14/07/2021

הנחת תפילין בתשעה באב (דף מקורות)

 בס"ד

אבל אסור להניח תפילין

1.       תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף טו עמוד א

אבל אסור להניח תפילין, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך - מכלל דכולי עלמא אסור.

2.       שו"ע יו"ד הלכות אבילות סימן שפח סעיף א

 אבל אסור להניח תפילין ביום ראשון; ואחר שהנץ החמה ביום שני, מותר להניחם.

3.       תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד א

תנו רבנן: כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב.

4.       שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לח

סעיף ה - אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין, מכאן ואילך  חייב, אפי' באו פנים חדשות.

סעיף ו - בתשעה באב חייבין בתפילין.

א.    הנוהגים לא להניח תפילין בתשעה באב

5.       ראב"ד - תשובות ופסקים סימן קכא

ותשעה באב אסור בתפלין, כך כתב הגאון מי שערב לו הדבר יעשה כמותו כי אני מעולם לא הנחתים בו, ויותר טוב לשים אפר מקלה בראשו.

6.       הלכות שמחות (למהר"מ) סימן נא

ונראה דבתשעה באב נמי אין להניח תפילין כמו ביום ראשון דאבל שאין יום מר יותר ממנו יום קבוע לבכיה לדורות.

7.       ספר הרוקח הלכות תשעה באב סימן שי

תשעה באב אין מתעטפין על שם בצע אמרתו ולא תפילין על שם השליך משמים ארץ תפארת ישראל. נותנין אפר מקלה בראשיהן כדאיתא בפרק חזקת הבתים לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר. המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה שנאמר שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה.

8.       ספר סודי רזיי חלק א פתיחה

ולמה כותבין שד"י בתפלין, שי"ן בארבע בתים בראש, דל"ת כנגד הצואר, יו"ד ביד. כי שד"י כנגד אבות. תדע יעקב יצחק אברהם ס"ת שלהם בא"ת ב"ש שד"י...ולמה שי"ן בבתי תפילין שבראש, שהיא כנגד יעקב, לפי שכתוב (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר, ותפילין נקראו פאר שנאמר (יחזקאל כד, יז) פארך חבוש עליך. ובשעת החורבן השליכם לארץ דכתיב (איכה ב, א) השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ובתפילין ג"ת אותיות, וזהו גת דרך ה' (שם א, טו). לכן בתשעה באב נותנים אפר במקום תפילין, ולימות המשיח לתת להם פאר תחת אפר

9.       ספר שבלי הלקט סדר תענית סימן רע

יש שנוהגין שלא להניח תפילין בט' באב לפי שכתוב לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר וגו' אלמא במקום שיש אפר אין פאר ובתשעה באב כתיב העלו עפר על ראשם וכן היה מנהג זקיני ר' אברהם הרופא זצ"ל כשקורין איכה בליל ט' באב כשהיה מגיע לפסוק הזה העלו עפר על ראשם היה נוטל עפר ונותנו בראשו במקום תפילין....

ב.     המחייבים להניח תפילין בתשעה באב

10.   תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן קנה

רב ששנא גאון ז"ל - בתשעה באב גופו מותר להניח תפילין דהא כבר אמרינן אבל מותר להניח תפילין ומה אבל דאבלות חדתא ולבו מריר על מתו חייב להניח תפלין תשעה באב דאבלות עתיקא היא ודשנן בה מכמה שני על אחת כמה וכמה שחייב להניח תפלין וכך הלכה למעשה בב' ישיבות מניחין תפלין בט' באב.

11.   תורת האדם (רמב"ן) שער האבל, ענין אבלות ישנה

ומסתברא דחייבין במצות תפלין בת"ב, ואף על גב דהיא מצות לא תעשה הנוהגת באבל, כיון דאבל לא מיתסר בהו אלא יום ראשון דאבלות לא חמור תשעה באב טפי מיום שני דאבל...הילכך תפלין דלא מיתסר בהו אבל אלא ביום ראשון בלבד חייב בהן בתשעה באב, ונותן תפלין ביד ובראש, שלא ראו לבטל מצוה משום אבלות ישנה אלא ביום ראשון של אבלות בלבד דכתיב ביה ואחריתה כיום מר וכדאמרינן התם מצוה שאני, כך נראה לי. ושוב מצאתי בגליוני הראשונים תשובה לרבינו האי ז"ל ...זכינו להסכים לדעתו וכן עיקר, ומכל מקום אבל שחל שביעי שלו בתשעה באב ודאי מניח תפלין דהא לא נהוג בהו אבלות אלא ביום ראשון.


 

12.   שו"ת הרשב"א חלק ה סימן ריד

שאלה: אי מותר להניח תפילין בט' באב או לא? תשובה: נמצא להגאון ר' האיי ז"ל דמותר להניחם ולזה הסכים מורי הרב הרמב"ן ז"ל בספרו הידוע תורת האדם.

13.   ספר אור זרוע חלק ב - הלכות אבילות סימן תלט

וראיתי כתוב שהשיב רבינו יצחק דמותר להניח תפילין בט' באב דלא גרע מיום שני של אבל דשרי.

14.   רא"ש מסכת תענית פרק ד סימן לז

ומסתברא דחייב בתפילין אף על גב דהיא מצות לא תעשה כיון דבאבל גופיה לא מיתסר אלא ביום ראשון ולא חמיר תשעה באב משבעת ימי אבילות... ורבינו מאיר כתב ונראה דבתשעה באב אין להניח תפילין כמו ביום ראשון דאבל דאין יום מר יותר ממנו יום קבוע בכיה לדורות. ואפשר שדחק למצוא סמך למנהג אשכנז. אבל לכאורה נראה כמו שכתבתי למעלה.

ג.      שיטות שממזגות בין שתי השיטות

15.   רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה יא

תלמידי חכמים אין נותנין זה לזה שלום בתשעה באב, אלא יושבים דוים ונאנחים כאבלים...ומקצת החכמים נוהגין שלא להניח בו תפילין בראש.

16.   מגיד משנה הלכות תעניות פרק ה הלכה יא

ומקצת החכמים נוהגין וכו'. פירוש סברת רבינו הוא שרשאי אדם להניח תפילין בט' באב והרי הוא בזה כשאר הימים אלא שמקצת החכמים נהגו שלא להניחם שאם היה דעתו ז"ל שאסור להניחם לא היה כותב כן אלא דעתו הוא כמ"ש וכן הוא עיקר.

17.   הגהות מיימוניות הלכות תעניות פרק ה הלכה יא

[ג] וכן בספר המצות שאסור מפני שנקרא פאר וכן מהר"ם כתב בהלכות שמחות שלו, אמנם ראיתיו מניח תפילין מן המנחה ולמעלה.

18.   בית יוסף או"ח סימן תקנה

וכן נהגו העולם שלא להניח תפילין בתפילת שחרית ובמנחה מניחין אותם.

19.   שו"ע או"ח סימן תקנה סעיף א

 נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית, ולא טלית, אלא לובשים טלית קטן תחת בגדיו בלא ברכה; ובמנחה מניחים ציצית ותפילין, ומברכים עליהם.

ד.     מנהג המקובלים להניח גם/רק בשחרית

20.   ברכי יוסף אורח חיים סימן תקנה

ואנא חזיתיה לתפילי דבי חביב'י המקובל המופלא מהר"ש שרעבי נר"ו שנהג להניח דרש"י ור"ת בימי אבלו ובט' באב בבקר, ואמר שהמעמיק בסודן של דברים עיניו יחזו שכן עיקר.

21.   מועד לכל חי (הרב פלאג'י) סימן י אות ס

מי שהוא שליח ציבור יניח טלית ותפילין של רש"י ורבנו תם ויקרא ק"ש ואחרי כן יסירם וילך לבית הכנסת, ומי שאינו שליח ציבור יתפלל ביחיד בביתו בהצנע עם טלית ותפילין כאורחיה בכל יום בלי שינוי כלל...

22.   בן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים אות כה

ביום ט' באב יניח ציצית ותפילין רש"י ור"ת בבוקר בביתו, ויקרא ק"ש בלבד, ואח"כ ילך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור, ואותם שנוהגים לעשות זאת עד זמן המנחה לאו שפיר עבדי. ופרשת קדש ופרשת והיה כי יביאך יש נוהגים לאומרם בט' באב, ויש שאין אומרים אותם, וכל אחד יעשה כמנהגו בזה.

23.   כף החיים תקנה אות ד

מנהג בית אל יכב"ץ שבעיר קדשינו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י והרש"ש ז"ל ביום תשעה באב לובשים טלית ותפילין רש"י ור"ת ומברכים עליהם ומתפללים בהם בבית הכנסת ככל יום בלתי שינוי כלל, ויש ג"כ איזה בתי כנסיות שעושין כמותן, ואחר גמר התפילה דהיינו אחר עלינו לשבח אז אומרים שירת האזינו וקינות ואיכה כדי שלא להפסיק בסדר התפלה.

24.   מקור חיים (הרח"ד הלוי) חלק א פרק לה סעיף ט

בתשעה באב חייבים בהנחת תפלין. ונחלקו המנהגים, יש נוהגים להניחם בתפלת מנחה, ויש נוהגים להניחם בבוקר בבית, ולבוא לבית הכנסת לאמירת קינות בלבד. ומנהג ירושלים, להניחם בבוקר בתפלת שחרית בבית הכנסת ולהתפלל ככל הימים בלי שום שינוי, וישיבה על גבי ספסל, ואחר התפלה חולצים אותם לאמירת קינות. ואף אלה שלא נהגו כך ראוי לשנות מנהגם עתה שזכינו ל"אתחלתא דגאולה" (ובלבד שלא יבואו ח"ו לידי שום מחלוקת) ולנהוג כמנהג ירושלים, עד שנזכה לבנין בית מקדשנו ותפארתנו בב"א.

 25.   שו"ת וישב הים חלק א סימן ט

ומרן הרי"ח טוב ז"ל בבן איש חי (ש"א פרשת דברים אות כ"ה) כתב שהדוחים הנחתם עד המנחה לא שפיר עבדי, (ומה שלא הנהיג בעירו בג'דאד להניחם בציבור בשחרית, טעמו ונימוקו עמו לגבי שער מקומו ומצבו, אבל נדון דידן שאני וכאשר נבאר אי"ה בהמשך)....

ובהיותי בזה אמרתי להזכיר מה ששמעתי בזה אודות מנהג בבל, בשם אחד המיוחד מחו"ר בבל שבדורנו הוא הרה"ג כמהר"ר יעקב מוצפי ז"ל, והוא כי בתחילה היו היחידים המה החכמים נוהגים כמ"ש מרן הרי"ח טוב ז"ל בבן איש חי (פרשת דברים אות כ"ה) להניח תפלין בבית ולקרוא ק"ש ביחיד, ושוב ללכת לבית הכנסת להתפלל עם הציבור שלא היו מניחים אלא במנחה. וכן העיד על מנהג בג'דאד הרב גדולות אלישע (סימן תקנ"ה אות א' עי"ש). ושוב חזרו בהם לנהוג כמ"ש הרב רוח חיים והרב בית עובד, להתפלל ביחיד בטלית ותפלין כל התפלה עד גמירה, ושוב לבוא לבית הכנסת לאמירת הקינות. אמנם במרוצת הזמן שנתרבו המניחים בשחרית, ולא ניחא להו להתפלל ביחיד, החלו מתפללים במנין בטלית ותפלין בעזרת בית הכנסת, ובראות העם שכך נוהגים החכמים בקשו לצאת לעזרה ולהתפלל עמהם ולנהוג כמנהגם, עד שנכנסו כולם תוך בית הכנסת והתפללו רוב ככל הקהל במנין בטלית ותפלין. באופן שלמעשה המנהג של ק"ק המקובלים בית אל יכב"ץ שיסד מרן הרש"ש ז"ל, נתקבל בהרבה מקהלות הספרדים ובני עדות המזרח בארץ ובגולה, והוא הוא האופן המוסכם ביותר לפי הפוסקים האחרונים ז"ל לצאת ידי חובת היום על הצד היותר טוב.

וראה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח בחלק דעה והשכל סימן ו'), שהשיב לרב אחד שהעלה לאסור להניח בשחרית, פרט לחסידים בעלי קבלה, והמחבר האריך להוכיח שעל פי קבלה מוכרח כל אדם גם ביום זה להיות עליו תפלין בשחרית ואין חילוק בזה בין מקובל לאינו מקובל עיש"ב.

דינים העולים...א) הנכון ורצוי שק"ק הספרדים ועדות המזרח די בכל אתר ואתר בארץ ובגולה יניחו תפלין בתפלת שחרית דט' באב כשאר הימים ויברכו עליהם.

ב) בבית כנסת שכל מתפלליו מרוצים בדבר ועל פי הוראת הרבנים רצונם לשנות מנהגם ולהניח תפלין בט' באב שחרית, הרשות בידם, שכן עדיף ומוסכם טפי לדעות הפוסקים ראשונים ואחרונים, והכי סבירא להו גדולי המקובלים.

ג) במקום שנקבע המנהג להניח תפלין בט' באב שחרית, כל המתפללים שם חייבים לעשות כמנהג המקום.

26.   שו"ת מאמר מרדכי כרך ב אורח חיים סימן מז

נשאלתי לחוות דעתי במה שהורה רב ביכנ"ס לכל הקהל להניח תפילין ביום ט"ב בשחרית, ולהתפלל בטלית ותפילין עם ברכותיהם בביהכנ"ס כשאר הימים כקטון כגדול כעם ככהן וטעמו ונימוקו עמו, שרוצה לנהוג כמנהג ירושלים ת"ו....ויש שנהגו כמקובלי בית - אל לבוא לבית הכנסת ושם מניחים טו"ת, וכן נהגו כיום רבים מבני ירושלים. אך צריכים להזהר שלא יאמרו קינות עת לובשים וחובשים "פאר" זה תפילין...וע"כ מי שרוצה לנהוג כדין ולא כמנהג, דהיינו כדין שט"ב הוא יום שחייב בתפילין, יש לו על מי לסמוך דהינו על סברת מקובלי בית - אל. ואי אפשר לומר לו הרף, ואי אפשר למונעו, אך אסור לו ללכת בו בחוצות קריה וברחובות עיר, אלא בביהכנ"ס ובצנעה, והעיקר למנוע מחלוקת בפרט ביום מר ונמהר כזה שעבור מחלוקת בא לנו עיקרו של יום.

27.   סיכום קצר של אחרוני דורנו

כפי שראינו עד כה, חלק מהפוסקים האחרונים הסכימו שיש לשנות את המנהג ולהניח תפילין בשחרית של ט' באב כמנהג חסידי בית אל, ומו"ר מרן הגר"מ אליהו זצ"ל הביא בספרו את שני המנהגים (פרק כז סע' יד-טז), אמנם למעשה נהג בזה כחסידי בית אל. וכן נראה דעת הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (חלק ב' סימן סז), וביתר שאת בחזון עובדיה-ארבע תעניות (ע' שסו, סע' ד-ז; ובהערות שם). הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (חלק ב סימן ו) עמד על המנהג להניח תפילין במנחה בלבד, עיי"ש.

28.   השבח לאל, פסקי הלכה ממו"ר סבא הרב שבתאי בן חיים זצ"ל, עמ' 103

כתב מרן בשולחן ערוך (או"ח תקנה, א): "נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית ולא טלית, אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים בלא ברכה. ובמנחה מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם". וכן היה מנהגנו בכורדיסטאן בתחילה כדעת מרן, ורק במנחה היו מניחים טלית ותפילין, ומברכים עליהם. אמנם לדעת הבן איש חי (דברים, כה) יש ללבוש טלית ותפילין בבית לפני התפילה ולברך עליהם ולומר קריאת שמע ולחלצם, ואחר כך הולכים להתפלל בבית הכנסת ללא טלית ותפילין. לפני תפילת מנחה שוב מתעטפים בטלית ומניחים תפילין בברכות, אף על פי שהניחו בבית קודם תפילת שחרית. וכן ראוי לעשות.

07/07/2021

רחצה בים או בבריכה בימי בין המיצרים (דף מקורות)

בס"ד

איסור רחיצה

1.       משנה תענית פרק ד (בגמ' דף כו ע"ב)

משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה - אסור מלספר ומלכבס...

2.       תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד א

תניא אידך: כל שהוא משום תשעה באב - אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין, ואסור לרחוץ. כל שאינו משום תשעה באב - מותר לאכול בשר ולשתות יין, ואסור לרחוץ[1]. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: כל שעה שמותר לאכול (בשר) מותר לרחוץ.

3.       רש"י מסכת תענית דף ל עמוד א

כל שהוא משום תשעה באב - כגון סעודה המפסיק בה.

כל שאינו משום תשעה באב - כגון סעודה המפסיק בה בתענית צבור, אי נמי סעודה שאינו מפסיק בה.

הכי גרסינן: רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ - ולא גרסינן בשר, כלומר, אפילו בשעת סעודה המפסיק מותר לרחוץ, הואיל ומותר לאכול.

4.       תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק ג הלכה יא

כל שהוא מסעודת תשעה באב אסור לוכל בשר ואסור לשתות יין ואסור לוכל שני תבשילין ואסור לרחוץ ולסוך וכל שאינו מסעודת תשעה באב מותר לוכל בשר ולשתות יין ומותר לוכל שני תבשילין ומותר לרחוץ ולסוך ר' ישמע' בי ר' יוסה אומ' משם אביו כל שעה שמותר לוכל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו.

5.       רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ו

 משיכנס אב ממעטין בשמחה, ושבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס וללבוש כלי מגוהץ אפילו כלי פשתן עד שיעבור התענית, ואפילו לכבס ולהניח לאחר התענית אסור, וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו ולא יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית, ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החדש עד התענית.

 

6.       ספר הרוקח הלכות תשעה באב סימן שיב

רחיצה באב. אלו שאילות שאלתי אני יק"ר מן רבינו ר' קלונימוס מן רומי מהיכן חייב אדם למנוע מלרחוץ קודם אב יום קודם ראש חדש או ראש חדש עצמו. והשיב חייב אדם למנוע מלרחוץ מר"ח אב ובראש חדש עצמו אסור משום שנא' חגה חדשה ושבתה. אבל קודם ר"ח מותר לרחוץ ביום.

פסיקת השו"ע ורמ"א

7.       שולחן ערוך או"ח סימן תקנא סעיף טז

 יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו... הגה: ולצורך מצוה שרי; ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל); ואפי' אם טובלת ליל י' באב, מותר לה לרחוץ בערב ט"ב אם א"א לה לרחוץ ליל י' (אגודה). ונראה דהוא הדין אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר שנה, הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה. ונוהגין שלא לרחוץ, אפילו בצונן, מראש חודש ואילך. (ת"ה סי' ק"ו /ק"נ/) ואפי' בערב שבת של חזון אסור לרחוץ כ"א ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סי' ט"ו וב"י); ויש מקילים בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת.

פסיקת האחרונים

8.       רבי חיים פלאג'י, רוח חיים (תקנא, ז):

ומנהגינו פה אזמיר שלא לרחוץ ולא ליכנס למרחץ לרחוץ כל גופו בשבוע שחל ט' באב בתוכה...

9.       בן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים סעיף טז

נוהגין שלא לרחוץ כל גופו מראש חודש עד ט' באב אפילו בצונן, והרגיל לטבול בכל ערב שבת יטבול גם בערב שבת חזון.

10.   פסקי תשובות אורח חיים סימן תקנא

והרחיצה האסורה היא דווקא כשהכוונה להתקרר או לתענוג, אבל אלו העוסקים במלאכה המלכלכת אותם ברפש וטיט וכדו' מותר להם להתרחץ להוריד הזוהמא והלכלוך, ואם צריך לשם כך מים חמים מותר גם בחמים.

ועפי"ז כתבו פוסקי זמננו שבמקומות שההבל והחום מרובה יש להקל להתקלח לאדם הסובל מזיעה יתירה ואין דעתו מיושבת עליו או שאין דעת בני אדם הסובבים אותו סובלתו וגדול כבוד הבריות, וכשיש צורך יכול להשתמש בסבון וכדו', אבל יש להתקלח רק במים צוננים (ופושרים דהיינו חמים קצת כדי להעביר צינתן הרי הם בכלל צונן כל שאינו נהנה מחום המים) אא"כ הוא איסטניס גדול או מצונן וחולה שאינו סובל צוננים, ויש להשתדל להתקלח בצינעא ולא בפני רבים ובפרהסיא.

11.   מאמר מרדכי למועדים וימים פרק כה

פד. אין רוחצים את כל הגוף בשבוע שחל בו תשעה באב אפילו בצונן. ויש שנהגו לאסור רחצה מראש חודש. (בא"ח דברים טז).

פד. מי שרגיל להתרחץ כל יום - לא יחמיר מראש חודש אלא רק בשבוע שחל בו.

רחצה בים או בבריכה בבין המיצרים

12.   בית יוסף אורח חיים סימן תקנא אות יח

כתוב בהגהות מיימוניות החדשות (מנהגי תשעה באב) באיכה רבתי (פרשה א אות כט) איתא שצריך ליזהר משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב שלא לילך יחידי מארבע שעות עד תשע שעות ואין להכות אפילו הרב את תלמידו ואפילו ברצועה שבהן קטב מרירי שולט וסכנה יש בדבר שנאמר (איכה א ג) כל רודפיה וגו' כדאיתא התם עכ"ל.

13.   מקור חיים (ר' חיים יאיר בכרך) תקנא סעיף יד

רחיצה אפילו בחמין לפני ראש חודש ליכא מאן דאוסר עיין שו"ת רש"ל סימן צ"ב כל שכן בצונן ומכל מקום ראיתי נמנעין מלרחוץ בנהרות מפני הסכנה והעת מסוגל לרעה...

14.   שו"ת רב פעלים (או"ח ח"ד סימן כט)

ועל שאלה הב' בענין הטבילה הנה ברחיצת כל גופו כתב מרן ז"ל בסעי' ט"ז יש נוהגים שלא לרחוץ מר"ח ויש שאין נמנעים אלא בשבת זו והגאון מור"ם בהג"ה כתב ונוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך ...מיהו פה עירנו בגדאד יע"א נוהגים איסור גם בצונן וכמ"ש מור"ם בהג"ה דהא מצוי בכמה בתים בארות מים חיים שדרך בעלי בתים להכנס בהם בקיץ לטבול שם כדי להקר מרוב החום ונמנעים בזה מראש חודש ואילך וזה מנהג ברור וקדמון פה עירנו, והגם כי פה עירנו יש נהר חדקל ודרך הילדים לשוט שם בימות הקיץ כדי להתלמד ההשטה במים ואלו אין נמנעים, אין מזה ראיה, כי אלו הם בורים וילדים והם עוברים על המנהג, דהא בעוונותינו הרבים אפילו ביום שבת קודש יש הרבה מהם הולכים לשוט...גם עוד נראה לומר מי שהוא ירד לשוט בנהר כדי להתלמד והוא כבר התחיל מקודם בין המצרים ועדיין לא השלים למודו שמותר לו ללכת לשוט בנהר גם אחר ראש חודש חוץ מן ט' באב כי זה במלאכתו הוא עוסק ואין כוונתו לתענוג וזה פשוט, אך ודאי נכון להחמיר בזה אבל אין למחות ביד המיקל.

15.   מאמר מרדכי למועדים וימים פרק כה

יד. טיול ובריכה - טוב להמנע מללכת לבריכה בזמן זה מפני הסכנה, אומנם בקיטנה וכדו' שצריך להעסיק את הילדים שלא יסתובבו ברחובות, מותר ובתנאי שיגבירו את הזהירות ויכפילו וישלשו את מספר המצילים.

טו. לא יוצאים בימים אלו לטיול של תענוג, אמנם אם זהו הזמן היחידי שיכול לצאת עם ילדיו או שיוצא לשם רפואה, יכול ללכת עד ר"ח אב, אך מר"ח אב עד י' באב לא ילך כלל לבריכה ולטיול.

16.   מאמר מרדכי למועדים וימים פרק כה סעיף צב

מיום י"ז בתמוז עד תשעת הימים מותר ללכת לים או לבריכה אבל צריך זהירות מרובה כדלעיל מחשש סכנה. אבל בתשעת הימים - אסור.

17.   פסקי תשובות הערות סימן תקנא הערה 240

ובאורחות רבנו ח"ב עמ' קכ"ט שהגרי"י קניבסקי זצ"ל היה אוסר לבני ביתו ללכת לים בימי המצרים ואמר שאף שמדינא מותר, מכל מקום יש להימנע משום סכנה דאיתרע המזל בימים אלו.

18.   תשובות והנהגות כרך ב סימן רסג

שאלה: האם מותר לרחוץ בים בין המצרים

[תשובה:] לכאורה אין בזה איסור, ואין לנו לגזור גזירות מעצמינו, ובארץ ישראל המנהג פשוט גם באמצע השבוע וכ"ש בע"ש להתרחץ בים, ולא נמנעים אלא בתשעת הימים, ולדעתי מותר להתרחץ בים, אבל לא לשוט עמוק עד קרוב לקומת איש שהימים האלו ר"ל הם מסוגלים לסכנה ח"ו,

19.   שו"ת יחוה דעת חלק א סימן לח

שאלה: האם מותר לרחוץ כל גופו במים חמים וסבון בערב שבת חזון? והאם מותר לשחות בים או בבריכה, או להתקלח בצונן בשבוע שחל בו תשעה באב?....

ולענין לשחות בבריכה או בחוף ים, כשאין שם חשש פריצות ותערובת גברים ונשים כלל, מדברי הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל, שלא אסרו בשבוע שחל בו תשעה באב אלא כניסה למרחץ, כלומר, להתרחץ במים חמים, משמע שבצונן מותר, ואין בזה מנהג להחמיר כלל....וכן העיד בספר שלחן גבוה (סי' תקנ"א ס"ק מ"ח), שהמנהג בשאלוניקי לשחות בים, אפילו ביום ערב תשעה באב, ואין פוצה פה. וכן העיד הגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סי' תקנ"א סק"ז), על מנהג איזמיר. ואמנם יש אחרונים שהחמירו גם בצונן, ומהם: בספר מטה יהודה, ובספר בן איש חי, מכל מקום בהיות שכל יסוד חומרא זו אינה מעיקר ההלכה אלא מתורת מנהג, ובארץ ישראל אין מנהג ברור בזה אצל עדות המזרח, נראה שבודאי יש להורות להקל לשחות בים או בבריכה או להתקלח בצונן, אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב.

20.   שו"ת אור לציון חלק ג פרק כה - דיני בין המצרים

ה. שאלה. האם מותר ללכת לים או לבריכה בימי בין המצרים.

תשובה. מותר ללכת לים או לבריכה בימי בין המצרים, ואף אם לא הלך עדיין לפני בין המצרים. ואולם בשבוע שחל בו תשעה באב, אסור להתרחץ אף במים קרים, וממילא אין ללכת בימים אלו לים או לבריכה.

21.   שו"ת אור לציון חלק ג - הערות פרק כה - דיני בין המצרים

ה. בשו"ע בסימן תקנ"א סעיף י"ח כתב, צריך להזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות, ולא יכו התלמידים בימים ההם. והיינו מטעם שיש סכנה בימים אלו, שנאמר כל רודפיה השיגוה בין המצרים, וכמבואר בב"י שם. והנה יש שרצו לומר שהוא הדין שלא לרחוץ בים וכדו' מי"ז בתמוז מחשש סכנה. וראה גם בספר מקור חיים להגאון בעל חוות יאיר סימן תקנ"א סעיף ד'. ויש שרצו לחלק בין אם הלך לפני בין המצרים ובין אם לא הלך. אולם נראה שאין לנו אלא דברי מרן שכתב להזהר שלא לילך יחידי ושלא להכות התלמידים ותו לא מידי.



[1] יש גורסים כאן: "ומותר לרחוץ" (עיין ברש"ש ועוד מפרשים, ולא כפי הגירסא שלפנינו "ואסור". וכן מוכח מרש"י).


06/07/2021

כוח הדיבור (פרשת מטות - דף מקורות)

בס"ד

כוח הדיבור

1.       במדבר פרק ל

(ב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה': (ג) אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה:

2.       רש"י במדבר פרשת מטות פרק ל פסוק ב

ראשי המטות - חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואחר כך לכל בני ישראל...

3.       דברי מרדכי על התורה במדבר עמ' רמא

יש לשאול: מדוע ראה משה רבנו ע"ה לנכון להקדים את ראשי המטות לכל ישראל דוקא בהלכות נדרים ? הסיבה היא, שכאשר עוסקים בדיבור ובהבטחות ובהקפדת האדם על קיום דבריו - בראש ובראשונה נדרשת הקפדה זו מגדולי הדור ומנהיגיו הם מהווים סמל דוגמה ומופת לאנשים הפשוטים אשר בוחנים בדקדוק ובעקביות כל דיבור ומעשה שלהם. אנשי העם מתבוננים במנהיגיו ושואפים להידמות אליהם ולנהוג כמותם שהרי עיקר חינוך מתחיל בגדולים ובמחנכים.

4.       תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מו עמוד ב

ואמר רבי זירא: לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא, שנאמר 'למדו לשונם דבר שקר' (ירמיה ט, ד).

5.       תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א

 רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי אמר לה עבידי לי טלופחי - עבדא ליה חימצי, חימצי - עבדא ליה טלופחי. כי גדל חייא בריה, אפיך לה. אמר ליה: איעליא לך אמך! אמר ליה: אנא הוא דקא אפיכנא לה. אמר ליה, היינו דקא אמרי אינשי: דנפיק מינך טעמא מלפך, את לא תעביד הכי, שנאמר: למדו לשונם דבר שקר העוה וגו'.

6.       רש"י מסכת יבמות דף סג עמוד א

חימצי - מין קטנית. אפיך לה - היה אומר האב לבנו אמור לאמך לעשות עדשים והוא אומר לה עשי חימצי והיא עושה עדשים. טעמא מלפך - פעמים שהבן מחכים את אביו אני היה לי לעשות כן. אבל אתה - דבר שקר הוא וכתיב למדו לשונם דבר שקר.

7.       רש"י במדבר פרשת מטות פרק ל פסוק ג

לא יחל דברו - כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין:

8.       תהלים פרק לג פסוק ו

בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם:

9.       חומת אנך (לרב חיד"א ז"ל) פרשת מטות אות ב

לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. מלבד גופיה דקרא יש לרמוז, דאם האדם ישמור לשונו מלדבר שום דבור אסור ויהיה נשמר מדברים בטלים ויקדש פיו אז כל אשר יבקש מהי ישמע תפלתו וזה שכתוב: 'לא יחל דברו' - לא יעשה דברו חולין שלא ידבר דברים בטלים ומכל שכן דברים האסורים - אז 'ככל היוצא מפיו יעשה' ה' וישמע תפלתו, ולא עוד אלא אפילו בלי תפלה כל אשר יאמר יתקיים כמו רבי חנינא  בן דוסא.

10.   תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עז עמוד ב, [רש"י בסוגריים המרובעות]

רבי יהושע בן לוי...כי הוה שכיב [כשהגיע זמנו ליפטר], אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה. אזל איתחזי ליה, א"ל: אחוי לי דוכתאי [הוליכני לגן עדן והראני מקומי], אמר ליה: לחיי. א"ל: הב לי סכינך, דלמא מבעתת לי באורחא, יהבה ניהליה. כי מטא להתם, דלייה קא מחוי ליה, שוור [קפץ] נפל לההוא גיסא, נקטיה בקרנא דגלימיה, א"ל: בשבועתא דלא אתינא. אמר קודשא בריך הוא: אי איתשיל אשבועתא [אם נשבע בשבועה מעולם ונשאל עליה להתירה] ניהדר, אי לא - לא ניהדר. אמר ליה: הב לי סכינאי, לא הוה קא יהיב ליה, נפקא בת קלא ואמרה ליה: הב ניהליה, דמיתבעא לברייתא. מכריז אליהו קמיה: פנו מקום לבר ליואי, פנו מקום לבר ליואי. אזל אשכחיה לר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא, אמר ליה: את הוא בר ליואי? אמר ליה: הן. נראתה קשת בימיך? אמר ליה: הן, אם כן אי אתה בר ליואי [אין אתה ראוי לכרוז זה שאני שומע שהקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב העולם ואם יש צדיק גמור בדור אין צריך אות]. ולא היא, דלא הואי מידי [לא נראה הקשת בימיו], אלא סבר: לא אחזיק טיבותא לנפשאי.

 


בן איש חי - מאמר מרדכי - פרשת וישב [הלכות חנוכה]

  פרשת וישב הלכות חנוכה אמר המחבר יצ"ו: אזכיר עוד בפרשה זו הלכות חנוכה, אשר רוב השנים אני דורש אותם בעזרת השם יתברך בפרשת ויש...