בארה של מרים (פרשת חוקת)
מתה מרים – הסתלקה הבאר
1.
במדבר פרק כ
(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר
צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר
שָׁם:
(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ
עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:
2.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט עמוד
א
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו
לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר,
וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים - נסתלק
הבאר. שנאמר 'ותמת שם מרים', וכתיב בתריה 'ולא היה מים לעדה', וחזרה בזכות שניהן.
3.
משנה מסכת אבות פרק ה משנה ו
עשרה
דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר...
4.
פירוש רש"י על אבות פרק ה
משנה ו
פי הבאר של מרים שנבלע הפתח בסלע שדרך שם יצאו
המים במדבר וכשהכה משה הסלע פתח הסלע את פיו שנברא לו מקדם.
5.
[רבינו] בחיי במדבר פרק כ
(ב) ולא היה מים לעדה. כשמתה מרים נסתלק הבאר, כי
היה הבאר בזכות מרים, שהיה לה זכות המים ממשה, שנאמר: (שמות ב, ד) "ותתצב אחותו
מרחוק". ומה שנסתלק עתה במיתתה ראיה שבזכותה היה עמהם, ומכאן שכל ארבעים שנה
היה להם הבאר.
6.
כלי יקר במדבר פרק כ
(ב) ולא היה מים לעדה. על צד העונש חסרו המים לפי שלא הספידוה כראוי, כי במשה ואהרן נאמר 'ויבכו אותם בני ישראל' וכאן לא נאמר 'ויבכו אותה', ונאמר 'ותמת שם [מרים] ותקבר שם', כי במקום שמתה שם תהא קבורתה לאלתר ונשכחה כמת מלב ולא הרגישו בהעדרה כלל על כן נחסרו להם המים כדי שידעו למפרע שהבאר היה בזכות מרים.
7.
אברבנאל במדבר פרק כ
ונראים דברי
רבותינו שהם האמת בלי ספק שבימי מרים ובזכותה היה הולך עם ישראל בדרך פלא באר מים חיים.
כי בכל מקום שהיו חונים היה נובע באר מים חיים ע"ד הפלא וכאשר מתה הצדקת הזאת
פסק הבאר. ודבר הכתוב בגנותם של ישראל שבמקום שהיה להם לבא לנוד למשה ולאהרן ולנחמם
במיתת אחותם הנביאה, נקהלו עליהם לריב עמהם ולא לנחמם וז"ש 'ויקהלו על משה
ועל אהרן' 'וירב העם עם משה' כי להיותו העקר בנבואה ובהנהגה היתה המריבה עמו בראשונה.
8.
אלשיך במדבר פרק כ
קשה מאד למה הצמיאם ה' עד קצו בחייהם. שאם היה למען
יכירו כי בזכות מרים היה להם הבאר, כי על כן בסילוקה נסתלק. אם כן יהי נא שעה אחת או
שתים, ואחרי כן ישוב בזכות משה, כאשר היה כי שני הדברים חזרו בזכותו. כי אפילו מעט זמן לא היה ראוי. כי אין חוסר המים
שבלעדן כלם מתים כחוסר ענני כבוד - כי המה באהליהם גם שיחסרו ענני כבוד - בסילוק אהרן.
כי על כן לא יפלא כי יצעקו על המים:
9.
אלשיך שם
הנה לבא אל הענין, נזכיר ענין מאמרם ז"ל (ילקוט
רמז תשסג). כי בהיות משה ואהרן, ואשר נגע אלהים בלבם, מטפלים לקבור את מרים. נשאו עיניהם
ויראו את כל המון ישראל באים אצלם. ויאמר משה כאשר ראם מה ההמון הלז. אמר לו אהרן אשריהם
ישראל שהם גומלי חסדים בני גומלי חסדים, הנה הם באים לגמול חסד עם מרים. והשיב משה
אם כן היו באים כסדר, תחלה שרי אלפים ואחר כך שרי המאות וכו'. אך בבואם בערבוביא אין
זה כי אם על תלונה ורעה יבאו. ואז בשומעם את משה, וירב העם עם משה והניחו את אהרן.
עד כאן ענין מאמרם:
והנה גלו לנו כי המון בני ישראל לא הלכו לגמול חסד
למרים, עם משה ואהרן. ובזה נבא אל הענין. והוא, כי במות מרים היה להם כולם כאיש
אחד ללכת לגמול חסד. ומה גם כי זולת היותה צדקת ונביאה ואחות משה ואהרן, גם כן היה
ראוי לבלתי יהיו כפויי טובה, כי מימיה היו שותים כולם. והנה היה אפשר להם לומר, כי
לא ידעו כי זכותה השקתה אותם. על כן מה עשה הוא יתברך, מיד במותה נסתלק הבאר. למען
יתנו אל לבם כי ממנה היו להם מים, וילכו לגמול חסד עמה וישובו המים. ולא כן עשו, על
כן נצטערו:
הבאר במדבר
10.
ילקוט שמעוני תורה פרשת פקודי
רמז תכו
כתיב: "והלוים יחנו סביב".
כיצד היתה חנייתן?
כפסיקיא אחת [=כחגורה רחבה] של ארבעת אלפים אמה היו חונין ומקיפין את המשכן מכל רוח.
משה ואהרן ובניו במזרח, הם ובניהם וכל אשר להם
על פני כל מזרח אהל מועד. הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה, והיא היתה
מודיעה לכל המחנות היאך יחנו. כיצד? כיון שעמדו קלעי החצר היו
י"ב [נשיאים] עומדים על הבאר ואומרים שירה, שנאמר: "באר חפרוה שרים",
והיו מימי הבאר יוצאין ונעשין נהרים נהרים.
נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה, ומאותו נהר
יוצאין ארבע נהרות בד' זויות החצר כל אחד ואחד הולך לבסוף משמש ב' רוחות דרום
ומזרח ויוצא אל מחנה ישראל. עבר מחנה הלוים היו מתערבין הנהרים זה לזה ומקיפין את
כל מחנה הלוים ומהלכין בין משפחה למשפחה ונראין טבליות טבליות מקיפין את מחנה
השכינה. ונהר גדול מקיף את כל מחנה
ישראל מבחוץ ונעשכין נהרים נהרים בין כל שבט ושבט והיו הנהרות מודיעין בין כל אחת
ואחת גבולן ואין אחד צריך לחברו. ולא תאמר שמא בסילות המים [שהמים היו בטלות
ולא עושות כלום] אלא
מגדילין להן כל מיני מעדנים מעין העולם הבא, שנאמר: "שלחיך
פרדס רמונים , נרד וכרכם".
היכן הבאר נמצאת כיום?
11.
במדבר פרק כא
(יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת
עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: (יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק
בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: (יט) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל
בָּמוֹת: (כ) וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה
עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן:
12.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לה עמוד
א
אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה
לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים. אמר רב: מעין המיטלטל
- טהור, וזהו בארה של מרים.
13.
רש"י מסכת שבת דף לה עמוד
א
כמין כברה - סלע עגול ועשוי ככברה. זהו בארה של מרים - שהיה מתגלגל עם ישראל במדבר בזכותה של מרים, דכתיב (במדבר כ) 'ותמת שם מרים' וסמיך ליה 'ולא היה מים לעדה'.
14. תלמוד
ירושלמי (וילנא) מסכת כתובות פרק יב (סז ע"א)
כתיב [במדבר כא,כ] דונשקפה על פני הישימון: אמר רבי
חייה בר בא כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו
היא בארה של מרים אמר ר' יוחנן בר מרה שערינהו רבנן והא היא מכוונא כל קבל תרעא מציעתא
דכנשתא עתיקתא דיסרוגנין.
15.
קרבן העדה שם
שערינהו רבנן. שיערו חכמים שמקום הנחת הבאר מכוון נגד השער האמצעי
של בית הכנסת הישן שבעיר דיסדוטגין:
16.
ויקרא רבה (וילנא) אחרי מות פרשה
כב
והיכן היא בארה של מרים? א"ר חייא בר אבא: כתיב,
(במדבר כא) 'ונשקפה על פני הישימון' שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין
כברה קטנה בים טבריא - זו היא בארה של מרים. א"ר יוחנן בן נורי: שערותא רבנן והוא
מכוונא כל קביל תרעי מציעיא דכנישתא עתיקא דטבריא.
17.
ספר עין התכלת, האדמו"ר
מראדזין, עמ' סא
ומעתה שפיר בזמן הבית היה התרבות הדגים בים כנרת
על ידי בארה של מרים כמבואר בירושלמי ומדרשים הנ"ל על הפסוק 'ונשקפה על פני
הישימון" שבארה של מרים היתה גנוזה בים כנרת ורק אחר כך בשעת החורבן, שאז
מעוף השמים ועד בהמה נדדו וגלו הדגים כ"ל, אז ניטל בארה של מרים מים כנרת
ונגנזה בים הגדול סמוך להר הכרמל, מאז צריך ים כנרת רפואה, ויתרפא לעתיד על ידי
מעין היוצא מן המקדש כנ"ל, ומעתה אין כאן סום שתירה מירושלמי ומדרשים
הנ"ל קאי על פסוק 'ונשקפה על פני הישימון' דהיינו שעת כניסת ישראל לארץ שאז
נגנזה בארה של מרים בים כנרת עד שעת החורבן, וש"ס שבת הנ"ל קאי מכו שהוא
עכשיו אחר החורבן, שניטלה בארה של מרים מים כנרת ונגנזה ביום הגדול.
18.
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ט
עמוד א
כי מטי לבי בליעי, מלא כוזא דמיא מבי בליעי,
19.
רש"י מסכת בכורות דף ט
עמוד א
לבי בליעי - מים שבאוקיינוס שבולעים כל מימות
שבעולם שנופלין בו ומביאין אותם עד תהום ופולטות אותן והיינו דכתיב (קהלת א) והים
איננו מלא.
20. רבינו
גרשום מסכת בכורות דף ט עמוד א
כי מטא לבי בליעי. מקום שיש בים שבולעין מים
אחרים ואיכא דאמרי היינו בארה של מרים:
21.
שער הגלגולים הקדמה לז
בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה, באמצע הדרך ממש
במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה
של מרים.
סגולות הבאר
22. ויקרא
רבה (וילנא) אחרי מות פרשה כב
א"ר תנחומא: אפי' במים הקדוש ברוך הוא עושה
שליחותו, מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בטבריא וארעת שעתא וטפת לבירא דמרים ואסחי
ואיתסי.
23. במדבר
רבה (וילנא) קרח פרשה יח סימן כב
מעשה בשיחין אחד סומא שירד במים לטבול נזדמנה לו
בארה של מרים וטבל ונתרפא
24. ספר
כלבו סימן מא[1]
ונהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תיכף ששמעו ברכו
שמצינו באגדה שבארה של מרים בימה של טבריא וכל מוצאי שבת מחזירין על כל מעינות ועל
כל בארות וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים וישתה אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפא,
ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים ונתעכבה יותר מדאי
ונזדמן לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים כיון שבאה אצל בעלה כעס עליה ומרוב כעסו
נפלה כדה משכמה ותשבר הכד ונפלו מטפי המים על בשרו ובכל מקום שנתזו המים נרפא השחין
ועל זה אמרו חכמים (קידושין מ ע"ב) לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, ולכך נהגו
לשאוב מים בכל מוצאי שבת כך מצאתי.
25.
רמ"א או"ח הלכות שבת
סימן רצט סעיף י
וי"א לדלות מים בכל מוצאי שבת, כי בארה של מרים
סובב כל מוצאי שבת כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו (כל בו). ולא
ראיתי למנהג זה.
26. פרי
עץ חיים, שער הנהגת הלימוד[2]
כשהיה הרב ר' חיים בא אצל הרב ללמוד הימנו זאת
החכמה, אז כל מה שלמד ממנו היה שוכח ולא היה יכול להשיג שום דבר, עד שהלכו שניהם
יחד לטבריה, והרב זלה"ה הוליך להרב ר' חיים בתוך הים של טבריה בספינה קטנה
שהיה שם, וכשהיו הולכים בתוך הים נגד העמודי ב"ה הישן, לקח הרב זלה"ה
כלי אחד ומלאו אותו מים מבין העמודים, והיה משקה להרב ר' חיים זלה"ה,
וא"ל, עכשיו תשיג החכמה הרבה, כי המים ששתית היה מבארה של מרים ומשם ואילך
התחיל לכנוס בחכמה זו.
27. חסד
לאלפים סימן ש סעיף ב
נהגו לדלות מים במוצאי שבת, דאיתא באגדה שבארה של
מרים כל מוצאי שבת מחזרת על כל בארות ועל כל מעיינות, וכל שהוא חולה ויזדמן לו מאותם
מים וישתה מיד נתרפא. וידוע שגם מסגולתה שמחכימת פתי, לכן טוב לשאוב מים בכל מוצאי
שבת, אולי יקרה ה' לקראתו ומצא כדי גאולתו.
28. כף
החיים (פלאג'י) סימן לא סעיף נג
אחר ההבדלה כשסיים כל הפסוקים, ישתה מים שאובים מקודם
ההבדלה, או אחר הבדלה, שהרי כתב הכל בו והביאו מרן בב"י...ומכאן תוכחת חיים, לבל
יהיה כועס בכל מקום ובכל זמן, אפילו בדבר שראוי לכעוס, כי כעס בחיק כסלים ינוח, ובפרט
במוצאי שבת כי כמה בני אדם שהם עצבים וטריאקליס (=חולי נפש) והם כועסים, כי הלא תראה
כי על-ידי הכעס איבד טובה הרבה, שאם לא היה כועס היה שותה מן מים והיה מתרפא כל גופו.
וזה הוא כונת הכתוב בספר בקהלת סימן י"א 'והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך', שאם
היה מסיר הכעס מלבו, היה מתרפא כל בשרו. ונראה דמלבד סגולת רפואת הנפש למי ששותה מים
מבארה של מרים עוד רבותא יתירא אשתכחת, כי הם מסוגלים לפתוח לבו בחכמת התורה כמו
שאמרו רבותינו ז"ל...וכן אמרו על הרב מהרח"ו ז"ל, שהשקהו מים רבו
רבינו האר"י ז"ל מבארה של מרים, ובזה זכה לחכמת הקבלה. ואם כן בעת שתית
המים אחר ההבדלה, בעודנו שותה המים, יכוין בדעתו לפסוקי פרשת חוקת: 'אז ישיר
ישראל' עד 'ונשקפה על פני הישימון', והוא מסוגל להתחכם בתורה, בעזר משדי...ואני
נוהג לומר בלחישה אלו הפסוקים על פני המים, קודם ברכת שהכל.
29. אביהם
של ישראל חלק ב עמ' 260 – סיפור על מרן הגר"מ אליהו זיע"א ובארה של מרים
[סיפר הרב שאול דמרי (רב אזורי ומחנך)]: יום
אחד התקשר אלי הנהג של הרב [מרדכי אליהו] זצ"ל ואמר לי: "הרב מבקש
שתשיג ספינה או סירה, כי הוא רוצה להגיע לבארה של מרים". יש לי חבר טוב שהוא
דייג ויש לו ספינת מנוע. ביקשתי ממנו לעשות לי את הטובה הזו, והוא הסכים בלי לשאול
שאלות.
כיוון שאני לימדתי באותו הזמן, לא יכולתי להגיע,
ולהפלגה הצטרף בני. יצאו שלושתם – הרב, הדייג ובני – תוך שהרב מכוון אותם. הם
הפליגו עד למול קבר ר' מאיר בעל הנס ועצרו. הרב העמיד שם בקבוק כלפי מעלה – מעל
הסירה לכיוון הים, מבלי שייגע במים, ופתאום זרם מים החל ממלא את הבקבוק. בני הסתכל
והיה המום!
הוא שאל את הרב: " מה זה?" והרב אמר
לו: "באר מרים נמצאת מול קבר ר' מאיר".
כדי להפיג את המתח שהיה בגלל שנדהמו, פנה הרב
בדרך חזור אל הדייג ושאלו: "מה יש לך בספינה?" אמר לו הדייג: "רשת
של דייגים". אמר לו הרב: "זרוק אותה למים, כדי שיהיו לנו דגים".
אמר הדייג: "כבוד
הרב, לוקח שעתיים-שלוש לתפוס דגים, ומלבד זאת –
לא בכל מקום יש דגים!" אמר לו הרב: "בכל זאת, זרוק!", והוא זרק.
אז אמר לו הרב: "תאסוף את הרשת", והוא
אסף והנה היא מלאה! עכשיו הגיע תורו של הדייג להיות המום. כשהגיעו לחוף עמד הרב
לשלם לדייג, אבל הדייג סירב בתוקף. לבסוף הסכים הדייג להתפשר ואמר: "לא כסף,
תן לי ברכה". הרב אמר לו: "רק בתנאי שתשמור שבת!" והוא הסכים.
את הבחור אני מכיר אישית והוא שומר שבת עד היום.
[1]
והובא בבית יוסף סימן רצט (סעיף י).
[2] ועיין גם בספר
"תולדות האר"י" שכתב פרופסור מאיר בניהו (בשער הנקרא:'אלה תולדות
יצחק', עמ' 257) שם הובא שר' חיים ויטאל מספר את המעשה הנז' בעצמו וזה לשונו:
"אני חיים כשבאתי
אצל מורי זלה"ה ללמוד חכמה זאת ממנו הלך מורי זלה"ה לטבריה ושם היתה
ספינה קטנה והוליכני מורי זלה"ה בה בתוך הים כנגד העמודים של בית הכנסת הישן.
ולקח מורי זלה"ה טס אחד ומילא אותו מים משם מבין העמודים והשקה לי אותם ואמר
לי עתה תשיג בחכמה זאת, כי אלו המים ששתית הם מבאר מרים. ואז התחלתי להכנס בעומק
חכמה זאת".
