בס"ד ז' מרחשון תשפ"ג
גדול
יום הגשמים (דף מקורות)
גדול יום הגשמים
1.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ז
עמוד א
אמר
רבי אבהו: גדול יום הגשמים מתחיית המתים,
דאילו תחיית המתים לצדיקים, ואילו גשמים - בין לצדיקים בין לרשעים. ופליגא דרב
יוסף, דאמר רב יוסף: מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים - קבעוה בתחיית המתים. אמר
רב יהודה: גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה, שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין
לקח אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. רבא אמר: יותר מיום
שניתנה בו תורה, שנאמר יערף כמטר לקחי מי נתלה במי - הוי אומר: קטן נתלה
בגדול.
2.
רש"י מסכת תענית דף ז
עמוד א
ופליגא דרב
יוסף - דאיהו אמר כתחיית המתים ולא יותר, שבה חיים בני אדם, שהתבואה גדילה
בו. כמטר לקחי - השוה לקח למטר. יערף - כמו אף שמיו יערפו טל (דברים
לג) ושחקים ירעפו טל (משלי ג) - שהיא מרבה הפירות.
3.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ז
עמוד ב
אמר
רבי חמא ברבי חנינא: גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ,
שנאמר (ישעיהו מה, ח): הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק
תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד, אֲנִי ה' בְּרָאתִיו.
בראתים לא נאמר, אלא בראתיו. אמר רב
אושעיא: גדול יום הגשמים, שאפילו ישועה פרה ורבה בו, שנאמר תפתח ארץ ויפרו
ישע. אמר רבי תנחום בר חנילאי: אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהן של
ישראל, שנאמר רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה.
4.
רש"י מסכת תענית דף ז
עמוד ב
שנאמר הרעיפו
שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו
בראתים לא נאמר - דמשמע אשחקים יזלו קאי, אלא אני ה' בראתיו לטל ומטר, שמע מינה שמשתבח
ומתפאר הקדוש ברוך הוא במטר השמים.
ישועה פרה
ורבה בו - מליצי זכות נכנסין לפניו ביום הגשמים, שנזכר לישועה מתוך שעת רצון,
הוא לישנא דקרא ויפרו ישע ואימתי - בזמן שהשחקים יזלו צדק. רצית ה' ארצך -
במים. נשאת עון עמך - מיד.
5.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ח
עמוד ב
ואמר
רבי יצחק: גדול יום הגשמים, שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו,
שנאמר לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך...אמר רבי יוחנן: גדול יום
הגשמים כיום קבוץ גליות, שנאמר שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב, ואין אפיקים
אלא מטר, שנאמר ויראו אפקי ים. ואמר רבי יוחנן: גדול יום הגשמים, שאפילו גייסות
פוסקות בו, שנאמר תלמיה רוה נחת גדודיה.
6.
רש"י מסכת תענית דף ח
עמוד ב
פרוטה שבכיס
-
אפילו מעשה ידים שאינן צריכים לגשמים מתברכין. כאפיקים - כאפיקי נחלים. בנגב
- יבשה, והנה חרבו מתרגמינן נגיבו. אפיקי ים - מוצאי ים, אלמא: אפיק
לשון מים, ואפיקים בנגב נמי לשון גשמים. גייסות - חיילות, כשאתה מרווה תלמי
הארץ בגשם מיד גדודים נוחין, כדלקמן.
ממתי מבקשים גשמים
7.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף י
עמוד א
משנה.
בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר
החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת.
גמרא.
אמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל. תניא, חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה.
8.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת
כפים ב, טז
משבעה
ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת שנים כל זמן שמזכיר הגשם, במה דברים אמורים
בארץ ישראל אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומין להן שואלין
את הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי.
9.
הר"ן על הרי"ף מסכת
תענית דף ב עמוד א
ואיכא
למידק הכא היכי פסק ר' אלעזר הלכה כר"ג דהא ר"ג לא אמר הכי אלא מפני
תקנתן של עולי רגלים והאידנא בתר חורבן ליכא למיחש לתקנתייהו ...
וכבר
כתבתי בחדושי שנראה מדקדוק סוגיית הגמרא דבאתרא דלית להו פירי בדברא ואינו מקום
טובעני אלא צורך גשמים כגון ארץ ישראל שואלין תכף אחר החג ...
אבל
מה אעשה והרב אלפסי ז"ל לא הזכיר בהלכותיו פירי דדברא כלל וכתב הא דאמר ר'
אלעזר הלכה כר"ג וכתב ג"כ בגולה עד ס' בתקופה נראין שאין לו אלא שני
זמנים הללו ושבארץ ישראל מאחרים לשאול אפי' בזמן הזה עד שבעה במרחשון. ואף
הר"ם במז"ל כתב בפ"ב מהלכות תפלה בז' ימים ממרחשון שואלין את
הגשמים בברכת השנים
ומדבריהם
צריך לומר דכי אפסיקא הלכתא כר"ג היינו אפילו לאחר חורבן לפי שהיו מתאספים
בכל הסביבות ברגל לירושלים כמו שעושין גם היום ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה
שהיא היתה עיקר התקנה...
10.
קול צופייך נח תשנ"ח [מרן
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל]
היום
שאמצעי התחבורה מהירים מאוד וכבר לא לוקח חמשה עשר יום להגיע לנהר פרת, וברכב
המרחק בין ירושלים לנהר פרת נגמע במספר שעות. ואם יעשו את הנסיעה במטוס, מתקצר
הזמן עשרות מונים, ומה עוד שיכולים להגיע אפילו לקצה העולם במטוס תוך 24 שעות;
השאלה האם משום כך משתנה זמן שאלת הגשמים בימינו שהמציאות השתנתה, ולמה לנו לעכב
את הגשמים אם ממילא זה לא מפריע כלל להולכי דרכים?
בנבואת
ישעיהו כתוב (ישעיהו ס) 'אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ', והביאור הוא שלעתיד
לבוא אחרי שיבוא המשיח ויהיה לנו את בית המקדש, יתגייסו כל אומות העולם לעזור לעם
ישראל להגיע לירושלים ולחזור לבתיהם, מכל מקום שנמצאים בו בעולם. ולשם כך יש לשער
שיפעילו את כל המטוסים שבעולם, ותהיה רכבת אווירית אדירה לכיוון ירושלים לפני
החגים, ומחוצה לה לאחריהם. וכן כתוב (שם מ"ט כג) 'וְהָיוּ מְלָכִים
אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ
וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ
קֹוָי'. ויש לשער שבודאי לא יצטרכו חמשה עשר יום לחזור לביתם, ואף לא יומיים. ואם
כן, כבר בימינו שתנאי התחבורה שונים, מן הראוי להקדים את שאלת הגשמים.
ואין
הכי נמי, בזמן המשיח יתכן ויקדימו את שאלת הגשמים לפי העניין ולפי המהירות שבה
מגיעים לכל מקום. ומאוד יתכן הדבר, שכשיבואו לעתיד לבוא בני חוץ לארץ להקריב
קרבנותיהם בארץ, יעכבו אותם בדברים לבל יחזרו לארצם אלא יישארו בארץ הטובה הקנויה
לעם ישראל קניין עולם, ומה להם ולחוץ לארץ, אדרבה עליהם להישאר כאן ולקיים מצוות
התלויות בארץ בלבד, ולהיות בקרבת ירושלים ובמחיצת בית המקדש וכו'. ושמא ישאלו
עדיין בז' במרחשוון, לפי שייקח שבועיים לאותם העולים מחוץ לארץ, שבודאי יעמדו בתור
בפתחי בתי הדיינים, לבקש היתר לחזור לחוץ לארץ כדי ללכת ולהביא את חפציהם לכאן
ולגור בארץ.
תפילת ר' חנינא בן דוסא – גירסת הבבלי
11.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף נג
עמוד ב; ועיין גם מסכת תענית כד ע"ב
ומתפלל
תפלה קצרה בבית החיצון. מאי מצלי? רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא, תרוייהו משמיה
דרב אמרי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה. - שחונה מעליותא
היא? - אלא אימא: אם שחונה - תהא גשומה. רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב
יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה,
ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. רבי חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא, שדא מטרא
עליה. אמר: רבונו של עולם, כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער? פסק מיטרא. כי אתא
לביתיה אמר: רבונו של עולם, כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת. אתא מיטרא. אמר רבי
יוסף: מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא.
12.
רש"י מסכת יומא דף נג
עמוד ב
שחונה - חמה. עביד
שולטן - עושה ממשלה. עוברי דרכים - מתפללים שלא ירדו גשמים. וחנינא
בנחת - שאין לי זריעה בשדות.
13.
מחזור ליום הכפורים, עדות
המזרח
וְכָךְ
הָיְתָה תְּפִלָּתו שֶׁל כּהֵן גָּדול בִּהְיותו בַּהֵיכָל:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ
ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתְּהֵא שָׁנָה זו הַבָּאָה עָלֵינוּ וְעַל
כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקום שֶׁהֵם. אִם שְׁחוּנָה תְּהֵא גְשׁוּמָה. וְאַל
תִּכָּנֵס לְפָנֶיךָ תְּפִלַּת עובְרֵי דְרָכִים לְעִנְיַן הַגֶּשֶׁם בִּלְבַד.
בְּעֵת שֶׁהָעולָם צָרִיךְ לו. וְשֶׁלּא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל
בְּפַרְנָסָה זֶה לָזֶה וְלא לְעַם אַחֵר. שָׁנָה שֶׁלּא תַּפִּיל אִשָּׁה אֶת
פְּרִי בִטְנָהּ. וְשֶׁיִּתְּנוּ עֲצֵי הַשָּדֶה אֶת תְּנוּבָתָם. וְלא יַעְדֵּי
עֲבֵד שֻׁלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה:
14. מהרש"א
חידושי אגדות מסכת יומא דף נג ע"ב
כל
העולם בנחת וחנינא כו'. לכאורה קשה היאך היה מתפלל כך וכי משום צער דידיה לא יהיה
נחת לכל העולם דאינו נראה שחסיד זה יאמר כן משום דכל עולם ניזון בשבילו כדאמרי'
התם ונ"ל דבאותה שעה עדיין לא היה צריך כל עולם למטרא עד שבא לביתו ולזה בדרך
היה מתפלל כיון דכל עולם בנחת יהיה גם לחנינא נחת שיפסוק המטר שאז יהיה ג"כ
לעולם נחת כיון שלא נצטרכו למטר עדיין וכשבא לביתו שנצטרך עולם למטר התפלל גם
שחנינא בנחת שאין לו שדות העולם כולו בצער שיש להם שדות וצריכין עתה למטר:
15.
בן יהוידע מסכת יומא דף נג
ע"ב
ומה
שאמר וַחֲנִינָא בְּצַעַר,
הקשה
מהרש"א ז"ל וכי משום צער דידיה ירצה שלא יהיה נחת לעולם כולו דאינו נראה
חסיד שכמותו ירצה בכך? עיין שם. ועוד יש להקשות וכי הוא לבדו היה בדרך באותה שעה
הא ודאי יש כמה עוברי דרכים?
ונראה
לי בס"ד דלא עלה על לב אותו צדיק שיפסק המטר אך הוא היה עני ביותר ואפילו
בזמן הגשמים אינו לובש אלא חלוק ובגד קל, ובעת שירדו הגשמים ירדו על גופו ועל בשרו
כי בגד קל אינו מגין עליו מן מי גשמים וכל עוברי דרכים אפילו העניים לובשים בגד גס
ועב כמו לבדין ומניחים אותו על ראשם וגופם להגין עליהם, ועל זה אמר חֲנִינָא
בְּצַעַר שאין לו בגד להגין עליו והיה מצפה שיזמן לו הקב"ה איזה בגד עב וגס
הן במציאה הן בתורת שאלה שיתכסה בו עד שיגיע לביתו, אבל לא היה רוצה בדברים אלו
שיפסקו הגשמים, אך מן השמים עשו זאת להראות חיבתו ופסקו הגשמים.
ובזה
ניחא מה שאמר בעל המאמר שָׁדָא מִטְרָא עֲלֵיהּ, פירוש על גופו ובשרו ממש שלא היה
לו בגד עב להגין עליו, וגם זאת ביקש בעבור עבודת ה' כי אמר עתה ודאי זה בגדו
וחלוקו יהיו שרויין במי גשמים וכשיבא לביתו אין לו חלוק ובגד אחר להחליף וצריך
שיעסוק בהם לנגבם ואחר כך ילבשם ויתבטל על ידי זה מעסק התורה בעסקו בם.
ועוד
נראה לי בס"ד כי כונתו בזה לטובת העולם דידע שהגשמים ירדו על ידי תפילת
הציבור ולכן אמר כן כדי שיפסקו ואז אחר כך כשיגיע לביתו יתפלל שירדו וכיון שיורדים
על ידי תפילתו ירדו גשמי רצון ברכה ונדבה.
כָּל
הָעוֹלָם בְּצַעַר, וַחֲנִינָא בְּנַחַת . פירש
רש"י ז"ל 'שאין לו זריעה בשדות' והקשה ישרש יעקב ז"ל הוה ליה למימר
משום דדי לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת ולא אכפת לו ביוקר הלחם? והניח בקושיא.
ונראה
לי בס"ד דאם יהיה רעב ויוקר השערים כל מין מאכל יתייקר ואם כן גם החרובין
יתייקרו. ועוד נראה לי אף על
פי שדי לו בקב חרובין זהו בימות החול אבל בשבת היה אוכל לחם בשלש סעודות. או יתכן דוקא לעצמו די בקב חרובין אבל לבני
ביתו היה קונה לחם גם בחול.
16.
בן יהוידע תענית דף כד
ע"ב
כָּל
הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּנַחַת וַחֲנִינָא בְּצַעַר.
נראה
לי אמר כן לאו דהקפיד על צערו, אלא רצה שיפסק המטר בדברו ויחזור ויביאנו על ידי
תפלתו וכיון שבא על ידי תפלתו יבא ברצון וברכה.
ומה שחזר ואמר וַחֲנִינָא בְּצַעַר נראה לי הכונה דשאר עניים אף על
פי שאין להם שדות וזרעים עצבים בפסיקת הגשמים מפני יוקר הלחם אך הוא די לו בקב
חרובין מערב שבת לערב שבת ואינו אוכל לחם ולא אכפת לו ביוקר.
תפילת ר' חנינא בן דוסא – גירסת העין יעקב
17.
עין יעקב מסכת תענית פרק שלישי
אות סו
רבי חנינא בן דוסא, הו הקא אזיל באורחא, והוה
דארי צנא דמילחא ארישיה.
18.
בניהו מסכת תענית דף כ"ד
ע"ב
נ"ל דהאי צנא דמלחא לא שלו הייתה, אלא מצאה
בדרך, והוליכה לביתו לשמרה עד שיוודעו בעליה, וכמ"ש הגאונים על הנך עיזי דשל
מציאה היו, ונראה דלכן ביקש שיפסקו הגשמים, כדי שלא ימס המלח, כי היה רוצה לשמרו
לקיים בו מצות עשה של השבת אבידה, אבל אם היה שלו, לא אכפת לו לבטל ירידת המטר
בעבור הנאת עצמו, ועוד ודאי הוא אין לו כ"כ מלח הרבה, דמה יעשה בו, מאחר
דאכילתו קב חרובין מערב שבת לערב שבת.
19.
קול צופייך לך לך תשנ"ח
[מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל]
ב'עין
יעקב' מבואר שהיתה לו צלחת עם מלח. וביאר את הדברים חכם מנשה שלו ע"ה, שאותו
המעשה קרה בשעה שחזר רחב"ד מחנווני עם צלחת קטנה ועליו כמות קטנה של מלח. מן
הראוי להבהיר, שבזמנם לא היה המלח נמכר כמו היום בחבילות סגורות של קילו, אלא היה
נמכר כמו תבלינים לפי משקל. אלא, שהיה מקובל גם אז לקנות כמות יפה של מלח, ולא היה
נמכר בכמויות קטנות מאוד, למשל עשרה גרם וכדומה. והנה, פעם הזדמן לרבי חנינא בן
דוסא חתיכת עוף קטנה, ובקשה ממנו אשתו שיביא מלח להכשיר את אותו הבשר, ואמרה לו
שמספיק לה עשרה גרם מלח ותו לא. הלך לחנות, ובקש עשרה גרם מלח, ולצורך זה הביא
צלוחית קטנה מביתו והניח לתוכה את המלח, שאין החנווני מחזיק שקיות כל כך קטנות.
בדרך בחזרה לביתו, החל לרדת גשם, וזה המקרה שהביאה הגמ', וצערו של רחב"ד היה
בכך שיכל המלח להתקלקל לגמרי בגשם. התפלל רחב"ד על עצמו, "אמר, רבונו של
עולם, כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער? פסק מיטרא. כי אתא לביתיה אמר, רבונו של
עולם, כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת, אתא מיטרא. אמר רבי יוסף, מאי אהניא ליה
צלותיה דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא". כלומר, שהכהן הגדול ביום הכיפורים
בשעה שנכנס לפני לפנים מתפלל שלא תבא לפניו יתברך תפלת עוברי דרכים, אבל לגבי רבי
חנינא בן דוסא, אין תפלתו נחשבת. ומבאר בעל ה'בן איש חי', שהרי סוף סוף הגשם הוא
ברכה, ואיך מתפלל להפסיק את הברכה הזאת? על זה אומר, שרבי חנינא בן דוסא לא התפלל
שייפסק הגשם, אלא שהוא בצער כי היה המלח מתרטב, והיה יכול להספיק אם יהיה לו מחסה
או מטרייה וכדומה, ועל זה התפלל רחב"ד, אבל אין בתפלתו שום כוונה שייפסק הגשם
כלל! אלא, שהקב"ה רצה ללמד אותנו שתפלתו של רבי חנינא בן דוסא גדולה משל כהן
גדול. מכאן נלמד מהי כחה של תפלה, ולנו יש זכות גדולה שנתן לנו הקב"ה להתחיל
ולהתפלל על הגשם מתאריך ז' מרחשוון והלאה.
עצירת גשמים ע"י רבנים בדורנו
20. קול
צופייך לך לך תשס"ח, גליון מס' 421 [מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל]
מורנו
ורבנו ועט"ר הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל - ראש ישיבת "פורת
יוסף" היה מספר על רב אחד שלא היה לו מעיל גשם, והנה התחיל לרדת גשם והוא רצה
לצאת לדרך ואמר: "אסתני" (תמתין בלשון ערבית), והגשם הפסיק, וכשהגיע
לביתו אמר: "אינזיל" (תרד) והגשם התחיל לרדת.
21.
קול צופייך לך לך תשע"א,
גליון מס' 557 [מו"ר הרב שמואל אליהו שליט"א]
סיפר
הרב משה הררי (מחבר סדרת הספרים "מקראי קודש" על המועדים) "כי פעם
בליל שבת חורפי וסוער במיוחד, יצא הרב [מרדכי אליהו] זצ"ל ל"שלום
זכר" אצל אחת המשפחות בשכונת קריית-משה. לאחר שבירך את המשפחה, המשיך לבית
הכנסת לתפילת הבקשות, כמנהג הספרדים בלילי השבת של החורף.
באותה
שבת היה מאוד גשום. אנחנו ליווינו את הרב וראינו כי כל הזמן ירד גשם, פרט לשעה שבה
הרב היה הולך ברחוב. באותן דקות שהרב היה הולך ממקום למקום, הגשם הפסיק. ברגע שהרב
נכנס לתוך מבנה – הגשם הסוער התחדש. כשיצאנו מהבקשות בבית הכנסת ראינו, כצפוי,
שהגשם פוסק. לא התאפקתי ואמרתי לרב: "אומרים עליך, הרב, שבכל פעם שאתה הולך
בחוץ, הגשם פוסק, וכאשר אתה בבית – הגשם מתחדש". הרב הזדעזע. מייד הוא אמר:
"מה פתאום? בגללי הגשם פוסק? אם זה תלוי בי, אני גוזר עכשיו שירד גשם".
באותו
הרגע שהרב סיים את דבריו קרה דבר פלא. גשם זלעפות שלא נראה במקומנו בדרך כלל החל
לרדת. הרב, שהיה ללא מעיל, נרטב כולו עד לשד עצמותיו, ואני כל כך הצטערתי שגרמתי
לצדיק צער. גם בגלל שנרטב בגללי, וגם בגלל שגילתי את סודו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה