05/08/2022

הלכות בשר וחלב - שיעור מס' 1 (דף מקורות)

 בס"ד

איסור אכילת בשר וחלב – שיעור מס' 1


מקור האיסור

1.       שמות פרק כג פסוק יט; שמות פרק לד פסוק כו

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

2.      דברים פרק יד פסוק כא

לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

3.      תלמוד בבלי מסכת חולין דף קטו עמוד ב

דבי רבי ישמעאל תנא: 'לא תבשל גדי בחלב אמו' ג' פעמים, אחד - לאיסור אכילה, ואחד - לאיסור הנאה, ואחד - לאיסור בשול.

4.      תורת הבית הקצר בית ג שער ד

בשר בחלב אסור מן התורה, שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו. ונאמר בתורה שלשה פעמים. ומפי השמועה למדו שהאחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בישול. ולמה הוציאו הכתוב בלשון בישול? לומר לך שלא כדרך בישול אינו אסור מן התורה אלא מדברי סופרים.

5.      שולחן ערוך יורה דעה סימן פז סעיף א

 כתוב בתורה: לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות כג, יט; לד, כו; דברים יד, כא) ג' פעמים; אחד לאיסור בישול, ואחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה. והוציא אכילה בלשון בישול, לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול, אבל מדרבנן אסור בכל ענין.  (כל בשר בחלב שאינו אסור מן התורה, מותר בהנאה). (טור וארוך כלל ל').

6.      רמב"ם הל' מאכלות אסורות פרק ט הלכה א

בשר בחלב אסור לבשלו ואסור לאכלו מן התורה ואסור בהנאה וקוברין אותו ואפרו אסור כאפר כל הנקברין[1], ומי שיבשל משניהם כזית כאחד לוקה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו, וכן האוכל כזית משניהם מהבשר והחלב שנתבשלו כאחד לוקה ואף על פי שלא בשל.

7.      כף החיים סימן פז ס"ק ד

המאכל הנאסר משום בשר בחלב אסור בהנאה ואפי' ליתנו לעכו"ם או לכלב דעלמא שאינו נהנה ממנו כלל אסור...ולכן נוהגין לשפוך התבשיל בבית הכסא והיא קבורתו או ישליכנו לנהר דהוי כנשרף דאינו יכול לבא לידי שיהנה ממנו שום בריה ואין די במה שיזרקנו לרחוב אפי' כשאין שם כלב...ומנהג בגדאד לקוברו.

האם רק גדי בחלב אמו?

8.      תלמוד בבלי מסכת חולין דף קיג עמוד א

מתני'. בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה - אסור לבשל ואסור בהנאה...

גמ'. מנא הני מילי? א"ר אלעזר, אמר קרא: וישלח יהודה את גדי העזים כאן - גדי עזים, הא כל מקום שנאמר גדי סתם - אפילו פרה ורחל במשמע; ולילף מיניה! [נלמד ממנו, מן הכתוב "גדי העזים", שכמו ש"גדי" זה הוא גדי עיזים, כך גם "גדי" האמור באיסור בשר בחלב הוא גדי עיזים, ושלא כמשנתנו!] ומשיבים: אין לומר כן, כיון ש כתיב קרא אחרינא: ואת עורות גדיי העזים, כאן גדיי העזים, הא כל מקום שנאמר גדי סתם - אפילו פרה ורחל במשמע: ולילף מיניה! [שילמד ממנומכתוב זה שכל "גדי" האמור בתורה הוא גדי עיזים!] ומשיבים: אין לומר כן, כי שני הפסוקים הללו הוו להו שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין...

9.      תלמוד בבלי מסכת חולין דף קיד עמוד א

תנו רבנן: בחלב אמו - אין לי אלא בחלב אמו, בחלב פרה ורחל מנין? אמרת, קל וחומר...

10.   שולחן ערוך יורה דעה סימן פז סעיף ב

גדי, לאו דוקא, דהוא הדין שור, שה ועז. ולא שנא בחלב אם, ולא שנא בחלב אחרת, אלא שדבר הכתוב בהווה.

11.   פרישה יורה דעה סימן פז

פירוש שבשעה שהוא גדי אז אמו מניקה אותו ויש לה חלב.

 

טעמי האיסור

12.   אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק כג פסוק יט

והשם צוה שלא יבשל הגדי בחלב אמו, כי היום מנהג הישמעאלים לבשל הגדי עם החלב, והם אומרים שהוא תבשיל ערב. וטעם אסורו בעבור שהוא כמו אכזריות בלב, כטעם אותו ואת בנו (ויקרא כב, כח), גם לא תקח האם על הבנים (דברים כב, ו). וכאשר הוא אסור לאכילה אותו ואת בנו (ויקרא כב, כח), לא תשחטו כן זה אף על פי שאין בכתוב לא תאכלו, כי כאשר הוא ידוע שבשר שלא נשחט אסור הוא, כן הוא ידוע שבשר שאיננו מבושל לא יאכל.

13.   אבן עזרא שמות פרק כג פסוק יט

וחכמים קיבלו, שלא יאכל ישראל בשר בחלב. ועתה אפרש. דע, כי מנהג התורה לדבר על ההווה, כמו בת היענה (ויקרא יא, טז). למה שינה הכתוב לומר ככה, ותהיה הבת כוללת כל המין? וכזה לא מצאנו! דע, כי בשר היענה יבש כעץ. ואין המנהג שיאכלנו אדם, כי אין בו ליחה, ולא יאכל מכל המין רק הבת, כי היא נקבה וקטנה, יש בה מעט ליחה, ולא כן הזכר הקטן. וככה אין אדם אוכל בשר בחלב, כי אינו מאכל ערב. והבשר לא יתבשל רק בזמן רב. והחלב אינו כן, כי אין המנהג עד היום בארץ ישמעאל שיאכל אדם טלה מבושל בחלב, בעבור שיש בטלה ליחה רבה, וככה בחלב, והנה הוא מזיק על כן לא יאכל, ובעבור כי בשר הגדי אין בו ליחה, וכשהוא קטן הוא חם, על כן יבשלו הגדי בחלב. ואל תתמה בעבור שלא נהגו אנשי אלה המקומות לאכול גדי עזים. כי כל הרופאים מודים, כי אין בשר כמוהו, ואפילו לחולים התירו שיאכלוהו. וכן אוכלים אותו בספרד ואפריקא וארץ ישראל, ופרס, ובבל. גם ככה היה מנהג הקדמונים, שני גדיי עזים טובים (ברא' כז, ט), ונעשה לפניך גדי עזים (שופ' יג, טו), והכהן אוכל גדי עזים אחד לחטאת (ויקרא ו, יט; כג, יט - כ). ובעבור שאין מנהג האדם לאכול בשר חי אסור לבשל הגדי בחלב אמו. וי"א כי אין בשול כי אם באש. והלא כתוב, ובשל מבושל במים (שמות יב, ט) ובדברי הימים: בשלו בסירות (דה"ב לה, יג). ואין לנו צורך לבקש מה טעם איסורו, כי נעלם מעיני הנבונים. אולי היה, כי אכזריות לב הוא לבשל הגדי עם חלב אמו, כדרך ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו (ויקרא כב, כח). גם לא תקח האם על הבנים (דבר' כב, ו). ומנהג רוב האדם שאין להם צאן, ויקנו החלב בשוק, והחלב יהיה מאוסף משיות רבות. אולי הקונה הגדי לא ידע אנה אמו, והנה אם קנה חלב, אולי יש בו בחלב אם הגדי שקנה ויהיה עובר. וכל ספק שהוא מן התורה לחומרא. והנה גם הישמעאלים מודים, כי אם יבושל הגדי בחלב אמו שהתולדת שוה, אז הוא יותר ערב, והכתוב דבר על ההוה. והנה הקדמונים ז"ל החמירו להסיר כל ספק, ואסרו בשר בחלב, והשם שנתן להם חכמה, הוא יתן משכורתם שלימה...

14.  רמב"ן דברים פרק יד

(כא) וטעם כי עם קדוש אתה לה' אלהיך - דבק עם לא תבשל גדי בחלב אמו - כי איננו מאכל נתעב, אבל יאסור אותו להיותנו קדושים במאכלים, או להיותנו קדושים שלא נהיה עם אכזרי לא ירחמו שנחלוב את האם ונוציא ממנה החלב שנבשל בו הבן. ואף על פי שכל בשר בחלב יכנס בלאו הזה, כי כל מינקת תקרא אם וכל יונק יקרא גדי, והוא דרך הבישול, והנה בכולם אכזריות.

15.   [רבינו] בחיי שמות פרק כג פסוק יט

וע"ד הפשט טעם המצוה הזאת לפי שהוא מטמטם את הלב, שהרי החלב נעשה מן הדם והדם מזגו רע ומוליד אכזריות, ואחד מטעמי האיסור שבו שאינו מקבל שנוי והתפעלות בגוף כשאר הדברים הנאכלים ולכך טבעו הרע נשאר בתוכו מבלי שנוי, ואף על פי שנשתנה עכשו מדם לחלב וקבל שנוי והתפעלות שהועתק לדבר אחר מכל מקום כשחוזר ומערבו עם הבשר הרי חוזר לכח הדם וטבעו הראשון כבתחלה, והתערבם יחד מטמטם הלב ומוליד גסות ותכונה רעה בנפש האוכל.

16.   תלמוד בבלי מסכת חולין דף קט עמוד ב

אמרה ליה ילתא לרב נחמן: מכדי, כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה, אסר לן דמא - שרא לן כבדא, נדה - דם טוהר, חלב בהמה - חלב חיה, חזיר - מוחא דשיבוטא, גירותא [מין דג טמא]  - לישנא דכוורא ]לשון של דג הדומה לו בטעמו]. אשת איש - גרושה בחיי בעלה, אשת אח - יבמה, כותית - יפת תאר, בעינן למיכל בשרא בחלבא! אמר להו רב נחמן לטבחי: זויקו [שפדוצלו על שיפוד] לה כחלי [דדי הפרה, שיש בהם טעם בשר בחלב].

17.   דברי מרדכי -ויקרא, פרשת קדושים, עמ' קלח[2]

ויש להבין: מה באה הגמרא ללמדנו בזה? מדוע התחשב רב נחמן ברצונותיה של אשתו? וכי יעלה על הדעת שהיתה מפונקת, וכדי להשביע את תאוותיה ביקשה כן? אם כך הוא – מדוע טורחת הגמרא ומספרת לנו סיפור שלם שאין בו תוספת כבוד והדר לאשתו של רב נחמן?!

אבל ביאור העניין הוא על פי דברי ר"א בן עזריה שהביא רש"י לעיל [רבי אלעזר בן עזריה אומר: מניין שלא יאמר אדם: 'נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים'; אבל יאמר: 'אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי'? תלמוד לומר: 'ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי' – שתהא הבדלתכם מהם לשמי, פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים" (רש"י עפ"י תורת כהנים כ', קכ"ח)]. ילתא, אשתו של רב נחמן, שאלה את עצמה: כיצד ניתן לקיים את דברי חז"ל ולומר: "אפשי ואפשי" על אכילת בשר וחלב, אם אינני מכירה את טעמו? עלי לטעום תחילה מאיסור זה, כדי לדעת עד כמה הוא טוב וטעים לחיך, כדי שאוכל אחר כך לומר: "מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי". לכן רצתה לטעום את טעמו בהיתר, כדי לקיים את מצוות התורה בבירור. רב נחמן, שהכיר בצדקותה של אשתו הרבנית, ביקש מהטבחים לצלות לה כחל, כדי שתקיים "אפשי ואפשי" גם באיסור בשר בחלב, ותקבל עליה עול מלכות שמים באופן שלם ומלא.

בשר עוף בחלב

18.   תלמוד בבלי מסכת חולין דף קיג עמוד א

מתני'. בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה - אסור לבשל ואסור בהנאה, בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה, בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה - מותר לבשל ומותר בהנאה.                 ר"ע אומר: חיה ועוף אינם מן התורה, שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים, פרט לחיה ולעוף ובהמה טמאה.               רבי יוסי הגלילי אומר: נאמר לא תאכלו כל נבלה, ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו, את שאסור משום נבלה - אסור לבשל בחלב, עוף שאסור משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב - ת"ל: בחלב אמו - יצא עוף שאין לו חלב אם.

19.   תלמוד בבלי מסכת חולין דף קטז עמוד א

רבי יוסי הגלילי אומר: נאמר לא תאכלו. מאי איכא בין רבי יוסי הגלילי לרבי עקיבא! איכא בינייהו חיה, רבי יוסי הגלילי סבר: חיה דאורייתא, ור' עקיבא סבר: חיה דרבנן; איבעית אימא: עוף איכא בינייהו, ר' עקיבא סבר: חיה ועוף אינן מן התורה - הא מדרבנן אסירי, ור' יוסי הגלילי סבר: עוף אפילו מדרבנן נמי לא אסיר; תניא נמי הכי: ...במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב. לוי איקלע לבי יוסף רישבא [צייד עופות], אייתו לקמיה רישא דטיוסא בחלבא [הביאו לפניו ראש טווס בחלב], ולא אמר להו ולא מידי, כי אתא לקמיה דרבי, אמר ליה: אמאי לא תשמתינהו? [מדוע שתקת על כך ולא נידית אותם?] אמר ליה: אתריה דרבי יהודה בן בתירא הוא, ואמינא, דרש להו כרבי יוסי הגלילי דאמר יצא עוף שאין לו חלב אם.

 

 

ר' יוסי הגלילי

ר' עקיבא

תנא קמא

(לפי הסבר התוס' בדף קיג ע"א, וב"ח ורש"ל)

חיה

אסור מהתורה

אסור מדרבנן

אסור מהתורה

עוף

מותר אף מדרבנן

20.  בית יוסף יורה דעה סימן פז

ופוסק רבינו כרבי עקיבא דאמר חיה ועוף אינם מן התורה וכ"כ הרא"ש (פ"ח סי' נא) שהוא דעת הרי"ף (מב:) וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מהלכות מאכלות אסורות (ה"ד) וכן פסק הרשב"א בתורת הבית (הארוך והקצר ב"ג ש"ד פד ע"ג) ואמרינן בגמרא (שם קטז. וקד.) דלכ"ע היינו דוקא מדאורייתא אבל מדרבנן אסירי. וכתב הרמב"ם בפרק הנזכר (שם) שלא אסרום חכמים אלא באכילה אבל לא בבישול והנייה.

21.   שולחן ערוך יורה דעה סימן פז סעיף ג

אינו נוהג אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אבל בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר טמאה בחלב טהורה, מותרים בבישול ובהנאה. ובשר חיה ועוף, אפילו בחלב טהורה, מותר בבישול, ובהנאה; ואף באכילה אינו אסור, אלא מדרבנן...

דגים בחלב  

22.  תלמוד בבלי מסכת חולין דף קג עמוד ב

/מתני'/. כל הבשר אסור לבשל בחלב - חוץ מבשר דגים וחגבים.

23.  בית יוסף יורה דעה סימן פז

וכתב הר"ן (לז ריש ע"א) דכיון דלבשלן שרי משמע דלאכלן בחלב נמי שרי דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא וכן כתבו הרמב"ם (שם ה"ה) והרשב"א (תוה"א ב"ג ש"ד פה:) דלאכלן בחלב נמי שרי ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג.

24.  דרכי משה הקצר יורה דעה סימן פז אות (ד)

ולא ראיתי מימי נזהרין בזה וגם באורח חיים סימן קע"ג אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי...ולכן נראה שנתערב להרב בית יוסף בשר בחלב.

25.   ט"ז סימן פז ס"ק ג

 בב"י כתוב ומ"מ אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה והוא טעות סופר וצ"ל 'עם בשר' כמוזכר בא"ח סי' קע"ג וכ"כ בד"מ שנתערב להב"י כאן בשר בחלב ובלבוש העתיק כמו שהוא בב"י ואינו נכון.

26.  [רבינו] בחיי שמות פרק כג

וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת.

27.  פתחי תשובה סימן פז סעיף ג

ועיין בתשובת חינוך ב"י סי' ס"א שמקיים דברי הלבוש דאסור לאכול בחלב משום דחקר אצל חכמי הרופאים דדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול אבל דגים המבושלים בחלב יש בו סכנת חולי דדגים מקררים מאד וגם החלב רע ומזיק לגוף ע"ש [ועיין (בתשובת ח"ס סימן ק"א) שכתב דזה אינו אמת ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים] וכ"כ הפמ"ג בשם כה"ג דדגים עם חלב יש סכנה ובחמאה ושומן הנקלט מע"ג החלב אין סכנה וע"ש דמשמע דעתו דאף עם חלב דוקא לכתחלה יש ליזהר אבל בדיעבד אין לאסור. ועיין בתשובת אדני פז סימן מ"ב שכתב בשם הבחיי פרשת משפטים דיש סכנה גמורה בדג עם גבינה וה"ה עם חלב ולכן פסק דאף בדיעבד אסור אבל בדג עם חמאה כתב דשרי כיון שכל העולם עושים כן ע"ש ונ"ל דהאידנא שכל העולם מבשלים גם עם חלב שרי דכיון דדשו בה רבים כו':

דגים בחמאה – מנהג בגדאד

28.  זבחי צדק סימן פז ס"ק יח

והגם דרוב הפוסקים מתירים מ"מ נוהגים בעירנו פה בגדאד יע"א דאין מבשלים דגים בחלב וכן אין אוכלין דגים עם גבינה או עם החלב חמוץ שקורין יגורט"י ובערב"י לב"ן דחמירא סכנתא, אבל נוהגים לבשל דגים עם חמאה

29.  בן איש חי שנה שניה פרשת בהעלותך אות טו

דגים בחלב מותר אפילו מדרבנן, מיהו יש בהם סכנת חולי, ולכך אסור לאכלם. והוא הדין לאכול דגים עם גבינה יש סכנת חולי, אבל דגים בחמאה יש מן האחרונים שכתבו דאין חשש חולי בזה, ויש שכתבו דאיכא חשש חולי, ושומר נפשו ירחק ויזהר דהא אפילו הרב פחד יצחק שהיה רופא גדול ונראה לו דאין בזה נזק נמנע מלאכול, ופה עירנו בגדאד אין מטגנים דגים בחמאה דחוששין החשש הנז':

30.  שו"ת רב פעלים חלק ב - יורה דעה סימן י

ועוד מצינו שהרב פחד יצחק שהיה רופא מובהק וכתב שלא מצא שום נזק בזה בחכמת הרפואה, ועכ"ז כתב כיון שהדבר יצא מפי המלך הרב בית יוסף, מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה וחמאה, ותו לא מידי עכ"ל. ועל כן אנחנו יש לנו לחוש לזה לאסור דגים, בין עם גבינה בין בחמאה, ועוד המנהג פשוט וידוע פה עירנו בגדאד, דאין אוכלים דגים מטוגנים בחמאה, ורק הגוים אוכלים כן, ושמענו שבכפרים שאין להם שמן שומשמין מטגנים דגים בחמאה, ואין לסמוך על מנהגם בזה, דעבדי מחמת חסרון ידיעה, מיהו אם חיותם תלוי בכך, יש להעלים עין מהם, ואין למחות בידם, אבל בתוך עירנו ודאי נמחה ביד מי שרוצה לאכול דגים מטוגנים בחמאה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר.

31.   שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן מח

יש להמנע מלאכול דגים בחלב או עם גבינה משום חשש סכנה. אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה רשאים להשאר במנהגם. ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בכל זה, ויש להם על מה שיסמוכו. נהרא נהרא ופשטיה.



[1] "וקוברין אותו ואפרו אסור כאפר כל הנקברין...ור"ל לכתחלה צריך לקוברו ולא לשרפו, ובדיעבד אם שרפו - אפרו אסור כאפר כל הנקברים שאם שרפן אפרן אסור" (כף החיים פז ס"ק ג).

[2] ועיין גם דברי מרדכי-דברים, פרשת ראה, עמ' פד.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שמאל שהוא ימין – להיכן פונים באמירת "עושה שלום", קדושה ו"בואי כלה"

  בס"ד כ"ו אייר תשפ"ד                                                           שמאל שהוא ימין – להיכן פונים ב...