בס"ד
אכילת חלב
לאחר בשר – שיעור מס' 2
מקור הדין
1.
תלמוד בבלי מסכת חולין דף קה
עמוד א
גופא, אמר רב חסדא: אכל בשר - אסור לאכול גבינה,
גבינה - מותר לאכול בשר. אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא: בשר שבין השינים מהו? [האם נחשב הוא כבשר, ואסור לאכול עמו גבינה עד שיסירנו מבין השיניים, או
שכבר אינו נקרא בשר?] קרי עליה: הבשר עודנו בין שיניהם ]הרי שאף הבשר שבין השיניים נקרא "בשר",
וממילא אין לאכול גבינה כל עוד הוא נתון בין השיניים].
אמר מר עוקבא: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא לגבי
אבא, דאילו אבא - כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא,
ואילו אנא - בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא - אכילנא.
]אמר מר עוקבא: אני, לענין זה, כמו חומץ בן יין אצל
לעומת אבי, שאילו אבי כאשר היה אוכל בשר היום, לא היה אוכל גבינה עד למחר באותה שעה.
ואילו אני, בסעודה זו שאכלתי בה בשר אין אני אוכל גבינה, ואולם לסעודה אחרת באותו
היום - אני אוכל גבינה].
דעות הראשונים
2.
רי"ף מסכת חולין דף לז
עמוד ב
ושמעינן מהא דהאי דא"ר חסדא אכל בשר אסור
לאכול גבינה דלא שרי למיכל גבינה בתר בשרא אלא עד דשהי ליה שיעור מאי דצריך
לסעודתא אחריתי דלא אשכחינן מאן דשרי למיכל גבינה בתר בישרא בפחות מהאי שיעורא דהא
מר עוקבא אף על גב דשהי ליה כי האי שיעורא קרי אנפשיה חלא בר חמרא.
3.
רא"ש מסכת חולין פרק ח
סימן ה
אמר מר עוקבא אנא להא מילתא חלא בר חמרא. דאילו
אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואנא בהאי סעודתא
לא אכילנא בסעוד' אחרינא אכילנא פי' בזמנה שרגיל אדם לסעוד דהיינו מזמן סעודת
הבקר עד זמן סעודת הערב ופחות משיעור זה אין לאכול גבינה אחר בשר דלא אשכחן
מאן דשרי אף בהאי שיעורא אלא מר עוקבא וקא קרי נפשיה חלא בר חמרא:
4.
רמב"ם הל' מאכלות אסורות
פרק ט הלכה כח
מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא
יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני
הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח.
5.
לחם משנה (על הרמב"ם שם)
ומפרש רבינו שבין סעודה לסעודה ו' שעות שכן
סעודת ת"ח בשעה ששית ומר עוקבא ת"ח הוה וא"כ משם עד שש שעות הוי
סעודה אחרת.
6.
תוספות מסכת חולין דף קה עמוד
א
לסעודתא אחריתא אכילנא - לאו בסעודתא שרגילין
לעשות אחת שחרית ואחת ערבית אלא אפילו לאלתר אם סילק השולחן ובירך מותר דלא
פלוג רבנן.
7.
תוספות מסכת חולין דף קד עמוד
ב
ור"ת מפרש וכן הלכות גדולות דאכל בשר אסור
לאכול גבינה היינו בלא נטילה וקינוח אבל בנטילה וקינוח שרי אכל גבינה מותר לאכול
בשר אף בלא נטילה וקינוח ומר עוקבא דלא אכיל עד סעודה אחריתי היינו בלא נטילה
וקינוח אי נמי מחמיר על עצמו היה.
פסיקת השו"ע והרמ"א
8.
שולחן ערוך יורה דעה סימן פט
סעיף א
אכל בשר, אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה
אחריו עד שישהה שש שעות. ואפילו אם שהה
כשיעור, אם יש בשר בין השינים, צריך להסירו. והלועס לתינוק, צריך להמתין. הגה: ואם מצא
אחר כך בשר שבין השינים, ומסירו, צריך להדיח פיו קודם שיאכל גבינה (הר"ן פכ"ה). ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש
שעות, רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון, מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י
והג"ה מיימוני פ"ט דמ"א וראבי"ה). והמנהג הפשוט במדינות אלו, להמתין אחר
אכילת הבשר שעה אחת, ואוכלין אחר כך גבינה. מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון
אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד), דאז הוי
כסעודה אחרת, דמותר לאכול לדברי המקילין. אבל בלא ברכת המזון, לא מהני המתנת
שעה. ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון, או אחר כך (ד"ע ממהרא"י ולאפוקי או"ה). ואם מצא בשר
בין שיניו, אחר השעה, צריך לנקרו ולהסירו (ד"ע
ממשמעות הר"ן הנ"ל). ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח), אבל אין נזהרין בזה. ויש מדקדקים להמתין
שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות.
9.
ש"ך יורה דעה סימן פט
ס"ק ח
וכן נכון לעשות. וכ"כ מהרש"ל דכן ראוי
לעשות לכל מי שיש בו ריח תורה ע"ש:
10.
ט"ז יורה דעה סימן פט
ס"ק ב
ורש"ל (פרק כל הבשר סי' ט') תמה על זה למה
נהגו להקל בזה נגד הרי"ף ורמב"ם שהצריכו לכל הפחות ו' שעות? וכתב שערי
דורא שנוהגים כרמב"ם ולא כתו' דמתירים ומ"מ גם סילוק ובירך בעינן דאם לא
כן אפילו המתין כל היום אסור. וכתב עוד ואם אי אפשר למחות ביד בני אדם שאינן
בני תורה אבל בבני תורה ראוי למחות ולגעור בהם שלא יקילו פחות משש שעות.
11.
בן איש חי שנה שניה פרשת שלח
לך סעיף ח
אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל אחריו חלב עד
שישהה שש שעות אחר אכילתו, ואף על פי שבחורף המאכל מתעכל במהירות יותר מימות הקיץ, ג"כ צריך
להמתין ששה שעות, ואם יש בשר בין השיניים צריך להסירו, ואם לא הסירו תכף אחר אכילה
אלא עד אחר שנים ושלש שעות, אין צריך לחשוב הששה שעות אלא מעת שגמר אכילתו
ומ"מ צריך לקנח פיו בפת, דהיינו שילעוס פת ויבלענו ואח"כ ידיח פיו וכנז'
בב"י א"ח סי' קע"ג, ועיין באחרונים, ואף על גב דכתבו האחרונים דוקא
אם מצא בשר בין השיניים צריך להסירו, אבל מסתמא אינו חייב לבדוק ועיין כנה"ג
הגה"ט אות יו"ד, מ"מ מי שיש לו נקבים בשיניו זה ודאי חייב לבדוק,
כי חזקה שיש בהם בשר, וה"ה אם אכל גבינה תחלה ואח"כ רוצה לאכול בשר,
דג"כ צריך לחטט, ואדם כזה טוב שירגיל עצמו לחטט אחר כל אכילה, כדי שלא יבוא
לידי מכשול ועיין שיורי ברכה סוף אות כ"ג.
האם מנהג האשכנזים להמתין שלוש שעות?
12.
שו"ת משנה הלכות חלק טז
סימן ט[1]
בדבר מנהג יהודי אחינו בני אשכנז (גרמני') שנהגו
להמתין ג' שעות, ועל
זה מגיב שזה מנהג טעות ושנעשה או כהרמ"א שעה אחת או כהמחבר שש שעות, אבל ג'
שעות אין לו מקור והוא טעות.
באמת כי מנהגם נמי מבואר בדברי רבותינו
האחרונים, ועיין
בדרכ"ת שהביא באות ו' בשם באה"ט של מהרי"ט ופת"ש, ובס' מטה
אפרים הספרדי ובס' מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל), שהביא מנהג כמה
מקומות שאין ממתינין אחר הבשר רק ג' שעות בקירוב אפי' בקיץ, ויש למנהג זה על מה
לסמוך הואיל ואם הי' בחורף אז הי' כבר זמן סעודא אחריתא, א"כ ממילא מוכח
דאחר ג"ש אינו מושך טעם והאריך שם, על כל פנים נראה כיון דבגמרא נתנו
שיעור מסעודה לסעודה א"כ תלוי בזמן הסעודה והמקום שאוכלים, וכיון שזמן
סעודת ת"ח בשעה שש וסעודה שני' בערב, ובזמן החורף שהיום קצר ובשעה שלישית
אחצה"ר כבר מגיע חשכת לילה, וא"כ אוכל סעודתו לערך ג' שעות לאחר שאכל
סעודת צהרים, ואינו אסור לאכול אלא בסעודה אחת ולא בסעודה שני' ביום, ולכן נהגו
בזה שלש שעות והארכתי בזה.
ומה ששאל איך לנהוג בזמנינו. ולפענ"ד פשוט
כל שיש בו ריח תורה ימתין שש שעות, ואפי' הבאים ממקומות שהקילו לעצמן אם עכשיו יחמירו לא יהא בכלל אל תטוש
תורת אמך ואין זה חומרא יתירה, כי כן נראה מרוב הפוסקים ורוב המקומות שנהגו כן
ופשוט.
דושה"ט [=דורש שלומו הטוב] בברכה ובלו"נ [ובלב ונפש], מנשה הקטן
חולה
13.
שו"ת חתם סופר חלק ב
(יורה דעה) סימן עג
פשוט דחולה לאונסו השותה לרפואתו שאינו צריך
להמתין אחר אכילתו בשר יותר משעה ואחר שכבר בירך ברכת המזון ישתה וירווח ליה.
14. בן
איש חי שנה שניה פרשת שלח לך סעיף יא
לצורך חולה אף על פי שאין בו סכנה, יש להקל
להמתין שעה אחת, אך צריך סילוק שלחן וברכת המזון, ועיין חכמת אדם כלל מ' סוף אות
י"ג.
זמן ההמתנה לילדים קטנים/בני ישיבות
15.
מאמר מרדכי שבת חלק ה פרק קכא
קטן שלא הגיע לחינוך – אינו צריך להמתין בין
אכילת בשר לאכילת חלב אלא די שישטפו לו את הפה לאחר אכילת בשר כמו לאחר אכילת חלב,
אמנם קטן שהגיע לגיל חינוך שמבין שעושים הפסקה בין בשר לחלב – צריך להמתין כמנהג עדתו בשיעור זמן ההפסקה. אך אם הוא חולה שאין בו סכנה
– מותר לו ובלבד שיקנח את פיו ותעבור שעה אחת.
16.
שו"ת יביע אומר חלק א -
יורה דעה סימן ד
נשאלתי במאי דקי"ל שהאוכל בשר צריך לשהות
שש שעות כדי שיוכל לאכול גבינה וחלב, אם אפשר להקל לילדים קטנים שלא לשהות כל כך....
ועכ"פ בקטנים בודאי שיש להקל מסעודה לסעודה
בין בקיץ בין בחורף. ואפילו לאחר שעה המיקל בזה לקטנים יש לו על מה שיסמוך. והרי זה כמבואר.
(יג) ולולא דמסתפינא הוה אמינא שאם חסר משש שעות
פחות מחצי שעה מותר אף לגדולים, שהרי כתב הרמב"ם כמו שש שעות. וכ"ה בס' ארחות חיים ח"ב (עמוד שלה).
ובכל בו (סי' קו). ובזמנים הראשונים לא היה מורה שעות מצוי, ובודאי שהיו
מקילים באומדנא. וידוע דכל תוך חצי שעה חשיב סמוך, וכמ"ש רשב"ם פסחים
(קז:), אבל יותר מזה חשיב כמופלג, ולכן ה"נ יש להקל בתוך חצי שעה הסמוכה לשש
שעות. ובנ"ד לא שייך לומר כמ"ש בכתובות (קד) כל שיעורי חכמים כן הוא,
שהרי לא נזכר בגמ' אלא מסעודתא לסעודתא, ועכ"פ בבשר עוף יש להקל בזה, וביחוד
כשיש צורך קצת, ויש מקום להתלות בזה בדברי המאירי הנ"ל. והן אמת כי הגנת
ורדים בגן המלך (אות קנ"ד) כתב, דבעינן שש שעות בדיוק, כמו ארבעים סאה במקוה
טהרה, שאם חסר קורטוב אינו טובל וכו'. וכ"כ הפרח שושן (כלל א סי' א).
ע"ש. אך אין דבריהם מוכרחים. והמאירי בס' מגן אבות (סי' ט עמוד מז) כתב:
חמש שעות או שש שעות. וע' בשו"ת משה האיש (חיו"ד סי' יד וט"ו).
ע"ש. ומיהו למעשה יש להחמיר בזה. וכמ"ש רבינו ירוחם אות כח דבעינן
שישהה לכל הפחות שש שעות. ע"ש. ומיהו המיקל בזה בשעת הדחק יש לו על מה
שיסמוך. הנלע"ד כתבתי. וה' יאיר עינינו בתורתו אמן.
17.
שו"ת מאמר מרדכי חלק ב
יורה דעה סימן ג[2]
י' בשבט תשנ"ה
לכבוד הרה"ג יעקב צור שליט"א, ראש
ישיבת שעלבים. השלום והברכה!
קבלתי את שאלת כת"ר בענין המתנה של שש שעות
בין בשר לחלב, אם יש מקום להקל בהמתנה של חמש וחצי שעות...ועיין לב"י
(או"ח סי' קע"ג) שמדבריו משמע שגם בדעת הרמב"ם שמסעודה לסעודה
הכוונה מסעודה של בקר עד גמר סעודת הערב היינו שש שעות, ולא כמו שרצו לדקדק בדברי
הרמב"ם שכתב "כמו שש שעות" ולהקל פחות משש שעות - זה אינו.
ועיין לבא"ח (ש"ב פרשת שלח - לך אות ח') שגם בחורף יש להמתין שש שעות. לפיכך,
יש להמתין ו' שעות בין בקיץ ובין בחורף ובפרט לבני תורה.
יה"ר שתמשיך הלאה להגדיל תורה ולהאדירה
ותתברך בכל מידי דמיטב, וכל אשר תפנה תשכיל ותצליח ויהי ה' עמך, אכי"ר.
מרדכי אליהו ראשון לציון הרב הראשי לישראל לשעבר
[1]
הרב מנשה קליין [לפעמים הוא חותם: הקטן]
נולד באונגוואר שבסלובקיה בשנת תרפ"ה [1925] למשפחת רבנים. למד תורה אצל אביו
ובישיבות בעירו. בשואה שהה במחנות ריכוז שונים, אך זכה לשרוד כשהוא נותר בודד מכל
משפחתו. הוא הועבר למחנה מעבר בצרפת, משם עבר לארה"ב והמשיך בלימודיו. לאחר
זמן קצר נסמך להוראה בידי האדמו"ר מצאנז - קלויזנבורג וגדולי תורה אחרים,
והחל להרביץ תורה ולהורות הלכה. היה ראש ישיבה ורב של קהילה חשובה, ויצר קשר הדוק
עם גדולי התורה של ארה"ב ואח"כ גם של א"י. בשנת תשי"ח [1958]
הוציא לאור את החלק הראשון של ספר השו"ת שלו 'משנה הלכות', ומאז נדפסו 17
כרכים. הרב קליין הקים את קהילת 'אונגוואר' בבורו - פרק שבניו - יורק על כל
מוסדותיה, וייסד את ישיבת 'בית שערים' שהוא עומד בראשה. בשנת תשמ"ז [1987]
הקים את 'קרית אונגוואר' בשכונת רמות בירושלים, ושימש כאדמו"ר מאונגוואר.
נפטר בשנת תשע"ב. נוסף לשו"ת 'משנה הלכות' פירסם הר"מ קליין עשרות ספרים
בכל חלקי התורה. רוב זמנו היה הרב קליין בקהילתו בארה"ב, אך לעיתים מזומנות
התגורר גם בא"י.
[2]
ועיין
שו"ת הרב הראשי כרך תשמ"ח-תשמ"ט סימן קסז, המובא בעמ' הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה