בס"ד א' שבט תשפ"ד
ט"ו בשבט בהלכה ובאגדה
ראש השנה לאילן לעניין תרו"מ וערלה
1.
מסכת ראש השנה פרק א משנה א
ארבעה
- ראשי שנים הם. באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים, באחד באלול - ראש השנה
למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי. באחד בתשרי – ראש השנה
לשנים, ולשמיטין, וליובלות, לנטיעה, ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן,
כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו.
2.
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף
יד עמוד א
באחד
בשבט ראש השנה לאילן. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: הואיל ויצאו רוב
גשמי שנה, ועדיין רוב תקופה מבחוץ. - מאי קאמר? - הכי קאמר: אף על פי שרוב
תקופה מבחוץ, הואיל ויצאו רוב גשמי שנה.
3.
רש"י מסכת ראש השנה דף יד
עמוד א
באחד
שבט ראש השנה לאילן - ואין תורמין מפירות אילן
שחנטו פירותיו קודם לכן על פירות האילן שחנטו לאחר מכאן. הואיל ויצאו רוב גשמי
שנה - שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות, ונמצאו
הפירות חונטין מעתה. ועדיין רוב תקופת טבת מבחוץ - עדיין רוב התקופה לבוא. מאי
קאמר - ועדיין רוב תקופה מבחוץ, כל שכן דכיון דרוב תקופה מבחוץ עדיין לא הגיע
זמן החנטה, ולא היה להם לקבוע ראש השנה עד אדר.
4.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת
ראש השנה פרק א הלכה ב
ר'
זעירה רבי אילא רבי לעזר בשם רבי הושעיה, חד אמר: כבר יצאו רוב גשמי שנה כולה וכבר
רובה של תקופה מבחוץ. וחורנה [האחר] אמר
עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה.
5.
שו"ע יו"ד הל'
תרו"מ סימן שלא סעיף קכה
באחד
בתשרי הוא ראש השנה למעשר תבואה וקטניות וירקות. ובט"ו בשבט, הוא ראש השנה
למעשר האילנות. כיצד, תבואה וקטניות שהגיעו לעונת המעשרות לפני ראש השנה של
שלישית, אף על פי שנגמרו ונאספו בשלישית, מפרישין מהן מעשר שני. וכן פירות האילן
שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של שלישית, אף על פי שנגמרו ונאספו
אח"כ בסוף שנה שלישית, מתעשרין לשעבר ומפרישין להם מעשר שני. וכן ואם באו
לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של רביעית, אף על פי שנגמרו ונאספו ברביעית,
מפרישין מהם מעשר עני. ואם באו לעונת המעשרות אחר ט"ו בשבט, מתעשרין להבא.
6.
שו"ע יו"ד הלכות
ערלה סימן רצד סעיף ד
ג'
שנים הללו אינם נמנים מיום ליום, אלא הולכים בהם אחר שנות העולם שהוא מתחיל מתשרי,
ואם נתעברה נתעברה לערלה ולרבעי. ופעמים שאינו אלא שתי שנים ומ"ד יום, ופעמים
שהם יתרים על ג' שנים. כיצד, נטע מקודם ט"ז באב, שנשאר עדיין מ"ד יום עד
ר"ח תשרי, כיון שהגיע ר"ח תשרי עלתה לה שנה ומונה עוד שתי שנים. ואם נטע
ביום ט"ז, ומיום ט"ז ואילך, מונה מראש חדש תשרי הבא ג' שנים שלמים.
ולאחר ר"ח תשרי של שנה רביעית, כל הפירות שיחנטו בו קודם ט"ו בשבט יש
להם גם כן דין ערלה, אף על פי שנגמרים אח"כ. והנחנטים בו מט"ו בשבט של
שנה רביעית עד ט"ו בשבט של שנה חמישית, נקראים רבעי. ולאחר ט"ו בשבט של שנה חמישית הם חולין
גמורים.
תענית בט"ו בשבט
7.
מרדכי מסכת ראש השנה רמז תש-תשא
וששאלת
צבור שבקשו לגזור תענית בשני וחמישי ושני ופגע בתענית ט"ו בשבט יש לחוש
לר"ה ולדחות התענית או לא? כך דעתי נוטה שהתענית נדחה עד השבת האחר ואין
קובעין תענית בו ביום שלא מצאנו תענית בר"ה ותנן "ד' ראשי שנים הן".
8.
שו"ע או"ח הלכות
תענית סימן תקעב סעיף ג
צבור שבקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני, ופגע
בתענית ט"ו בשבט, התענית נדחה לשבת הבאה כדי שלא יגזרו תענית בט"ו בשבט
שהוא ראש השנה לאילנות; הגה: מיהו אם התחילו להתענות, אין מפסיקין, כמו בראש חדש
וחול המועד (ב"י).
תחנון בט"ו בשבט
9.
שו"ע או"ח סימן קלא
סעיף ו
נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב, ולא
בט"ו בשבט, ולא בר"ח, ולא במנחה שלפניו, ולא בחנוכה, וי"א גם במנחה
שלפניו, (וכן נוהגין). בפורים, אין נופלים על פניהם (בל"ג בעומר אין נופלין,
בעי"כ אין נופלין, וכן בערב ר"ה אפי' שחרית, מנהגים).
מנהגי ט"ו בשבט
10. תלמוד
בבלי מסכת ראש השנה דף יד עמוד א
תנו
רבנן: מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט, ונהג בו שני עישורין...
11.
תיקון יששכר, דף כב ע"ב[1]; הובא במגן אברהם
(או"ח קלא ס"ק טז)
שבט..יום
ט"ו בו...ראש השנה לאילנות ואין מתענין בו ואין נופלין בו נפילת אפים בתפילה.
ונוהגים האשכנזים יצ"ו להרבות בו מיני פירות אילנות לכבוד שמו של יום.
12. חמדת
ימים, חלק ב שובבי"ם, פרק ג
יום
ט"ו בשבט...ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דברי
שירות ותשבחות עליהן כאשר הנהגתי לכל החברים אשר עמדי.
13. כף
החיים קלא ס"ק צז
ונוהגים
האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות לכבוד שמו של יום...וכן יש נוהגין בספרד.
ויש שעושין לימוד באותו הלילה דהיינו שלומדים משנה או זוהר המדבר בענין אותו הפרי
ואח"כ מברכין עליו ויש ספר מסודר על זה הנקרא ספר פרי עץ הדר.
14. מועד לכל חי סימן ל סעיפים ז-ח
ז.
ליל ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, ונהגו רוב תפוצות ישראל לסדר בשלחן מכל פירות
האילן ופירות הארץ עד אשר תשיג ידו וכל אחד מברך על פרי אחד, האיש מברך על החיטה
אחר ברכת המזון חלב חיטים ישביעך כדי שיהיה לו מזונות בריוח, והאשה על הגפן כדכתיב
אשתך כגפן פוריה, והבן על הזית, בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך, רמון ואגוז
לבנותיו על שם כל כבודה בת מלך פנימה, דבש ותפוח לתינוקות על שם תחת התפוח
עוררתיך, דבש וחלב תחת לשונך, כמו שכתב כל זה ידיד נפשי בני הגדול הי"ו בספר
והוכיח אברהם פרק ל"ד, ושם הביא משם ספר ברכת אליהו דהעיקר הוא ט"ו
פירות וביארם שם, ושילמוד בכל פרי פרק אחד ממשניות, והם פיאה שמונה פרקים, בכורים
שלשה, ראש השנה ארבעה, והם נגד בריאה יצירה עשיה, וגם שיברך על ריח האתרוג, יעויין
שם, והביטה וראה להרב אדני פז סימן קל"א דיהיב טעמא רבה למנהג זה דמרבין
בפירות בט"ו בשבט, ועיין בספר חמדת ימים פ"ג משובבי"ם יעויין שם.
ח. רובא
דעלמא אינן נוהגין כן אלא קורין בספר "פרי עץ הדר" על הסדר לפי הפירות
שיש לו, ויש שאינן נוהגין כלל לסדר פירות, ויש נוהגין דוקא שבעה מיני פירות
דנשתבחה בהן ארץ ישראל, (ועיין בספר חמדת ימים פ"ג משובבי"ם), ויש
מקומות דאינן לומדים כי אם ט"ו שירים שבתהלים, ונוהגין דהמלמדי תינוקות
מלמדים את תלמידיהם כל ט"ו שירים כדי שילמדו בשלחן אביהם ליל ט"ו בשבט.
ט. יזהר
הרבה לדקדק באכילת הפירות שלא יהיה בהם ספק תולעת, דמלבד עונשו, הנה במקום שבא
לעשות תקון אדרבה מקלקל ביותר, ועיין בספר והוכיח אברהם בתוכחות על עון זה.
י.
כשחל ט"ו בשבט ליל שני, מה טוב למי שחננו ה' בעושר, דיעשה חילוק לתלמידי
חכמים וצנועים ביום י"ד בשבט לפחות כשחל במוצאי שבת, מפני דיצאו משבת ולית
להו כלום כדי לקנות פירותיהם, ועוללים שאלו ואין ידם משגת לקנות ואית להו צערא טפי
משאר שנים, ואשרי אדם דיש לו עניים ותלמידי חכמים סביב לשלחנו בלילה הזאת, ויהיה
ברכת ה' בכל אשר לו ויזכה לשנים רבות נעימות וטובות אמן, ובספר מעשה הצדקה דף
ק"ל ע"א אות מ"ז כתב, דיפריש צ"א פרוטות לצדקה ביום ט"ו
בשבט כמנין איל"ן וגימטריא מי"ם עם הכולל, וכמנין אמן, יעויין שם.
יש
נוהגים ללמוד בליל ט"ו בשבט בסדר 'פרי עץ הדר'. ויש נוהגים להרבות בלימוד
ענייני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל הכל כפי הלומדים וכפי הזמן[2].
להתפלל על אתרוג כשר
16. בני
יששכר מאמרי חודש שבט מאמר ב - ראש השנה לאילנות אות ב
ר"ה
לאילן, לא אמר לאילנות כמו באינך, יש לרמז מה שקבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו
בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר שיזמין הש"י בעת המצטרך למצוה, כי הנה זה היום
אשר עולה השרף באילנות [רש"י
ר"ה יד ב ד"ה הואיל], והוא כפי הזכות של כל
אחד מישראל, הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה, שיזדמן
לו הש"י לעת המצטרך את הפרי עץ הדר, והנה תפלתו תעשה פירות, וזהו שרמז התנא
באומרו לשון יחיד לאילן, להורות על האילן המיוחד המבואר בתורה למצוה.
17. לשון
חכמים חלק א סימן לח (בחלק מהמהדורות סימן זה הודפס בסימן לו).
בט״ו
בשבט ראש השנה לאילנות על כן טוב ונכון לומר ביום ט״ו בשבט בשחרית פסוקים
אלו ובקשה זו וידוע הוא שיש קבלה אצל חכמי אשכנז ז״ל שצריך לבקש ביום ט״ו שבט
בפרטות על האתרוג שיזדמן לישראל אתרוג טוב...[עיין שם סדר הבקשה שסידר]
רמזים ודברי אגדה לט"ו בשבט
18. מקור
חיים השלם ח"ד פרק רכט (הגרח"ד הלוי)
ברור
שכל חשיבות של יום זה הוא בהתחדשות הטבע שחלה בו לגבי פירות האילן. ולכן נקרא "ראש
השנה", ופשוט שמטעם זה הוא יום חגיגי לעובדי אדמה הרואים במו עיניהם התחדשות
הטבע במלוא יופיו והדרו.
ובתקופה בה חי העם על אדמתו היה יום חג גדול. ודאי הוא ששום יום מראשי שנים
הנ"ל אינו יכול להשתוות לא' תשרי, מפני שזה קבעה אותו תורה ליום טוב מקרא
קודש, אבל אין הם נופלים בחגיגיותם מבחינתם כר"ה, אף שאינם מקרא קודש.
אמנם
א' ניסן וא' אלול לא השאירו שום רושם באומה. לא כן ט"ו בשבט שזכה לכך למרות
הגלות. את הסבה לכך יש למצוא בחבוב א"י, שכן דוקא אחרי הגלות גברה ערגת העם
למולדתו, ופירותיה זכו ליתר חשיבות ומעלה. וכיון שט"ו בשבט קשור עם פירות
אילן, גוף הארץ ממש, זכה להתקדש בתודעת האומה יותר מהיתר.
[הערה
7 - רבים העירו שאין שום משמעות חגיגית לט"ו בשבט, וזה נכון מנקודת ראות
גלותית, לעם שאינו חי על אדמתו, והתחדשות הטבע אינה בתחום מחשבותיו היום-יומיים].
19. ליקוטים
מקול צופייך בשלח תשס"ג [הרב מרדכי אליהו זצוק"ל]
'כי
האדם עץ השדה' - בימים אלו, אנו נמצאים בערב ט"ו בשבט.
וצריכים להבין מהי החשיבות הרבה שנתנו לאילנות וקבעו להם ראש השנה מיוחד?
מכיון שיש באילנות רמזים לאדם, שכן האדם הוא עץ השדה (דברים כ'). ויש
אילנות שפירותיו מרובים, ויש שפירותיו מועטים, כך יש אדם ש'פירותיו' היינו מעשיו
הטובים ומצוותיו מרובים, ויש ש'פירותיו' מועטים והוא אף מלא עוונות, וכן על זה
הדרך. והם צומחים רק אם יש להם בשורש לינק מים, כך עם ישראל שורשיהם יצוקים
ע"י 'מים', "ואין מים אלא תורה".
ריבוי
באכילת מיני פירות בט"ו בשבט - המגן
אברהם כותב וז"ל (שם ס"ק טז): "ונוהגין האשכנזים להרבות
במיני פירות של אילנות (תיקון יששכר דף ס"ב כ"ה)". יש שלוקחים מיני
אילנות של שבעת המינים, כגון תאנה ותמר ובזה תם העניין. אבל יש שמרבים בפירות
שונים, והמקובלים הוסיפו שיש לקחת ל"ו סוגים שונים, ויש בזה עניין על פי
הסוד. כמו כן, ישנם סוגי פירות רבים ושונים, יש שהפרי בפנים מן הקליפה, ויש שהוא
מחוץ לגלעין, יש שגרעיניו בפנים ויש שגרעיניו בחוץ. יש פירות שלא כל כך דחוסים אלא
חלולים מעט בתוכם, ויש שלא תמצא בהם שום חלל כמו הרימון (וזהו שאומרים בראש
השנה שנהיה מלאים מצוות כרימון, ללא שום 'חלל ריק' אלא מלאים ממש). יש שנאכל
כולו כמו התאנה, חוץ מעוקצו. ולכל מין וסוג יש רמזים גדולים, ואף רמזים לסוגים
השונים של בני האדם.
למלאות
את היום בדברי קדושה - יש אנשים שממלאים את
יומם בדברים בטלים, ואף יש כאלה מסכנים שהולכים לישון עם מכשיר הטלויזיה דלוק
ומכוון עם שעון שמכבהו ומדליקו לפי צורך, ה' ירחם. צריך לדעת באיזה תוכן למלאות את
היום, בדברי קדושה ולא בדברים בטלים. גם אמא שצריכה לקום ולפעות לתינוקה באמצע הלילה,
לא תשיר לו שירי עגבים ושירים שהומצאו ושאין בהם שום ריח של קדושה, אלא תשיר לו
שירי קודש ופזמוני שבת, ואפילו תוכל לשיר לו את קריאת 'שמע ישראל', ולית לן בה.
רמזי
האדם באילן - עוד רומזים האילנות לאדם, שכן הם גדלים על כל מים, ואין מים אלא
תורה, לומר לך שהאדם צריך להיות במצב שכל 'יניקתו' תהיה ב'מים', בתורה ובקדושה.
וכשם שאי אפשר להתקיים שלשה ימים ללא מים, כך אין ללכת שלשה ימים ללא תורה. האילן
צומח לעולם כשראשו למעלה, כך האדם צריך לצמוח כשראשו
'למעלה' (שמים) לרוחניות ולקדושה, ולא חלילה כשראשו
'למטה' (ארץ) לדברים בטלים ובהמיים. וכן האילן נותן פירות, והאדם צריך
לתת מפירותיו לאחרים, צריך ללמד תורה ולהשפיע על אחרים בכל יכולתו, ולתמוך בלומדים
התורה. ומלבד כל זה, איל"ן הוא שם קדוש.
[1]
הספר "תיקון יששכר" לרבי יששכר בן
מרדכי אבן סוסאן, מחכמי ארץ ישראל בזמן האר"י והבית יוסף. רבי יששכר נולד
בפאס שבמרוקו בראשית המאה ה-16. בצעירותו עלה לצפת, לימים עלה לירושלים ללמוד אצל
רבי לוי בן חביב, ולאחר מכן שב ועמד בראש הנהגת קהילת יהודי צפון אפריקה בצפת.
בשנת שכ"ד יצא לאור חיבורו "תיקון יששכר" העוסק בענייני הלוח העברי
ובמנהגי הקהילות השונות.
[2]
אגב, ראיתי לציין מה שכתב מרן הרב מרדכי אליהו
זצוק"ל בדברי ברכה לספר "פרי חדש" מאת הרב יוסף זליכה זצ"ל:
"הרה"ג יוסף זליכה (שליט"א) [זצ"ל] רבה של פרדס
כץ..הגה רעיון וממנו למעשה ראה ראה שבליל ט"ו בשבט בעת מתאספים אנשים
בלימוד הספר "פרי עץ הדר" - אין הם נמשכים אחריו כי דבריו מלוקטים
מהזוהר הקדוש ולא כולם מבינים את רזיו וסודותיו. וכן רבים הם המחמירים כדברי
חכמי הסוד (המובאים בחיים שאל) שאין קוראים מקרא בלילה. (וכידוע רבים הם
המהססים להשתמש בספר חמדת הימים, ורבים אין משהים אותו בביתם, ואני אחד מהם, ויש
הנזהרים לא לאמר שום 'יהי רצון' שכתבם)...".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה