בס"ד
כוח הדיבור
1. במדבר פרק ל
(ב)
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר
אֲשֶׁר צִוָּה ה': (ג) אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר
אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה:
2.
רש"י במדבר פרשת
מטות פרק ל פסוק ב
ראשי
המטות - חלק
כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואחר כך לכל בני ישראל...
3.
דברי מרדכי על
התורה במדבר עמ' רמא
יש לשאול:
מדוע ראה משה רבנו ע"ה לנכון להקדים את ראשי המטות לכל ישראל דוקא בהלכות נדרים
? הסיבה היא, שכאשר עוסקים בדיבור ובהבטחות ובהקפדת האדם על קיום דבריו - בראש ובראשונה
נדרשת הקפדה זו מגדולי הדור ומנהיגיו הם מהווים סמל דוגמה ומופת לאנשים הפשוטים אשר
בוחנים בדקדוק ובעקביות כל דיבור ומעשה שלהם. אנשי העם מתבוננים במנהיגיו ושואפים להידמות
אליהם ולנהוג כמותם שהרי עיקר חינוך מתחיל בגדולים ובמחנכים.
4.
תלמוד בבלי מסכת סוכה
דף מו עמוד ב
ואמר
רבי זירא: לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה
שיקרא, שנאמר 'למדו לשונם דבר שקר' (ירמיה ט, ד).
5.
תלמוד בבלי מסכת יבמות
דף סג עמוד א
רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי אמר לה עבידי לי
טלופחי - עבדא ליה חימצי, חימצי - עבדא ליה טלופחי. כי גדל חייא בריה, אפיך לה. אמר
ליה: איעליא לך אמך! אמר ליה: אנא הוא דקא אפיכנא לה. אמר ליה, היינו דקא אמרי אינשי:
דנפיק מינך טעמא מלפך, את לא תעביד הכי, שנאמר: למדו לשונם דבר שקר העוה וגו'.
6.
רש"י מסכת יבמות
דף סג עמוד א
חימצי
- מין קטנית. אפיך
לה - היה אומר האב לבנו אמור לאמך לעשות עדשים והוא אומר לה עשי חימצי והיא עושה
עדשים. טעמא מלפך - פעמים שהבן מחכים את אביו אני היה לי לעשות כן. אבל אתה
- דבר שקר הוא וכתיב למדו לשונם דבר שקר.
7.
רש"י במדבר פרשת
מטות פרק ל פסוק ג
לא יחל
דברו - כמו
לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין:
8.
תהלים פרק לג פסוק ו
בִּדְבַר
ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם:
9.
חומת אנך (לרב
חיד"א ז"ל) פרשת מטות אות ב
לא יחל
דברו ככל היוצא מפיו יעשה. מלבד גופיה דקרא יש לרמוז, דאם האדם ישמור לשונו מלדבר שום
דבור אסור ויהיה נשמר מדברים בטלים ויקדש פיו אז כל אשר יבקש מהי ישמע תפלתו וזה
שכתוב: 'לא יחל דברו' - לא יעשה דברו חולין שלא ידבר דברים בטלים ומכל שכן דברים
האסורים - אז 'ככל היוצא מפיו יעשה' ה' וישמע תפלתו, ולא עוד אלא אפילו בלי
תפלה כל אשר יאמר יתקיים כמו רבי חנינא בן
דוסא.
10.
תלמוד בבלי מסכת כתובות
דף עז עמוד ב, [רש"י בסוגריים המרובעות]
רבי
יהושע בן לוי...כי הוה שכיב [כשהגיע זמנו ליפטר], אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה.
אזל איתחזי ליה, א"ל: אחוי לי דוכתאי [הוליכני לגן עדן והראני מקומי], אמר ליה: לחיי. א"ל: הב לי סכינך,
דלמא מבעתת לי באורחא, יהבה ניהליה. כי מטא להתם, דלייה קא מחוי ליה, שוור [קפץ]
נפל לההוא גיסא, נקטיה בקרנא דגלימיה, א"ל:
בשבועתא דלא אתינא. אמר קודשא בריך הוא: אי איתשיל אשבועתא [אם נשבע בשבועה
מעולם ונשאל עליה להתירה] ניהדר, אי לא - לא ניהדר. אמר ליה: הב לי סכינאי, לא הוה קא יהיב ליה,
נפקא בת קלא ואמרה ליה: הב ניהליה, דמיתבעא לברייתא. מכריז אליהו קמיה: פנו מקום לבר
ליואי, פנו מקום לבר ליואי. אזל אשכחיה לר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי
פיזא, אמר ליה: את הוא בר ליואי? אמר ליה: הן. נראתה קשת בימיך? אמר ליה: הן, אם כן
אי אתה בר ליואי [אין אתה ראוי לכרוז זה שאני שומע שהקשת אינו אלא אות
ברית שלא יחרב העולם ואם יש צדיק גמור בדור אין צריך אות]. ולא היא, דלא הואי מידי [לא
נראה הקשת בימיו], אלא
סבר: לא אחזיק טיבותא לנפשאי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה