בס"ד ה' כסלו תשפ"ג
מקום הדלקת נרות חנוכה
מקור הסוגיה
1.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא
עמוד ב
תנו
רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר
בעלייה - מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה - מניחה על שלחנו, ודיו.
2.
מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק
כ הלכה ג
נר
חנוכה מצוה להניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים, שתהא מזוזה בימין, ונר
חנוכה בשמאל, לקיים מה שנאמר, מה יפית ומה נעמת, מה יפית במזוזה, ומה נעמת בנר
חנוכה.
פתח הבית או פתח החצר
3.
רש"י מסכת שבת דף כא עמוד
ב[1]
מבחוץ
- משום פרסומי ניסא, ולא ברשות הרבים אלא בחצרו, שבתיהן
היו פתוחין לחצר. ואם היה דר בעלייה - שאין לו מקום בחצרו להניחה שם. מניחה
- מבפנים, כנגד חלון הסמוך לרשות הרבים. הסכנה - שהיה להם לפרסיים חוק
ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם, כדאמרינן בגיטין (יז, א).
4.
תוספות מסכת שבת דף כא עמוד ב
מצוה
להניחה על פתח ביתו מבחוץ - ומיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרשות הרבים. אבל
אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח חצר....
5.
שו"ע או"ח הלכות
חנוכה סימן תרעא סעיף ה
נר
חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על
פתחו; ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר; ואם היה דר בעלייה שאין לו
פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים; ובשעת הסכנה שאינו רשאי
לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו...
6.
כף החיים סימן תרעא ס"ק
לח
שם.
ואם יש חצר לפני הבית וכו'. והחצר פתוח לרשות הרבים
מניחו על פתח החצר הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. וזהו לדעת התוספות שם אבל לדעת
רש"י אם הבית פתוח לחצר מניחו על פתח הבית הסמוך לחצר וכן הוא דעת הר"ן
ואור זרוע.
7.
ביאור הלכה סימן תרעא סעיף ה
פתח
החצר - ר"ל ושלא כדעת רש"י דסובר דמניחו על פתח הבית הפתוח לחצר.
ובר"ן ובאור זרוע העתיקו כרש"י.
8.
ערוך השולחן אורח חיים סימן
תרעא סעיף כ
ותמיהני
כיון דרש"י והר"ן והרמב"ם ור"י וסמ"ג והגהמ"י דרבים
הם ופירשו דלא כהתוס' איך לא הביאו דעתם כלל וצ"ע [אמנם במס' סופרים פ"כ
הל' ה' כתוב נר חנוכה מצוה להניחה בפתח הסמוך לרשות הרבים עיין שם].
הדלקה בתוך הבית
9.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא
עמוד ב
ובשעת
הסכנה - מניחה על שלחנו, ודיו.
10.
רש"י מסכת שבת דף כא עמוד
ב
הסכנה
- שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית
עבודה זרה שלהם, כדאמרינן בגיטין (יז, א).
11.
טור אורח חיים הלכות חנוכה
סימן תרעא
ובשעת
הסכנה שאינו רשאי לקיים המצות מניחה על שולחנו ודיו.
12.
ספר אור זרוע חלק ב - הלכות
חנוכה סימן שכג
וי"מ
שעת הסכנה שגזרו שלא להדליק נרות של חנוכה והאידנא דליכא סכנה לא ידענא מאי טעמא
אין אנו מדליקין בחצירות.
13.
ספר העיטור עשרת הדיברות -
הלכות חנוכה דף קיד טור ד
ובשעת
הסכנה מניחו על שלחנו ודיו ואחר שנהגו על הסכנה נהגו ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה
מבחוץ ואם לאו על פתחו.
14. חידושי
הריטב"א מסכת שבת דף כא עמוד ב
ובשעת
הסכנה מניחה על שלחנו. פי' לא סוף דבר סכנת נפשות...אלא אפי' סכנת צער או איבה כמו
בצרפת...ולפיכך היה אומר מורי הרב ז"ל שכשנושב רוח שאי אפשר להדליקה בחוץ
מדליקה בפנים בביתו.
15.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות
חנוכה סימן תרעא סעיף ז
מצוה
להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל; ואם אין
מזוזה בפתח, מניחו מימין; ואם הניחו בדלת עצמו, יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל. הגה:
ומיהו בזמן הזה, שכולנו מדליקין בפנים ואין היכר לבני ר"ה כלל, אין לחוש
כל כך אם אין מדליקין בטפח הסמוך לפתח; ומ"מ המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח
כמו בימיהם,
16.
ערוך השולחן אורח חיים סימן
תרעא סעיף כד
והנה
עתה אין אנו מדליקין בחוץ ואף שאין סכנה אצלינו מ"מ כמעט הוא מהנמנעות מפני
שבכל המדינות שלנו ימי חנוכה הם ימי סגריר גשם ושלג ורוחות חזקים וא"א להניחם
בחוץ אם לא להסגירם בזכוכית וכולי האי לא אטרחוהו רבנן ועוד דבזה לא יהיה היכר
למצוה כל כך וגם לא בכל המקומות יניחו לעשות כך ולכן כולנו מדליקין בבית
היכן יש להדליק נרות בזמננו
17.
שו"ת דבר יהושע חלק א
סימן מ[2]
ומעתה
זכינו לישב מנהגן של ישראל קדושים שנהגו להדליק דוקא בפנים אע"פ שאין סכנה
בזמן הזה, והיינו משום דאחר חתימת התלמוד היה שעת סכנה ואז עקרו בית דין שבאותו
הדור מצות הדלקה בחוץ ותקנו להדליק בפנים, ומאותו סכנה ואילך לא חזרו ותקנו להדליק
בחוץ שהרי חזינן דנהגו כל העם להדליק בפנים וכיון שכן לא זו בלבד שרשאין להדליק
בפנים בזמן הזה, אלא שמחויבין בכך, שאם הדליק בחוץ לא עשה כתקנת חכמים ולא עשה ולא
כלום....
18.
מועדים וזמנים השלם חלק ב סימן
קמ (הרב שטרנבוך)
והעיקר
שמדברינו מתבאר שלכמה פוסקים עיקר החיוב להדליק על פתח הבית לרשות הרבים גם בזמן
התקנה אינו אלא מצוה בעלמא ולא נאמר לעולם לעיכובא, וכיון דשייך טעמים שביארנו
נהגו להדליק בפנים דוקא. ובארץ הקודש המדקדקין נוהגין להדליק בחוץ על פתח הבית
לרשות הרבים כדינא דגמרא תוך כלי זכוכית ויצאו בזה גם היום חיוב נ"ח בפירסומי
ניסא וכעיקר מצותה בזמן הגמרא וכך נאה ויאה וכן נהגו כאן רבנן קשישאי
ודו"ק היטב בכ"ז.
19.
שו"ת אגרות משה אורח חיים
חלק ד סימן קכה
מקום
הדלקת נרות חנוכה בע"ה, ז' כסלו תשל"ה. מע"כ ידידי הרה"ג
מוהר"ר יצחק איזיק הלוי טירנויער שליט"א שלו' וברכה כל הימים.
הנה
בדבר הדלקת הנרות בחנוכה שמדינא בגמ' צריך להדליק בפתח הבית או בפתח החצר מבחוץ
והרמ"א /או"ח/ כתב בסימן תרע"א סעי' ז' שבזמן הזה שכולנו מדליקין
בפנים אין לחוש כל כך כיון דאין היכר לבני רשות הרבים כלל מ"מ המנהג סמוך
לפתח כמו בימיהם ופשוט שאין כוונתו שכן המנהג דהיה זה כסתירה אלא הפירוש כדאיתא
בבאור הלכה דרצה לומר המנהג הנכון להתנהג כך אבל אין זה מנהג לחייב לכו"ע,
ומפורש כן בד"מ אות ד' שאין נזהרין בזה רק המדקדקים והוא מטעם שכתב
המג"א ס"ק ח' (והביא זה מד"מ אך אני בעניותי לא מצאתי בד"מ)
משום שיכנס בין שתי מצוות שהוא טעם קלוש דרק כשתיקנו להניח על פתח ביתו מבחוץ
לפרסם ניסא שהוא טעם גדול ועיקר בנרות חנוכה ענין הפרסום כמפורש בגמ' לענין כמה
דברים והנידון היה אם יניחם בימין שהוא בצד המזוזה או משמאל דבזה פליגי אמוראי ר'
אחא בריה דרבא ורב שמואל מדיפתי בשבת דף כ"ב איפסק הלכתא משמאל כדי שתהא נר
חנוכה משמאל ומזוזה בימין כדי שיכנס בין שתי מצות אבל לא היו מתקנין עיקר התקנה
מטעם זה שלכן בזה"ז שאין מדליקין בחוץ וכל הפרסום הוא לבני הבית ליכא התקנה
דידליקו אצל הפתח בשביל זה שיכנס בין השתי מצות, שלכן אין זה חיוב לדינא אלא המדקדקים
נזהרין גם עתה אף שהוא רק בשביל טעם זה הקלוש שלא היו מתקנין בשביל זה. ולכן שפיר
כתב המג"א דאם יש לו חלון הסמוך לרשות הרבים יניחנו בחלון ופי' בלב"ש
טעמו דפרסומי ניסא עדיף מסברא שיכנס בין שתי מצות, ולמש"כ הוא ברור מגמ'
דפרסומי ניסא הוא מעיקרי הדינים בהנרות וטעם שיכנס בין שתי מצות אינו שייך להמצוה
ולזכרון הנס אלא כשהיה פרסום הנס שוה באיזה צד יניחנו להנר הכריע ההלכתא כר' שמואל
מדיפתי דכניסה בין שתי מצות ממעלת ימין, אבל לא שייך שיהא עדיף ואף לא שוה למעלת
פרסום ניסא שלכן אף שעיקר בזה"ז הוא ההיכר לבני הבית מאחר שא"א לנו
להדליק מבחוץ מ"מ מה שאפשר לעשות ביותר פרסום ודאי יש לעשות, וכן אני נוהג
שאני מדליק בחלון הנראה בחוץ להעוברים ושבים שם וכן נהג אדוני אבי הגאון זצ"ל
והרבה גדולי דורות שלפנינו מהיום שנעשה א"א להדליק בחוץ וכן הוא הנכון לדינא
וכן איתא במ"ב ס"ק ל"ח, וכן יש לכתר"ה להתנהג. והנני
ידידו משה פיינשטיין.
20. שו"ת
עשה לך רב חלק ז סימן מב
תמצית
השאלה היתה: "אם עתה בארצנו, ובזמנינו גם בתפוצות הגולה במקומות שאין שום
סכנה לקיים מצוות הדת, אם חזר החיוב המקורי להדליק נר - חנוכה על פתחי הבתים
מבחוץ, או לאו"...
וראיתי
להגר"ע הדאיה זצ"ל (בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז סימן מ"ב
בסופו) שכתב וזו לשונו: ואשר לשאלה שבזמנינו זה שאין שטן ואין פגע רע אם חזר הדין
לחוש לפרסום הנס לבני רשות הרבים, הדבר פשוט כי מי שיש לו האפשרות להניחו באופן
שיהיה הפרסום גם לבני רשות הרבים ודאי דטפי עדיף לעשות כן, אך לא מן החיוב מכיון
שכבר נתפשט המנהג כל הזמן להניחו בפנים וכו'.
עוד
הוסיף שנית ידו (שם סימן מ"ו) בכתבו על דברי השואל וזו לשונו: קבלתי מכתבו בו
מעיר על דברינו לעיל סימן מ"ב, ששמע באומרים בשם הרב מבריסק ז"ל שבזמן
הזה המדליק בפנים הרי הוא מברך ברכה לבטלה ע"כ. וכן שמע שאמרו בשם החזון -
איש ז"ל וכו' וכו' והאריך שם בדבריו, וכתב: "ובכל זאת היו כולם מדליקים
בפנים משום שאף שלא היה גזירות כאלה, אבל מכיון שאנו טמועים בין האומות ויש עוברים
ושבים מן הגוים לרוב, הרי שיש חשש שהעוברים ושבים יכבו אותה ואין כאן פרסום וכו',
ולכן נהגו הכל להדליק בפנים וכו'. והנה דבר זה עלול להיות בכל עת ובכל זמן,
דלצערנו עוד אין אנו בטוחים בקיום מדינתנו כל עוד שאנו מוקפים אויבים מכל צד. והרי
אנו מוצאים בכמה ענינים שתיקנו אותם מפני הגזירה וכו' ועד היום נשארו בקיומם וכו'
מפני שאפשר שיבוא זמן שיבואו לידי כך". וכתב לדחות הראיה, ושוב חזר לישב
דבריו, וסיים: "ואף שאין אותה סבה שבגללה תיקנו להדליק בפנים הנח להם במנהגם
וכו' בפרט שכל ישראל שבתפוצות עודם במנהגם כי אצלם עודה אותה הסבה שבגללה היתה
התקנה שהם נפוצים ופזורים בין האומות, ואי אפשר לנהוג כמו אנשי ארץ - ישראל. ואם
נבוא לומר שאנשי א"י חייבים לחזור לדינא דגמרא להדליק בחוץ, הרי אתה עושה
התורה כשתי תורות ח"ו וכו' על כן הנח להם במנהגם עכ"ל.
ואחרי
המחי"ר מכ"ג זצ"ל, אין אנכי מסכים להנחה "שלצערנו עוד אין אנו
בטוחים בקיום מדינתנו כל עוד שאנו מוקפים אויבים מכל צד". והי"ת שומר
עמו ישראל בשלבי "אתחלתא דגאולה", יצמיח לנו ישועתו בקרוב גאולה שלימה
(אף כי יש לחשוש לא מהאויבים המקיפים אותנו מכל עברינו, אלא מהאויב הפנימי האוכל
בנו בכל פה, שנאת - חנם ורדיפת הזולת, שהם כרקב לבית ישראל). ובודאי שבא"י
ניתן לחזור לדינא דגמרא ולהדליק בחוץ, אלא שגם בחו"ל יש מקומות רבים שאפשר
להדליק כמו בזמן הגמרא, ובמקומות שאינם יכולים ידליקו בפנים, ואין כאן שתי תורות
ח"ו, שכבר ראינו לעיל גם בימים ראשונים היו מקומות שהמשיכו לנהוג כמנהג ימי
הגמרא. וכבר העד העיד בנו הגרצ"פ פרנק (במקראי קודש סימן י"ז) שבירושלים
נוהגים המהדרים להניח הנרות ברשות הרבים מחוץ לפתח הבית בעששית של זכוכית סגורה.
ועוד
מרבני דורנו שעסקו בהלכה זאת אלה בכה ואלה בכה, ולכן נראה לענ"ד עפ"י כל
הנ"ל שהדרך המובחרת היא להמשיך מנהג אבותינו "שכבר נהגו" כלשון הרב
בעל - העיטור, ולהדליק בפנים לפרסומי ניסא לבני ביתו, אך ידליק עוד נרות על פתח
הבית מבחוץ כעיקר התקנה מדין התלמוד, ויש לכוין בשעת הברכה גם על הנרות שידליק
בחוץ. ואם יש לו מרפסת הפונה לרשות הרבים, יניח הנרות במרפסת, או בחלון הנשקף
לרשות הרבים, ויש בזה משום פרסומי ניסא של נס חנוכה, כמקובל בהלכה.
זאת
ועוד, יש בזה גם כדי להאיר חשכת חיי הרחוב שלנו באור יקרות של נר מצוה, וגדול כח
נר קטן זה להדליק ניצוץ של "נר ה' נשמת אדם" בלב העוברים ושבים וביחוד
בימים אלה של איתערותא דלתתא לשוב אל אבינו שבשמים לשמור מצוותיו וחוקיו ומשפטיו
לטוב לנו כל הימים.
21.
מאמר מרדכי-למועדים וימים פרק
נח
לד. מצווה לְהָנִיחַ הַנֵּרוֹת
בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח מִבַּחוּץ. אִם אֵין מְזוּזָה בַּפֶּתַח
יְנִיחֶנָּה מִיָּמִין. כְּשֶׁיֵּשׁ מְזוּזָה בַּפֶּתַח יָנִיחַ אֶת הַחֲנֻכִּיָּה
מִשְּׂמֹאל הַנִּכְנָס. (וְאָז הוּא יִהְיֶה מֻקָּף בְּמִצְווֹת -
לָבוּשׁ צִיצִית, מְזוּזָה מִיְּמִינוֹ, נֵר חנוכה מִשְּׂמֹאלוֹ - בן איש חי וישב
ד).
לה. בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן יַדְלִיק
אֶת הַנֵּר הַקָּרוֹב לַפֶּתַח, שֶׁהוּא לִימִין הַמַּדְלִיק. וּבַלַּיְלָה
הַשֵּׁנִי, יַדְלִיק אֶת הַנֵּר הָרָחוֹק מְעַט מִן הַפֶּתַח תְּחִלָּה, וְאַחַר
כָּךְ יִפְנֶה לִימִינוֹ וְיַדְלִיק אֶת הַנֵּר הַנּוֹסָף, עַד שֶׁבַּלַּיְלָה
הַשְּׁמִינִי יַתְחִיל לְהַדְלִיק מֵהַנֵּר הָרָחוֹק מִן הַפֶּתַח וְיִפְנֶה
לִימִינוֹ וְיַדְלִיק הַשְּׁאָר. (כשמדליק בחוץ).
לו. כְּשֶׁמַּדְלִיק בִּפְנִים
הַבַּיִת יָנִיחַ הַנֵּרוֹת מִשְּׂמֹאל הַנִּכְנָס וּבַטֶּפַח הַסָּמוּךְ
לַפֶּתַח, וְיַדְלִיק בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן אֶת הַנֵּר הָרָחוֹק מִן הַפֶּתַח,
עַד שֶׁבְּלֵיל שְׁמִינִי יַתְחִיל לְהַדְלִיק מֵהַנֵּר הַקָּרוֹב לַפֶּתַח וְיִפְנֶה
לִימִינוֹ וְיַדְלִיק הַשְּׁאָר (שו"ע תרע"ו ה',
ובן איש חי שָׁם ד')
וְיֵשׁ עוֹד שִׁיטוֹת בְּסֵדֶר הַהַדְלָקָה ובכל אופן שמדליק יוצא ידי חובה (עיין
מש"ב שם סעיף קטן ט' - ובב"י ושו"ע תרעו סעי' ה', כף החיים
תר"ע ל"א ל"ב, מ"ב שם י' י"א וביאור הלכה שם).
לז. בְּבֵית קוֹמוֹת הַפּוֹנֶה
לִרְשׁוּת הָרַבִּים יָנִיחַ אֶת הַנֵּרוֹת בְּחַלּוֹן הַפּוֹנֶה לִרְשׁוּת
הָרַבִּים וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ הַנֵּרוֹת בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים אַמָּה מֵרְשׁוּת
הָרַבִּים (9.6 מטר). וְלָכֵן בְּבִנְיָן שֶׁנִּמְצָא בְּגֹבַהּ רְשׁוּת הָרַבִּים
אֶפְשָׁר לְהַדְלִיק נֵרוֹת חנוכה בַּחַלּוֹנוֹת שֶׁל הַדִּירוֹת שֶׁבְּקוֹמָה
שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית כֵּיוָן שֶׁהֵם נִכָּרִים מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְיֵשׁ
בְּזֶה
פִּרְסוּם
הַנֵּס.
לח. צָרִיךְ לְהַדְלִיק בְּמָקוֹם
שֶׁבּוֹ יֵשׁ פִּרְסוּם הַנֵּס הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר גַּם לִבְנֵי הַבַּיִת וְגַם
לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, וּבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים - עָדִיף.
לט. יֵשׁ מִסְתַּפְּקִים אִם עָדִיף
לְהַדְלִיק בְּחַלּוֹן הַבַּיִת לְפִרְסוּם הַנֵּס אוֹ בְּפֶתַח הַבַּיִת לִהְיוֹת
מֻקָּף בְּמִצְווֹת, וּמֵחֲמַת חִבּוּב מצווה מַדְלִיקִים בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת
אַחֲרֵי שֶׁבֵּרְכוּ בְּפֶתַח הַבַּיִת. וְתָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּרָכָה (אחרונים).
מ. הַגָּר בְּבִנְיָן הַגָּבוֹהַּ
עֶשְׂרִים גַּבוֹהַ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּגוֹן שֶׁגָּר בְּקוֹמָה רְבִיעִית
וְגֹבַהּ הַחַלּוֹן יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים אַמָּה מֵרְשׁוּת הָרַבִּים - מֵנִיחַ
הַחֲנֻכִּיָּה בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח, וְאִם הֱנִיחָהּ עַל שֻׁלְחָנוֹ -
יָצָא. ואם יש פרסומי ניסא בחלון - ידליק אחר כך שוב בחלון בלי ברכה - ותבא עליו
ברכה.
הדלקה בפנים או בחוץ – טעמים רעיוניים
22. בני
יששכר מאמרי חודש כסלו - טבת מאמר ב - אור תורה
מו)
עיין בפוסקים [או"ח סי' תרע"א ס"ז] עכשיו מדליקין בפנים, כאשר
תתבונן מ"ש לעיל החילוק בין אויב לשונא, הנה עכשיו בעקבות משיחא חוצפא יסגי
[סוטה מט ב], ורשעים אשר בקרבנו הם יושבין הן הם המתגברין על חכמת התורה ולומדיה,
והנה מדליקין בפנים לבטל כחם וחכמתם, הבן.
23. בני
יששכר מאמרי חודש כסלו - טבת מאמר ג - נר מצוה
לט)
ידוע הענין להלכה [או"ח סי' תרע"א ס"ז] בדורות הקודמים נר חנוכה
מדליקו מבחוץ בפתח הסמוך לרשות הרבים, ועכשיו מדליקין בפנים בבית. עיין בספר
עוללות אפרים [ח"ב עמ' מ"ד מאמר רצ"ה] כתב ג"כ שם ברמיזת נר
חנוכה לאור תורה, וכתב הנה אמרו רז"ל בברכות [סג א] אם ראית דור שהתורה חביבה
עליה פזר שנאמר יש מפזר וכו' [משלי יא כד] ואם ראית דור וכו' כנס שנאמר עת לעשות
לי"י הפרו תורתך [תהלים קיט קכו]...לפיכך הדורות הראשונים שהיתה התורה
חביבה בעיניהם היו מניחין נר חנוכה הרומז לאור תורה מבחוץ על דרך יפוצו מעינותיך
חוצה [משלי ה טז], אבל הדורות הללו שנתמעטה התורה ולומדיה וכו', וחכמי הדור אין
להם כח להשיב לאיש מדרכו הרעה, ואדרבא אם לא יחניף לו וכו' אין לו תקומה מפני
הקמים עליו, ויקימו עליו עדי שקר וכו' ויבזוהו בעיני ההמון עד שכל דבריו הנכוחים
אינם נשמעים לזולתם וכו', המשכילים בעת ההוא ימשכו ידיהם מלהאיר בתורתם בראש כל
חוצות, מניח נר מצותו בביתו ודיו להשיב מעון אנשי ביתו לבד, עכ"ל הרב שם.
ולפי
דברי הרב מובן הא דאמרו בגמ' [שבת כא ב] ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו, תיבת
ודיו מיותר, ולפי הנ"ל מובן, דהנה אמרו רז"ל [שם נה א] מעולם לא יצא מפי
הקדוש ברוך הוא דבר לטובה וחזר בו חוץ מזו וכו' ממקודשי תחלו, כי אמרה מדת הדין
לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אם לפניך גלוי (שלא יקבלו תוכחה) לפניהם מי גלוי,
והנה לפי זה אפילו אם נראה בעיני האדם שלא יקבלו חביריו תוכחה אעפ"כ הוא
מחויב לעשות את שלו, אבל מצינו סתירה לזה בדברי חז"ל באמרם כשם שמצוה לומר
דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע [יבמות סה ב], (עיין ברמב"ם [הל'
דעות פ"ו ה"ז] ונושאי כליו), וצריך לומר דיש חילוק דהיינו כשהמוכיח כבר
בחן והוכיח עד הכאה ונזיפה וקללה [ערכין טז ב] שוב מצוה שלא להוכיח, והנה על פי
הרמז הנ"ל אמרו רז"ל בנר חנוכה, ובשעת הסכנה, שהרשעים יורדים לחיי
המוכיחים ומביאים אותם לידי סכנה בעלילות וכיוצא ובא על ידי זה לידי בזיון הדת
וכיוצא כנהוג בזמנינו מכת האפיקורסים המורדי אור, מניח על שלחנו, היינו להאיר רק
להסמוכים על שלחנו ודיו, היינו שלא יחמיר לעצמו מצד דברי חז"ל שאמרה מדת הדין
אם לפניך גלוי וכו', רק דכיון דשעת הסכנה היא מניחו על שלחנו כנ"ל ואין
להחמיר ודיו בזה.
24. אור
לציון חכמה ומוסר, שער התורה, מאמר י' עמ' פ[3]
וכן
במצות נר חנוכה רואים רעיון מעין זה, שהנה נפסק בשו"ע (או"ח סי' תרעא
ס"ז) שמצוה להניח נר חנוכה בטפח הסמוך לפתח משמאל כדי שתהא מזוזה מימין ונר
חנוכה משמאל. והוסיף הרה"ג המקובל ר' יעקב סופר זצ"ל בספר כף החיים (בשם
השאילתות דרב אחאי) שגם בעה"ב בטלית מצוייצת עובר ביניהם לקיים 'החוט המשולש
לא במהרה ינתק' עכ"ד. ויש להבין מה הענין בשלש מצוות הללו, ובס"ד נראה
כי שלש מצוות אלו, מלבד הטעמים הכמוסים והידועים בהם, הם שלש בחינות, ציצית היא מצוה
לשמירה אישית, מזוזה היא לשמירת הבית, ואילו נר חנוכה להארת הרחוב ולתיקון הציבור.
וזהו הרמז, כי דוקא מי ששומר על עצמו ושומר את ביתו הוא שראוי לתקן את הרבים, אבל
צריך להיזהר גם בשעת התעסקו בזיכוי הציבור שח"ו לא יתרפה להחזיק היטב בעצמו
ובביתו.
25.
הרב מנחם מענדל שניאורסהן
זצ"ל – האדמו"ר מחב"ד[4]
יש
לעודד ולזרז עוד הפעם אודות הדלקת נר חנוכה במקומות ציבוריים. נר חנוכה מצוה להניח
על פתח ביתו מבחוץ" (שבת כא ע"ב) משום פירסומי ניסא, ועל אחת כמה וכמה
כאשר מלבד ההדלקה על פתח ביתו מבחוץ, מדליקים נר חנוכה גם "בחוץ" כפשוטו, ובחוץ גופא במקום הציבורי והמרכזי ביותר – אזי ניתוסף בפירסומי ניסא ביתר שאת וביתר עז
... הדלקת נר חנוכה על
פתח ביתו מבחוץ פועלת על כל הנמצאים בחוץ ברשות הרבים, כולל גם אומות העולם,
ובלשון הגמרא: "עד דכליא רגלא דתרמודאי" (שבת כא ע"ב), כהפירוש
הפנימי, שנר חנוכה מבטל את המציאות של מרידה בה' ("תרמוד" אותיות
"מורדת"), עד לביטול רגלא דתרמודאי, הדרגה הכי תחתונה.
[1]
אך יש לעיין בשיטת רש"י באופן אחר: בחידושי
הריטב"א מסכת שבת (דף כא עמוד ב) כתב וז"ל: ומה שפירש"י ז"ל
לא מבחוץ ברשות הרבים אלא מבפנים סמוך לרשות הרבים, לאו למיסר בחוץ ממש אתא, כי
מנהגם היה להדליק מבחוץ ממש וכדמוכח ממתני' דגמל עובר ברשות הרבים דבנר חנוכה
פטור, והתם ברשות הרבים ממש מיירי וכן פירש רש"י ז"ל לקמן, אלא הכי בעי
למימר דלא סוף דבר מצותו בחוץ ממש, אלא ה"ה סמוך לחוץ מבפנים בענין שיכירו
בני רשות הרבים עכ"ל.
ועיין עוד בשו"ת עשה לך רב (חלק ז סימן מב )שכתב: "ואין כונת
רש"י לומר שחובה להדליק בחצר ולא ברשות - הרבים, שהרי הוא עצמו פירש לקמן (כ"ב
א) על מה שאמר רבא נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח, וזו לשונו: מצוה להניחה
בחצר או ברה"ר בטפח הסמוך לפתח וכו', אלא פשוטה כונתו במה שכתב בדף כ"א:
לומר, שדי בפרסום הנס כשידליק בחצר, וכאילו כתב, ולא ברשות הרבים דוקא, אלא בחצרו
שבתיהן היו פתוחים לחצר. ואם - כן כ"ש הוא כשידליק ברשות - הרבים.
ונראה לענ"ד הטעם שרש"י לא כתב לפרש ברה"ר דוקא כדברי
התוס', משום שידוע הוא שהיו כמה בתים פתוחים לחצר, והיו חצרות גדולות עם בתים
רבים, ואיך יכולים להדליק כולם בפתח שברה"ר, ולכן פירש שיכולים להדליק בפתח
הבית הפונה לחצר הפתוחה לרה"ר, ואולי גם היו משאירים שער החצר פתוח, וכל
העוברים ושבים יכלו לראות הנרות הדולקים בפתחי הבתים" עכ"ל.
[2]
רבי יהושע מנחם (יהושע מנדל) אהרנברג
(י"ב בטבת תרס"ה – כ"ד באדר ב' תשל"ו) היה תלמיד חכם חסידי,
פוסק הלכה ואב בית דין בתל אביב. כיהן כרב ראשי במחנות המעצר בקפריסין.
[3]
הרב בן-ציון אבא שאול זצ"ל נולד בשנת
תרפ"ד (1924) בירושלים למשפחה יוצאת פרס. למד בישיבת פורת יוסף אצל הרב יעקב
עדס והרב צדקה חוצין והרב עזרא עטייה, יחד עם הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו
והרב שבתי אטון והרב חיים דוד הלוי ועוד מגדולי הדור. לאחר שנים מונה לר"מ
בישיבה, ואח"כ לראש ישיבת פורת יוסף עם הרב יהודה צדקה. העביר שיעורים
בתלמוד, בהלכה ובאגדה בישיבה ומחוצה לה, וכן נחשב פוסק חשוב. דרכו היתה לפסוק על
פי ה'בן איש חי'. נפטר בירושלים בשנת תשנ"ח (1998). רבים מגדולי הרבנים
הספרדים היום הם מתלמידיו. לעת זקנתו כתב את סדרת ספריו 'אור לציון', בהם כמה
חלקים של שאלות ותשובות, חידושים על המסכתות ועוד.
[4]
עיין ליקוטי שיחות, כרך כה, ו' דחנוכה תשמ"ו, עמ' 420-419. שערי המועדים, חג החנוכה, עמ' רעג-שב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה