בס"ד ל' תשרי תשפ"ג
ראש
חודש
יום טוב לנשים
1.
פרקי דרבי אליעזר פרק מה
וּכְשֶׁקִּבְּלוּ
יִשְׂרָאֵל אֶת הַדִּבְּרוֹת, לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם שָׁכְחוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם,
וְאָמְרוּ לְאַהֲרֹן, הַמִּצְרִים הָיוּ נוֹשְׂאִין אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְהָיוּ
מְשׁוֹרְרִים וּמְזַמְּרִים לְפָנָיו וְרוֹאִין אוֹתוֹ לִפְנֵיהֶם, עֲשֵׂה לָנוּ
אֱלֹהִים כֵּאלֹהֵי מִצְרַיִם וְנִרְאֶה אוֹתוֹ לְפָנֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות לב, א]
וַיֹּאמְרוּ לוֹ קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים וְגוֹ'. הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל חֲבֵרָיו
שֶׁל מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וְחוּר בֶּן אֲחוֹתוֹ...וּלְפִי שֶׁהָיָה חוּר מִשֵּׁבֶט
יְהוּדָה וּמִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר, הִתְחִיל מוֹכִיחַ לְיִשְׂרָאֵל דְּבָרִים
קָשִׁים. וְהַבְּזוּיִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. וְרָאָה
אַהֲרֹן לְחוּר שֶׁנֶּהֱרַג, וּבָנָה מִזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות לב, ה]
וַיַּרְא אַהֲרֹן. מָה רָאָה, שֶׁנֶּהֱרַג חוּר בֶּן אֲחוֹתוֹ. וּבָנָה מִזְבֵּחַ,
שֶׁנֶּאֱמַר
[שם ה] וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ. דָּן אַהֲרֹן דִּין
בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אָמַר אִם אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם תְּנוּ לִי כֶּסֶף וְזָהָב,
מִיָּד הֵם מְבִיאִים, אֶלָּא הֲרֵינִי אוֹמֵר לָהֶם תְּנוּ נִזְמֵי נְשֵׁיכֶם
בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, וּמִיָּד הַדָּבָר בָּטֵל, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ב]
וַיֹּאמֶר [אֲלֵהֶם] אַהֲרֹן פָּרְקוּ וְגוֹ'. שָׁמְעוּ הַנָּשִׁים, וְלֹא רָצוּ,
וְלֹא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן לִתֵּן נִזְמֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן, אֶלָּא אָמְרוּ לָהֶם
לַעֲשׂוֹת שִׁקוּץ וְתוֹעֵבָה שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַצִּיל לֹא נִשְׁמַע לָכֶם. וְנָתַן
לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֵן מְשַׁמְּרוֹת
רָאשֵׁי חֳדָשִׁים יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים. וְנָתַן לָהֶם שָׂכָר לָעוֹלָם הַבָּא,
שֶׁהֵן עֲתִידוֹת לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קג, ה] הַמַּשְׂבִּיעַ
בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ [תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי].
רָאוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ הַנָּשִׁים לָהֶם לִתֵּן נִזְמֵיהֶן
לְבַעֲלֵיהֶן, מֶה עָשׂוּ, עַד אוֹתָהּ הַשָּׁעָה הָיוּ הַנְּזָמִים
בְּאָזְנֵיהֶם, כְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְרִים וּכְמַעֲשֵׂה הָעַרְבִיִים, פָּרְקוּ אֶת
נִזְמֵיהֶם אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וְנָתְנוּ לְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות לב, ג]
וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם. אֲשֶׁר
בְּאָזְנֵי נְשֵׁיהֶם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם.
2.
ספר אור זרוע חלק ב - הלכות ר"ח
סימן תנד
תדע לך שבכל חודש וחודש האשה מתחדשת וטובלת
וחוזרת לבעלה והיא חביבה עליו כיום החופה כשם שהלבנה מתחדשת בכל ר"ח והכל
מתאוין לראותה - כך האשה כשהיא מתחדשת בכל חודש בעלה מתאוה אליה וחביבה לו כאשה
חדשה כלומר ולכך הוי ר"ח יום טוב של נשים.
