בס"ד כ"ג תשרי תשפ"ג
שנים מקרא ואחד תרגום
מקור הדין
1.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח סע"א
אמר
רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד
תרגום ואפילו: עטרות ודיבן, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו
ושנותיו.
2.
רש"י מסכת ברכות דף ח
עמוד ב
ואפילו
עטרות ודיבון - שאין בו תרגום.
3.
במדבר פרק לב, ב-ד
(ב)
וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר
הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר: (ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר
וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן: (ד) הָאָרֶץ אֲשֶׁר
הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה:
4.
שולחן ערוך או"ח סימן רפה
סעיף א
אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור,
חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות
ודיבן. (במדבר לב, ג).
5.
כף החיים סימן רפה ס"ק יד
ואשרי
מי שעושה כל דבר בזמנו ובמקום הראוי לו ולא יחוש על הזמן נגד עבודתו ית' כי לכך
נוצר.
רמזי המצוה
6.
בעל הטורים שמות פרק א פסוק א
ואלה
שמות בני ישראל. ר"ת ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום ב'קול
נ'עים י'שיר י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכים ל'עולם (ברכות ח ב).
7.
מאמר מרדכי שבת ח"א פרק ב
הערה ד
והחיד"א
כתב על זה רמז אחר: ו'חייב א'דם ל'קרא ה'פרשה, ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום, ב'טעמיה
נ'גוניה י'קראנה". ואנחנו משלימים: 'ישראל' – י'ש ש'מוסיפים ר'ש"י א'שרי
ל'הם".
טעם המצוה
8.
לבוש אורח חיים סימן רפה סעיף
א
חייבו
חז"ל [ברכות ח ע"א] על כל אדם מישראל שישלים הפרשה בכל שבוע עם הציבור
שנים מקרא ואחד תרגום, כדי שיהא בקי בתורה...
9.
ספר החינוך הערת המחבר
ואחת
מן המצוות והיא עיקר ויסוד שכולן נשענות עליו היא מצות לימוד התורה, כי בלימוד
ידע האדם המצוות ויקיים אותן. ועל כן קבעו לנו חכמינו זכרונם לברכה [ב"ק
דף פ"ב ע"א] לקרות חלק אחד מספר התורה במקום קיבוץ העם שהוא בית הכנסת,
לעורר לב האדם על דברי התורה והמצוות, בכל שבוע ושבוע עד שיגמרו כל הספר. ולפי מה
ששמענו רוב ישראל נוהגים היום לקרותו כולו בשנה אחת. ועוד חייבונו חכמינו
זכרונם לברכה לקרותו כל אחד ואחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו
במקום הקיבוץ, וזהו אמרם זכרונם לברכה [ברכות דף ח' ע"א] לעולם ישלים אדם
פרשיותיו עם הצבור, כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו.
10.
ספר מגיד מישרים ישעיה סימן סו[1]
שאתה
קורא הפ' שנים מקרא ואחד תרגום בריהטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליך והלא יש לך
לזכור מאמר רשב"א אל תעש תפלתך קבע וכו' אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בספקותיה
ולתרץ אותם ומה שלא תוכל לתרץ עיין במפרשים.
11.
של"ה מסכת שבת פרק נר
מצוה אות יז
וכשקורא
שנים מקרא ואחד תרגום, ישים לבו ועיניו להתבונן במה שקורא. הן במצות התורה, הן
במדות, הן בדרכי מוסר, הן בכל תועלת אשר יוכל להוציא מכל ענין וענין. ויקרא, כדי
ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים. וראוי להתבונן תמיד בשלש אלה, חוט המשולש לא
ינתק. דהיינו, 'נר מצוה' - תרי"ג מצות, 'ותורה אור' - דהיינו להיות חכם ומבין
באיזה סודות התורה, 'ודרך חיים תוכחת מוסר' - היינו המוסרים והמדות והתועליות, כל
אחד ימצא בשכלו, ויתבונן כפי רוחב דעתו.
אריכות ימים
12.
ספר חסידים (מרגליות) סימן שא
יהודי
אחד לא היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום שמאריכין לו ימיו ושנותיו כי אמר אני קץ
בחיי למה אקרא, א"ל החכם לא אמרו זה רק כנגד האוהבי חיים, אלא מעתה מה שכתוב
אריכות ימים בכיבוד אב ואם (שמות כ' י"ב) ובמשקלות (דברים כ"ה ט"ו)
וכי בעבור זה יפטרו עמלים ומרי נפש שקצים בחייהם אלא לא דברה תורה התוכחות שמי
שאינו חושש בהם יעשה מה שלבו חפץ ולא נאמרו הברכות על מי שאינו חושש בהם להיות פטור
שאין זה דומה לשכיר יום שאדם יכול לומר אם תעבדני בטוב אני אוסיף על שכרך והשכיר
יכול לומר איני חפץ לעבוד לך ואיני חפץ בשכירותיך אלא לעבד קנין כספו דומה שאין
העבד עושה תנאי לרבו ועוד דומה לשורו וחמורו שנאמר (ישעי' א' ג') ידע שור קונהו
וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן כשם שעול הבעל עליהם כך עול הקדוש
ברוך הוא על בריותיו כמה שכתוב (שם שם י"ט) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו
ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו לפי שנתן רשות לעשות טוב ורע וחפץ שיעשו רצונו על מנת
שלא לקבל פרס אלא כנגד האוהבים הנאות העולם והיראים מפני הפורעניות אמר הקדוש ברוך
הוא עשו רצוני כדי שייטב לכם ולבניכם לעולם ודברי תוכחות אם לא תעשו רצוני אבל
כנגד העושים מאהבה לא אמר שכרם כי אין קץ לשכרם לכך יקרא אדם שנים מקרא ואחד תרגום
לשם מי שאמר (שמות י"ג ט') למען תהיה תורת ה' בפיך וכתיב (דברים ו' ז') ודברת
בם וכתיב (שם ל' י"ד) בפיך ובלבבך לעשותו וכתיב (שמות כ"א א') ואלה
המשפטים אשר תשים לפניהם וכתיב (דברים ד' מ"ד) וזאת התורה אשר שם משה לפני
בני ישראל וכתיב (שם ל"א י"ט) ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. ומ"מ
הקדוש ברוך הוא יאריך ימיו ושנותיו ואל יסמוך על תנאי שנאמר (דניאל ג' י"ח)
והן לא ידיע להוא לך מלכא די (לצלמך) [לאלהיך] לא איתנא פלחין וכתיב (דברים
י"ח י"ג) תמים תהיה עם ה' אלהיך.
13.
מאמר מרדכי שבת ח"א פרק ב
סע' ג-ה
ג.
מצוה לדרוש ברבים ולפרסם את מצות קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום", ואמרו
חז"ל שיש בה סגולה לאריכות ימים. וסגולה זו אינה ככל הסגולות מספרי הסגולות,
משום שזו סגולה המפורשת בגמרא.
ד.
למרות שיש בקריאת הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום" סגולה לאריכות ימים, לא
יאמר אדם: "הריני לומד שנים מקרא ואחד תרגום כדי שהקב"ה יאריך ימי
ושנותי", אלא יאמר: "הריני לומד כי כך תקנו חז"ל"
ה.
טוב לומר "לשם יחוד" קודם הקריאה: "לשם יחוד קודשא בריך הוא
ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, הנה אני בא לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום כמו
שכתוב בגמרא… לעשות נחת רוח ליוצרנו.
זמן הקריאה עם הציבור
14. תלמוד
בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד ב
רב
ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי. תנא ליה חייא
בר רב מדפתי: כתיב ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, וכי בתשעה מתענין? והלא
בעשרה מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה
תשיעי ועשירי. סבר לאקדומינהו, אמר ליה ההוא סבא, תנינא: ובלבד שלא יקדים ושלא
יאחר. כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה: אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא
ואחד תרגום...
15.
רש"י מסכת ברכות דף ח
עמוד ב
לאקדומינהו
- לסדר כל הפרשיות בשבת אחת או בשתי שבתות.
16.
תוספות מסכת ברכות דף ח עמוד ב
ישלים
פרשיותיו עם הצבור - נראה דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו ממנחת שבת
ואילך עד שבת הבאה נקראת עם הצבור ואף על גב דלענין גיטין לא נקרא קמי שבת אלא
מרביעי ואילך (בפסחים ד' קו.) [וזמן השלמה יש] במדרש ג' דברים צוה רבינו הקדוש
לבניו בשעה שנפטר שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה משמע דקודם אכילה צריך
להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי. מ"מ מצוה מן המובחר קודם
אכילה.
17.
שער הכוונות דף סב ע"א
מנהגי
מורי ז"ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבית הכנסת או לבית מדרשו;
אם היה שם ס"ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום והוא היה
קורא המקרא מתוך הס"ת והיה לו תלמיד א' שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום
והוא אומר אחריו. וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפרשה. ולא היה עושה כמו
שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פעם אחד ולשנותה מקרא פעם שנית, אח"כ
קורים כולה יחד תרגום פעם שלישית. אבל כל פסוק ופסוק בפ"ע היה קורא שנים מקרא
ואחד תרגום. והיה דוחק עצמו לקרותה ביום ו' והיה אומר כי זהו סוד והיה ביום הו'
והכינו את אשר יביאו, זולת אם אירע לו שום אונם גדול מאד שאז היה קורא
הפרשה שמו"ת אחר סיום תפלת שחרית דיום שבת קודם סעודת שחרית כמו שצוה
רבינו הקדוש לבנו. ולא כמו אותם הקורים אותה באמצע תפלת שחרית דשבת.
18.
משנה ברורה סימן רפה ס"ק
ח
וכן
בספר מעשה רב כתב בהנהגת הגר"א שהיה נוהג תיכף אחר התפלה בכל יום לקרוא מקצת
מהסדרה שנים מקרא ואחד תרגום ומסיים בערב שבת.
19.
מאמר מרדכי שבת ח"א פרק ב
סע' יד
יש
נוהגים לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" במהלך ימי השבוע, ובכל יום קוראים קריאה אחת, על פי סדר
העולים לתורה בשבת, וביום שישי משלימים את הפרשה עד סופה.
אמנם
אף שמהדין יכול להתחיל לקרוא שמו"ת מיום ראשון של אותו שבוע (וה"ה לאחר
מנחה של שבת קודש), מ"מ טוב לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" ביום
שישי בבוקר מיד אחרי התפילה, ומצווה מן המובחר לקרוא כשהוא עטוף בטלית ומעוטר
בתפילין.
כיצד קוראים
20. כף
החיים רפה ס"ק ג
כתב
של"ה שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום עליה. וכ"כ רש"ל
וכ"מ במגילה דף ד' אבל הל"ח סי' מ"א פסק דיקרא כל פסוק ב"פ
והתרגום עליו.
21.
דברי חמודות מסכת ברכות פרק א
ורמ"י
כתב שנ"ל שאם אדם קורא א' מקרא ואחד תרגום לבדו ואח"כ כשקורין הפרשה
בבה"כ קורא עם החזן הפרשה מלה במלה שפיר דמי אך מדברי ר"י קארו משמע
שאעפ"י ששומעה מן הש"צ חייב להשלים אותה שנים מקרא וא' תרגום יתר על
שמיעתו מהש"צ והם דברי הרמב"ם ואיני יודע מהיכא נפקא
22. משנה
ברורה סימן רפה ס"ק ב
ובענין
הקריאה יש דעות בזה בין אחרונים: יש אומרים שיקרא כל פסוק ב' פעמים ותרגום עליו. ויש
אומרים שיקרא כל פרשה ב' פעמים ואח"כ התרגום היינו שיקרא כל פרשה פתוחה או
סתומה ב' פעמים ואח"כ התרגום. ובמ"א ובשע"ת מצדדים כדעה ראשונה
ובספר מעשה רב איתא שהגר"א נהג לומר התרגום אחר כל פרשה פתוחה או סתומה או
אחר מקום שנראה יותר הפסק ענין ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.
23. מאמר
מרדכי שבת ח"א פרק ב סעיף כב
סדר
קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" משתנה על פי המנהגים השונים:
מנהג
א': קוראים את כל פרשת השבוע פעמיים מתחילתה ועד סופה, ואח"כ פעם אחת את
התרגום על הפרשה מתחילתו ועד סופו.
מנהג
ב': קוראים על פי חלוקה לפרשיות פתוחה או סתומה. כלומר, קריאת פרשיה מתחילתה עד
תחילת הפרשיה הבאה [פתוחה או סתומה] פעמיים, ומיד קריאת תרגום על אותה פרשיה, וכן
על זה הדרך עד סוף פרשת השבוע.
מנהג
ג': קוראים כל פסוק פעמיים ומיד את התרגום עליו מתחילת הפרשה עד סופה..
למעשה
מנהגינו, ע"פ דברי רבותינו המקובלים שהם דעה המוזכרת באחרונה. כלומר, קריאת
כל פסוק פעמיים ואח"כ את התרגום שעליו, אמנם אם לא קראה בדרך זו – יצא ידי
חובה.
[1]
ספר מגיד מישרים
למרן ר' יוסף קארו זיע"א ובו סודות על התורה ודרכי הנהגה שנמסרו לר' יוסף
קארו ע"י מגיד מן השמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה