05/08/2022

אמירת נחם בתשעה באב (דף מקורות)

 בס"ד



אמירת "נחם" בתשעה באב

רחם או נחם?

1.       תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה ג

אָמַר רַבִּי אֲחָא בַּר יִצְחָק בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּיא דְּצִיפּוֹרִין, יָחִיד בְּט' בְּאָב צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְאוֹרַע. מַהוּ אוֹמֵר? רַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַנֶּאֱמָנִים עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירַךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדַךְ וְעַל הָעִיר הַאָבֵילָה וְהַחֲרֵיבָה וְהַהֲרוּסָה וְהַשּׁוֹמֵמָה הַנְּתוּנָה בְּיָד זָרִים הָרְמוּסָה בְּיָד עָרִיצִים וְיִירְשׁוּהָ לִגְיוֹנוֹת וִיחַלְּלוּהָ עוֹבְדֵי פְּסִילִים וּלְיִשְׂרָאֵל עַמְּךָ נָתַתָּ נַחֲלָה וּלְזֶרַע יְשׁוּרוּן יְרוּשָׁה הוֹרָשְׁתָה כִּי בָּאֵשׁ הִיצַתָהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ כָּאָמוּר [זכריה ב ט]: "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ". 

רַבִּי אַבְדִימָא דְּצִיפּוֹרִין בָּעֵי קוּמֵי רַבִּי מָנָא, אֵיכָן אוֹמְרָהּ? אֲמַר לֵיהּ וַעֲדָיִין אֵין אַתְּ לַזוֹ? כֹּל דָּבָר שֶׁהוּא לַבֹא אוֹמְרָהּ בָּעֲבוֹדָה וְכֹל דָּבָר שֶׁהוּא לְשֶׁעָבַר, אוֹמְרָהּ בְּהוֹדָאָה וּמַתְנִיתָא אָמְרָה כֵּן וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר וְצוֹעֵק לַעֲתִיד לַבֹא.

2.      פני משה מסכת ברכות פרק ד הלכה ג

ואדיין אין את לזו. וכי מסתפקא לך עדיין להאי מילתא הא כללא הוא כל דבר שהוא להבא אומרים אותו בעבודה שהיא ברכה דרך בקשה להבא, וכל דבר שהוא דרך הודאה על שעבר אומרים אותו בברכת הודאה וכיון שזו דרך בקשה היא רחם ה' אלהינו אומרים אותה בעבודה.

3.      סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר תשעה באב

ובתשעה באב ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה כמו בחול, וכשמגיע עד ולירושלים עירך ברחמים תשוב ובנה אותה בנין עולם בימינו, אומר: רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר הבזויה והאבלה והשוממה, הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויבלעוה לגיונות ויירשוה עובדי פסילים. ולעמך ישראל באהבה נתתה, ולזרע יעקב בירושה הורשתה. נערה ה' אלהינו מעפרה והקיצה מארץ דויה. נטה עליה סוכת שלומך כנהר שלום וכנחל שוטף שלל גוים. כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה, שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ה' מנחם ציון ובונה ירושלם.

 

4.      רי"ף מסכת תענית דף י עמוד א

ירושלמי ר' אחא אומר יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע. ומאי ניהו? נחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך וכו'. והיכן אומרו? אמר ר' ירמיה: כל דבר שהוא להבא אומרו בעבודה וכל שהוא לשעבר אומרו בהודאה, כדתנן, ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא. ונהגי עלמא למימרה בבונה ירושלים וסמכי אהאי דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב (ע"ז דף ח ע"א): אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר.

האם אומרים נחם רק במנחה?

5.      רא"ש מסכת תענית פרק ד סוף סימן לד

כל ימי תמהתי למה נהגו שאין אומרים נחם אלא בתפלת המנחה כיון דקאמר יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע מסתמא בכל התפלות קאמר ערבית ושחרית ומנחה כמו ראש חדש פורים ותענית.  

6.      שו"ת הריטב"א סימן סג

 ולענין נחם דבתשעה באב, דעתי גם כן דכיון דמשום המאורע אמרינן ליה על פי הירושלמי אומרו בכל תפלותיו ערבית שחרית ומנחה [ככל מעין המאורע שבכל מקום, אלא שבערבית ושחרית] (שהיא כמו) [שהוא כמי] שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה אומ' רחם, ולמנחה אומ' נחם שדומ' למי שנקבר מתו. ומ"מ שליח צבור אינו אומרו אלא במנחה כמו שנהגו.

7.      ספר כלבו סימן סב

 ומתפללין י"ח על הסדר וכולל בברכת בונה ירושלים מעין המאורע כמו שאמרו ז"ל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין הברכה אומר ומה שמוסיף בה הוא ברכת נחם וכו', וגומרין תפלתן על הסדר ובכל תפלות ט' באב אומר אותה כדאמרינן בירושלמי רבי אחא אומר מעין המאורע בתשעה באב ומאי ניהו רחם וכו', ונהגו הראשונים ז"ל לומר רחם בתפלת ערבית ושחרית ובתפלת המנחה נחם לשון נחמה שמבקשין נחמה בסוף היום, אמנם ה"ר שמואל מאיור"א היה אומר נחם בין ביום בין בלילה.


 

8.      ספר אבודרהם סדר תפלת התעניות

וכתב רב עמרם שאומר נחם ערבית שחרית ומנחה ורבינו סעדיה כתב במנחה בלבד וכתב הרא"ש כל ימי תמהתי למה נהגו שאין אומרים נחם אלא בתפלת המנחה דהא אמרינן בירושלמי יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע ומסתמא בכל התפלות קאמר ערבית שחרית ומנחה כמו בר"ח ופורים ותענית ע"כ. וכבר פשט המנהג כדברי רבי' סעדיה:

9.      ב"ח אורח חיים סימן תקנז

ומ"ש וכתב הרא"ש כל ימי תמהתי וכו'. לפעד"נ דהקדמונים היתה קבלה בידם שלא תיקנוה אלא במנחה והוא לפי שתיקנו לומר נחם להתפלל על הנחמה א"כ בערבית ושחרית שהוא כמי שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה אין לומר אותו אלא במנחה.

10.   תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד א

 בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. והיינו דאמר רבי יוחנן: אלמלי הייתי באותו הדור - לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף. ורבנן: אתחלתא דפורענותא עדיפא.

11.   בית יוסף אורח חיים סימן תקנז

נראה לי שטעם רבינו סעדיה משום דלעת ערב הציתו בו אש (עיי' תענית כט.) הלכך באותה שעה מזכירין שפלות ירושלים ואביליה ומתפללין על תנחומיה.

12.   שער הכוונות דרושי חג השבועות דרוש א דף פט ע"ג

ענין ט' באב. מה שנהגו ביום ט' באב במנחה לומר פסוקים של נחמות וגם לקום ולשבת על הספסלים למעלה, ואדרבא נראה מן התלמוד בבלי כי לעת ערב הציתו אש בהיכל ביום ט' באב ונשרף בעת המנחה, וכפי זה היה ראוי להחמיר במנחה יותר מבשחר? אבל הענין יובן במה שדרשו בגמרא ע"פ מזמור לאסף אלקי' באו גוים כו' והקשו: מזמור?! קינה מבע"ל ותי' כי בתחי' התחילו האויבים להרוג את בני ישראל ואז חשבו ישראל שלא יהיה ח"ו תקומה למפלת' ויכלו ח"ו בחרב האויבים ובראותם שהציתו' אש בהיכל לעת ערב שהוא זמן המנחה אז אמרו מזמור ושמחו שמח' גדולה וקבלו נחמה כי אם ח"ו לא היה הקב"ה משליך חמתו על העצים ועל האבנים לא היתה תקומה לשונאי ישראל וכמשז"ל כלה את חמתו ויצת אש בציון. ונמצא כי לעת מנחת ערב שהציתו אש בהיכל אז אמרו ישראל מזמור וקבלו נחמה על צרתם א"כ המנהג הנז' הוא טוב ונכון. ונלע"ד ששמעתי ג"כ ממוז"ל טעם אחר והוא כי אז במנחת ט"ב נולד המשיח הנקרא מנחם כנז' במדרש איכה רבתי.

13.   תלמוד ירושלמי ברכות פרק ב הלכה ד עם פירוש ידיד נפש[1]

רַבָּנַן אָמְרֵי, אֲהָן מַלְכָּא מְשִׁיחָא? [מי הוא מלך המשיח?] אִין מִי חִיָּיא הוּא, דָּוִד שְׁמֵיהּ [אם מן החיים הוא, שמו דוד] אִין מִי דְּמַכְיָּיא הוּא, דָּוִד שְׁמֵיהּ ]אם מן המתים הוא, דוד שמו]. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, אֲנָא אָמְרִית טַעֲמָא [אני אתן טעם מהפסוק (תהלים יח, נא)]: 'וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד' [לעולם דוד הוא משיחו של ה']. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, צֶמַח שְׁמוֹ. ר' יוּדָן בְּרֵיהּ דְּרַ' אַיְיבּוֹ אָמַר, מְנַחֵם שְׁמוֹ. אָמַר חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרַ' אַבָּהוּ, וְלָא פְּלִיגִי, חוּשְׁבָּנֵיהּ דְּהָדִין כְּחוּשְׁבָּנֵיהּ דְּהָדִין [ואינם חולקים, כי חשבונו של זה בגימטריא כחשבונו של זה] הוּא צֶמַח הוּא מְנַחֵם! וְדָא מְסַיְּיעָא לְהוּ והעובדה להלן מסייעת לו דְּמָר ר' יוּדָן בְּרֵיהּ דְּרַ' אַיְּיבּוֹ, עוּבְדָא הֲוֵה בְּחַד יְהוּדָאי דַּהֲוֵה קָאִים רַדִי גַּעַת תּוֹרְתֵיהּ קוּמוֹי עָבַר חַד עַרְבֵיי וְשָׁמַע קָלָהּ אֲמַר לֵיהּ, בַּר יוּדָאי בַּר יוּדָאי שָׁרֵי תּוֹרֵךְ וְשָׁרִי קַנְקַנֵּךְ דְּהָא חֲרֵיב בֵּית מִקְדָשָׁא [מעשה ביהודי אחד שהיה חורש, צעק השור לפניו עבר ערבי אחד ושמע את הצעקה של השור. אמר לו הערבי, יהודי יהודי, שחרר את השוורים מיתד המחרשה, כי חרב בית מקדש שלכם]. גַּעַת זְמַן תַּנְיָּינוּת, אֲמַר לֵיהּ בַּר יוּדָאי בַּר יוּדָאי קְטוֹר תּוֹרֶיךָ וּקְטוֹר קַנְקַנֶּיךָ דְּהָא יָלֵיד מַלְכָּא מְשִׁיחָא [צעק השור פעם שניה, אמר לו הערבי, יהודי יהודי, קשור שורך ליתד המחרשה, כי משיח שלכם נולד!] אֲמַר לֵיהּ, מַה שְׁמֵיהּ? [שאלו היהודי, מה שם המשיח? והערבי ענה לו] מְנַחֵם. אֲמַר לֵיהּ וּמַה שְׁמֵיהּ דְּאָבוּי? [שאלו היהודי מה שם אביו?] אֲמַר לֵיהּ חִזְקִיָה. אֲמַר לֵיהּ, מִן הֵן הוּא? [שאלו היהודי מאיזה מקום הוא?] אָמַר לֵיה, מִן בִּירַת מַלְכָּא דְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה [שם מקום]. אָזַל, זַבִּין תּוֹרוֹי וְזַבִּין קַנְקַנוֹי וְאִיתְעַבֵיד זַבִּין לְבַדִין לְמַיְינוּקָא וַהֲוֵה עַיֵּיל קְרִיָיה וְנַפְּקָא קְרִיָיה עַד דְּעַל לְהַהוּא קַרְתָּא [הלך ומכר את שורו וקנה לבדים ומטפחות שתינוקות משתמשים בהם והיה הולך ממקום למקום למכור את אותם לבדים לתינוקות עד שהגיע לאותו מקום, בירת מלכא דבית לחם יהודה] וְהַוְיִּין כָּל נַשְׁיָּיא זַבָּנָן, וְאִימָה דִּמְנָחֵם לָא זַבְּנָה [והיו כל הנשים קונות ממנו, ואמו שלו מנחם לא קנתה] שָׁמַע קַלָן דְּנַשְׁיָּיא אָמְרִין, אִימֵיהּ דִּמְנָחֵם אִימֵיהּ דִּמְנָחֵם, אַיְתִיי זוּבְּנִין לִבְרֵךְ [שמע קול הנשים שאמרו, אימא של מנחם, אימא של מנחם, בואי לקנות לבנך] אָמְרָה, בָּעְיָּיא אֲנָא מִיחַנְקוּנֵיהּ סַנְאֵיהוֹן דְּיִשׁרָאֵל, דִּבְיוֹמָא דְּאִיתְיָלִיד אִיחְרוּב בֵּית מוּקָדְשָׁא [רוצה אני לחנוק כל שונאיהם של ישראל, והיא התכוונה שרוצה לחנוק את בנה מנחם, כי ביום שהוא נולד נחרב בית המקדש!] אֲמַר לֵיהּ רְחִיצַיָא אֲנָן דִּבְרַגְלֵיהּ חֲרֵיב וּבְרָגְלֵיהּ מִתְבָּנֵיי [אמר לה אותו איש בטוח אני כשם שהמקדש נחרב ביום שנולד, כך עתיד להבנות באותו יום]. אֲמַר לֵיהּ, לֵית לִי פְּרִיטִין [אֲמַר לֵיהּ, וְהוּא מַה אִיכְפַת לֵיהּ אַיְתֵיי זוּבְּנִין לֵיהּ, אִין לֵית קוּמֵךְ יוֹמָא דִּין בָּתַר יוֹמִין אֲנָא אַתֵי וְנַסֵיב [אמרה לו, אין לי פרוטות, מעות, לשלם לך. ענה לה, לא איכפת לי. קני עכשיו ואם אין לך מעות ביום זה, אבוא אליך בעוד כמה ימים ואקח את הכסף]. בָּתַר יוֹמִין עָאל לְהַהִיא קַרְתָּא אָמַר לָהּ, מַהוּ מִיְינוּקָא עָבִיד? אֲמַר לֵיהּ, מִן שָׁעְתָא דְּחַמִיתְנֵי, אַתּוּן רוּחִין וְעִלְעוּלֵי וְחַטְפִינֵיהּ מִן יָדָיי [אחר כמה ימים נכנס לאותה עיר שאל את האימא מה קרה לתינוק? אמרה לו, מאותה שעה שראית אותי, באה רוח סערה וחטפה אותו מידי ונעלם ממני] אָמַר רַבִּי בּוֹן, מַה לָנוּ לִלְמוֹד מִן הָעֲרָבִי הַזֶּה? וְלֹא מִקְרָא מַלֵּא הוּא (ישעיה י, לד) וְהַלְּבָנוֹן [בית המקדש] בְּאַדִּיר יִפּוֹל. מַה כְּתִיב בִּתְרֵיהּ? (שם יא, א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי [ויוולד המלך המשיח].

הלכה למעשה

14.  שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנז

 בתשעה באב אומר בבונה ירושלים: נחם ה' אלהינו את אבלי ציון וכו', ועננו בשומע תפלה; ואם לא אמר לא זה ולא זה, אין מחזירין אותו. הגה: והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה של תשעה באב, לפי שאז הציתו במקדש אש ולכן מתפללים אז על הנחמה (רוקח ואבודרהם). מי שאכל בת"ב, יאמר נחם  בברכת המזון (מהרי"ל).

15.   ברכי יוסף אורח חיים סימן תקנז ס"ק א

אומר בבונה ירושלים נחם וכו'. מסתמות דברי מרן משמע דדעתו לומר נחם בכל התפלות. וכ"כ הרב לחם משנה סוף הלכות תענית שזהו דעת הרמב"ם. וכן נראה דעת הרב טור ברקת. וכן הוא מנהגנו. וכזה ראיתי לגדול דורנו מהר"י הכהן זלה"ה שכתב שמנהג עיר קדשנו ירושלם לאמר בכל התפלות, כדעת מרן שסתם. שוב ראיתי שכ"כ הרב פר"ח בליקוטים.

16.   כף החיים תקנז ס"ק ז

ומסתמיות דברי הש"ע משמע דאומרים אותו בכל התפילות כמ"ש לעיל או' א'. ולזה כתב מור"ם ז"ל והמנהג פשוט וכו' ר"ל בק"ק עדת האשכנזים. אבל הספרדים יש נוהגין כדברי הש"ע ויש נוהגים כדברי מור"ם ז"ל כמבואר בדברי האחרונים וכל אחד יש להחזיק במנהגו כי יש לו על מה לסמוך. ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ אשר בירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל נוהגין לאומרו הש"ץ בחזרת תפלת שחרית לבד ובמנחה לחש וחזרה ואפשר שלקחו אותו מדין ענינו שכתבנו לעיל או' ה' ולעשות פשרה.

17.   גדולות אלישע (דנגור) סימן תקנז ס"ק ד

וכן מנהגינו פה בגדאד יע"א שאין אומרים נחם רק בתפילת המנחה.

18.   מאמר מרדכי למועדים וימים פרק כז סעיף ב[2]

מנהג הספרדים הרגיל הוא לומר 'עננו' בכל תפילות הלחש והחזרה, ואומרים 'נחם' רק במנחה. מנהג בית אל שהש"ץ אומר 'נחם' גם בחזרת הש"ץ שחרית. ועוד יש מנהג לומר 'עננו' ו'נחם' בכל התפילות – בשחרית, מנחה וערבית.

נחם למתענה בעשירי

19.   תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ד

ר' ירמיה בשם רבי חייה בר בא: בדין היה שיהו מתענין בעשירי שבו נשרף בית אלהינו. ולמה בתשיעי? שבו התחילה הפורענות, ותני כן, בשביעי נכנסו לתוכו בשמיני היו מקרקרין בו בתשיעי הציתו בו את האור ובעשירי נשרף. רבי יהושע בן לוי ציים תשיעי ועשירי רבי אבון ציים תשיעי ועשירי רבי לוי ציים תשיעי ולילי עשירי.

20.  של"ה מסכת תענית פרק נר מצוה אות י

נראה בעיני, אותם המתענים ליל העשירי ומקצת יום העשירי, אזי מנהג טוב שיאמרו 'נחם' בכל התפילות. דהיינו מן תפילת מנחה של תשעה באב, יאמרו נחם גם בערבית וגם בשחרית וגם במנחה, אם עדיין מתענה, ואין זה נקרא משנה ממטבע הברכות, דמה איסור היה בדבר אם היה מזכיר נחם כל ימות השנה, דהא יכול לחדש דבר בכל ברכה מהאמצעיות, מעין הברכה. ועתה שיושב בתענית ומשום החורבן, טוב הדבר לעשות כן ולומר נחם ממנחת תשעה באב, עת שהוצת האש במקדש, ויאמר אותו עד גמר התענית.


 

אמירת נחם כל השנה

2121. שער הכוונות, ספירת העומר, דרוש יב דף פז ע"ב

גם העיד הה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכר הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון "נחם ה' אלקינו את אבלי ציון [ו]כו'. וגם בהיותו שם אמר נחם כו'. ואחר שגמר העמידה אמר לו מורי ז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו "אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב". ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין.

2222. ברכי יוסף אורח חיים סימן תצג

כתב הרב מג"א (ס"ק ג) משם כתבי האר"י זצ"ל דגדול אחד אמר נחם ונענש. והשיגו בספר יד אהרן, דלא נענש אלא מפני שמחת רשב"י, וכו' ע"ש. ולק"מ דיום ל"ג לעומר הוא יום שמחת רשב"י. וכן משמע שם בספר הכונות שסידר מהר"ש ויטאל (דף פ"ז ע"א). וגם כתבו דפטירת רשב"י היה יום ל"ג לעומר והוא יומא דהלולא דיליה. אך עם כל זה עדיין אפשר דהקפידא היה שהיה שם על ציון רשב"י. והראיה, שלא נענש מקודם, כשאמר בשנים שעברו. ומ"מ יפה כתב הרב מג"א, דמזה נלמוד דעכ"פ הוא יום שמחה, והגם שלא יהיה עונש, ראוי לשמוח.

אמירת נחם לאחר ששת הימים

23        23. לכלל ולפרט, חלק ד , שער כד סימן יב – הרב יצחק ניסים זצ"ל[3]

שאלה: נאלצתי לכתוב למעכ"ת נ"י שאלות העומדות על הפרק בתקופתינו שתו"ל ה' אנה לידינו ועזר לנו לכבוד  ירושלים העתיקה וכמה מקומות קדושים שבה שהם חלק ניכר מבית קדשינו ותפארתנו... האם בתשעה באב מדלגין איזה קינות ממה שנוהגין לקרוא או לא ואיזה קינות מדלגין?

תשובה: בתשובה למכתבך מיום כ"ה בסיון [ה'תשכ"ז], הורני כב' הרב הראשי להודיעך כי לא חל כל שינוי בדינים ובמנהגים של בין המיצרים ותשעה באב.

24.  שו"ת עשה לך רב חלק א סימן יד

שאלה:...עתה אחרי כיבושה של ירושלים בידי צה"ל כשהמוני בית ישראל ממלאים את חצר הכותל - המערבי בקול המון חוגג, היתכן שבתפלת "נחם" הנאמרת בט' באב בתפלת המנחה, נאמר על ירושלים "העיר האבלה השוממה והבזויה מבלי בניה"?

תשובה: בזאת צדקת. גם אני הרגשתי בתשעה באב הראשון אחרי מלחמת ששת הימים שאינני יכול יותר לומר בתפלתי דברים אלה, שהם בחינת דובר שקרים לפני ה'. כי לא זו בלבד שכל השנה כולה וביחוד בימי חג ומועד, כולל ה' וכ"ח אייר, שוקקת ירושלים המון חוגג, אלפים אלפים בניה של האומה, באים אל ירושלים החוגגת, והקורנת אושר ושמחה, ומעניקה תחושת כבוד ממלכתי ולאומי בלב כל אדם מישראל, אלא שאפילו בתשעה באב, יום האבל הלאומי, כאשר באים המוני בית - ישראל אל הכותל - המערבי, מעוטפים באבלם על חרבן הבית, גם אז מורגשת פנה מסויימת בלבי, אליה לא יכול לחדור האבל, זו פנה של שמחה על ראשית צמיחת גאולתנו.

ואותו כותל, שידוע גם בשמו "כותל הדמעות", שבו נגלתה שכינת ה' תמיד כל הימים, גם אחרי החרבן, והיתה עטויה בבגדי קדרות וחושך (כדברי הזוה"ק פנחס רט"ו. ברע"מ. ובתצא רע"ט ב), ובהגיע לשם אדם מישראל מיד התעורר בבכי על גלות השכינה, הנה עתה כשבא אדם לשם אפילו בתשעה באב, אינו יכול שלא לחוש שמחה פנימית, בראותו המוני בית ישראל ממלאים את חצר המקדש, וכנראה שגם שכינת ה' אינה עטויה יותר בגדי חושך וקדרות, מול ירושלים השלימה, העיר שחוברה לה יחדיו תחת שלטון ישראל.

ולכן, אין ספק שיש משום דובר שקרים לפני ה', לומר על ירושלים זאת, "העיר החרבה הבזויה והשוממה מבלי בניה", וביחוד לפי נוסחת אשכנז, "האבלה מבלי בניה, והחרבה ממעונותיה, והבזויה מכבודה, והשוממה מאין יושב", שבודאי הוא דובר שקרים.

מסבה זאת נהגתי אנכי להוסיף מלה אחת בלבד, ולשנות מלה אחת בנוסח "נחם", כדי להמלט מדברי שקר, וכך אני אומר: "נחם ה' אלקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים (כי כל זמן שלא נבנה בית - המקדש עדיין אנו שרויים באבל) ואת העיר שהיתה חרבה ובזויה ושוממה מבלי בניה. היא ישבה וראשה חפוי וכו' וכו'. ולפי"ז התפלה היא שינחם ה' את אבלי ציון וירושלים, ואת העיר שהיתה עד כה חרבה ושוממה מבלי בניה, אך עדיין זקוקה היא לנחמה, עד שיתקיים בה מקרא שכתוב: ואני אהיה לה נאום חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה...

יתן ה' ונזכה בקרוב בימינו לנחמת ציון וירושלים, בביאת משיח צדקנו ובבנין בית מקדשנו ותפארתנו.

25.   שו"ת עשה לך רב חלק ב סימנים לו-לט [בהערות]

ניתנות בזה ארבע תשובות למשיגים, שכתבו דברי תגובה על מה שפסקנו בחלק א' של ספר זה סימן י"ד בדין תפלת "נחם". מספר המשיגים היה כמובן גדול הרבה יותר, אך בארבעת התשובות דלהלן, ניתנו עיקרם של דברי המשיגים ותשובותינו עליהם. רצוננו לציין בסיפוק רב, שמספר הכותבים אלינו דברי הסכמה על הפסק הנ"ל היה גדול עשרת מונים, ומכתביהם עודדונו מאד בבחינת "יהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל" (ביצה ל"ח)....

26.  שו"ת עשה לך רב חלק ז - שאלות ותשובות בקיצור סימן לה

הנני מאשר קבלת מכתבו מאלול תשמ"ה, בנדון תפלת "נחם", בצירוף נוסח חדש וכו' עפ"י הנוסח בתלמוד ירושלמי וכו'. הנה ירושלמי זה לא נעלם ממני כאשר הצעתי תקון קל ביותר בנוסח שלנו, היינו להוסיף מלת "היתה". וכבר ציינתי את הירושלמי בחלק שני של ספרי "עשר לך רב" עמוד קמ"ד. וכונתי היתה פשוטה, כי אלה מרבותינו שהתקינו את נוסח "נחם" המופיע בסדורים שבידינו, לא נעלם מהם נוסח הירושלמי, והמציאות היא שנוסח זה שבידינו הוא אשר נתקבל בכל ישראל, בשינויים קלים בין עדות ספרד לבין עדות אשכנז. ומה לנו כי נבוא לחדש עפ"י נוסח הירושלמי שקדמוננו ראוהו ולא הכניסוהו לסדור מטעמים הידועים להם. וכלל זה יהא בידיך שאין לשנות מנוסח המקורות מאומה, אלא מדוחק רב. ולענ"ד התקון המוצע על - ידי, מציל אותנו מלהיות בחינת דובר שקרים לפני ה', וגם שומר על הנוסח המקורי, והי"ת יזכנו לגאולה שלימה בב"א.

27.  שו"ת יחוה דעת חלק א סימן מג

שאלה: האם לא הגיעה השעה לשנות את הנוסח שבתפלת נחם הנאמרת בתשעה באב? ובמיוחד מה שאומרים על ירושלים: העיר החרבה והבזויה והאבלה והשוממה, שאינו תואם את המציאות כיום, כי לשמחתינו עינינו הרואות שירושלים הולכת ומתפתחת בקצב מהיר, והולכת ונבנית ומתיישבת עם בניה בוניה לאלפים ולרבבות מישראל, כן ירבו, ואל הכותל המערבי נוהרים מכל קצוי תבל, אלפים ורבבות בקול רנה ותודה המון חוגג.

תשובה...והנה מבואר בסידור רב סעדיה גאון (במבוא עמוד י'), שבתפלות ובמטבע הברכות אנו סומכים על המקובל בידינו במסורה מנביאי ה' ואנשי כנסת הגדולה, שהיו להם שני סדרים בתפלות, סדר אחד לזמן מלכות ישראל, וסדר אחר המיועד לזמן הגלות ע"ש...ולכן מי הוא זה ואיזהו בדורות אלו שיכול להרהיב עוז לתקן, ולשנות מנוסח התפלה שנתקן ע"י רבותינו הקדושים, אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם. ... ואם כן מה כוחנו לשנות הנוסח שבתפלת נחם, שהוא מעין המאורע בתפלות תשעה באב, ואין אתנו יודע עד מה.

ובאמת שגם לפי פשוטו יתבאר הנוסח של תפלת נחם, שהוא על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. כי מקום המקדש וסביבותיו נתונים ביד זרים שונאי ישראל, וירושלים העתיקה עודנה מלאה גילולים של עכו"ם, בכמה כנסיות טמאות, ואשר על ידי כמריהם ומנהיגיהם דם ישראל נשפך כמים בכל הדורות, ובסביבות המקדש קבורים ישמעאלים, סביב רשעים יתהלכון, ולכל עם ישראל אסור מן התורה להכנס להר הבית משום טומאת מת, והערבים מכניסים פגרי מתיהם אל המקום המקודש לנו ביותר...

ומלבד זה גם הרוחניות של ירושלים היא בעוה"ר בשפל המדרגה, כמו שפירשו במאמר: אזכרה אלקים ואהמיה בראותי כל עיר על תלה בנויה, וירושלים מושפלת עד שאול תחתיה. כי מה מאוד ידאב לב כל החרד לדבר ה' על התפרקות הדור מחיי תורה ומצוה, חינוך אלפים ורבבות מילדי ישראל ללא תורה וללא מצוה, והרס חומת הצניעות והמוסר, וריבוי חילולי השבת, והפרת סדרי הכשרות, ועוד כהנה וכהנה. בושנו וגם נכלמנו כי שודדו ארמנותינו, אלו הארמונות של תורתינו הקדושה. ותפלתינו להבורא יתברך, ישוב ינחמנו יכבוש עוונותינו. וצום החמישי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ויקויים בנו שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו.

28.  קול צופייך, דברים תשס"ד, גליון מס' 274 (למרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל)

פעם שאל אדם אחד הכיצד אומרים נחם בזמן הזה  והרי כתוב שם 'העיר החרבה הבזויה  והשוממה', ובימינו יש שלטון ויש ישוב? יש לומר לכל מי ששואל כך, שלא בכל מקום ניתן ללכת עם ציציות שהרי בכמה אתרים בהם המוסלמים טוענים שזה שלהם לא יתנו לנו להכנס, על כן כל עוד אנחנו לא חופשיים להסתובב בכל מקום ומקום בירושלים, צריכים לומר נחם כפי שתיקנו  חז"ל ובפרט שיש בה הרבה בתי גילולים וד"ל.



[1] ועיין איכה רבה פרשה א סימן נא.

[2] בסידור קול אליהו לט' באב (עמ' רצא) הובאה תפילת 'נחם' בתפילת מנחה בלבד.

 [3] שו"ת הלכתי מהראשון לציון הרב יצחק ניסים זצ"ל. יצא לאור לאחר פטירתו. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שמאל שהוא ימין – להיכן פונים באמירת "עושה שלום", קדושה ו"בואי כלה"

  בס"ד כ"ו אייר תשפ"ד                                                           שמאל שהוא ימין – להיכן פונים ב...