3.
טור אורח חיים הלכות ראש חודש
סימן תיז
ושמעתי
מאחי הרב יהודה טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות, פסח - כנגד אברהם דכתיב
(בראשית יח) לושי ועשי עוגות ופסח היה. שבועות - כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן
תורה היה בשופר מאילו של יצחק. סוכות - כנגד יעקב דכתיב (בראשית לד) ולמקנהו עשה
סוכות. וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים.
וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא.
4.
בית יוסף אורח חיים סימן תיז
ואם
תאמר אם כן היכי קאמר רבי אליעזר לכך נתן להם הקדוש ברוך הוא שכרן דכיון שכבר
ניתנו ראשי חדשים לישראל אף על פי שכשחטאו האנשים ניטלו מהם הנשים שלא חטאו דין
הוא שלא ינטלו מהם ולא מיקרי נתינת שכר מה שלא ניטלו מהם וי"ל דעדיין לא
ניתנו ראשי חדשים לישראל שיהיו אסורים בעשיית מלאכה אבל היו ראויים לינתן ובשביל
מעשה העגל נמנע הטוב מהם וכיון שהאשה נגררת אחר האיש וטפלה לו היה ראוי גם כן
לימנע מהן כדי שלא יהא טפל חשוב מן העיקר אלא שלא רצה הקדוש ברוך הוא לקפח שכרן
ונתנן לנשים.
ועוד
יש לומר דמעיקרא ניתנו לאנשים ולא לנשים וכשחטאו בעגל ניטלו מהאנשים וניתנו לנשים
והכי דייק לישנא דקאמר ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם והשתא הוי שפיר נתינת שכר שזכו
במה שלא היו ראויות קודם לכן.
5.
בן איש חי שנה שניה פרשת ויקרא
סעיף א
ובזה
יובן בס"ד הכתוב בקהלת ז' [פס' כח-כט]: "ואשה בכל אלה לא מצאתי; לבד ראה
זה מצאתי" פירוש "בכל אלה" - הוא עון העגל שאמרו 'אלה אלהיך
ישראל', "לא מצאתי" חטא לאשה, ולכן "לבד ראה זה מצאתי"
פירוש, ראשי חדשים שהם מספר זה [=12] אשר מקודשים ע"פ הראיה
וכמ"ש רז"ל על פסוק 'החדש הזה לכם ראש חדשים' א"ל הקדוש ברוך הוא
למרע"ה כזה ראה וקדש, מצאתי להנשים חלק בו יותר מן האנשים, ובזה יובן
הטעם מה שאמר הכתוב "אשת חיל עטרת בעלה", הואיל וזכתה בר"ח שהוא
ראש ועטרה לחדש, לכך תהיה עטרת בעלה, ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב "אבן
מאסו הבונים היתה לראש פינה", פירוש, האשה נקראת אבן כי היא קרקע עולם
כמ"ש רז"ל, מאסו הבונים, החכמים שנקראים בונים כמ"ש אל תקרי בניך
אלא בוניך, והיינו שתיקנו כל יום ברכה לברך שלא עשני אשה, אך באמת היתה לראש פנה,
כי זכתה לראש חדש מה שלא זכו לו האנשים.
עשיית מלאכה בראש חודש
6.
שמואל א פרק כ פסוק יט
וְשִׁלַּשְׁתָּ
תֵּרֵד מְאֹד וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיּוֹם
הַמַּעֲשֶׂה וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל:
7.
רד"ק שמואל א פרק כ פסוק
יט
ותרגם ביום המעשה ביומא דחולא כלומר ביום חול
שעושין בו מלאכה לפי שהיה נסתר עתה ביום ראש חדש כי נראה שהיה מנהגם שלא לעשות
מלאכה בראש חדש כמו שהוא מנהג הנשים היום ואפשר כי מפני קרבן ראש חדש היו רבים
פנויים ממלאכתם ובאים להשתחות לפני ה' וכן נראה בנבואת יחזקאל לעתיד.
8.
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף י
עמוד ב
ראש חודש דאיקרי מועד לימא! לא איקדיש בעשיית
מלאכה.
9.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יח
עמוד א
ראש
חדש יוכיח, שיש בו קרבן מוסף - ומותר בעשיית מלאכה.
10.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כב
עמוד ב
זה
הכלל: כל שיש בו ביטול מלאכה לעם, כגון תענית צבור ותשעה באב - קורין שלשה, ושאין
בו ביטול מלאכה לעם, כגון ראשי חדשים וחולו של מועד - קורין ארבעה,
11.
רש"י מסכת מגילה דף כב
עמוד ב
ראשי
חדשים - אין בו ביטול מלאכה כל כך, שאין הנשים עושות מלאכה בהן,
12.
חידושי הריטב"א מסכת
מגילה דף כב עמוד ב
הא
דאמרינן כל שאין בו ביטול [מלאכה] לעם כגון ראשי חדשים. לפי מנהגם אמר כן שהיו
נוהגין שלא לעשות מלאכה בר"ח ומנהג הראשונים כמו שכתוב בדוד ויהונתן אשר
נסתרת שם ביום המעשה (שמואל א' כ') שהיה יום שלפני ראש חודש כדכתיב מחר חדש למימרא
דחדש עצמו אינו יום מעשה להם, אבל אנו אין אנו נוהגים בכך אלא הנשים בלבד,
13.
ירושלמי מסכת תענית פרק א הלכה
ו
נשייא
דנהגן דלא למיעבד עובדא...ביומא דירחא מנהג..
14. שולחן
ערוך או"ח סימן תיז סעיף א
ר"ח מותר בעשיית מלאכה, והנשים שנוהגות שלא
לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב. הגה: ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן,
אזלינן בתר המנהג (ב"י).
15.
ברכי יוסף אורח חיים סימן תיז
אנשים
שנוהגים שלא לעשות מלאכה בר"ח הוא בורות. כ"כ הרב פר"ח והרב דברי
יוסף סי' מ"ה. וכן נראה, דהא קי"ל (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ט)
דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט.
16.
שו"ת יוסף אומץ סימן כ
ולכל
הדברות לפי דרכנו למדנו דאם איזה איש רוצה שלא לעשות מלאכה בר"ח רשאי ותחשב
לו לצדקה כיון דהאיכא כמה רבוואתא דסברי דגם האנשים היו נוהגים שלא לעשות מלאכה
בר"ח כמש"ל.
17.
בן איש חי ש"ש פרשת ויקרא
סעיפים א-ב
א.
כתבו הפוסקים הטעם דנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר"ח...ולכן נהגו בהם קדושה
שלא לעשות מלאכה בר"ח אלא רק אוכל נפש בלבד עכ"ד.
ב.
הכופה לאשתו שתעשה מלאכה בר"ח אפילו במקום שנהגו לעשות, איסורא קעביד, והטעם
שנהגו הנשים איסור מלאכה בר"ח, מלבד טעם הנז', לפי שהנשים מושרשים במלכות,
ויש בר"ח עילוי למלכות אשר לא נמצא עילוי זה בתפארת שבו מושרשים האנשים, לכך
הנשים יהיה להם יום זה ליו"ט יותר מן האנשים. מיהו אם האיש רוצה לנהוג בעצמו
שלא לעשות מלאכה בר"ח, רשאי, ותחשב לו לצדקה, וליכא בזה חשש משום כל הפטור מן
הדבר ועושהו נקרא הדיוט, ועיין יוסף אומץ סי' ך', ושיורי ברכה סי' תי"ז, ומזה
תבין כמה וכמה צריכה האשה להזהר בקדושת ר"ח, כי בכמה מצות הנשים טפלים
לאנשים, ורק בזאת, הנשים הם עיקר יותר מן האנשים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה