחצי העליון של הפרק הנזכר הסמוך לבית השחי אף על פי שנמשך שם בשר הגבוה, אלא יניחו בחצי הסמוך לפרק האמצעי במקום בשר הגבוה שבו. ולדעת הגאון רבינו אליהו מוילנא ז"ל [בירו הגר"א על השו"ע סימן כז ס"ק ה] כל מקום בשר הגבוה כשר, גם אותו החלק הנמשך בחצי הסמוך לבית השחי, ועיין חיי אדם (כלל יד אות י) ושאר האחרונים ז"ל. ובספרי הקטן מקבציאל העליתי בסיעתא דשמיא דלכתחלה צריך לחוש לסברת הפוסקים דסבירא להו בחצי השני לא יניח תפילין, אפילו על בשר הגבוה המגיע שם, ולכן הלובש רש"י ורבינו תם ביחד יזהר לעשותם קטנים כדי שיוכל להניחם על בשר תפוח שבחצי הראשון של הפרק, והיכא דלא אפשר בהכי יש לסמוך על סברת הגאון רבנו אליהו מוילנא ז"ל הנזכר דסבירא ליה כל בשר הקיבורת ראוי להניח בו תפילין.

ז. הנחת תפילין של יד - בשמאל, שהיא יד כהה ותש כחה. ואיטר יד ימינו, אם עושה כל מלאכתו בשמאלו, יניח תפילין של יד בשמאלו שהוא ימין כל אדם, ואם שולט בשתי ידיו יניח בשמאל כל אדם, ואם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו או כותב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין, יש אומרים שיניח ביד שתש כחה דבעינן יד כהה, ויש אומרים שהיד שכותב בה היא חשיבה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה, משום דסמך הכתוב וקשרתם לוכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, ומדקשירה בימין מכלל דהנחה על השמאל, דביד שהוא כותב בה צריך לקשור התפילין על יד שכנגדה, וכל זה כתוב ומפורש בדברי מרן ז"ל (סימן כז סעיף ו) יעוין שם[4]. אך הרב שלמי צבור (דף מ' ע"ג) כתב שהרב המקובל מהר"י צמח ז"ל בספר זר זהב [סימן כז ס"ק ב] האריך והרבה בראיות דאיטר יד ימינו אינו רשאי לשנות משאר כל אדם שלא לשנות הסדר העליון עיין שם, והביא דבריו בפ"ת[5] וגם בספר מאיר לארץ [שם ס"ק לז]. ובאמת דברי הרב מה"ר יעקב צמח ז"ל נכונים בטעמים על פי הסוד, וגברא רבא אמר מילתא דמסתבר טעמיה. על כן העלתי בסיעתא דשמיא בספרי הקטן מקבציאל דלעולם איטר יד יעשה כסברת מרן ז"ל וכל הפוסקים הפשטנים דסבירא להו, אם עושה כל מלאכתו בשמאל יניח תפילין של יד בשמאלו שהוא ימין כל אדם ויתפלל בתפילין זה, אך אחר התפלה ילבש תפילין בשמאל כל אדם ולא יברך עליהם בשם מלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבו, ויקרא קריאת שמע בלא ברכות ויכוין לצאת ידי חובת סברת מה"ר יעקב צמח ז"ל. אך זה צריך לעשות שתי תפילין של יד, אחד כפי הנחת יד ימין ואחד כפי הנחת יד שמאל, דאי אפשר להשתמש באחד לשתי ידים מפני הקשר של היו"ד שלא יצא לחוץ אם יתהפך. ואף על פי ששאלתי על מנהג עיר הקודש תוב"ב ואמרו לי שאין מנהגם לחוש לסברת מה"ר יעקב צמח ז"ל הנזכר, עם כל זה אני אומר ירא שמים יצא ידי חובת מצוה זו אליבא דכולי עלמא כי היא מצוה יקרה ומה גם דסברה זו מסתבר טעמה על פי הסוד, ושם הבאתי דברי הרב חסד לאלפים ז"ל האופן שכתב (בסימן כז אות ה) ופקפקתי בדבריו והוא פשוט.

ברם אם זה כותב בימין כל אדם, יש להורות לו בפשיטות שיסמוך בזה על סברת האומר שהיד הכותב בה היא חשיבה ימין, אף על פי שכל מעשיו עושה באותה שכנגדה, ויניח תפילין בשמאל שהוא שמאל כל אדם, ולזה אין צריך להטריחו להניח פעם שנית כפי סברת מאן דפליג, מפני כי בכהאי גוונא שהוא כותב בימין כל אדם, גם הפוסקים הפשטנים איכא דסבירא להו דמהני בהכי דאזלינן בתר הכתיבה, דהיד שכותב בה חשיבה ימין אף על פי שכל מעשיו עושה באותה שכנגדה, ואם גם בזה ירצה להניח פעם שנית לעשות אליבא דכולי עלמא תבוא עליו ברכה.

ח. זמן הנחת תפילין בבוקר משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו[6]. וטוב לאחר ולא להקדים. ואם טעה והניח תפילין בעוד לילה ובירך עליהם, אין צריך לחזור ולברך כשיאור היום וכנז' באליה רבא (סימן ל ס"ק ג) ושאר אחרונים ז"ל[7].

ט. לא יחלוץ של יד לגמרי עד שיחלוץ של ראש, דקימא לן [מנחות לו ע"א]: כל זמן שבין עיניך - יהיו שתים. וזה הוא סדר חליצתם: תחלה יסיר הכריכות של האצבע, ויסיר גם כן ב' וג' כריכות מעל זרועו, כדי לעשות החליצה כמו ההנחה שהניח את תפילין של יד תחלה. רמז לדבר [במדבר ב, יז]: "כאשר יחנו כן יסעו", אך לא יסיר את תפילין של יד לגמרי, מפני שצריך לקיים מה שאמר הכתוב [שמות יג, טז]: "ולטוטפת בין עיניך", שהוא רוצה לומר כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, לכך אחר שהסיר ב' וג' כריכות דתפילין של יד מעל הזרוע, אז יסיר את תפילין של ראש  מעומד ואחר כך ישב ומסיר את תפילין של יד לגמרי מיושב כאשר הניחו מיושב. ואף על גב דהסרת הכריכות קודם הסרת תפילין של ראש  לא נתפרשה להדיא בדברי רבינו האר"י ז"ל, עם כל זה מה"ר שמואל ויטאל ז"ל הכריח כן, כדי להשוות דברי רבינו האר"י ז"ל עם דברי הגמרא, וכתב כמדומה שכן ראה את אביו רבינו מה"ר חיים ויטאל ז"ל שכך נוהג, וכמו שכתב בהגהתו בשער הכונות [דף י ע"ד] וגם בספרו חמדת ישראל כתב יד יעוין שם. ואני אומר שיש הכרח לזה מדברי רבינו ז"ל עצמו בשער הכונות בסוף נוסח התפלה (דף נ"א ע"ד) שכתב שהיה מורי ז"ל מסיר תפילין של ראש  מעל ראשו וכו' ואח"כ מסיר תפילין של יד וכו' יעוין שם.

אמנם הסברה מחייבת כפי סודן של דברים שצריך שתהיה ההסרה כמו ההנחה, שצריך להסיר הכריכות שעל האצבע מעומד וישב ויסיר השלשה כריכות מן כריכות הזרוע מיושב כאשר כרכם מיושב, ואחר כך יעמוד ויסיר תפילין של ראש  מעומד. ובספר חסד לאלפים (סימן כח אות ג) משמע שיסיר גם השלש הכריכות של הזרוע מעומד יעוין שם. ורבינו חיד"א ז"ל בצפורן שמיר כתב יסיר כריכות האצבע מעומד ולא זכר כריכות הזרוע עיין שם. ונראה דצריך לדקדק להסיר השלש כריכות של הזרוע מיושב כאשר הניחם מיושב וכאשר כתבנו.

י. נכון לחלוץ תפילין של ראש  והטלית בשמאלו, שהיא יד כהה, להראות דקשה פרידתם, וכמ"ש האחרונים ז"ל. ואין לחלוץ התפילין אלא עד אחר עלינו לשבח ועל כן נקוה לך[8]. ומנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן ובשעה שיניחם תוך הכיס לחבוב מצוה.

יא. אין לחלוץ התפילין עד שילמוד בהם תחלה, אחד המרבה ואחד הממעיט, כי לא יזכה האדם לקנות ג' חלקי נפש רוח נשמה אלא אם כן לומד בתפילין, וביותר אם לומד בתפילין דרבינו תם, וכמו שכתב מחזיק ברכה [או"ח כה ס"ק יז] בשם מהר"ם פפירש ז"ל [אור צדיקים דף י ע"ד] עיין שם.  

יב. אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין, אבל ביום שני חייב אחר הנץ החמה מיד[9]. ואם מת לו מת ביום אחד, ונקבר ביום אחר, אסור להניח תפילין ביום קבורה[10]. וכן אסור להניח תפילין ביום שמועה קרובה[11]. אמנם אם מת לו מת ברגל דמתחיל למנות שבעה אחר הרגל, הרי זה חייב להניח תפילין ביום ראשון. ונתפשט המנהג בעיר הקודש ירושלים ת"ו וגם פה עיר בג'דאד להניח האבל תפילין דרבינו תם כהוראת רבינו הרש"ש [נהר שלום דף צב ע"א; ובסוף עץ חיים דף כד ע"ב] ודלא כרבינו חיד"א ז"ל [שיורי ברכה או"ח סימן לח אות ד] שכתב שב ואל תעשה עדיף.

יג. אסור לתלות תפילין, בין הבתים בין הרצועות[12]. ואפילו בשעת הנחתם יש להחמיר שלא לאחוז בקשר בלבד ויהיה הבית תלוי עד שמניחו בראשו, אלא יקח בידו הקשר עם הבית ביחד, ויניח הבית במקומו, ואחר כך הקשר במקומו.

יד. כשמניח התפילין בתוך הכיס שלהם או כשכורך החוט שבפי הכיס, לא יגלול הכיס שבו התפילין סביב החוט, אלא יגלול החוט סביב הכיס, וכנזכר באחרונים[13]. ויש מדקדקין גם בכיס החיצון שבו מונח הטלית גדול וכיס התפילין. גם יזהר בכיס החיצון שבו מונח הט"ג וכיס התפילין, שלא יניח הטלית גדול והסידור למעלה מן התפילין, אלא יניח התפילין מן הצד. גם יזהר בהיכא דתפילין של ראש  ותפילין של יד שניהם מונחים בכיס אחד, למשמש בהם בעודם בתוך הכיס כדי שידע את תפילין של יד להוציאו תחלה, ולא יטעה להוציא תפילין של ראש  תחלה. ואם הוא לובש רש"י ורבינו תם ביחד, דאז מוכרח שיעשה כיס לתפילין של יד וכיס לתפילין של ראש , יזהר לעשות להם סימן בכיסים כדי שיוציא של תפילין של יד תחלה.

טו. מי שמנהגו ללבוש רש"י ורבינו תם ביחד והוא כורכן יחד להניחם בכיס, יזהר שלא ישים הקציצה על מעברתא של השני, אלא יניח הקציצות כולם על הרצועות זה אצל זה.

טז. צריך להזהר שלא יפיח בהם. ומי שיש לו מיחוש שמסבב לו ההפחה, יניח תפילין בקריאת שמע וברכותיה ותפלת העמידה בלבד, וישתדל להעמיד עצמו בזמן ממועט זה שלא יפיח וכנז' באחרונים ז"ל.

יז. לא יסיח דעתו מהתפילין, ורק בשעת עסק התורה ושעת תפלת העמידה פטור. ויש מתחכמים לכתוב בגליון הסידור בכל דף למעלה ומן הצד אותיות "תפילין" גדולות, להיות להם סיוע להסח הדעת. ואלו אין צריכין לכתוב בתוך הסידור עצמו, אלא יכתבו על נייר בפ"ע בראש ובצדדין ויהיה מידת הנייר גדול מעט מדף הסידור, באופן שאם יניח הנייר בתוך הסידור בין הדפים, יהיו נראין לעיניו תיבות תפילין ותהיה לו למזכרת:

יח. מי שנפלו לו תפיליו מידו, נכון שיתענה יום אחד באותו היום. ואם אי אפשר לו להתענות, יפדה התענית בצדקה[14]. ואם נפלו בהיותם תוך כיסם[15], אין צריך להתענות, אלא די לתת פרוטה אחת לצדקה[16]. ובספרי הקטן רב פעלים [לא נמצאה ברב פעלים שלפנינו] כתבתי בסיעתא דשמיא בתשובה דאפילו אם נפלו בגובה פחות מעשרה טפחים, יתענה יום אחד, ולא כמו שאומרים העולם דבעינן גובה עשרה טפחים.

יט. כשחולץ תפליו, טוב שהוא בעצמו יקפלם ויניחם בכיס, לחבוב מצוה, ולא כאותם שנותנים התפילין לשמש שלהם לקפלו. ודוגמא לזה מצינו דאמרו רבותינו ז"ל [מגילה לב ע"א] גבי ספר תורה, הגולל נוטל שכר כנגד כולן. גם יזהר לקפלו ולהניחו בכיס תכף ומיד אחר שיחלוץ אותו, ולא כאותם שחולצים ומניחים אותו מצידם, ואחר איזה רגעים מקפלים אותו, כי אין זה כבוד לתפילין שיהא מונח כך. ובזמן שיש לו הכרח לכך, כגון שחולצן קודם תפלת מוסף בראש חודש, דאינו יכול לקפלו תכף מפני שרוצה להתפלל מוסף עם הציבור, יזהר שלא יניח הקציצה בהיפוך, דהיינו צד המעברתא למעלה וגופו של בית למטה, אלא יניחנו ביושר, ותכף יקפלו אחר תפלת מוסף[17].


             מאמר מרדכי - פסקי מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א            

[1] רופס (=חלש), שהוא בערך במרכז הראש (מאמר מרדכי - לימות החול ח, לב).

[2] ויזהר לעשות הקשר של תפילין של ראש כאות דלת ולא כאות מ' סתומה (מאמר מרדכי - לימות החול ח, לה).

[3] [הערת העורך: במהדורת "איש מצליח" הגיהו "עבה". וכן כתב הרי"ח מזרחי במהדורת סאלם].

[4] מי שעושה את כל עבודותיו ביד שמאל אך כותב ביד ימין או עושה בה מלאכה אחרת (באופן קבוע, כגון פתיחת דלת וכדו'), או כותב בשמאל ועושה את כל מלאכתו בימין, יש מחלוקת בין הפוסקים באיזו יד יניח. ולמעשה יכול להניח ביד שמאל, ואם ירצה להניח אחרי התפילה גם בימין, תבוא עליו ברכה. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, לח; ועיין שו"ת הרב הראשי החדש פרק ד סימנים ז-ח שביאר זאת בהרחבה).

מי ששולט בשתי ידיו יניח ביד שמאל (מאמר מרדכי - לימות החול ח, לט).

[5] [הערת העורך: העיר הרי"ח מזרחי שליט"א כי בדפוס הראשון אכן נכתב בפ"ת שפירושו הוא בפתחי תשובה, אלא שלא נמצא כן בספר פתחי תשובה אלא בספר שערי תשובה על אורח חיים ס"ק ז].

[6] הזמן שיכול לברך על עטיפת הטלית בבוקר הוא משיכיר בין תכלת ללבן, ונחלקו מהו שיעור זמן זה: יש אומרים שהוא כשעה אחת לפני הנץ החמה, ויש שמחשבים את השעה כשעה זמנית לפי אורכו של היום, ויש אומרים שהשיעור הוא כשש דקות אחר עמוד השחר, ונוהגים כסברה ראשונה [כשעה אחת לפני הנץ החמה] (מאמר מרדכי - לימות החול ז, מח). והוא הדין לעניין תפילין (עיין שו"ת הרב הראשי החדש פרק ד סימן א ובמקורות שם).

[7] [הערת העורך: הלכה זו כבר הובאה לעיל בפרשת וירא סעיף יא]

[8] אם ממהר לילך לעבודתו יכול לחלצם לאחר קדושת "ובא לציון". (מאמר מרדכי - לימות החול ח, סז).

[9] ובשעת הדחק יכול להניחם ביום השני אפילו לפני הנץ החמה. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, צג).

[10] אם נפטר ביום אחד ונקבר ביום אחר - אינו מניח תפילין גם ביום הקבורה. ומנהג ירושלים שמניחם בצנעה בלי ברכה. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, צד).

[11] מי ששמע שמועה רחוקה, כלומר ששמע לאחר שלושים יום שנפטר אדם שחייב להתאבל עליו - נוהג במנהגי אבלות רק שעה אחת, ולכן יניח תפילין בברכה גם באותו יום (עפ"י עוד יוסף חי, וירא, יד; כה"ח  לח, יט). ואם היה עם תפילין עליו ושמע שמועה רחוקה - אינו חייב לחולצם. ואם הוא מצטער הרבה על מתו ואינו יכול שלא להסיח דעתו מהתפילין - יחלצם. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, צו).

[12] יזהר שלא לתלות את התפילין, בין ברצועות ובין בבתים, על מסמר, יתד וכדו' שמחוברים בקיר, ולא יניחם על שולחן כשהרצועות משתלשלות לארץ, ובפרט צריך להיזהר בראש חודש כשחולץ את התפילין לפני תפילת מוסף ומניחם על הכסא או על השולחן. אבל אם אוחזם בידו - אין להקפיד אם הרצועות משתלשלות (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קלח עפ"י עוד יוסף חי פרשת חיי שרה י"ב; כה"ח מ' ס"ק א').

כשהתפילין מונחות בכיסם, מותר לתלותם על מסמר, יתד וכדו' אבל ספר תורה אסור לתלות אפילו כשהוא בתוך נרתיקו (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קלט. עפ"י שו"ע סי' מ' סעי' א'; כה"ח שם ס"ק ב'; עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"ג).

אסור להניח תפילין גלויים בתוך סל שתלוי בחבל או בתוך שקית ניילון שקופה (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קמ עפ"י עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"ג).

[13] כשמוציא את התפילין מכיסם, לא ינער את הכיס, משום בזיון מצווה, אלא יוציאם בידו. ואם כיס התפילין כרוך בחוט יזהר שלא יתפוס בחוט והכיס יתגלגל, אלא יפתח את החוט בידו. ולכן עדיף שיסגור את שקית התפילין בכפתורים או ברוכסן (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קמא עפ"י עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ה').

מי שקושר את שקית התפילין שלו בחוט, יזהר לגלול את החוט סביב לכיס ולא להיפך. ויש מדקדקים בכך גם בכיס החיצון שבו הטלית והתפילין. ויש להיזהר בכך ב'תפידנית' וכדו'. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קמב).

[14] ושיעור גובה הנפילה הוא למעלה משלושה טפחים (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קלב).

[15] או שנפלו תוך ג' טפחים (מאמר מרדכי - לימות החול ח, קלג).

[16] אם ראה שנפלו תפילין של אחרים, או ראה שהתפילין שלו נפלו על ידי  אחרים - אינו חייב להתענות, ואם ייתן צדקה - תבוא עליו ברכה.

אם נפלו הרצועות לארץ - אין צריך להתענות או לתת צדקה.

המתענה מפני שנפלו התפילין, יתענה באותו יום אעפ"י שלא קיבל עליו התענית מאתמול, ויאמר "עננו" בתפילה כמו בתעניות. אך אם נפלו לו התפילין בשבת - לא יתענה בשבת אלא ביום ראשון. ואם נפלו לו לאחר שכבר אכל - יתענה מאותה שעה שנפלו עד השקיעה אך לא יאמר בתפילה "עננו". (מאמר מרדכי - לימות החול ח, סעיפים קלד-קלו).

[17] אך יזהר לא לקפלם באמצע חזרת מוסף. (מאמר מרדכי - לימות החול ח, עא; ועיין שו"ת הרב הראשי החדש ח"א פרק י סימן כג).

פדיון שבויים

בס"ד י"ד מרחשון תשפ"ד פדיון שבויים   פדיון שבויים – מצוה רבה 1.      תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ח עמוד א איפ...