בס"ד
הלכות לימי בֵּין
הַמְּצָרִים (דף מקורות)
- משנה תענית פרק ד (בגמ' דף כו סוף עמוד א)
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז,
וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר. ושרף
אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ,
וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת
שחל תשעה באב להיות בתוכה - אסור מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
ערב תשעה באב - לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין.
- איכה פרק א פסוק ג
גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא
יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין
הַמְּצָרִים:
- איכה רבה (וילנא) פרשה א סימן כט
ד"א כל רודפיה השיגוה בין המצרים ביומין
דעקא [=בימי הצרות], משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי
מצוי כמה דאת אמר (תהלים צ"א): 'מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים'.
- קול צופייך פנחס תשנ"ז
יש הקדמה שאני תמיד רגיל לומר אותה, ואחזור עליה
למאזינים לשיעורים דרך הלויין שלא שמעו זאת עדיין. כשלומדים הלכות י"ז בתמוז
או תשעה באב, לומדים הלכות שהן להלכה ולא למעשה. שכן אין לנו שום עניין להישאר
בדיני האבלות על חורבן הבית, ואנחנו מצפים שיבוא המשיח כבר הלילה או מיד מחר
בבוקר, ומה לנו הנ"מ ללמוד הלכות שלא יהיו מעשיות? לכן ההלכות האלו הן להלכה
אם ח"ו לא יבוא המשיח וכל עוד לא הגיע המשיח - ולא למעשה, שיבוא המשיח וייבנה
בית מקדשנו ותפארתנו ולא יהיו מעשיות. ויהי רצון שיהיו להלכה ולא למעשה.
- שער הכוונות דף פט ע"ג
ענין בין המצרים והם כ"א ימים שבין
י"ז לתמוז עד תשעה באב, מנהג טוב וכשר הוא מאד לכל בעל נפש לשבת באבלות אחר
חצי היום בכל אלו הימים, ולבכות בכיה ממש על חורבן הבית, וטעם היות זה אחר חצות
היום הוא כי אז הוא התעוררות הדינין בסוד 'כי ינטו צללי ערב' אשר לסבה זו נשרף
ההיכל אחר חצי היום. ודבר זה עושה תועלת גדול' בנפש האדם. וענין חצות הלילה אין
צורך להזכירו כי אפי' בכל שאר הלילות צריך להתאבל על החורבן ומכל שכן בלילות בין
המצרים שצריך להוסיף בבכיה ועליו נאמר 'שמחו את ירושלם כו' כל המתאבלים עליה'.
- כף החיים תקנא ס"ק רכב
וכתב החיד"א בס' יוסף אומץ סי' כ"א
שנהגו לומר בין המצרים אחר חצי היום תיקון רחל שאומרים אחר חצות לילה שפסוקים אלו
מיוסדים על בכיה והספד על חרבן הבית וכדי שיהיה דבר השוה לכל נפש מסודר. וכ"כ
בספרו מורה באצבע אות רל וז"ל טוב לומר סדר תיקון רחל בכל יום חול מבין
המצרים אחר חצות וכן נהגו בא"י תוב"ב ע"פ כתבי רבינו האר"י
ז"ל והוא מנהג ותיקין עכ"ל.
- מאמר מרדכי - שביעית פרק ב סעיף טו
בני ארץ ישראל הנוהגים בכל לילה לומר תיקון
חצות, בשנת השמיטה - לא אומרים תיקון רחל אלא תיקון לאה בלבד (אמת ליעקב דף ק"א עמוד ד', כף החיים
פלאג'י סי' ג' סעי' ל"ו, שו"ת רב פעלים, קונטרס סוד ישרים ח"א סי'
י', כה"ח סופר סי' א' ס"ק י"ב, וסי' תקנ"א ס"ק רכ"ד
ועוד, וראה עוד מש"כ בסי' כ"ו: "פרוזבול ושמיטת כספים",
ד"ה "והנה ידוע").
- מעשה אליהו (ר' אליהו מני) סימן קצג
למי שנוהג לומר תיקון רחל אחר חצות היום
מי"ז בתמוז עד תשעה באב, לפק"ד נראה שבשנת השמיטה אין לומר. ואע"ג
שאפשר לחלק ולומר דדוקא בחצות לילה שהוא תיקון רחל ובשמיטה עליית רחל תמיד אין
לאמרו, אבל בחצות היום שהוא כמו קינות בעלמא על החורבן לא איכפת, מכל מקום שב ואל
תעשה עדיף לבל יטעו ללמוד בחצות לילה גם כן. ואני נוהג לומר במקום תיקון רחל בשנת
השמיטה ביום אוי לי על חורבן ובו' כדתיקן רב חיד"א ז"ל דוקא.
- כף החיים (תקנא ס"ק רכד; תקפא
ס"ק עה)
ומשמע מדברי האר"י ז"ל שכתבנו לעיל
או' רכ"א דטעם אמירת התיקון אחר חצות היום בין מצרים משום כי אז הוא התעוררות
הדינים וכו' כי גם בשנת השמטה שאין אומרים תיקון רחל בארץ ישראל כמ"ש לעיל
סי' א' בין המצרים אחר חצות היום יש לאומרו כי שם הטעם תיקון חצות של הלילה משום
בחי' המלכות היורדת אל עולם הבריאה כמ"ש בשער הכוו' דף נ"ד ובשנת השמטה
יש עלייה לבחי' המלכות כמ"ש בשה"מ פ' בהר יעו"ש אבל הכא משום בחי'
המלכות כ"א משום התעוררות הדינים והתאבלות על החרבן וכמו שנוהג כל דיני
התאבלות על החרבן בשנת השמטה גם זה נוהג:
- קול צופייך, פנחס תשס"א, גליון מס'
135
דעת הרב כף החיים (תקנא ס"ק רכ"ד)
שנוהגים גם בשנת השמיטה לומר תיקון רחל ביום. אבל מנהגינו אינו כן למרות שזה רק
ביום, מפני שכתוב בזוהר הקדוש שיש שמחה גדולה בשמים בשנת שמיטה. אבל בחו"ל
אומרים תיקון חצות גם ביום וגם בלילה, מכיון שהם בגלות, אין להם חומרא של שמיטה.
- תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מג עמוד א
דתנן: שבת שחל תשעה באב בתוכה - אסור לספר
ולכבס, ובחמישי מותר, מפני כבוד השבת; ותניא: קודם הזמן הזה, העם ממעטין בעסקיהם
מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע, ומארסין אבל לא כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין!
כי תניא ההיא - קודם דקודם (תניא).
- שולחן ערוך או"ח סימן תקנא סעיף ב
מר"ח עד התענית ממעטים במשא ובמתן ובבנין
של שמחה, כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה, כגון
אבורנקי של מלכים שנוטעים לצל להסתופף בצלו או מיני הדס ומיני אהלים; ואם היה
כותלו נוטה ליפול, אף על פי שהוא של שמחה מותר לבנות ( ולצורך מצוה הכל שרי)
(ר"ן ספ"ק דתענית); ואין נושאים נשים ואין עושין סעודת אירוסין, אבל
ליארס בלא סעודה מותר, ואפילו בט' באב עצמו מותר ליארס, שלא יקדמנו אחר. הגה:
ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך, עד אחר ט' באב (מנהגים).
- בן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים אות ד
אף על גב דמדינא אין אסור בנשואין אלא מר"ח
עד ט"ב, עם כל זה נהגו לאסור מן י"ז בתמוז, אבל אירוסין ושדוכין מותר,
ופה עירנו בג'דאד יע"א המנהג לעשות אירוסין אחר י"ז בתמוז, אבל מראש
חודש עד ט' באב אין עושין אירוסין ושדוכין, ועיין שיורי כנסת הגדולה תקנ"א
הגה"ט אות ה' שיש נוהגין שלא לעשות אירוסין מן י"ז בתמוז וכן ראוי לנהוג.
- שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים
סימן מג
ב"ה. שלוה בארמנותיך (תשכ"ט)
לפ"ק. בבואי שנה זו לשרת בקודש בעיר ואם בישראל תל אביב רבתי והמחוז, הורתי
בס"ד לרבנים רושמי הנישואין ברבנות הראשית לת"א - יפו, להרשות לעשות
נישואין לספרדים ועדות המזרח גם לאחר י"ז בתמוז עד ראש חדש אב, ולא עד בכלל,
כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, וכמנהג עיר קדשנו ותפארתינו ירושלים תובב"א,
וכמבואר בס' פרי האדמה ח"ד (דף ח ע"ד) בשם שלחן מלכים. וכן הוא במנהגי
ירושלים. ובפרט שרוב הנרשמים לנישואין הם רווקים שעדיין לא קיימו מצות פריה
ורביה. ואף על פי שעד כה לא נהגו לרשום לנישואין בימי בין המצרים גם לספרדים ועדות
המזרח, צויתי שמכאן ולהבא ינהגו להקל כאמור, ואמרתי לבאר טעמי ונימויק
/ונימוקי/ בזה בעזה"י....וכן קיימו וקבלו הרבנים הגאונים רושמי הנישואין,
והוקבע המנהג זה שנים רבות, להתיר נישואין לספרדים ועדות המזרח לאחר י"ז
בתמוז עד ר"ח אב, ולא עד בכלל, כמ"ש במנהגי ירושלים. והבא לשנות
ולהחמיר, חטא רבים נשא, וידו על התחתונה. ושומע לנו ישכון בטח ושמ"ר, ומה'
ישא ברכה.
- שו"ת הרב הראשי החדש חלק ב פרק לח
נישואין במוצאי י"ז בתמוז - שאלה ה: אצלנו, במחלקת נישואין,
נתגלעה מחלוקת לגבי אישור חתונה במוצאי י"ז בתמוז (כמובן לספרדים).
לטענת האוסרים, מאחר וכיום נוהג שעון קיץ, הרי
השמחה תתחיל מבעוד יום, כך יצא שאנו מתירים, כביכול, אכילה ושתייה ביום צום.
לעומתם טענו המתירים, שניתן לקבוע את החתונה לתאריך זה, תוך הסתייגות ברורה שהחופה
תיערך רק לאחר צאת הכוכבים. האוסרים טענו כנגדם, שגם אם
אכן תקבע הסתייגות זו, בפועל האורחים יגיעו לפני צאת הצום, ויחלו לטעום מהכיבוד
המוגש לפני החופה וכו'. יואיל נא כבוד תורתו להשיבנו בזה בהקדם – האם ניתן לסמוך
על דעת המתירים, או שמא ידם של האוסרים על העליונה?
מצפים לתשובתו ובברכת התורה, לשכת הרבנות....
תשובה: אין לערוך חופה וקידושין מי"ז בתמוז כפי
שנפסק בבא"ח (פרשת דברים ש"ר סעי' ד) והכנה"ג (שיורי כנה"ג הגה"ט סי'
תקנ"א ס"ק ה').
אולם בזמן האחרון יש רבנויות המקילות בדבר זה,
ואין דעתי נוחה מזה. מה שכן, ניתן לעשות חופה וקידושין באישור הרב המקומי במקרים
מיוחדים.
נישואין בבין המצרים - שאלה ו: כתב הבא"ח (פרשת דברים ש"ר אות
ד'): "אף על גב דמדינא אין איסור בנישואין, אלא מראש חדש ועד ט' באב, עם כל
זה נהגו איסור מן י"ז בתמוז" וכו'. האם בדור הזה, מותר לבני עדות ספרד
להינשא בימים אלו שבין י"ז בתמוז ועד ל-ט' באב?
תשובה: סברא זו מובאת גם בשיורי כנה"ג וכן נהגו בהרבה קהילות ספרדיות, שאין
נושאין נשים מי"ז בתמוז והלאה. ולדבריך, שכיום הדור פרוץ, ק"ו בן בנו של
ק"ו, ראוי לנהוג כך, שלא יעשו ריקודים ומחולות בימי בין המיצרים, כיון שבימים
אלו, שכל עם ישראל חייב להתאבל בהם על חורבן בית המקדש, אי אפשר להתאבל ע"י
תערובת ושירי עגבים, שבכל השנה יש לבטלם היכא דאפשר. ובר מין דין, לא מסמנא מילתא.
- שולחן ערוך או"ח סימן תקנא
סעיף ג: שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר
ולכבס...
סעיף ד: לאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד. ואם
חל תשעה באב ביום ראשון או בשבת ונדחה לאחר השבת, מותר בשתי השבתות, בין שקודם
התענית בין שאחריו. ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו, חוץ מיום ה' ויום
ו'. הגה: ונוהגין להחמיר מתחלת ראש חודש לענין כיבוס, אבל תספורת נוהגים להחמיר
מי"ז בתמוז (מנהגים).
- שולחן ערוך או"ח סימן תקנא סע' יב-יג
תספורת
שבוע זה, אחד ראשו ואחד כל שער שבו, אסור. ובזקן, כל שמעכב את האכילה מותר.
- כף החיים סימן תקנא ס"ק פ
אבל תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז וכן
כתב מהרש"ו ז"ל בשער הכוונות בהגה דף פ"ט ע"ג על האר"י
ז"ל שלא היה מסתפר מי"ז בתמוז עד אחר ט' באב אלא שכתב שהוא היה מיקל
בסיפור להיות כי היא חומרא בעלמא והאבילות ישנה יעוין שם.
- מועד לכל חי סימן י אות כה
לענין תספורת היכא דחל תשעה באב בשבת ונדחה או
ביום ראשון לא יסתפר בערב שבת איכה כדי שיכנס מנוול לתענית
- בן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים
יב. תספורת אסור מדינא בשבוע שחל בו ט' באב אחד ראשו
ואחד כל שער שבו, ויש נוהגין להחמיר מי"ז בתמוז, ובזקן כל שמעכב האכילה מותר,
ואפילו אבי הבן וסנדק אסורין להסתפר בשבוע זו. ואסור לגדולים לספר לקטנים בשבוע
זה, ואם חל ט' באב יום ראשון או חל בשבת ונדחה, הנה מרן ז"ל סתם להתיר בשתי
השבתות בין שקודם התענית בין אחריו, ואף על גב דכתב יש מי שאומר דנהגו לאסור כל
שבוע שלפניו חוץ מיום חמישי וששי, קי"ל כסתם מרן ז"ל ולכן מותר לכבס
ולספר בשבוע שלפניו, וכן נוהגים פה עירנו לכבס בשבוע שלפניו דאין כאן דין שבוע שחל
בו ט"ב, מיהו לענין תספורת ראוי להורות לעם כמנהג הזקנים שכתב הכל בו שלא
להסתפר כלל לפני אותה שבת כדי שיכנס ליום התענית כשהוא מנוול, ופה עירנו אין
אנחנו גוערים ביד המקילין בזה בחזקה ועיין מל"ח אות כ"ה.
- שבח אבות – מנהגי כורדיסטאן (טרם יצא לאור)
אסור להסתפר ולהתגלח בשבוע שחל בו ט' באב. ויש
חסידים ואנשי מעשה שנהגו להחמיר כבר מראש חודש אב.
[הערות - עיין שו"ת מהר"י מברונא
(סימן ט) שכתב שיש להחמיר מראש חודש אב. ובין היתר כתב שאכילת בשר ושתית יין מדינא
אסור רק בסעודה מפסקת ובכל זאת נהגו לאסור מראש חודש. ואם כן לענין תספורת וכיבוס,
שמדינא אסורה בשבוע שחל בו תשעה באב, כל שכן שנחמיר מראש חודש לא להסתפר ולא לכבס.
וכך כתב מהר"י עייאש בקונטרס מנהגי ארג'יל (תשעה באב אות א) המופיע בסוף ספרו
בית יהודה שמנהג עירם היה להחמיר מראש חודש. ובשו"ת זרע אמת (ח"ג סימן
נט) גם כן הזכיר מנהג זה שלא להסתפר מראש חודש. וכן כתב בסידור חוקת עולם לד'
תעניות (מהדורת תרנ"ג, עמ' קכ, סעיף ח). ועיין שו"ת שמש ומגן (ח"ג
סימן נד אות ה) שכתב: "שהמנהג לא להסתפר מר"ח אב וכמעט כל העולם נוהגים
כך, ובמרוקו רוב החכמים החמירו שלא להסתפר מי"ז בתמוז ואילך וכו'"
עכ"ל ועיין עוד לנתיבי עם (תקנא ס"ק ג). וכן נהג מו"ר זקני
הרה"ג שבתאי בן חיים זצ"ל להחמיר מראש חודש אב].
- משנה תענית פרק ד (בגמ' דף כו ע"ב)
משנכנס אב
ממעטין בשמחה. שבת שחל
תשעה באב להיות בתוכה - אסור מלספר ומלכבס...
- תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד א
תניא אידך:
כל שהוא משום תשעה באב - אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין, ואסור לרחוץ. כל
שאינו משום תשעה באב - מותר לאכול בשר ולשתות יין, ואסור לרחוץ[1].
רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: כל שעה שמותר לאכול (בשר) מותר לרחוץ.
- רש"י מסכת תענית דף ל עמוד א
כל שהוא
משום תשעה באב - כגון
סעודה המפסיק בה.
כל שאינו
משום תשעה באב - כגון
סעודה המפסיק בה בתענית צבור, אי נמי סעודה שאינו מפסיק בה.
הכי
גרסינן: רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ - ולא גרסינן בשר, כלומר, אפילו בשעת סעודה
המפסיק מותר לרחוץ, הואיל ומותר לאכול.
- תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק ג הלכה יא
כל שהוא
מסעודת תשעה באב אסור לוכל בשר ואסור לשתות יין ואסור לוכל שני תבשילין ואסור
לרחוץ ולסוך וכל שאינו מסעודת תשעה באב מותר לוכל בשר ולשתות יין ומותר לוכל
שני תבשילין ומותר לרחוץ ולסוך ר' ישמע' בי ר' יוסה אומ' משם אביו כל שעה שמותר
לוכל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו.
- רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ו
משיכנס אב ממעטין בשמחה, ושבת שחל תשעה באב
להיות בתוכה אסור לספר ולכבס וללבוש כלי מגוהץ אפילו כלי פשתן עד שיעבור התענית,
ואפילו לכבס ולהניח לאחר התענית אסור, וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו
ולא יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית, ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החדש עד
התענית.
- ספר הרוקח הלכות תשעה באב סימן שיב
רחיצה באב.
אלו שאילות שאלתי אני יק"ר מן רבינו ר' קלונימוס מן רומי מהיכן חייב אדם
למנוע מלרחוץ קודם אב יום קודם ראש חדש או ראש חדש עצמו. והשיב חייב אדם למנוע
מלרחוץ מר"ח אב ובראש חדש עצמו אסור משום שנא' חגה חדשה ושבתה. אבל קודם
ר"ח מותר לרחוץ ביום.
- שולחן ערוך או"ח סימן תקנא סעיף טז
יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין
אלא בשבת זו... הגה: ולצורך מצוה שרי; ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל); ואפי' אם טובלת ליל י' באב, מותר לה לרחוץ בערב ט"ב אם א"א
לה לרחוץ ליל י' (אגודה). ונראה דהוא הדין אשה הלובשת לבנים
יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר שנה, הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה. ונוהגין
שלא לרחוץ, אפילו בצונן, מראש חודש ואילך. (ת"ה סי' ק"ו /ק"נ/) ואפי' בערב שבת של חזון אסור לרחוץ כ"א ראשו ופניו ידיו ורגליו
בצונן (מהרי"ל
ותשובת מהרי"ל סי' ט"ו וב"י); ויש מקילים בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת.
פסיקת האחרונים
- רבי חיים פלאג'י, רוח חיים (תקנא, ז):
ומנהגינו
פה אזמיר שלא לרחוץ ולא ליכנס למרחץ לרחוץ כל גופו בשבוע שחל ט' באב בתוכה...
- בן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים סעיף טז
נוהגין שלא
לרחוץ כל גופו מראש חודש עד ט' באב אפילו בצונן, והרגיל לטבול בכל ערב שבת יטבול
גם בערב שבת חזון.
- פסקי תשובות אורח חיים סימן תקנא
והרחיצה
האסורה היא דווקא כשהכוונה להתקרר או לתענוג, אבל אלו העוסקים במלאכה המלכלכת אותם
ברפש וטיט וכדו' מותר להם להתרחץ להוריד הזוהמא והלכלוך, ואם צריך לשם כך מים חמים
מותר גם בחמים.
ועפי"ז
כתבו פוסקי זמננו שבמקומות שההבל והחום מרובה יש להקל להתקלח לאדם הסובל מזיעה
יתירה ואין דעתו מיושבת עליו או שאין דעת בני אדם הסובבים אותו סובלתו וגדול כבוד
הבריות, וכשיש צורך יכול להשתמש בסבון וכדו', אבל יש להתקלח רק במים צוננים
(ופושרים דהיינו חמים קצת כדי להעביר צינתן הרי הם בכלל צונן כל שאינו נהנה מחום
המים) אא"כ הוא איסטניס גדול או מצונן וחולה שאינו סובל צוננים, ויש להשתדל
להתקלח בצינעא ולא בפני רבים ובפרהסיא.
- מאמר מרדכי למועדים וימים פרק כה
פד. אין
רוחצים את כל הגוף בשבוע שחל בו תשעה באב אפילו בצונן. ויש שנהגו לאסור רחצה מראש
חודש. (בא"ח דברים טז).
פד. מי
שרגיל להתרחץ כל יום - לא יחמיר מראש חודש אלא רק בשבוע שחל בו.
רחצה בים או בבריכה בבין המיצרים
- בית יוסף אורח חיים סימן תקנא אות יח
כתוב
בהגהות מיימוניות החדשות (מנהגי תשעה באב) באיכה רבתי (פרשה א אות כט) איתא שצריך
ליזהר משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב שלא לילך יחידי מארבע שעות עד תשע שעות ואין
להכות אפילו הרב את תלמידו ואפילו ברצועה שבהן קטב מרירי שולט וסכנה יש בדבר שנאמר
(איכה א ג) כל רודפיה וגו' כדאיתא התם עכ"ל.
- מקור חיים (ר' חיים יאיר בכרך) תקנא סעיף
יד
רחיצה
אפילו בחמין לפני ראש חודש ליכא מאן דאוסר עיין שו"ת רש"ל סימן צ"ב
כל שכן בצונן ומכל מקום ראיתי נמנעין מלרחוץ בנהרות מפני הסכנה והעת מסוגל לרעה...
- שו"ת רב פעלים (או"ח ח"ד
סימן כט)
ועל שאלה
הב' בענין הטבילה הנה ברחיצת כל גופו כתב מרן ז"ל בסעי' ט"ז יש נוהגים
שלא לרחוץ מר"ח ויש שאין נמנעים אלא בשבת זו והגאון מור"ם בהג"ה
כתב ונוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך ...מיהו פה עירנו בגדאד
יע"א נוהגים איסור גם בצונן וכמ"ש מור"ם בהג"ה דהא מצוי בכמה
בתים בארות מים חיים שדרך בעלי בתים להכנס בהם בקיץ לטבול שם כדי להקר מרוב החום
ונמנעים בזה מראש חודש ואילך וזה מנהג ברור וקדמון פה עירנו, והגם כי פה עירנו יש
נהר חדקל ודרך הילדים לשוט שם בימות הקיץ כדי להתלמד ההשטה במים ואלו אין נמנעים,
אין מזה ראיה, כי אלו הם בורים וילדים והם עוברים על המנהג, דהא בעוונותינו הרבים אפילו
ביום שבת קודש יש הרבה מהם הולכים לשוט...גם עוד נראה לומר מי שהוא ירד לשוט בנהר
כדי להתלמד והוא כבר התחיל מקודם בין המצרים ועדיין לא השלים למודו שמותר לו ללכת
לשוט בנהר גם אחר ראש חודש חוץ מן ט' באב כי זה במלאכתו הוא עוסק ואין כוונתו
לתענוג וזה פשוט, אך ודאי נכון להחמיר בזה אבל אין למחות ביד המיקל.
- מאמר מרדכי למועדים וימים פרק כה
יד. טיול
ובריכה - טוב להמנע מללכת לבריכה בזמן זה מפני הסכנה, אומנם בקיטנה וכדו' שצריך
להעסיק את הילדים שלא יסתובבו ברחובות, מותר ובתנאי שיגבירו את הזהירות ויכפילו
וישלשו את מספר המצילים.
טו. לא
יוצאים בימים אלו לטיול של תענוג, אמנם אם זהו הזמן היחידי שיכול לצאת עם ילדיו או
שיוצא לשם רפואה, יכול ללכת עד ר"ח אב, אך מר"ח אב עד י' באב לא ילך כלל
לבריכה ולטיול.
- מאמר מרדכי למועדים וימים פרק כה סעיף צב
מיום
י"ז בתמוז עד תשעת הימים מותר ללכת לים או לבריכה אבל צריך זהירות מרובה
כדלעיל מחשש סכנה. אבל בתשעת הימים - אסור.
- פסקי תשובות הערות סימן תקנא הערה 240
ובאורחות
רבנו ח"ב עמ' קכ"ט שהגרי"י קניבסקי זצ"ל היה אוסר לבני ביתו
ללכת לים בימי המצרים ואמר שאף שמדינא מותר, מכל מקום יש להימנע משום סכנה דאיתרע
המזל בימים אלו.
- תשובות והנהגות כרך ב סימן רסג
שאלה: האם
מותר לרחוץ בים בין המצרים? [תשובה:] לכאורה אין בזה איסור, ואין לנו לגזור גזירות
מעצמינו, ובארץ ישראל המנהג פשוט גם באמצע השבוע וכ"ש בע"ש להתרחץ בים,
ולא נמנעים אלא בתשעת הימים, ולדעתי מותר להתרחץ בים, אבל לא לשוט עמוק עד קרוב
לקומת איש שהימים האלו ר"ל הם מסוגלים לסכנה ח"ו,
- שו"ת יחוה דעת חלק א סימן לח
שאלה: האם
מותר לרחוץ כל גופו במים חמים וסבון בערב שבת חזון? והאם מותר לשחות בים או
בבריכה, או להתקלח בצונן בשבוע שחל בו תשעה באב?....
ולענין
לשחות בבריכה או בחוף ים, כשאין שם חשש פריצות ותערובת גברים ונשים כלל, מדברי
הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל, שלא אסרו בשבוע שחל בו תשעה באב אלא כניסה
למרחץ, כלומר, להתרחץ במים חמים, משמע שבצונן מותר, ואין בזה מנהג להחמיר כלל....וכן
העיד בספר שלחן גבוה (סי' תקנ"א ס"ק מ"ח), שהמנהג בשאלוניקי לשחות
בים, אפילו ביום ערב תשעה באב, ואין פוצה פה. וכן העיד הגאון רבי חיים פלאג'י בספר
רוח חיים (סי' תקנ"א סק"ז), על מנהג איזמיר. ואמנם יש אחרונים שהחמירו
גם בצונן, ומהם: בספר מטה יהודה, ובספר בן איש חי, מכל מקום בהיות שכל יסוד חומרא
זו אינה מעיקר ההלכה אלא מתורת מנהג, ובארץ ישראל אין מנהג ברור בזה אצל עדות
המזרח, נראה שבודאי יש להורות להקל לשחות בים או בבריכה או להתקלח בצונן, אפילו
בשבוע שחל בו תשעה באב.
- שו"ת אור לציון חלק ג פרק כה - דיני
בין המצרים
ה. שאלה. האם מותר ללכת לים או לבריכה בימי בין המצרים.
תשובה. מותר ללכת לים או לבריכה בימי בין המצרים, ואף
אם לא הלך עדיין לפני בין המצרים. ואולם בשבוע שחל בו תשעה באב, אסור להתרחץ אף
במים קרים, וממילא אין ללכת בימים אלו לים או לבריכה.
- שו"ת אור לציון חלק ג - הערות פרק כה
- דיני בין המצרים
ה.
בשו"ע בסימן תקנ"א סעיף י"ח כתב, צריך להזהר מי"ז בתמוז עד ט'
באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות, ולא יכו התלמידים בימים ההם. והיינו מטעם
שיש סכנה בימים אלו, שנאמר כל רודפיה השיגוה בין המצרים, וכמבואר בב"י שם.
והנה יש שרצו לומר שהוא הדין שלא לרחוץ בים וכדו' מי"ז בתמוז מחשש סכנה. וראה
גם בספר מקור חיים להגאון בעל חוות יאיר סימן תקנ"א סעיף ד'. ויש שרצו לחלק
בין אם הלך לפני בין המצרים ובין אם לא הלך. אולם נראה שאין לנו אלא דברי מרן שכתב
להזהר שלא לילך יחידי ושלא להכות התלמידים ותו לא מידי.
מקורות הסוגיה
- משנה תענית פרק ד (בגמ' דף כו ע"ב)
משנכנס אב
ממעטין בשמחה. שבת שחל
תשעה באב להיות בתוכה - אסור מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ערב
תשעה באב - לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין.
- תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד א
ערב תשעה
באב לא יאכל אדם שני תבשילין כו'. אמר רב יהודה: לא שנו אלא משש שעות ולמעלה, אבל
משש שעות ולמטה - מותר. ואמר רב יהודה: לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה, אבל בסעודה
שאינו מפסיק בה - מותר. ותרוייהו לקולא. וצריכא, דאי אשמעינן בסעודה המפסיק בה -
הוה אמינא: אפילו משש שעות ולמטה, קמשמע לן: משש שעות ולמעלה. ואי אשמעינן משש
שעות ולמעלה הוה אמינא: אפילו בסעודה שאינו מפסיק בה, קמשמע לן בסעודה המפסיק בה.
- ספר המנהיג הלכות תשעה באב
וכת' רב
היי ז"ל אף על גב דאמ' בירושל' דתענית [פ"א ה"ו] ודפסחי' [פ"ד
ה"א] מקום שנהגו א"ר זעירא נשייא דנהיגן דלא למשתא חמרא ודלא למיכל
בשרא מן דאב עליל עד אפוקי תעניתא מנהגא שבו פסקה אבן השתייה, מה טעם כי [עמוד
רפח] השתות יהרסון, מנהג כל ישראל דלא למשחט מריש ירחא דאב כי אם בט' באב מו' שעות
ולמעלה, לפי שעד היום נמנעו מלשחוט שלא יבוא לאכול מהם, וביום התענית שאין אדם
אוכל אין לגזור ולחוש, וכן מנהג בבבל.
- רמב"ם הלכות תעניות פרק ה
הלכה ו - משיכנס אב ממעטין בשמחה...וכבר נהגו ישראל
שלא לאכול בשר בשבת זו ולא יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית, ויש מקומות שנהגו
לבטל השחיטה מראש החדש עד התענית.
הלכה ז - תשעה
באב לילו כיומו לכל דבר, ואין אוכלין אלא מבעוד יום, ובין השמשות שלו אסור כיום
הכפורים, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה המפסיק בה, אבל שותה הוא יין
מגתו שיש לו שלשה ימים או פחות, ואוכל בשר מליח שיש לו שלשה ימים או יתר, ולא יאכל
שני תבשילין.
וכבר נהגו
כל ישראל וכו'. המנהג הזה לא פשט בארצות אלו לענין אכילת בשר שאין נמנעין אלא
ערב התענית...
- חידושי הריטב"א מסכת תענית דף כו עמוד
ב
ויש מקומות
שנהגו שלא לאכול בשר מר"ח ועד התענית וסמכו לזה לפי שאמרו במסכת חגיגה (עי' ח' א'
פסחים ק"ט א') 'אין שמחה אלא בבשר' ולפיכך ממעטין בשמחה.
- הגהות מיימוניות הלכות תעניות פרק ה הלכה ג
ומה שנהגו
בני אדם שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז עד תשעה באב נמצא בשם רב סעדיה גאון כי
רמוזים הם בדניאל.
- דניאל פרק י, ב-ג
(ב)
בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים
יָמִים: (ג) לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי
וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי עַד מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים.
- רש"י דניאל פרק י
שלשה
שבועים ימים - כ"א שנה.
- מצודת דוד דניאל פרק י פסוק ב
בימים ההם
וכו' - על כי ראה שצוה כורש לבטל בנין הבית אחר שנתן רשות לבנותה כמ"ש בספר
עזרא לזה היה מתאבל, או יתכן שהיה מתאבל בעבור הדבר הנגלה אליו ואולי היתה מאורך
הגלות.
שבועים
ימים - ג' שבעיות של ימים והם כ"א יום.
פסיקת השו"ע ורמ"א
- שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנב סעיף א
ערב תשעה
באב לא יאכל אדם בסעודה המפסקת, שאוכלה אחר חצות, בשר, ולא ישתה יין ולא יאכל שני
תבשילין.
- משנה ברורה סימן תקנב ס"ק ג
(ג) בשר
וכו' - היינו מדינא דש"ס דאלו מצד מנהגא אסור מר"ח וכדלעיל בסימן
תקנ"א.
- שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא
סעיף ט - יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו...ויש
שמוסיפין מראש חודש עד התענית, ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז. הגה: ומצניעים מראש
חודש ואילך הסכין של שחיטה (ר' ירוחם ני"א ח"ג והגהות מיימוני), שאין
שוחטים כי אם לצורך מצוה כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו.
סעיף י - יש
מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים, מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר,
ואסורים בבשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס; ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון. הגה:
ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה (תשובת מהרי"ל סי'
ק"ו /ט"ו/), אלא נותנים לתינוק; ובמקום דליכא תינוק, מותר בעצמו לשתות
הבדלה. ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין, אוכלים בשר
ושותין יין כל השייכים לסעודה; אבל יש לצמצם, שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב
בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין רק מנין מצומצם, וזה אפילו בערב תשעה באב שרי (מנהגים ומהרי"ל),
ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה (ד"ע).
סעיף יא - כל
מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור, פורץ גדר הוא וינשכנו נחש (קהלת י, ח).
מה הטעם שנמנעו מאכילת בשר?
- תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב
ת"ר:
כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר'
יהושע, אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו:
נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח,
ועכשיו בטל? אמר להם: א"כ, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות! אפשר בפירות. פירות
לא נאכל, שכבר בטלו בכורים! אפשר בפירות אחרים. מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים!
שתקו. אמר להן: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר - שכבר נגזרה
גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר - שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור
יכולין לעמוד בה, דכתיב: במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו...
- רשב"ם מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב
אפשר
בפירות - ויפה אמרת ונפרוש גם מן הלחם.
בפירות
אחרים - שאין מביאים ביכורים אלא מז' המינין.
שכבר נגזרה
גזירה - חורבן ונתחייבנו להתאבל דכתיב שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה (ישעיהו
סו).
במארה אתם
נארים - קבלתם עליכם בגזירת ארור להביא המעשר אל בית האוצר כדכתיב במלאכי (ג)
הביאו את כל המעשר וגו' ואעפ"כ ואותי אתם קובעים אתם גוזלים את המעשר ואת
התרומה כדכתיב התם ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה.
הגוי כולו
- כלומר וכל הקהל כולו קיבלו את הגזירה ומסתמא אם לא היו כולן יכולין לעמוד בה לא
היו מסכימין ורובן ככולן אלמא לא חשיבא גזירה אא"כ רובן יכולין לעמוד בה.
- תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב
תניא, אמר ר' ישמעאל בן אלישע: מיום שחרב בית
המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה
על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה; ומיום שפשטה מלכות הרשעה, שגוזרת
עלינו גזירות רעות וקשות, ומבטלת ממנו תורה ומצות, ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע
הבן, ואמרי לה: לישוע הבן, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים,
ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו, אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל
יהיו מזידין.
- ספר כלבו סימן סב
ויש נמנעין מאכילת בשר משנכנס אב לפי שאין שמחה
אלא בבשר ואף על פי כן אין צריכין להמנע מתבשיל שנתבשל בו הבשר דלצעורי נפשיה קא
מכוין והא אצטער, ועוד דאמרינן בנדרים הנודר מן הבשר מותר בתבשיל, וכתב ה"ר
אשר ז"ל וראיתי נשים יקרות שנמנעות מאכילת בשר ומשתית היין משבעה עשר בתמוז
עד עשרה באב ואומרות שכך קבלו מאימותיהן דור אחר דור, ונראה לי משום דאמרינן
בתלמוד במשנה בשבעה עשר בתמוז בטל התמיד וכן בעונותינו בטל נסוך היין ויש מן
האנשים שנהגו כן
- ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקנא סעיף
ט
שיש גורסין בירושלמי הנ"ל דלא למשתי חמרא
ולמיכל בשרא וע' בה"ג וכ"ה הגי' בילקוט סימן תרנ"ג ותלוי בפלוגתא
הנ"ל דס"ז אבל הגי' ראשונה היא עיקרית וכמ"ש הגאון ולכן אמר הני
נשי שהיא מלאכתן כמ"ש בכתובות וכל השמעתא דירושלמי שם הכל במלאכה ע"ש אבל
עיקר הטעם הוא כמ"ש בספ"ג דב"ב תניא אר"י בן אלישע מיום שחרב
בה"מ דין הוא שנגזור כו' אלא אין כו' ונהגו בימים אלו שאפשר לעמוד בזמן מועט
ומתני' אסר בסעודת ערב ט' באב והוסיפו על עצמן:
המנהג למעשה בעדות השונות
- שו"ע המקוצר (הרב רצאבי) סימן קג סעיף
ח
בשאר
קהילות ישראל נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בתשעת הימים שמן ראש חדש עד
לאחר תשעה באב...אבל בקהילות תימן לא נתקבל מנהג זה ואפילו בשבוע שחל בו תשעה
באב אין נמנעים אפילו מאכילת בשר בהמה ומשתיית יין, זולת בסעודה המפסקת כדינא
דתלמודא. ואז נוהגים להחמיר להימנע אפילו מאכילת בשר עוף.
- בן איש חי פרשת דברים אות טו
אסור מכח המנהג לאכול בשר ולשתות יין בשבוע שחל
בו ט' באב, ויש נוהגין בזה מראש חודש, ויש מן י"ז בתמוז, ופה עירנו בגדאד
יע"א נוהגין איסור מליל שני של חודש אב, עד ליל עשירי, כי ביום ט' באב
נוהגין לשחוט טבחי מתא בשביל אכילת ליל עשירי. גם נהגו פה עירנו שגם בסעודת מילה
אין אוכלים בשר בימים אלו.
- מאמר מרדכי למועדים ולימים פרק כה סעיף יא
יש נוהגין
שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב אם לא בשבת או
בסעודת מצווה. אך מהדין מחמירים הספרדים בבשר ויין רק ממוצאי ראש חודש אב. (עיין
כה"ח תקנא ס"ק קכה, קכו. בא"ח דברים טו). ואשכנזים נוהגים איסור גם
בראש חודש עצמו. (מ"ב שם ס"ק נח).
- שבח אבות – מנהגי כורדיסטאן (טרם יצא לאור)
אין אוכלים
בשר ואין שותים יין ממוצאי ראש חודש אב עד מוצאי ט' באב . אמנם נהגו להקל
באכילת בשר ושתיית יין ביום שישי אחר חצות היום, ובשבת קודש.
[הערות - הנה
רבים תמהו על כך שנהגו אצל יוצאי כורדיסטאן לאכול בשר ולשתות יין כבר לאחר חצות
היום ביום שישי, ורבים שואלים הלכו בו, לדעת מדוע נהגו היתר זה אצל יוצאי
כורדיסטאן. והשבתי לשואלים דבר פשוט. השו"ע פסק (תקנא סעיף ט): "יש
נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו....ויש שמוסיפין מראש חודש עד
התענית". ואם כן, כיון שהכל תלוי במנהג, נראה לומר שכאשר שקיבלו על עצמם את
המנהג להחמיר באכילת בשר ממוצאי ראש חודש אב, לא קיבלו על עצמם להחמיר ביום שישי
לאחר חצות היום.
ועוד ניתן
להוסיף טעם שכבר כתבו הפוסקים שהנוהגים לטעום מהתבשילים בערב שבת משום 'טועמיה
חיים זכו' מותרים גם בערב שבת שקודם תשעה באב וכפי שכתב מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי
למועדים וימים כה, מג). וכן פסק בשו"ת אור לציון (ח"ג פרק כו סעיף ד):
"והרגיל בטעימת התבשיל בכל ערב שבת, רשאי לטעום גם מתבשילי הבשר בערב שבת
חזון" עכ"ל. ואם כן אפשר ללמוד יסוד קל מדין טעימת התבשיל למנהגינו.
וזכורני כי
שאלתי על מנהגינו למו"ר זקני הרה"ג שבתאי בן חיים זצ"ל והשיב לי
שכן היה המנהג פשוט גם אצל תלמידי חכמים לאכול בשר לאחר חצות היום וטעמם היה עמם
שכבר נתוצץ קדושת שבת לאחר חצות היום. וקרוב לטעמם מצאתי בספר אליה רבה (תקנא ס"ק כד; והובא גם בכף החיים
תקנא ס"ק עה) שכתב שמותר לתת לקטנים לאכול בשר אחר חצות ביום שישי, כיון שיש
קצת קדושת שבת אחר חצות.
ואם כן,
המנהג ברור ומיוסד. והנוהגים בכך – יש להם טעמים ברורים להקל. וכן נהגו גם רבני
כורדיסטאן וחכמיה, וכן נהג מו"ר זקני הרה"ג שבתאי בן חיים זיע"א
(רב מועצה אזורית לכיש ומושב מנוחה) להקל בכך].
- ערוך השולחן אורח חיים סימן תקנא סעיף כג
מדינא דגמ'
אין איסור באכילת בשר רק בערב תשעה באב ובסעודה המפסקת אבל כבר קבלו אבותינו זה
הרבה מאות בשנים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מן ר"ח אב עד אחר ט"ב לבד
מיום השבת לזכר הקרבנות והנסכים שנתבטלו בעונותינו ויש שנהגו מן י"ז בתמוז
שבו בוטל התמיד ויש שכתבו רק בשבוע שחל ט"ב אבל עתה בכל ארצות פזורינו נוהגים
מן ר"ח ועתה בעוה"ר כמה שמזלזלים באיסור זה ולבד שהן עוברים איסור
דאורייתא מטעם נדר דכיון שאבותינו קבלו עליהם מנהג זה הוי נדר של כלל ישראל ולבד
זה איך לא נבוש ולא נכלם הלא הרבה מהאומות שאין אוכלים הרבה שבועות לא בשר ולא חלב
ולא ביצים ואנחנו עם בני ישראל שעלינו נאמר קדושים תהיו לא יאבו לעצור את עצמם
שמונה ימים בשנה לזכרון בית קדשינו ותפארתינו ועל כיוצא בזה אמר הנביא [יחזקאל לו,
לב] בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל ועונשם גדול מאד:
מכירת בשר במסעדות בתשעת הימים
- שו"ת הרב הראשי החדש חלק ב פרק לח
מכירת בשר
לאחר ר"ח אב - שאלה י: האם מותר לבעל מסעדה למכור מאכלי בשר ללקוחותיו לאחר ראש חודש אב, אף
על פי שמנהג ארץ-ישראל להימנע מאכילת בשר כבר מראש חודש אב, או שיש בזה איסור של:
"לפני עיור לא תתן מכשול"?
תשובה: מותר לקצב למכור בשר אחרי ר"ח אב, וכן
לבעל מסעדה מותר לבשל ולמכור בשר. הטעם הוא, שיכול לסמוך על כך שמא הקונה הינו
חולה וחלוש וכו'. ואין בזה משום "לפני עיוור".
- שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן לח
שאלה מבעל
מסעדה כשרה: האם מותר לו לפתוח המסעדה ולספק מאכלי בשר ללקוחות הרגילים אצלו, גם
לאחר ראש חודש אב, אף על פי שאסור לאכול אז מאכלי בשר, שאם לא יעשה כן ילכו
הלקוחות שלו למסעדה אחרת ולא ישובו אליו עוד, או על כל פנים יש בזה משום לפני עור
לא תתן מכשול? תשובה...
ובעצם הדבר שהרבנות הראשית מרשה למסעדות כשרות
לספק בשר ללקוחותיהם בימים אלה, כבר כתב בשו"ת הרי בשמים חלק א' (סימן
נ"ח) שנהגו להקל בזה, שאם לא כן יש חשש שיבואו לאכול בשר נבלות וטרפות
במסעדות לא כשרות. ואף על פי שיש רבים החולקים על היתר זה, הנח להם לישראל.
בסיכום:
מותר לישראל בעל מסעדה כשרה לספק מאכלי בשר ללקוחותיו גם אחר ראש חודש אב, ובפרט
אם יש מקום לתלות שהלקוח אינו בקו הבריאות. ואם אפשר להגיש בשר עוף, עדיף יותר
מאשר להגיש בשר בהמה, כמו שאמרו (בחגיגה דף ח' ע"א) שאין שמחה אלא בבשר בהמה.
וכמבואר באחרונים. ויהי רצון שנזכה לראות בנחמת ציון וירושלים בקרוב אמן ואמן.
- תשובות והנהגות כרך ב סימן רנז
שאלה: האם
מותר למסעדה להגיש בתשעת הימים ארוחות עם בשר לאנשים שבלאו הכי יאכלו טרפות?
האחרונים
דנו אם להתיר איסור קל כדי להציל אנשים מאיסור חמור, ובעקידה מפורש שאין להתיר
איסור פנויה כדי שלא ייכשלו באסור נדה, והיינו שפנויות יטבלו כדי שהמזנים אתם לא
ייכשלו באיסור נדה, דלא עבדינן תקנתא לרשיעי, ועובדא ידענא מפי מו"ר
הגר"מ שניידער זצ"ל בכפר בליטא שהתקלקלו מעט והרב התיר לפנויות לטבול,
ובתקופה קצרה סיפר שכולם התקלקלו לגמרי....
אמנם לענין
בשר בתשעה ימים לא החמירו בחולה וחלש, (כשהוא כחולה קצת, ובבשר עוף בכל גווני עיין
במ"ב ס"ק ס"א וס"ד ובשע"ת שם), וגם בעל המסעדה יכול לתת
להם בשר, ולכן עצתי לתלות מודעה "מנהג ישראל לימנע מאכילת בשר בתשעה ימים
ובחולה או חלש מותר", ובזה יצא ידי חובתו ואינו צריך לדקדק ולשאול אצל כל אחד
אם הוא חלש ועד כמה.
[1]
יש גורסים כאן: "ומותר לרחוץ" (עיין
ברש"ש ועוד מפרשים, ולא כפי הגירסא שלפנינו "ואסור". וכן מוכח
מרש"י).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה