בס"ד י"ד מרחשון תשפ"ג
טעמי המקרא
1.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ג
עמוד א
אָמַר
רַב אִיקָא בַּר אָבִין אָמַר רַב חֲנַנְאֵל
אָמַר
רַב: מַאי דִּכְתִיב: ״וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפוֹרָשׁ
וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא״ (נחמיה ח, ח). ״וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר
תּוֹרַת הָאֱלֹהִים״ — זֶה מִקְרָא; ״מְפוֹרָשׁ״ — זֶה תַּרְגּוּם; ״וְשׂוֹם
שֶׂכֶל״ — אֵלּוּ הַפְּסוּקִין; ״וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא״ — אֵלּוּ פִּיסְקֵי
טְעָמִים, וְאָמְרִי לַהּ — אֵלּוּ הַמָּסוֹרֹת.
2.
רש"י מסכת מגילה דף ג
עמוד א
פיסקי
הטעמים - הנגינות קרויין טעמים.
3.
פירוש הרא"ש מסכת נדרים
דף לז עמוד ב
ויבינו
במקרא זה פיסוק טעמים. שעל ידי הניגון מבינין לחבר המקרא למעלה או למטה.
4.
שו"ת מאמר מרדכי כרך ד
הלכות שבת סימן ל
ראוי
להשתדל מאוד לקרוא בטעמים שנמסרו לנו כידוע ע"י משה רבינו מהר סיני, ומה גם
שקריאה בלא טעמים אינה קריאה מדויקת ויבוא חלילה לשינוי משמעות הפסוק, ולכן ישתדל
מאוד ללמוד את הטעמים ולכל הפחות יקרא עם הפסקי אתנח וסוף פסוק כמובן...אבל מי
שאינו יודע לקרוא את המקרא בטעמיו - יקרא בכל זאת שמו"ת.
נגינה
5.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לב
עמוד א
וְאָמַר
רִבִּי שְׁפַטְיָה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַקּוֹרֵא בְּלֹא
נְעִימָה וְשׁוֹנֶה בְּלֹא זִמְרָה, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְגַם אֲנִי
נָתַתִּי לָהֶם חוּקִּים לֹא טוֹבִים [וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם] (יחזקאל
כ, כה).
6.
רש"י מסכת מגילה דף לב
עמוד א
נעימה
- כגון טעמי המקראות.
7.
תוספות מסכת מגילה דף לב עמוד
א
והשונה
בלא זמרה - שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה וע"י
כך היו נזכרים יותר.
סימון מקום ההטעמה
8.
בראשית פרק כט, ד-ט
(ד)
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵחָרָ֖ן
אֲנָֽחְנוּ: (ה) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֖ם אֶת־לָבָ֣ן בֶּן־נָח֑וֹר
וַיֹּאמְר֖וּ יָדָֽעְנוּ: (ו) וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּאמְר֣וּ
שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה
עִם־הַצֹּֽאן:
(ז) וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא־עֵ֖ת הֵאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה
הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ: (ח) וַיֹּאמְרוּ֘ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר
יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל־הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלֲלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר
וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן: (ט) עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל׀ בָּ֗אָה עִם־הַצֹּאן֙
אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא:
9.
רש"י בראשית פרק כט
(ו)
באה עם הצאן - הטעם באל"ף, ותרגומו אתיא. (פסוק ט) ורחל באה, הטעם למעלה
בבי"ת ותרגומו אתת. הראשון לשון עושה, והשני לשון עשתה:
10.
בראשית פרק לד פסוק כט
וְאֶת־כָּל־חֵילָ֤ם
וְאֶת־כָּל־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם שָׁב֖וּ
וַיָּבֹ֑זּוּ וְאֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר בַּבָּֽיִת:
11.
ירמיהו פרק מג פסוק ה
וַיִּקַּ֞ח
יוֹחָנָ֤ן בֶּן־קָרֵ֙חַ֙ וְכָל־שָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים אֵ֖ת כָּל־שְׁאֵרִ֣ית
יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר־שָׁ֗בוּ
מִכָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר נִדְּחוּ־שָׁ֔ם לָג֖וּר בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה:
פיסוק תחבירי
12.
בראשית פרק י פסוק כא
וּלְשֵׁ֥ם
יֻלַּ֖ד גַּם־ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל־בְּנֵי־עֵ֔בֶר אֲחִ֖י יֶ֥פֶת הַגָּדֽוֹל:
13.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סט
עמוד ב
יפת
הגדול שבאחיו הוה.
14. רש"י
בראשית פרק י פסוק כא
אחי
יפת הגדול - איני יודע אם יפת הגדול אם שם, כשהוא אומר (להלן יא י) שם בן מאת שנה
וגו' שנתים אחר המבול, הוי אומר יפת הגדול, שהרי בן חמש מאות שנה היה נח כשהתחיל
להוליד, והמבול היה בשנת שש מאות שנה לנח, נמצא שהגדול בבניו היה בן מאה שנה, ושם
לא הגיע למאה שנה עד שנתים אחר המבול:
תרסא ותלשא
15.
שו"ת זבחי צדק החדשות סימן
יז[1]
עוד
שאלתה בענין התלשה והתירסא שבדפוסים הם היפך מה שכתבנו לך מקודם ורוצה מעלתך לבאר
לך זה.
תשובה:
ידוע להוי למור שהתלשא והתירסא אינה תלויה בשמות אלא העיקר היא הצורה, דכל שהיא
כזה שמאלית q ,
קורין אותה בניגון התלשא שהיו קורין בעירנו מקדמת דנא. ועוד יש בה סימן אחר שהיא
בסוף תיבה דלעולם זה שאנחנו קורין תלשא שהיא שמאלית היא בסוף תיבה. וזה שאנחנו קורין
אותה תירסא כזה p,
שהיא ימנית, ובעירנו קורין אותה מקדמת דנא כניגון התירסא היא בראש התיבה דוק
ותשכח. וא"כ אין השמות עיקר אלא העיקר הוא כל שהיא שמאלית ובסוף התיבה, קורין
אותה בנגון התלשא של קדמת דנא, וכל שהיא ימנית ובראש התיבה קורין אותה בנגון
התירסא שמקדמת דנא. זהו הכלל העיקרי, יען שחכמי הדקדוק נתנו כלל זה , שהטעמים יש
בהם שנקראים מלכים והם מפסיקים, ויש בהם שנקראים עבדים שהם משרתים למלכים ואינם
מפסיקים.
ועיין
כל זה ב'ארבעה ועשרים' דפוס פיסא ששם ביאר כל זה בראש הספר עי"ש בדף ד'
ע"א בכללי הטעמים ותבין זה. ואם כן, כתבו שכל שהיא ימנית היא מלך ותהיה בראש
התיבה והיא מפסקת, פירוש שהניגון שלה הוא נפסק ואינו נמשך לתיבה שלאחריה, וניגון
התרסא שהיו מנגנין בעירנו מקדמת דנא כן הוא, שהוא מפסיק ואינו נמשך לתיבה שאחריה,
אלא הוא ניגונו בניחותא ונפסק. ועוד כתבו שכל שהיא שמאלית היא עבד ומשרת ותהיה
בסוף תיבה ואינה מפסקת, פירוש שהניגון שלה נמשך לתיבה שלאחריה וכן הוא ניגון
התלשא שהיו קוראים בעירנו מקודם שאינו בניחותא אלא נמשך לתיבה שלאחריו והוא קרוב
לניגון פזר גדול דוק ותשכח, תעשה ניגון בינך לבין עצמך ותראה שהוא כדברינו שזה
אי אפשר לבאר בכתיבה. ואם כן, משום הכי קרינו לימנית שהיא בריש תיבה תירסא,
ולשמאלית שהיא בסוף תיבה תלשא, שכן היה ניגונם בעירנו אלא שהיו טועים ולא היו
משגיחים בצורה, ועכשיו תיקנו אותם. וצריך שתדע שאף על גב דבדפוסים בזרקא לספרדים
לימנית קרא אותה תלשא ולשמאלית קרא אותה תירסא, מ"מ כתב בכ"ד של דפוס
פיסא הנזכ' דמקודם הניח צורת הימניתעל התלשא, וצורת השמאלית על התירסא, וזהו כמו
הדפוסים, ואח"כ כתב וז"ל ויש שקורין וכו' לתלשא גדולה שבראש תיבה כזה p שקורין תירסא וכו', לתירסא שבסוף תיבה כזה q קורין תלשא וכו' עכ"ל עי"ש. וזהו מנהגינו בעצמו דאנחנו
מנהגינו כיש קורין שהביא בספר הנז'.
ועוד
צריך שתדע דמנהגינו בעצמו יסודתו בהררי קודש , שכן כתב רבינו הרמ"ק ז"ל
בספר פרדס רימונים משם הזהר וז"ל הרב פרדס רימונים בשער הטעמים שהוא שער
כ"ט פרק ב' ד' קנה ע"ב . וז"ל שם, תלשא תירסא פירש רשב"י
ע"ה כי התלשא אל השמאל ופרש בו תלאש, ותירסא אל הימין וכו', עכ"ל
עי"ש. וא"כ הוא בהדיא שכפי הסוד העיקר הוא מנהגינו, וכמו שכתבנו לך
שהימנית היא תירסא, ושמאלית תלשא, ומ"ש בפרדס שכן פירש רשב"י ע"ה
וכו' הוא בתיקונים ד' מ"ח ע"ב בסופו., וז"ל התיקונים שם, ועוד גמיא
תלשא וכו' גמיא בתרועה ויהיב בהון סקילה וכו' תלשא בשברים תל אש דא חוקי כגוונא דא
אש שריפה וכו' עכ"ל התיקונים עי"ש. וא"כ כיון דפרש שתלשא תל אש
והוא חוק ושריפה, מוכרח להיות שהיא שמאלית כידוע, דהדין לא יבא אלא מן השמאל, ולא
מן הימין, דהימין הוא חסד, וא"כ העיקר הוא כמנהגינו, וכמו שכתבנו לך שזהו כפי
סודן דברים. די בזה ואין להאריך עוד.
16.
שו"ת זבחי צדק החדשות סימן
כא
שאלת
עוד בענין התלשא והתרסא כיצד יעשו.
תשובה.
דבר זה ידוע דכשהיא בראש תיבה ופונה לצד ימין כזה
p קורין אותה בנגון תרסא וכשהיא בסוף תיבה
ופונה לצד שמאל כזה q
קורין אותה בנגון תלשא, ונגון תלשא הוא קרוב לנגון פזר גדול. ומקודם בעירנו זאת בגדאד
יע"א היו טועים טעות גמורה והוא, דכל שיש
אחריה אזלא גריש יאמרו אותו בנגון התלשא בין אם היא פונה לימין או לשמאל, ובשאין
אחריה אזלא גריש קורין אותה בנגון התרסא ואפי' היא פונה לשמאל וזהו טעות
ושבוש גדול כי לא תלייא זה באזלא גריש אלא העיקר הוא תלוי בצורה אם היא
פונה לשמאל קורין אותה בנגון התלשא ואם היא פונה לימין קורין אותה
בנגון התרסא.
וידוע
דהטעמים רומזים לדברים עליונים ואין לשנות זה לזה.
וברוך ה' בעירנו זאת מזה עשר שנים נתבטל מנהג הקדום ועכשיו
קורים אותם כתקנם אם פונה לשמאל קורין אותה בנגון התלשא אפי' אם אין
אחריה אזלא גריש ואם היא פונה לימין קורים אותה בנגון התירסא ואפי' אם
יש אחריה אזלא, וכן נהגו בעירנו כל החזנים וכל מלמדי תינוקות ואתם ג"כ כן
תנהגו בעירכם. וצור ישראל יצילנו משגיאות
ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר.
17.
שו"ת רב פעלים חלק ב -
אורח חיים סימן כה
שאלה
ילמדנו רבינו אם ניגון התלשא והתירסא תלוי באזלא גריש הבא אחריהם, או לאו. גם
שמעתי העולם אומרים מקום התלשא הוא בתחילת התיבה, ומקום התרסא הוא בסוף התיבה,
ובכל ספרי הדפוס יש שנויים וחלופים בזה, שיש מניחם המדפיס באמצע התיבה ממש ולא
נוכל להבחין מזה כלום, על כן יעשה לנו מורינו סימן מובהק להבדיל ביניהם, לדעת איזה
היא תלשא, ואיזה היא תרסא.
[1]
רבי
עבדאללה בן אברהם סומך, נולד בגדד בשנת ה"א תקע"ג (1813), ניסה את ידו
במסחר והעשיר. ברם, נפשו חשקה בתורה והוא עזב את המסחר, עבר להרביץ תורה בישיבה,
ויסד בית המדרש זילכה המפורסם. הוא נפטר במגיפה בבגדד בי"ח באלול שנת
ה'תרמ"ט (1889). ר' עבדאללה נחשב כפוסק גדול לעדה הבבלית, ותשובותיו נדפסו
בספר זבחי צדק. העמיד תלמידים הרבה, וביניהם: רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי
זיע"א, ר' יעקב חיים סופר בעל "כף החיים", הרב אליהו מני – הרב של
חברון.
מספריו: 1) זבחי צדק - על
שולחן ערוך יורה דעה. בסופו יש שו"ת על ד' חלקי השו"ע. 2) שו"ת זבחי צדק החדשות - על ארבעת חלקי
השולחן ערוך, יצא לאור על ידי מכון ירושלים בשנת ה'תשמ"א ומאז לא הודפס שוב
ולא ניתן כיום להשיג. 3) עץ השדה - שיטה על מסכת ביצה. 4) חזון למועד- על חוכמת
עיבור השנה. חיברו בשנת תקצ"ט, יצא לאור לראשונה ברמת גן, ה'תשמ"ו.
5) חידושים על מסכתות התלמוד. כתב-היד נמצא
במדרש בית זלכה בבגדד. 6) קבוץ חכמים - פירוש על "הגדה של פסח", סיימו
בניסן ה'תקפ"ח (1828), נדפס לראשונה בבני ברק, ה'תשל"א.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה