בס"ד ד' תשרי תשפ"ג
מנהג
הכפרות
מנהג הכפרות בכתבי הגאונים
1.
רש"י מסכת שבת דף פא עמוד
ב[1]
האי
פרפיסא - עציץ נקוב שזרעו בו, ובתשובת הגאונים מצאתי: שעושין חותלות מכפות תמרים,
וממלאין אותם עפר וזבל בהמה, ועשרים ושנים או חמישה עשר יום לפני ראש השנה עושין
כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית, וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית, וקורין
לו פורפיסא, וצומח, ובערב ראש השנה נוטל כל אחד שלו, ומחזירו סביבות ראשו שבעה
פעמים, ואומר: זה תחת זה, וזה חליפתי וזה תמורתי, ומשליכו לנהר.
2.
תשובות רב נטרונאי גאון -
ברודי (אופק) אורח חיים סימן קעט[2]
{רב נטרונאי} (וששחקתם) [ושחקרתם] שאנו רגילין
ליקח ראשי כבשים בראש השנה [ולאכול, ולשחוט] כל אחד ואחד תרנגולת בערב יום הכפורים
[...] ושאלתם לפרש לכם.
דבר
זה (נסה רבה) [נחש לטובה] הוא, {וחכמים} ורוב אנשי בבל כך רגילין לעשות, שבערב ראש
השנה לוקחין בשר {או ראשים} (של צאן) ומבשלין אותם (בסטני) [בטיסני] או בדבר של
מתיקה, ואין מבשלין בשול שיש בו חומץ, [וא]ומרים: נאכל מיני מתיקה ובשר ובשול שמן,
כדי שתהא (כל השנה ועריבה מתוקה) [שנה כולה מתוקה ועריבה] ולא יהא בה דבר רע ודבר
צרה.
וביום
טוב הראשון של ראש השנה שוחטין תרנגולין {על} כל
אחד {ואחד} שבבית, ומחזרין אותן בחייהן על כל אחד ואחד מן בני הבית ואומרים: זה
תחת זה, זה חלוף זה, זה בשביל זה, זה מחול על זה, יוצא זה למיתה {ו}תכנס אתה פלוני
בר פלוני לחיים ולא תמות, ושוחטין אותו ומחלקין אותו לעניים וליתומים, ואומרים יהא
זה כופר שלנו ויהיו עלינו כפרה. וחכמים ובעלי בתים אף בערב יום הכפורים עושים
כן, ויש שעושין אלים וכבשים.
3.
תשובות הגאונים - שערי תשובה
סימן רצט[3]
מר
רב ששנא גאון ז"ל וששאלתם האי שאנו רגילים לשחוט ערב יום הכיפורים תרנגולים
ואין אנו יודעים מנהג זה למה, אי משום תמורה מאי שנא תרנגול מבהמה וחיה הא ודאי
קושיא היא. ויש לומר שיש בה שני טעמים אחד שתרנגול מצוי בביתו של אדם מבהמה וחיה
ועוד יש במקומנו עשירים שעושים תמורה אילים ועיקר מבעלי קרנים דמות אילו של יצחק
אבינו לפי' לא דבר קבוע הוא. ועוד שמענו מחכמים ראשונים שאעפ"י שיש מי שעושה
תמורה בבהמה שדמיה יקרים, תרנגול מובחר לפי ששמו גבר...וכיון ששמו גבר תמורת גבר
בלבד וטפי מהני ומעלי.
וכך
צריך אוחז שליח תרנגול ומניח ידו על ראש התרנגול ונוטלו מניחו על ראש מתכפר ואומר
זה תחת זה וזה חילוף זה זה מחול על זה ומחזירו עליו פעם אחרת ואומרי' יושבי חשך
וצלמות כו' ויוציאה מחשך וצלמות כו' אוילים מדרך פשעם כו' כל אוכל תתעב נפשם וגו'
ויצעקו אל ה' בצר להם וגו' ישלח דברו וירפאם יודו לה' חסדו וגו' ויחננו ויאמר
פדעהו וגו' נפש תחת נפש. ועושה כסדר הזה ז' פעמים ואח"כ מניח ידו על ראש
תרנגול ואומר זה יצא למיתה תחת זה ומניח ידו על ראש מתכפר ואומר תכנס אתה פלוני בן
פ' לחיים ולא תמות ועושה כסדר הזה ג' פעמים ומניח מתכפר ידו על ראש תרנגול תבנית
סמיכה וסומך ידו עליו ושוחטו לאלתר. תבנית תכף לסמיכה שחיטה.
4.
תשובות הגאונים החדשות -
עמנואל (אופק) סימן י
תשלא.
וששאלתם שאנו רגילין לשחוט ערב יום הכיפורים תרנגול מה קורין עליו. רגילין כאן
אוחז שליח צבור תרנגול ומניח ידו על ראש התרנגול ומניחה על ראש המתכפר ואומ' זה
תחת זה, זה חלופי זה, זה תמורת זה, זה מחול על זה, ומחזירו על ראש המתכפר שניה
ואומרי' שלשה בני אדם מזמור ק"ז הודו ליי' וגו', יאמרו גאולי יי' וגו' כלו עד
ויתבוננו חסדי יי', זה תחת זה וכו' שלשה פעמים, זה למיתה תחת זה ולא תמות, הכנס
אתה פלוני בן פלוניתא לחיים תחת זה ולא תמות ג' פעמים, ומניח מתכפר ידו על ראש
התרנגול תבנית סמיכה וישחוט לאלתר כדאמרי' [ברכות מב, א] תכף לסמיכה שחיטה.
ואעפ"י שיש לעשות תמורה בבהמה גסה שדמיהם יקרים יותר מתרנגול, אעפ"י כן
תרנגול מובחר מפני ששמו גבר מורח גבר כדאמרי' [יומא כ, ב] מאי קריאת הגבר, רב אמ'
קרא גברא דבי ר' שילא אמרי קרא תרנגולתא, תניא [יומא כא, א] כותיה דר' שילא היוצא
קודם קריאת הגבר דמו בראשו.
מנהג הכפרות בכתבי הראשונים
5.
ספר מהרי"ל (מנהגים)
הלכות ערב יום כיפור
אמר
מהר"י סג"ל אשה מעוברת תקח שתי כפרות והאחד בשביל העובר. מהר"י
סג"ל נהג ליטול תרנגול לבן לכפרה דחטאים אדומים הם, ויתקיים ביה אם יאדימו
כתולע כצמר יהיו (ישעיה א, יח). דרש מהר"י סג"ל יש מקומות שנותנים
הכפרות גופן לעניים, והוכשר מנהג ריינוס שנותנים מעות שוים לעניים דאז לא מתבייש
העני מלקבלם. אבל כשנותנים את התרנגול גופי' אומר העני זה השליך עונותיו על תרנגול
זה ונבזה אני לו ששלחו אלי.
6.
שו"ת הרשב"א חלק א
סימן שצה
מונטפשליר.
לחכם רבי יעקב בר מכיר. כתב מר כי ראית מה שהשבתי אני בענין הכפרה שעושין לנערי'
בערבי יום הכפורי' ושאסרתי אני. והנאך ואתה מוסיף עוד לומר שקרוב לומר שהשחיטה
פסולה שזה כמו שוחט לשם חטאתו. אני מצאתי מנהג זה פשוט בעירנו עם שאר דברים שהיו
נוהגין כיוצא בזה. שהיו שוחטין תרנגול זקן לכפרה על הנער היולד וחותכים ראשו
ותולים הראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים. והבלי' הרבה שנראו בעיני כדרכי האמורי
ודחקתי על זה הרבה. ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה ומכיוצא באלו בעירנו
מאומה. אף על פי ששמעתי מפי אנשים הגונים מאד מאשכנז היושבים עמנו בבית המדרש שכל
רבני ארצם עושין כן ערבי יום הכפורים ושוחטין לכפרה אווזין ותרנגולין. גם שמעתי כי
נשאל לרבינו האיי גאון ז"ל ואמר שכן נהגו. ועם כל זה מנעתי המנהג הזה מעירנו.
7.
בית יוסף אורח חיים סימן תרה
וכתוב
בארחות חיים (הל' ערב יוה"כ אות א) שהרמב"ן אוסרו משום דרכי האמורי.
פסיקת השו"ע והאחרונים
8.
שו"ע או"ח סימן תרה סעיף
א
מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כיפורים לשחוט
תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים, יש למנוע המנהג. הגה: ויש
מהגאונים שכתבו מנהג זה, וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים, וכן נוהגין בכל מדינות
אלו ואין לשנות, כי הוא מנהג ותיקין. ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר, ולנקבה לוקחין
תרנגולת (ב"י בשם תשב"ץ), ולוקחין
למעוברת ב' תרנגולים אולי תלד זכר; ובוחרין בתרנגולים לבנים, על דרך שנאמר: אם
יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א, יח) ונהגו ליתן
הכפרות לעניים, או לפדותן בממון שנותנים לעניים (מהרי"ל). ויש מקומות
שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה, והכל מנהג יפה. ויש להסמיך שחיטת הכפרות
מיד לאחר שהחזירו עליו. וסמך ידיו עליו, דמות הקרבן; וזורקין בני מעיהם על הגגות
או בחצר, מקום שהעופות יכולין לקחת משם (טור).
9.
שער הכוונות, דרושי יום
הכיפורים, הקדמה דף ק ע"א
מנהג
של הכפרה המנהג הנזכר בספרי הגאונים היה מורי ז"ל נזהר מאד לקיימו והיה לוקח
תרנגול א' לבן לכל א' מבני הבית הזכרים ותרנגולת א' לבנה לכל א' מבני הבית הנקבות
ולפיכך לאשה מעוברת ישחוט עליה מספק ב' תרנגול א' זכר אולי הוא זכר ותרנגולת א'
נקבה אולי הולד נקבה ועוד תרנגולת אחרת בשביל האשה עצמה נמצא שהם ג' תרנגולים ב'
נקבות וא' זכר לכל אשה מעוברת. וזמן שחיטתו הוא בליל ערב יום הכיפורים באשמורת
קודם עלות השחר אחר סליחו' וסוד הדבר הוא לכפות את הדינים...[4]
10.
שו"ת מהר"י ווייל
סימן קצא
בערב
יום כפורים יעשה כפרות ויאמר חת"כ ר"ת חליפתי תמורתי כפרתי זהו שם החותך
חיים לכל חי. ויחשוב בלבו שהוא חייב מיתה כמו זה. והיינו טעם הקרבנות. זורקו לארץ
כעין סקילה, שוחטו הרג, תופסו בידו בצואר הבהמה היינו חנק, שורפו היינו שריפה.
היינו דכתיב צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו וכתוב פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. כיון
שיצא המשחית אינו משיב אא"כ צריך לחול על שום דבר והיינו טעמא דעגלה ערופה.
11.
שו"ת תורה לשמה סימן קנה
שאלה:
בכפרות שעושים בערב יום הכפורים יש אומרים על זה קודם שחיטה יהר"מ שתועיל
כפרה זו כמו שעיר המשתלח אם יש לפקפק בזה שנמצא בזה חושב אותה כמו קרבן...
תשובה:
אם אתם מפקפקים על לשון כפרה שאומרים בפיהם אין משמעות זה כמו כפרת הקרבן אלא כאן
קורים אותם כפרות לשון כופר נפש ואם אתם מפקפקים בשביל שאומרים כמו שעיר כי לא היה
קרב ע"ג המזבח אלא עניינו לפי הפשט הנגלה היה ג"כ כמו כופר נפש.
זאת
ועוד לפי סודן של דברים אלו שגילה רבינו הגדול האר"י זצ"ל הנה תמצא כי
באמת ענין זה הוא דוגמת הנעשה בשעיר המשתלח ...על כן תמצא כי זה האומר יה"ר
שתועיל כפרה זו כמו שעיר המשתלח לא טעה בזה שכן באמת הכונה הוא שכזה יהיה מיתוק
הגבורות כמו ענין מיתוק הנעשה בשעיר וזה הוא דוגמת זה.
האם חייב דווקא תרנגול?
12.
לבוש אורח חיים סימן תרה
מיהו
אם אין לו תרנגול לוקחין מין בעל חי אחר, כגון אווזים ותורים ובני יונים, ויש
אומרים אפילו דגים, ורגילים ליתנם לעניים כדי שיהיה כפרה לנפשו, או פודין אותן
ונותנים פדיונם לעניים.
13.
מגן אברהם סימן תרה
ואם
אין לו תרנגול יקח שאר ב"ח וי"א אפי' דגים (לבוש). ונ"ל דלא יקח
דבר הראוי להקרבה כגון תורים ובני יונה שלא יהא נראה כמקדיש קדשים בחוץ.
14. רבינו
יוסף חיים זיע"א בספרו בניהו על הש"ס, מסכת מכות דף יא ע"ב
ידוע
דהתרנגולים הם רומזים לבני אדם, התרנגול כנגד האיש הזכר, לכן גם התרנגול נקרא גבר,
והתרנגולת כנגד האשה הנקבה. ולכן בעבור כפרה לאיש ואשה שוחטין תרנגולים ולא מין
עופות אחרים ולא בהמות וחיות.
מנהג הכפרות בכסף
15.
חיי אדם כלל קמד סעיף ד
כבר
נתפשט המנהג לעשות כפרות בערב יום הכפורים...אף שכמה גאונים כתבו מנהג זה, מכל
מקום מה שנשרש בלב ההמון שכל כפרת יום הכפורים תולה בזה, וכמעט שכפרות ואכילת מצה
נחשב להם למצוה אחת וסוברים שאין להם כפרה ביום הכפורים אם לא בתרנגול, ועל ידי זה
באים לידי איסור נבלה חס וחלילה, שדוחקין זה את זה בקהלות גדולות והשוחטים ניעורים
כל הלילה בפנים זעופים ואינם מרגישים בסכין. ואי לדידי צייתי ואינם רוצים לבטל
מנהג זה, טוב יותר היה להם לסבב על ראשיהם במעות, כמו שכבר נשרש בלב עמי הארץ שאם
אי אפשר להם להשיג תרנגול, אזי מסבבין במעות, שבאמת כן מצינו במנהג קדמונים
שהיו מסבבים בזרעים (כמש"כ המ"א בשם רש"י בשבת פ"א), ותחשב
להם לצדקה, ושלא יהיו נכשלים באיסור נבלה חס וחלילה. ומכל שכן לפי מנהג הנכון ליתן
הכפרות לעניים או לפדותן וליתן המעות לעניים. ומי שיכול ורוצה מן המובחר, אזי יקרא
להשוחט לביתו באשמורת הבוקר, ויהיה תיכף לסמיכה שחיטה. אבל לא יחשוב שזהו כפרתו,
אלא יחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה הכל היה ראוי לבא עליו (כענין הכוונה בקרבנות),
והקב"ה ברחמיו עבור התשובה שעשה, היפך הגזרה ונתקיים דוגמתו בעוף הזה...
מנהג הכפרות בעציץ
לעיל
במקור 1 ראינו את דברי הגאונים לגבי כפרות בעציץ. עתה נראה את דברי האחרונים על
מנהג זה.
16.
יעב"ץ סידור עמודי שמים
דף קיב ע"ב
לא
מצא בעלי חיים, יקח עציץ עם זרע או נטע, ומחזירו סביב ראשו, כי האדם עץ השדה,
משתתף עמו בנפש הצומחת
17.
נחלת אבות ששון, עמ' 180,
תשובה של הראשון לציון הרב יצחק ניסים זצ"ל לרבנית פרחה ששון ע"ה
בהנ"ו
ירושלים תובב"א ז' חשון פור"ת לכבוד הרבנית המפורסמת בגודל חכמתה ובצדקת
פזרונה כבוד שם תפארתה פרחה סלמאן דוד ששון יחי שמה לעד אכי"ר
שאלה:
על הדבר אשר אמרו בבגדאד בשם פוסקים שיסבבו לכפרות מעות ולא תרנגולים והיכן כתוב.
תשובה:
דבר זה לא נמצא בשום פוסק ורק הרב חיי אדם בכלל קמ"ד אות ד' כתב וזה לשונו
בקהילות גדולות השוחטים נעורים כל הלילה וכו' וקרוב הדבר שלא ירגישו בבדיקת הסכין
על כן אי לדידי צייתי ואינם רוצים לבטל מנהג זה, טוב יותר היה
להם לסבב על ראשיהם במעות כמו שכבר נשרש בלב עמי הארץ שאם לא ישיגו תרנגולים אזי
מסובבין מעות שבאמת כן מצינו לקדמונים שהיו מסבבים זרעים כמו שכתב הרב מגן אברהם
בשם רש"י שבת דף פ"א עמוד שני וכו' עד כאן לשון הרב חיי אדם שם בכלל
קמ"ד.
הנה
הרב חיי אדם בחר במנהג עמי הארץ וכתב שטוב שיסובבו מעות ולא תרנגולים משום שלא
יכשלו ח"ו באיסור נבילה וכו'. אבל מי שיכול למצוא שוחט הגון וירא שמים בודאי
גם החיי אדם מודה שטוב לסובב תרנגולים. ומה שהביא סמך למנהג עמי הארץ ממה שכתב
רש"י דף פ"א דשבת שהקדמונים היו נוהגים לסבב זרעים, במחילת כבוד תורתו
אין דמיונו עולה יפה, דשאני זרעים מהמעות דכל עיקר הכוונה בכפרות הוא להכניע לב
האדם ושיחשוב שכן היה ראוי לבא עליו כמפורש בכל הפוסקים. ואם כן בזרעים שיש בהם
חיות והם יונקים ועל ידי שמסבבן ועוקרן פוסק כח החיות, והרי בזה יכול להיות שיכנע
לב האדם כמו בשחיטת העופות. אבל מה שאין כן במעות. וז"ל רש"י בשבת
(ד"ה האי), איזה ימים קודם ראש
השנה לוקחים עציץ לכל אחד מאנשי הבית גדול וקטן וזורעים בתוכו פולין או קטניות
ובערב ראש השנה שכבר צמח, לוקח כל אחד עציצו ומחזירו סביב ראשו שבע פעמים, ואומר זה
חליפתי זה תמורתי וכו' ע"כ. הרי שהדבר שהיה נהוג הוא בזרעים צומחים שיש
בהם כח חיות, באופן זה אין סמך למנהג עמי הארץ שהיו מסובבין מעות ורק הרב חיי אדם
כתב כמנהג זה שלא יכשלו באיסור נבילות וטרפות ולבטל המנהג לגמרי לא היה עולה
בידו כי כבר נתפשט בכל המקומות, ואפילו בין הספרדים, (ואף דמרן ז"ל כתב שיש
למנוע המנהג), משום שכמה מהגאונים כתבו לקיים מנהג זה וכמ"ש הרב בהגה"ה
והמקובלים אדרבה הזהירו לנהוג כן.
18.
כף החיים תרה ס"ק כב
כב)
ואיתא בשבת דף פ"א ע"ב ברש"י שהיו נוהגין ליקח עציץ עם הזרעים
ולהחזירו סביב ראשו בער"ה...ונפקא מינה למי שאינו יכול ליקח תרנגול וגם אין
לו כסף לסבב על ראשו במקום תרנגול שיעשה זה. וכ"כ בסידור רב יעב"ץ ונתן
טעם כי האדם עץ השדה משתתף עמו בנפש הצומחת. ...ומ"מ לא שמענו ולא ראינו
בזה"ז מי שעושה זאת ואפשר דיש לחלק בין זה לתרנגול ועוד י"ל דהא דנהגו
בתרנגול משום כי כן נפיק ג"כ מפומיה דהאר"י ז"ל.
19.
מאמר מרדכי-למועדים וימים פרק
מב סעיף ו
אם
אין שוחט מומחה או שאין לאשה פנאי לנקות ולהכשיר את העוף כדין בשרייה, מליחה
והדחה, מוטב שלא יכנסו לספקות בערב יום הכפורים ויעשו כפרה בכסף.
[1]
כעין
זה מובא בתשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) תשובות פרשניות סימנים שצה-שצו:
"...וכעשרים יום או כחמשה עשר יום קודם ראש השנה [קולעין חותלות הרבה ועושין
חותלת] אחת על שם כל קטן וקטנה שבבית וממלין א[ו]תן עפר [וזבל בהמה וזורעין בהן
זרעונין של ח]טין ושעורין ופול המצרי או מיני קטניות וקורין אותן פ[רפיסא...
וצומחי]ן אות[ן ז]רעונין כטפח כשני טפחים, וכל אחד ואחד מאותן תינוקות [לוקח את
החותלת ומסבבה] על ראשו שבע פעמים ואומר: זה תחתי, זה תמורתי, זה חליפ{ת}י,
ומשלי[כה לנהר].
[2] ועיין במרדכי יומא רמז תשכג שכתב: "כתוב
בתשובת הגאונים וששחקתם שאנו נוחשי נחישות שאנו רגילים ליקח ראשי כבשים בראש השנה
ואוכלים דבש וכל מיני מתיקה ואוכלים טיסני עם בשר שומן ואוכלין רוביא וכרתי ושאנו
שוחטין תרנגולין בערב יום כפורים למספר בני הבית...נשיב לכם על ראשון ראשון
ועל אחרון אחרון כי הניחוש כזה טוב הוא ורובו מיסוד המקרא ואגדות על ראשי כבשים
שאנו אוכלין כדי שישמענו הקדוש ברוך הוא לטובה בר"ה וישימנו לראש ולא לזנב
ומה שאנו אוכלין טיסני ובשר שומן ושותין דבש וכל מיני מתיקה כדי שתהא השנה הבאה
עלינו מתוקה ושמינה וכתוב כן בספר עזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים ורוביא הוא פול
המצרי אנו אוכלין כדי שירבו נכסינו כרוביא וכרתי כדי שיכרתו שונאינו ושאנו שוחטין
תרנגולין עיו"כ בכוונה טובה אנו עושין וכן נמי מנהג בכל חכמי ישראל ובעלי
בתים לוקחין תרנגולין עיו"כ זכרים ונקבות ומחזירין אותן בחייהן סביב ראש כל
א' וא' שבבית וכן אומר זה תחת פלוני וזה חלוף פלוני זה נכנס לחיים וזה נכנס למיתה
ושוחטין ומחלקין בין עניים ויתומים ואלמנות כדי שיהא כפרה על נפשנו ויש חכמים
ובעלי בתים שגם בר"ה עושין כן ויש עשירים גדולים ששוחטין בענין זה אילים
וכבשים וגדיים ומחלקין לעניים".
[3] ועיין עוד בראש מסכת יומא (פרק ח סימן כג),
ובטור או"ח (סימן תרה).
[4]
ובעקבות מנהג האר"י התפשט מנהג זה של הכפרות גם אצל הספרדים
ובני עדות המזרח, כמובאר בבן איש חי (וילך אות ב) , כה"ח (תרה ס"ק ה,
ח), ארץ חיים סתהון (תרה ס"ק א). וכן פשוט בספרי אחרוני דורנו, הגר"ע
יוסף בחזון עובדיה-ימים נוראים (עמ' רכב) והגר"מ אליהו במאמר מרדכי למועדים
וימים (פרק מב).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה