מדוע
לא מוזכרים הלכות חנוכה במשנה
8 פעמים מוזכר חנוכה במשנה
1.
ביכורים פ"א משנה ו [סוף
זמן הבאת בכורים]
מעצרת
ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא.
2.
ראש השנה פ"א משנה ג [החודשים
ששלוחי בית דין יוצאים להודיע זמן קידוש החודש]
על ששה חדשים השלוחין יוצאין...על כסלו מפני חנוכה...
3.
תענית פ"ב משנה י [איסור
תענית בחנוכה]
אין גוזרין תענית על הצבור בראש חודש בחנוכה
ובפורים.
4.
מגילה פ"ג מ"ד [קריאת
הפטרה מעניין היום ולא מעניין הפרשה]
לכל מפסיקין בראשי חדשים בחנוכה ובפורים
בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים:
5.
מגילה פ"ג מ"ו [קריאת
התורה בענינו של היום]
בחנוכה -
בנשיאים, בפורים - ויבא עמלק, בראשי חדשים - ובראשי חדשיכם.
6.
מועד קטן פ"ג מ"ט
[דיני אבלות בר"ח, חנוכה ופורים]
בראשי
חדשים בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות בזה ובזה (אבל) לא מקוננות.
7.
בבא קמא פ"ו מ"ו [פטור
בדיני נזיקין מנר חנוכה]
גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק חייב. גמל שהיה טעון
פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנוני והדליק את
הבירה בעל הגמל חייב, הניח חנוני נרו מבחוץ, החנוני חייב. רבי יהודה אומר בנר
חנוכה פטור.
8.
משנה מסכת תענית פרק ד משנה ה[1]
באחד
בטבת לא היה בו מעמד שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים:
9.
משנה מסכת מידות פרק א משנה ו[2]
מזרחית
צפונית בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון.
מאי חנוכה
10.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא
עמוד ב
מאי
חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא
להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית
חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול,
ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת
קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
11.
מגילת תענית מהדורת ליכטנשטיין
בעשרין
וחמשה ביה חנכתא תמניא יומין דלא למספד בהון... מה ראו לעשות חנכה זו שמנה ימים?
אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכל שבעת
הימים היו מתקנים בכלי שרת. חנכת בית חשמונאי לדורות, ולמה היא נוהגת לדורות? אלא
שעשאוה בצאתם מצרה לרוחה ואמרו בה הלל והודאה והדליקו בה נרות בטהרה.
מדוע אין מסכת חנוכה במשנה?
12.
משנה מסכת אבות פרק א משנה א
משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים
וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה הם אמרו שלשה דברים הוו מתונים
בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה.
13.
הקדמת הרמב"ם למשנה
ועם
מות יהושע מסר לזקנים מה שקיבל מהפירושים, ומה שנתחדש בזמנו ולא היה בו מחלוקת,
ומה שהיה בו מחלוקת ונפסקה הלכה כדעת הרוב, והם שאמר בהם הכתוב וכל ימי הזקנים אשר
האריכו ימים אחרי יהושע. ואותם הזקנים מסרו מה שקבלו לנביאים ע"ה, והנביאים
מסרו זה לזה. ולא היה דור שלא היו בו דברי עיון וחדושים. וכל דור היה עושה דברי
קודמיו ליסוד, ומהם לומד ומחדש. והיסודות המקובלים לא היה בהם שום מחלוקת. וכך
נמשך הדבר עד אנשי כנסת הגדולה...וגם הם עסקו בעיון כמו שעשו קודמיהם וגזרו
גזרות ותקנו תקנות, ואחרון אותה החבורה הטהורה הוא ראשון לחכמים שנזכרו במשנה,
והוא שמעון הצדיק, והוא היה כהן גדול באותו הדור. וכאשר עבר הזמן אחריהם עד
רבינו הקדוש ע"ה והיה יחיד בדורו ומיוחד בתקופתו, איש שכלל בו ה' מן
המדות הטובות והחסידות מה שזכהו בעיני אנשי דורו לקרותו רבינו הקדוש, והיה שמו
יהודה, והיה בתכלית החכמה ורום המעלה, כמו שאמרו מימי משה ועד רבי לא ראינו תורה
וגדולה במקום אחד. והיה בתכלית הענוה ושפלות הרוח והרחקת התאות כמו שאמרו משמת רבי
בטלה ענוה ויראת חטא. והיה צח לשון ובקי בשפה העברית יותר מכל אדם, עד שהיו החכמים
ע"ה לומדין ביאור מלים שנסתפקו להם בלשון המקרא מפי עבדיו ומשרתיו, וזה מן
המפורסמות בתלמוד. והיה לו מהעושר וההון עד שאמרו עליו אהריריה דרבי עתיר משבור
מלכא. ולכן היטיב לחכמים ולתלמידים, וריבץ תורה בישראל, ואסף כל הקבלות
והשמועות והמחלוקות שנאמרו מימות משה רבינו ועד ימיו, והוא בעצמו היה מן המקבלים,
שהוא קבל משמעון אביו, מגמליאל אביו, משמעון אביו, מגמליאל אביו, משמעון אביו,
מהלל אביו, משמעיה ואבטליון רבותיו, מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, מיהושע בן
פרחיה ונתאי הארבלי, מיוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, מאנטגנוס איש סוכו, משמעון
הצדיק, שקבל מעזרא, לפי שהוא היה משיירי כנסת הגדולה, ועזרא מברוך בן נריה רבו,
וברוך בן נריה מירמיה, וכך קבל ירמיה בלי ספק מן הנביאים שקדמוהו, נביא מפי נביא
עד הזקנים שקבלו מיהושע, ממשה.
תירוץ אחד: היו רגילים בכך
14. רבי
חיים אברהם מיראנדה, ספר יד נאמן (שאלונקי תקס"ד דף א, א-ב, א)
אך
מאי דתמיהה לי בהך טובא הוא, כיון דתקנת נר חנוכה מקמי רבינו הקדוש, טובא ניתקן,
למה לא הזכירו במשנה בייחוד ובפרוש, זמנה ודיניה וחיובה, כמגילה וידים וערוב, אלא
נזכר עניניה [רק] כלאחר יד בההיא דגמל טעון פשתן ב[מסכת] בבא קמא וכיוצא, וצריך
עיון...
...ובעוברו
פה במחנינו זה שאלוניקי יע"א הרב בעל ספר 'שושנים לדוד' פי' על הש"ס -
גדול כבוד שמו דוד פארדו נר"ו, חקרתי לפניו האי דנר חנוכה שלא נזכרה
במתניתין, והשיב כי לו טעם בזה על דרך הסוד, ואנכי לא ידעתי, וברוך היודע.
ושוב
נתקרר דעתי הקלושה בראותי דברי הר"ם במז"ל במנחות ריש פרק התכלת
וז"ל: ולא דברה המשנה בדיני הציצית והתפילין והמזוזה וענין מלאכתן והברכות
שחייבין לברך עליהן וכל ענינים התלויין בהם. וסבת זה בעיני לפי שהיו הדברים האלו
מפורסמים בזמן חיבור המשנה, והיו עניינם ידועים ונהוגים ביד כל העם וכו', ועל כן
לא ראה לדבר בהן, כמו שלא הסדיר התפלה כו' לפי שהיה מפורסם כו' אבל חברו ספר גמרא
וביאורו, עכ"ד. ואנן מה נעניה אבתריה ודי בזה ותו לא מידי.
15.
חתם סופר מסכת גיטין דף עח
עמוד א
בשום
מקום במשנה לא נזכר שיניח אדם תפילין, ושבגד של ד' כנפות חייב בציצית, אלא 'תפלה
של ראש אינו מעכב של יד', ו'תכלת אינו מעכב לבן', ולא תנן חייב אדם להדליק נר
חנוכה אלא גץ שיוצא ר' יהודה אומר בנר חנוכה פטור, ונר חנוכה גופא היכי הוזכר
במשנה? אלא רגילים היו בכך.
תירוץ שני: דיני חנוכה מבוארים במגילת תענית
16. "דברים אחדים" לחיד"א, דרוש
ל"ב לשבת חנוכה, ליוורנו תקמ"ח
ואני
שמעתי דנזרקה מפי חבורה חקור דבר, אמאי רבינו הקדוש לא שנה במשנה דיני חנוכה, כי
אם כלאחר ידו במגילה 'בחנוכה בנשיאים' וכיוצא. ובקמא [מס' ב"ק], 'אם היה נר
חנוכה פטור'. והיה לו לשנות לפחות פרק אחד מדיני חנוכה.
ובו
בפרק נענה הרב החסיד כמהר"ר יוסף בן סמון זלה"ה, ואמר דמגילת תענית
נשנית קודם המשנה, וכדתנן במתניתין פ"ב דתענית, כל הכתוב במגילת תענית דלא
למספד וכו', וכבר במגילה תענית קתני דיני חנוכה, והם הבריתות שהביאו בש"ס,
ומשום הכי לא הוצרך רבינו הקדוש לשנות דיני חנוכה, עכ"ד. ומאחר דבמגילת תענית
שנינו טעם ח' ימים והדלקת נרות, מה זה היה לראשונים ואחרונים להקשות ולתרץ וליתן
טעמים.
תירוץ שלישי: הייתה מסכת חנוכה ואבדה
17.
רב פעלים דף ח' ע"א, ר'
אברהם בן הגר"א[3]
אפס
שמעתי מאדוני אבי הגאון נר"ו שהשבוע מסכתות קטנות המה חוץ מאשר נמצא לנו והן
מס' תפילין ומס' חנוכה ומס' מזוזה וכו' ולא ביאר לי מי הביאום.
תירוץ רביעי: ר' יהודה הנשיא היה מזרע דוד
המלך
18.
חוט המשולש החדש, מהדורה
ראשונה
...ומרגלא
בפומי' (=של החתם
סופר) כי
נס חנוכה לא נזכר כלל במשנה. ואמר טעמו, כי רבנו הקדוש מסדר המשנה היה מזרע דוד
המלך ע"ה, ונס חנוכה נעשה ע"י בית חשמונאים שתפסו המלוכה ולא היו מזרע
מלכות בית דוד. וזה הרע לרבנו הקדוש ועל כן השמיט
הנס מחיבורו.
19.
חוט המשולש החדש, מהדורה שניה
ואילך (עמ' קמה)
...ומרגלא
בפומיה (=של החתם
סופר) כי
נס חנוכה לא נזכר כלל במשנה. ואמר טעמו, כי רבנו הקדוש מסדר המשנה היה מזרע דוד
המלך ע"ה, ונס חנוכה נעשה ע"י בית חשמונאים שתפסו המלוכה ולא היו מזרע
דוד. וזה הרע לרבנו הקדוש, ובכתבו המשנה על פי רוח הקודש נשמט הנס מחיבורו.
20. שו"ת
מהריא"ץ או"ח סימן ע"ח[4]
מה
שכתבת בשם הספר חוט המשולש שהביא בשם מרן רבינו הקדוש מאור הגולה בעל חתם סופר
ז"ל שאמר הא דלא נזכר במשנה נס חנוכה היינו טעמא משום דרבינו בעל מסדר המשנה
הוא מזרע דוד המלך ע"ה ונס חנוכה נעשה ע"י החשמונאים והמה תפסו המלוכה
ולא היו מזרע דוד, ועל זה כתבת שיש בענין זה ח"ו חילול השם לאמור על רבינו
הקדוש שבעבור כבודו וכבוד בית אבותיו יסתיר לפרסם הנס.
אולם
זה ודאי לא היתה כוונת מרן חתם סופר, דרבינו הקדוש לא הזכיר נס חנוכה במשנה משום
כבודו או כבוד בית אבותיו, אלא אדרבא דכוונת מרן ז"ל דגם זה עשה רבינו הקדוש
לשם שמים כמו דכל מעשיו היו לשם שמים, כלומר מאחר דחשמונאים דעל ידיהם נעשה הנס, והמה
על ידי זה עשו שתפסו המלכות מזרע דוד ולהכי לא הזכירם במשנה ולא מחמת כבודו וכבוד
בית אבותיו...שוב כתבת דגם דיני חנוכה נזכרו במגילה פרק בני העיר לכן מפסיקין
בראשי חדשים בחנוכה וכו'. גם זה תברא, דהתם לא קאי רק על קריאה בס"ת והוא
בפרשת הנשיאים, משום דה' חנוכת המזבח באותן הימים כמבואר ברמ"א ריש ה' חנוכה
אבל שם אין שום רמז מהנס...
21.
בנין יהושע על שו"ת מהריא"ץ
פלא
לי על מרן ז"ל הלא היא משנה ארוכה בב"ק ד' ס"ב ע"ב גמל שטעון
פשתן וכו' ר"י אומר בנר חנוכה פטור, הרי דהזכיר נר חנוכה במשנה וע"ז לא
שייך לומר כמו שכ' מרן ז"ל דקאי על חנוכת הנשיאים דהלא הנר הוא רק על הנס,
וא"כ נזכר נס חנוכה כמו מגילה דהא המעשה והנס בפרטות גם שם לא נזכר רק
ברמ"ז וכמו כן הכא.
22. הערות
של שו"ת מהריא"ץ, מהדורה חדשה, שנת תשע"ב
בענין
זה האריכו המחברים וכבר הלכו בו נימושות, ועיין בספר דברי ישראל וועלץ ח"ב
סימן קי"ב-קי"ג שהביא הרבה ספרים הדנים בדברי חתם סופר אלו, ויש הטוענים
שדברים אלו לא יתכן שיצאו מפי החתם סופר, ויש המצדדים כדרכה של תורה.
תירוץ חמישי: משום פחד מהרומאים
23. שו"ת
ציץ אליעזר חלק יט סימן כו
[ואולי
היה אז גם פחד להרחיב הדיבור על הדלקת הנרות בגלל העובדא שהיה כתוצאה מזה כמסופר
בירושלמי פ"ה דסוכה ה"א ואיכ"ר ד' אות כ"ג, יעו"ש].
24. תלמוד
ירושלמי (וילנא) מסכת סוכה פרק ה הלכה א
בימי
טרוגיינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין. מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות
ושלחה אשתו ואמרה לו עד שאת מכבש את הברבריים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך. חשב
מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה. אתא ואשכחון עסיקין באורייתא בפסוקא [דברים כח מט]
ישא ה' עליך גוי מרחק מקצה הארץ וגו'. אמר לון מה הויתון עסיקין אמרין ליה הכין
וכן. אמר לון דהוא גברא הוא דחשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה והקיפן ליגיונות והרגן.
אמר לנשיהן נשמעות אתם לליגיונותי ואין אני הורג אתכם אמרין ליה מה דעבדת בארעייא
עביד בעילייא ועירב דמן בדמן והלך הדם בים עד קיפריס. באותה השעה נגדעה קרן ישראל
ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד.
25.
יסוד המשנה ועריכתה עמ' כב, ר'
ראובן מרגליות
ואחרי
אשר חשב רבי שספרו יבוקר מאנשי המדע העומדים מחוץ להיהדות שיחרצו עליו משפטם לפני
כס הממשלה המרכזית ברומא, נבין למה השמיט ממשנתו הרבה דברים חשובים עיקרים בתורת
ישראל, והוא נצר משרשי בית דוד לא הזכיר תקות ישראל ותוחלתו הגאולה העתידה
ע"י משיח בן דוד כאשר הזכיר ענין תחית המתים.
כמו
כן לא שנה ענין חנוכה והלכותיה במשנה, בעוד אשר להלכות פורים קבע מסכת מיוחדת,
שזהו לאשר כל כאלו היו למורת רוח הרומיים שחשבום כעניינים פוליטיים חגיגת הנצחון
הלאומי ותקות חופשיותו.
26. תלמוד
בבלי מסכת שבת דף מה עמוד א
והא
בעו מיניה דרב: מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא? ואמר להו: שפיר דמי.
27. תוספות
מסכת שבת דף מה עמוד א
מקמי
חברי בשבתא - שביום חג שלהם לא היו מניחין נר אלא בבית
ע"ז ומאי דקמבעיא ליה בנר חנוכה טפי מבנר שבת משום דלצורך אכילה היו מניחים
להם ואף על גב דבשעת הסכנה אמרינן בבמה מדליקין (לעיל דף כא:) דמניחה על שולחנו
ודיו הכא מיירי אם יארע שלא הניחה על שולחנו א"נ אומר ר"י דשעת הסכנה
דלעיל לאו סכנת חברים קאמר אלא סכנת גזירה שגזרו שלא להדליק נר חנוכה.
תירוץ שישי – השפת אמת
28. שפת
אמת, חנוכה תרמ"ד
איתא
(שבת כא ב) קבעום בהלל והודאה. הוא בחינת תורה שבעל פה שהארת נס הזה הוא בפיהן של
ישראל דאיתא (יומא כט ע"א) אסתר סוף כל הנסים. והאיכא חנוכה. ניתן לכתוב
קאמינא. לכן נס דחנוכה אינו בכתב וגם במשנה אינו מיוסד מצות חנוכה וגם בגמ' אמרו
מאי חנוכה דת"ר כו' (שבת כא ע"ב). וגם אמרו חנוכה לא תניא כו'. הכל לרמז
שחנוכה לא ניתן ליכתוב והוא כמו שכתוב: "אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו"
(הושע ח, יב) ובימי היונים נתפרש התורה יונית (מגילה ט ע"א) ומזה נעשה כמה
קלקולים עד שעשה לנו הקב"ה נסים בימים הללו. ולכן ראו חכמים שלא לפרש זה הנס
רק שמו אותו בפיהן של ישראל בחי' תורה שבעל פה.
*
הרב משה צבי
נריה (מנקין; כ"א בשבט ה'תרע"ג– י"ט בכסלו ה'תשנ"ו) היה רב,
חבר הכנסת ומחנך, מייסד מרכז ישיבות בני עקיבא. מכונה "אבי דור הכיפות
הסרוגות", בשל השפעתו על עיצוב הציבור הדתי לאומי.
נולד בלודז'
שבאימפריה הרוסית (כיום בפולין) לרב פתחיה מנקין ולרחל. למד תורה במינסק ובשקלוב.
עלה לארץ ישראל בשנת ה'תר"ץ לאחר שהרב אברהם יצחק הכהן קוק סייע לו בהשגת
סרטיפיקט. כשהגיע נקשר לרב קוק, ולבנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק. למד בישיבת מרכז
הרב ובסמינר למורים "מזרחי".
חיבר חיבורים רבים,
וזכה להעמיד תלמידים הרבה. מתלמידיו: הרב חיים דרוקמן שליט"א, הרב בנימין
אביעד זצ"ל ועוד.
בחיבורו "צניף
מלוכה" (עמ' 177-182) יש מאמר שלם: "מדוע לא נשנו הלכות חנוכה
במשנה?". מאמר זה מהווה את הבסיס לשיעור זה.
[1]
בא' בטבת
חָל תמיד בחנוכה, לא היה בו כלל מעמד בשום תפילה, משום שלוש מעלות שחלות בו:
חנוכה, ראש חודש וקרבן עצים.
[2]
יש שמנו גם
משנה זו כקשורה לחנוכה. אך כאן זה אינו שייך דווקא לחג החנוכה או לנר חנוכה.
[3]
וכן כתב בהקדמתו למדרש אגדת בראשית:
"ושמעתי שממנין שבע מסכתות קטנות המה עוד מס' תפילין ומס' מזוזה ומס' חנוכה
ולא ביאר לי בפירוש מי הביאם" עכ"ל. ובהערות העורך ר"ש בובר אות יז
כתב על כך: "והנה מסכת תפלין
ומסכת מזוזה שניהם נדפסו ע״י ר׳ רפאל קירכהיים בין שבע מסכתות קטנות אבל מסכת
חנוכה לא נדפסה".
[4]
הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר (תקע"ה -
כ"ח בכסלו תרנ"ג) נודע בכינוי מהריא"ץ (מורנו הרב יהושע אהרן צבי),
היה מתלמידיו של החת"ם סופר בשנותיו האחרונות, הוא התפרסם כרבה של מרגיטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה