בס"ד
התשובה
לנצרות – ר' עקיבא
1.
לשון חכמים חלק א סימן עז
הַיָּמִים שֶׁל ספִירַת הָעֹמֶר, צָרִיךְ
להַרְבּוֹת בָּהֶם תַּחֲנוּנִים, וּבִפְרָט בּעֵת הַסּפִירָה, כִּי הַשָּׁעָה
צרִיכָה לכָךְ מאֹד, ויִזָּהֵר להַרְבּוֹת בָּהֶם בִּטְבִילָה, למַתֵּק הַדִּינִין
בּמֵי הַחֶסֶד, ויִזָּהֵר בָּהֶם מאֹד מאֹד מִן כַּעַס וּמִקּטָטָה וּמַחְלֹקֶת
בַּבַּיִת וּבַחוּץ, ויַרְאֶה אוֹתוֹת אַהֲבָה ורֵעוּת, הֵן לִבְנֵי בֵיתוֹ הֵן
לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים.
רבי יהושע בן חנניה –זֶה לְעֻמַּת זֶה
2.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף טו
עמוד א
כשחלה
רבי ישמעאל ברבי יוסי שלחו לו: רבי, אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת (לנו) משום
אביך! שלח להם, כך אמר אבא: מאה ושמנים שנה עד שלא חרב הבית פשטה מלכות הרשעה על
ישראל...
3.
רש"י מסכת שבת דף טו עמוד
א
המלכות
- הרשעה, רומי.
4.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ה
עמוד ב
רבי
יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר [היה עומד בבית
הקיסר בויכוח עם אחד האפיקורסים], אחוי ליה ההוא מינא: עמא
דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה [הראה אותו
אפיקורס לרבי יהושע ברמז: אתם הנכם עם שהחזיר אדונו פניו ממנו].
אחוי ליה [הראה לו רבי יהושע אף הוא ברמז]:
ידו נטויה עלינו. אמר ליה קיסר לרבי יהושע: מאי אחוי לך? - עמא דאהדרינהו מריה
לאפיה מיניה, ואנא מחוינא ליה: ידו נטויה עלינו. אמרו ליה לההוא מינא: מאי אחויית
ליה? - עמא דאהדרינהו מריה מיניה. - ומאי אחוי לך? - לא ידענא. אמרו: גברא דלא ידע
מאי מחוו ליה במחוג יחוי קמי מלכא? אפקוהו וקטלוהו ]אדם שאיננו יודע מה מראים לו, ברמז יראה תנועות לפני המלך?!
הוציאוהו והרגוהו[.
כי
קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן: מאי תיהוי עלן ממנאי? [כשחלה רבי יהושע בן חנניה את חוליו האחרון, שאלו אותו חכמים מי ישיב
אחר פטירתו תשובות לנוצרים שמסיתים את הקיסר כאשר אין בינינו חכם כמוך] -
אמר להם: אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים – נִסְרְחָה חָכְמָתָם" (ירמיהו מט). כיון
שאבדה עצה מבנים - נסרחה חכמתן של אומות העולם [ולפיכך, משאמות אני, אף אלו העומדים לנגדי תסרח חכמתם, ותוכלו להם
בעצמכם] ואי בעית אימא מהכא: וַיֹאמֶר,
נִסְעָה וְנֵלְכָה, וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶךָ". [מסביר
רש"י: בשווה. עשו הולך מול יעקב כל הזמן שווה בשווה. על כן אומר רבי יהושע בן
חנניה לחכמים: אם לא יהיה מי שישיב תשובות בבית הקיסר לרומאים, לא יהיה מקטרג
אנטישמי חכם מספיק שיישמעו דבריו בבית הקיסר].
5.
קהלת פרק ז פסוק יד
גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים
רבי עקיבא ואותו האיש –זֶה לְעֻמַּת זֶה
6.
שער הגלגולים הקדמה לו
גם
א"ל מורי ז"ל כי שלשה היו שטעו בענין הקץ, הא' יעקב אבינו ע"ה,
כשקרא לבניו ואמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באתרית הימים ונעלם ממנו הקץ.
הב' הוא שמואל הנביא ע"ה, שטעה בענין אליאב, ואמר אך נגד ה' משיחו, כי חשב
שממנו יצא המשיח. הג' ר' עקיבא, שטעה וחשב כי בן כוזיבא היה משיח ה'. ולכן אותיות
יעקב הם עקיבא, לרמוז כי טעותם שוה, ולכן שלשתם נתגלגלו כדי לתקן טעות זה.
7.
פרי עץ חיים - שער ר"ח חנוכה ופורים - פרק ג
כתיב
עשי"ו, להיות שנתגלגל בישוע, תלמיד רבי יהושוע בן פרחיה
8.
אברבנאל ישעיהו פרק לה
והדמוי
החמישי, שכמו שעשו היה שונא ליעקב ומתנח' ומבקשו להורגו, ככה היו הרומיים עם בני
יהודה צרים ואויבים להם, והם החריבו את ארצם והגלו אותם, הנה אם כן נתישבה רומי
וכל איטליא מבני אדום ומלכו בה מלכיהם והתנהגו כמנהגיה', ואת דתי עשו תורותיו
וחוקותיו עשו כמוהו, וכבר כתב ניקולאו המפר' הגדול ספרי הקודש לנוצרים, בפירו'
נבואת עובדיה, שבעבור שהיה עשו שונא תמיד ליעקב נקראו כל שונאי ישראל בשם עשו
ואדום, והוא האמת שגם מזה הצד היה אומת רומי אדום, ומה אוסיף עוד לדבר, והנה
חכמי האמת קבלו שנפש עשו נתגלגלה בנפש ישו הנוצרי, ולכן היה במדברות איש שדה, והיה
איש ריב ומדון לחכמי הפרושים, ואולי שעל זה נקרא ישוע, שאותיותיו הם אותיות שם
עשיו במילואו.
9.
העמק דבר בראשית פתיחה
הצור
תמים פעלו וגו' צדיק וישר הוא. דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחרבן
בית שני שהיה דור עקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו
ישרים בהליכות עולמם. ע"כ מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו
שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובא עי"ז לידי שפיכות דמים
בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. וע"ז היה צדוק הדין. שהקב"ה
ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא
בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ.
10.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז
עמוד ב (ללא צנזורה)
תנו
רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, ולא
כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו....
יהושע
בן פרחיה מאי היא? כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא
של מצרים. כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח: מיני ירושלים עיר הקדש ליכי
אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה. קם אתא, ואתרמי
ליה ההוא אושפיזא, עבדו ליה יקרא טובא [נזדמנה
לו אכסניה אחת בדרך ועשו לו שם כבוד גדול]. אמר: כמה יפה
אכסניא זו [ונתכוין לומר שנאה במעשיה].
אמר ליה: רבי, עיניה טרוטות. אמר ליה: רשע! בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי
ושמתיה [הוציא ארבע מאות שופרות - ונידהו].
אתא לקמיה כמה זימנין, אמר ליה: קבלן! - לא הוי קא משגח ביה [בא ישו לפני רבי יהושע כמה פעמים ואמר לו קבל אותי שוב, ולא היה רבי יהושע משגיח בדבריו].
יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה [יום
אחד היה רבי יהושע קורא קריאת שמע]. ובאותו זמן בא ישו לפניו].סבר
לקבולי, אחוי ליה בידיה [סבר רבי יהושע באותה שעה לקבלו
בתשובה ועשה לו תנועה בידו, שימתין עד שיסיים]..
הוא סבר: מידחא דחי לי [ישו, טעה בדבר, וסבר: בתנועת יד זו
הוא מסמן ששוב הוא דוחה אותי מלפניו]. אזל זקף לבינתא [הלך ישו והרים לבינה על צידה] והשתחוה
לה. אמר ליה: הדר בך! [חזור בך]
- אמר ליה: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות
תשובה. ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל.
11.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מג
עמוד א (ללא צנזורה)
בערב
הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: ישו הנוצרי יוצא ליסקל על
שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו
זכות ותלאוהו בערב הפסח. - אמר עולא: ותסברא, ישו הנוצרי בר הפוכי זכות הוא? מסית
הוא, ורחמנא אמר לא תחמל ולא תכסה עליו! אלא שאני ישו דקרוב למלכות הוה. תנו רבנן:
חמשה תלמידים היו לו לישו הנוצרי, מתאי, נקאי נצר ובוני ותודה. אתיוה למתי, אמר
להו: מתי יהרג? הכתיב מתי אבוא ואראה פני אלהים! - אמרו לו: אין, מתי יהרג דכתיב
מתי ימות ואבד שמו. אתיוה לנקאי, אמר להו: נקאי יהרג? הכתיב ונקי וצדיק אל תהרג! -
אמרו לו: אין, נקאי יהרג, דכתיב במסתרים יהרג נקי. אתיוה לנצר, אמר: נצר יהרג?
הכתיב ונצר משרשיו יפרה! - אמרו לו: אין, נצר יהרג, דכתיב ואתה השלכת מקברך כנצר
נתעב. אתיוה לבוני, אמר: בוני יהרג? הכתיב בני בכרי ישראל! - אמרו לו: אין, בוני
יהרג, דכתיב הנה אנכי הורג את בנך בכרך. אתיוה לתודה, אמר: תודה יהרג? הכתיב מזמור
לתודה! - אמרו לו: אין, תודה יהרג, דכתיב זבח תודה יכבדנני.
12.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת נדרים
פרק ט; דף ל ע"ב
וְאָהַבְתָּ
לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט, יח). רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה.
13.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף סו
עמוד ב
אמר
ליה ר' טרפון: עקיבא, כל הפורש ממך כפורש מן החיים
14. תלמוד
בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב
אמרו:
שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק
אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו
שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע,
והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא,
ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה.
15.
קהלת רבה (וילנא) פרשה יא
רבי
עקיבא אומר שנים עשר אלפים תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בחיי בין
פסח לעצרת ובסוף העמידו לי שבעה ואלו הן, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבי מאיר ורבי
יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי אליעזר בנו של ריה"ג ורבי יוחנן הסנדלר, אמר
להם הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה אתם לא תהיו כן מיד
עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה.
16.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פו
עמוד א
דאמר
רבי יוחנן: סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם
ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא.
17.
ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מח
אילו
לא עמד שפן בשעתו עזרא בשעתו רבי עקיבה בשעתו לא היתה תורה משתכחת?
פפוס בן יהודה – אביו של יש"ו
18.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא
עמוד ב
תנו
רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו
לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא
מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר,
וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני
רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם
שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה,
אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף
אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה כי הוא חייך וארך ימיך - כך, אם
אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו
לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו:
פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס
שנתפס על דברים בטלים.
19.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף צ
עמוד א
תניא,
היה רבי מאיר אומר: כשם שהדעות במאכל, כך דעות בנשים; יש לך אדם שזבוב נופל לתוך
כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו ויוצא;
ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו, וזו היא מדת כל אדם, שמדברת עם
אחיה וקרוביה ומניחה; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו, זו היא מדת
אדם רע, שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק.
20. רש"י
מסכת גיטין דף צ עמוד א
פפוס
בן יהודה - בעלה של מרים מגדלא נשייא היה וכשיוצא מביתו לשוק נועל דלת בפניה שלא
תדבר לכל אדם ומדה שאינה הוגנת היא זו שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו.
21.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קד
עמוד ב
המסרט
על בשרו. תניא, אמר להן רבי אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים
בסריטה שעל בשרו! אמרו לו: שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים. בן סטדא? בן
פנדירא הוא! - אמר רב חסדא: בעל - סטדא, בועל - פנדירא. - בעל פפוס בן יהודה הוא!
- אלא, אמו סטדא. - אמו מרים מגדלא שער נשיא הואי! - אלא, כדאמרי בפומבדיתא סטת דא
מבעלה.
רבי עקיבא – תשובה לתרבות אדום
22. תלמוד
בבלי מסכת כתובות דף סב עמוד ב
ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה, חזיתיה ברתיה
דהוה צניע ומעלי, אמרה ליה: אי מקדשנא לך אזלת לבי רב? אמר לה: אין. איקדשא ליה
בצינעה ושדרתיה. שמע אבוה אפקה מביתיה, אדרה הנאה מנכסיה. אזיל יתיב תרי סרי שנין
בבי רב. כי אתא, אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי. שמעיה לההוא סבא דקאמר לה: עד
כמה קא מדברת אלמנות חיים? אמרה ליה: אי לדידי ציית, יתיב תרי סרי שני אחריני.
אמר: ברשות קא עבידנא, הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב. כי אתא, אייתי
בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי. שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה, אמרו לה שיבבתא:
שאילי מאני לבוש ואיכסאי, אמרה להו: יודע צדיק נפש בהמתו. כי מטיא לגביה, נפלה על
אפה קא מנשקא ליה לכרעיה, הוו קא מדחפי לה שמעיה, אמר להו: שבקוה, שלי ושלכם שלה
הוא. שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא, אמר: איזיל לגביה, אפשר דמפר נדראי. אתא לגביה,
א"ל: אדעתא דגברא רבה מי נדרת? א"ל: אפילו פרק אחד ואפי' הלכה אחת. אמר
ליה: אנא הוא, נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה, ויהיב ליה פלגא ממוניה.
23. תלמוד
בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב
וכן
תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד. כי הא,
דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהבי ליה. אמר: כל
דעביד רחמנא לטב. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה
לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכלא לחמרא. אמר: כל דעביד רחמנא לטב.
ביה בליליא אתא גייסא, שבייה למתא. אמר להו: לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך
הוא.
[תרגום
חופשי: רבי עקיבא הלך בדרך והיו עמו חמור, תרנגול ונר. רצה להתאכסן במקום כלשהו
ולא נתנו לו (לרבי עקיבא?!). הלך לישון בשדה. בלילה בא אריה וטרף את החמור. בא
חתול וטרף את התרנגול. באה רוח וכיבתה את הנר. במקום להתעצב ולהיעלב הוא אומר
לתלמידיו: כל מה שעושים מן השמים – לטוב. בלילה בא גייס של רומאים לשבות את אנשי
העיר (שלא נתנו לו לישון שם). אמר רבי עקיבא לתלמידיו: ראו שניצלנו שלא נתנו לנו
לישון בעיר הזאת, שאם היינו שם – גם אנחנו היינו נשבים או נהרגים חלילה. ובזכות זה
שנטרפו החמור והתרנגול וכבה הנר, לא ראו אותנו האויבים וניצלנו].
24. תלמוד
בבלי מסכת תענית דף כה עמוד ב
שוב מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר
עשרים וארבע ברכות ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו, ואמר: אבינו מלכנו אין לנו מלך
אלא אתה. אבינו מלכנו למענך רחם עלינו, וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן. יצתה בת קול
ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על
מדותיו.
25.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט
עמוד א
אמרו
עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו
וישאלו. תניא, רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו.
תניא, אמרו עליו על רבי עקיבא: מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש חוץ מערבי
פסחים וערב יום הכפורים. בערב פסח - בשביל תינוקות, כדי שלא ישנו. וערב יום
הכיפורים - כדי שיאכילו את בניהם.
26. תלמוד
בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד ב
דר"ע
הויא ליה ברתא, אמרי ליה כלדאי: ההוא יומא דעיילה לבי גננא - טריק לה חיויא ומיתא.
הוה דאיגא אמילתא טובא. ההוא יומא שקלתא למכבנתא, דצתא בגודא, איתרמי איתיב בעיניה
דחיויא. לצפרא כי קא שקלה לה - הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה. אמר לה אבוה: מאי
עבדת? - אמרה ליה: בפניא אתא עניא, קרא אבבא, והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא, וליכא
דשמעיה. קאימנא, שקלתי לריסתנאי דיהבית לי, יהבתיה ניהליה. אמר לה: מצוה עבדת! נפק
ר"ע ודרש: וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה.
[תרגום
חופשי: הגמרא מספרת כי חוזים בכוכבים אמרו לרבי עקיבא: אל תחתן את בתך, שכן היא
תוכש על-ידי נחש ביום חופתה. רבי עקיבא לא חשש לדבריהם ולא חשש להשיאה. ביום חופתה
נפלה לבתו של רבי עקיבא סיכה מבגדה. כדי שלא תאבד הסיכה, תקעה בתו של רבי עקיבא את
הסיכה בטפט שהיה על הקיר. בבוקר לקחה הכלה את הסיכה וראתה כי נחש מת כרוך אחריה.
ראה אביה את הנחש ההרוג ושאל אותה: מה עשית? סיפרה לו הכלה כי באותו לילה, בחתונה,
בא עני וביקש לאכול והמלצרים היו עסוקים. הלכה והביאה לעני את המנה שלה כדי שיאכל.
אמר לה: מצווה עשית! רבי עקיבא ידע שיש ממש בדבריהם של החוזים בכוכבים, אבל גם ידע
שאין להתחשב בהם. הוא היה בטוח שבתו תעשה חסדים כל כך גדולים ביום חופתה, עד שכל
הכוכבים לא יוכלו לה. הכול בזכות החינוך שנתן לה הוא ונתנה לה אמה, אותה רחל
מפורסמת].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה