16/11/2021

בן איש חי - מאמר מרדכי - פרשת וישלח

 פרשת וישלח

הלכות קימה ותיקון חצות

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל [בראשית לה, י].

נראה לי בסיעתא דשמיא טעם ליתרון שם ישראל אשר נתן לו, והוא כי ישראל הוא מספר יעקב משה דוד, דשלשה צדיקים אלו צריכין להיות בחיבור אחד כי הם בבחינת ו"ה שבשם ברוך הוא, והיינו יעקב באות וא"ו וכן משה רבנו עליו השלום, אלא שיעקב מלבר ומשה מלגאו כנזכר בזוהר הקדוש [ח"א דף כא ע"ב; תיקונים דף כט ע"א] ובדברי רבינו האר"י ז"ל [עץ חיים שער הכללים פרק ג, ועוד; שער מאמרי רשב"י ריש פרשת בראשית], ודוד הוא בחינת ה"א אחרונה. ולכן אמר לו השם יתברך "ומלכים מחלציך יצאו" [בראשית לה, יא] רמז לו על משה רבנו עליו השלום דכתיב ביה "ויהי בישורון מלך" [דברים לג, ה], ועל דוד המלך עליו השלום שהוא ראש המלכים שזכה ונטל המלכות. ונרמזו שלשתם בשם ישראל כי צריך לחבר אותיות ו"ה תמיד ביחד שלא יתפרדו חס ושלום. ולכן ישראל שיצאו נשמותיהם מן חיבור בחינת ו"ה גם כן זכו לשם זה של ישראל שנקראו בו.

וגם להורות כי צריכין תמיד לעסוק בתורה לחבר אותיות ו"ה, ולכן צריך לעסוק בתורה ביום ובלילה וכמו שנאמר: "והגית בו יומם ולילה" [יהושע א, ח] כי היום הוא סוד וא"ו והלילה היא סוד ה"א, ולכך צריך להשתדל גם כן לחבר היום והלילה בעסק התורה. על כן מלבד שצריך לקום באשמורת כדי לעסוק בתורה בלילה, עוד צריך להזהר שיחבר סוף הלילה עם תחלת היום בעסק התורה כדי לעשות בזה חיבור ו"ה בשלימות.

ולכן אמרו רבותינו ז"ל [ברכות נח ע"א]: הבא להרגך השכם להרגו, וכתבו חכמי המוסר, דקאי על יצר הרע, שצריך האדם לקום באשמורת להרגו בעסק התורה שבחצות הנקרא "לילה", שהוא מעולה יותר מעסק התורה בחצות הראשון הנקרא 'ליל'. ואמרתי רמז בזה ליל"ה למפרע הוא ראשי תיבות: ה'בא ל'הרוג י'שכימו ל'הרגו. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שיהיה ניעור באשמורת בכל לילה בחצות השני לעסוק בתורה, כי מועיל לימוד תורה בעת זה לכמה דברים. צא ולמד בזוהר הקדוש כמה הפליג בשבח ותועלת לימוד זה.

א. אל יחשוב האדם על השינה - כל מה שתהיה ברבוי יותר יש בה תועלת לגוף, דהא הסכימו כל הרופאים המובהקים דאל ישן האדם בלילה פחות משש שעות, ולא יותר על שמונה שעות שתזיק לו רבוי השינה, נמצא דבר זה מוסכם אצל כל הרופאים דשינה יותר משמונה תזיק לגוף, והישן שש שעות הרי זה יצא ידי חובתו בבריאות גופו. על כן איש יהודי שהוא מחויב להשתדל גם כן בבריאות נפשו הקדושה אין לו לישון יותר משש שעות, מאחר כי הוא יוצא ידי חובתו בבריאות גופו בכך, ושאר שעות הלילה יעסוק בהם בבריאות נפשו על ידי עסק התורה. מיהו אם יזדמן באיזה לילה שהוא פוחת משיעור זה של שש שהוא בריאות גופו ומוסיף על שעות של בריאות נפשו בטוח שלא יגיע לו נזק וחסרון מצד בריאות גופו, ולכן ליל שישי וליל ערב ראש חודש וכן לילות של חודש אלול ועשרת ימי תשובה וכיוצא, אם האדם פוחת משיעור שש [שעות] בשינה - נכון לבו בטוח שלא יחסר כלום בזה מבריאות גופו.

ואף על פי שכל הלילה הוא זמן השינה, מכל מקום יותר טוב שתהיה השינה בחצי הראשון של הלילה ולא בחצי השני, ויש בזה תועלת הן מצד הגשמיות בבריאות הגוף, והן מצד הרוחניות בתיקון הנפש ותיקון העולמות, ורופא אחד מובהק כתב משעה שביעית מן הלילה עד צהרים ידמה לימי העליה ומן הצהרים עד הערב ידמה לימי העמידה, ומן הערב עד סוף שעה ששית מן הלילה ידמה לימי הירידה, על כן הנעור בתחלת הלילה שהוא חצי הראשון וישן בחצי השני דומה למי שעוסק בימי הירידה ונח בימי העליה. ובספר "רוח חיים" (דף צ') [סוף פרק שישי] כתב בשם חכם אחד מפורסם קדימת השכיבה בערב והשכמת היקיצה בבוקר מסבבים לאדם בריאות חכמה ועוז, וגם הנשים העוסקים תמיד במלאכה איזה שעות בלילה, טוב שירגילו עצמן לישן בתחלת הלילה, ויקומו באשמורת למלאכתם, וכן כתיב [משלי לא, טו]: "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה".

ב. הקם בחצות לילה ולמד תורה ולא היה יכול ללמוד עד אור הבוקר דמוכרח לישן, מכל מקום ישתדל לקום אחר שינתו מעט קודם עמוד השחר לעסוק בתורה כדי לחבר הלילה עם היום בעסק התורה, וכאשר מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות [דף נד סוף ע"א], שצריך האדם להיות ניעור בחצות לילה ויקרא תיקון חצות ויעסוק בתורה, ואם אינו יכול להיות ניעור כל חצות האחרונה של הלילה – אין הכי נמי יחזור לישן ובלבד שיחזור לקום כמו חצי שעה קודם עלות השחר לעסוק בתורה. וזהו שכתוב [תהלים נז, ט]: "אעירה שחר"- אני מעורר השחר, דהעיקר הוא שיהא נעור בעת עמוד השחר. וחיבור זה של לילה ויום, יזהר בו גם בערב בסוף היום, שיחבר היום עם הלילה בעסק התורה.

ג. ירא שמים יהא זריז ונשכר שיקדים לבדוק נקביו קודם עלות השחר, באופן שלא יחבר לילה ויום בהיותו בבית הכסא. וצריך שישים עין השגחתו בדבר זה להיזהר בו. ומי שהוא ניעור כל הלילה שעשה תיקון כרת או ליל שבועות והושענא רבה שכתבנו [לעיל פ' תולדות, יד] שיברך ברכות השחר אחר חצות לילה, ורק ברכת התורה יברך אחר עלות השחר ואם הוא מסופק בעליית השחר שאינו יודע אם עלה או לאו, יזהר באותם רגעים שהוא מסתפק בהם לומר בהם פיוטים שירות ותשבחות ולא יהיה יושב ושותק.

ד. זמן תיקון חצות המוסכם על פי הקבלה האמיתית, הוא אחר שתים עשרה שעות מחצות היום כשהחמה בראש כל אדם שאז הוא חצות היום בודאי, וכמו שכתב רבינו הרש"ש ז"ל ב"נהר שלום" [דף פו ע"ב, ובסוף עץ חיים יט ע"ב]. והנה נודע מה שכתב הרב "בית דוד" ז"ל ([אורח חיים] בסימן ל"ו) דהנץ החמה דאמרו רבותינו ז"ל בכמה דברים של מצוות קריאת שמע ותפלה אינו כשנראה לנו זריחת חמה בארץ, אלא הוא שעה אחת קודם שתעלה השמש על הארץ ותראה לנו, והביא ראיות על זה יעוין שם[1]. והנה מקדם קדמתא היו נוהגים פה עירינו בגדאד לענין נטילת לולב שלא לברך אלא עד שתעלה השמש ותראה לנו. וכן הוא הדין לענין קריאת שמע ותפלה, אך משנת כת"ר נהגו בלולב על פי סברת "בית דוד" ז"ל מחמת דוחק ציבור, ומזה נתפשט המנהג גם לקריאת שמע ותפלה לעשות על פי סברת הרב "בית דוד" ז"ל, אמנם עם כל זה בענין תיקון חצות אין הולכים כאשר תתראה לנו זריחתה בארץ והמדקדק על עצמו להיות ניעור בנקודת חצות יזהר גם לפי סברת "בית דוד" ז"ל וכן המדקדק בעונה אחר חצות די לנו ללכת אחר סברת "בית דוד" ז"ל, ושמעתי שגם החסידים בעיר הקודש ירושלים תוב"ב אין הולכים בתיקון חצות אחר סברת "בית דוד", אלא חושבין מזריחת השמש על הארץ.

ה. אין אומרים תיקון רחל בימי העומר, וכן בעשרת ימי תשובה בחול ומנהג החסידים בעיר הקודש תבנה ותכונן דאין אומרים תיקון חצות אחר המולד קודם ראש חודש ואף על פי שמתוודים בו ביום וכן עשינו המנהג פה עירינו יע"א. וכתוב ב"כף החיים" ([סימן ג] אות ל"ה) דאין אומרים תיקון רחל בבית האבל ולא בבית החתן עיין שם, ובתשובתי בספרי הקטן "רב פעלים"[2] עשיתי בסיעתא דשמיא מטעמים לזה על פי הסוד, והעלתי דגם היחיד בינו לבין עצמו לא יאמר תיקון רחל בבית החתן, מיהו בליל המילה היחיד יאמר בצנעא ובלחש, אבל אבי הבן עצמו לא יאמר דיום טוב שלו הוא.

ו. אין הנשים אומרים תיקון חצות, ובספרי הקטן "רב פעלים" [חלק א סוד ישרים סימן ט] כתבתי בסיעתא דשמיא טעמים נכונים שלא יאמרו הנשים תיקון חצות, גם לא יאמרו התנ"ך בליל חג השבועות, ומנהג הנשים בביתנו שאין אומרים תיקון חצות, גם אין אומרים לימוד של ליל חג השבועות אבל לימוד של משנה תורה ותהלים בליל הושענא רבה מנהגם ללמוד, ושאלתי את ידידנו הרב הגאון החסיד מורנו הרב אליהו [מני] על מנהג הנשים בעיר הקודש תבנה ותכונן בענין תיקון חצות, והשיב: לא ראינו ולא שמענו שאשה אומרת תיקון חצות.

ז. תיקון לאה אין אומרים בליל שבת, וראש השנה, וכפור, ופסח, דשבועות, וסוכות, ושמיני עצרת, וכן אין אומרים בחול המועד של פסח, אבל בחול המועד של סוכות אומרים תיקון לאה.

ח. כיון שעלה עמוד השחר לא יאמר תיקון חצות, בין תיקון רחל בין תיקון לאה[3]  כמו שכתבו בשם הרב משה זכות ז"ל [אגרות הרמ"ז סימן טו, ועיין עוד בסימן יא], ומה שכתב ב"לב חיים" (חלק א סימן ו) דגם אחר עמוד השחר כיון דלא הגיע זמן ציצית ותפילין יכולים לומר תיקון חצות, אין לסמוך על זה כי דברים אלה לא נתנו לאמר אלא רק על פי הקבלה, ומסתמות דברי רבינו האר"י ז"ל נראה דאין מציאות לתיקון זה אלא רק בעוד לילה.

ט. אם אין שהות קודם עלות השחר לומר תיקון חצות וגם לעסוק בתורה - התיקון חצות עדיף, וכן בחודש אלול שאומרים סליחות, אמירת תיקון חצות קדים לסליחות.

י. בעת שיאמר תיקון חצות ישנה מקומו מתחלת תיקון רחל עד אחר שיגמור תיקון לאה, בין שהוא אומר בביתו בין שהוא אומר בבית הכנסת וקודם שיאמר פתיחת אליהו זכור לטוב אז ישב במקומו העיקרי שרוצה ללמוד [שם]. מיהו בזמן שאין אומרים תיקון רחל אלא רק תיקון לאה בלבד אין צריך לשנות מקומו, ואותם הנוהגים ליתן עפר במקום הנחת תפילין כשאומרים תיקון רחל וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל [שער הכוונות דף נח ע"ב] – מנהגם להניחו עד גמר תיקון לאה והכי מסתברא.

יא. [4]זהו סדר אמירת תיקון חצות על פי דברי רבינו האר"י ז"ל [שם]: תשב בתחלת תיקון רחל אצל הפתח סמוך למזוזה, וטוב שיהיה הפתח של החדר שאתה אומר בו פתוח אם אין שם קרירות. וקודם שתאמר תיקון רחל, תפרוש מטפחת או בגד אחר קל על הקרקע כדי שיעור מושבך, דאין לישב על הקרקע ממש. ותסיר מנעליך ותשב שם יחף, ותכסה ראשך בגלימא או בגד אחר, ותקח אפר מקלה ותשים במקום הנחת תפילין של ראש, ותכוף ראשך ותחבק פניך בקרקע ממש, ותכוון בזה להצטער על שריפת התורה שנעשית אפר, גם תכוין להצטער שבעוונותינו הרבים משנחרב בית המקדש נמסרו סודות התורה ורזיה לחיצונים שזה נקרא גלות התורה בעוונותינו הרבים. ואז תתחיל לומר "על נהרות בבל" [תהלים פרק קלז], ותכוין לבכות במזמור זה על חורבן בית המקדש, ואחר כך "מזמור לאסף" [תהלים פרק עט] ותכוין לבכות בזה על הריגת הצדיקים, ואחר כך "זכור ה' מה היה לנו" עד הסוף, ותכפול פסוק "השיבנו", בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישלח

ואח"כ פסוקים "הבט" וכו', "אתה" וכו', "למה" וכו', "למצער" וכו', "ועתה" וכו', "אל תקצוף" וכו', "ערי" וכו', "העל אלה" וכו', ולא תאמר פסוקים יותר מזה, ואחר כך פסוקי נחמה "על חומותיך" וכו', "ואל תתנו דמי לו" וכו', "נשבע ה'" וכו', "כי מאספיו" וכו', "אתה תקום תרחם ציון" וכו' "כי רצו עבדיך" וכו', "בונה ירושלים" וכו'", והרי נשלם תיקון רחל.

ואחר כך תתחיל בתיקון לאה. ותאמר "מזמור כאיל", ומזמור "שפטני" [תהלים פרקים מב-מג], ומזמור "יענך" [תהלים פרק כ], ומזמור "לה' הארץ" [תהלים פרק כד], ומזמור "יחננו ויברכנו" [תהלים פרק סז], ומזמור "אודה ה' בכל לבב" [תהלים פרק קיא], ומזמור "בבוא אליו נתן הנביא" [תהלים פרק נא], ותאמר מזמור זה בקול בכיה ותחינה ובקשה שתבקש מחילה מלפניו יתברך על עונותיך, ואחר כך תאמר "עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים, תקום תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים", ותכוין: "ציון" כנגד רחל ו"ירושלים" כנגד לאה, ואחר כך תשב במקומך העיקרי ותעסוק בתורה.

ויש נוהגים לומר אחר תיקון לאה הנזכר "מזמור בשוב ה' את שיבת ציון" [תהלים פרק קכו] ובקשת "מלך רחמן רחם עלינו" וכו', ויהא רעוא וכו', ואף על פי שלא נזכרו בדברי רבינו האר"י ז"ל אין חשש לאומרם, מאחר דאומרם בסוף תיקון לאה המסודר מרבינו האר"י ז"ל לית לן בה, וכן אנחנו נוהגים לאומרם. מיהו יש מקומות שאומרים אחר תיקון רחל נוסח "אוי לי על גלות השכינה" וכו' ככתוב בסידורים, ודבר זה לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל, ואף על פי דמן הסברה נראה דאין חשש לאומרו, עם כל זה לא נהגנו לאומרו, ושאלתי על מנהג החסידים בעיר הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו והשיבו לי דאין מנהגם לומר "אוי לי" הנזכר, אבל מנהגם לומר אחר סיום תיקון לאה מלך רחמן וכו' ומזמור בשוב וכו' כדי לפסוק בנחמה. ואומרים קדיש יהא שלמא.

גם שאלתי לידידנו הרב הגאון החסיד מורנו הרב אליהו מני נר"ו על מנהג החסידים בעיר הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו אם אומרים מזמור "בבא אליו נתן הנביא" [תהלים פרק נא], ופסוק "עד אנה בכיה בציון", גם בימים שאין אומרים בהם ודוי, והשיב דהמנהג פשוט לומר מזמור בבא אליו אפילו בזמן שאין אומרים ודוי. וכתב עוד: בשנת השמיטה בארץ ישראל תבנה ותכונן במהרה בימינו דאין אומרים תיקון רחל, לפי קטנות דעתי גם פסוק "עד אנה בכיה בציון" אין לאומרו, כי בפסוק זה נרמזה רחל, וכן אין לאומרו כל הימים שאין אומרים תיקון רחל. ושמעתי שגם בקהל חסידים בבית אל יכב"ץ אין אומרים אותו. ואחר כך ראיתי במנחת אהרן (כלל ו סימן ג) דביום שאין אומרים תחנונים לא יאמר פסוק זה, ולפי קטנות דעתי דאין תלוי בתחנונים, אלא תלוי באמירת תיקון רחל, עד כאן לשונו, נר"ו.

ואחר המזמורים של תיקון לאה המנהג לומר פתיחת אליהו זכור לטוב, בשביל שצריך לסמוך עסק תורה לשמה לתיקון לאה ששם הוא סוד תורה לשמה שההוא לשם ה"א כנודע. ומצאתי כתוב, דאחר פתיחת אליהו זכור לטוב יאמרו מאמר רבי שמעון בר יוחאי הכתוב בזוהר הקדוש (פרשת נח דף ס"ה [ע"א] ופקודי דף רסח ע"ב) "אמר רבי שמעון ארימית ידאי בצלותין לעילא דכד רעותא עלאה לעילא" וכו' עד זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי" וכאשר אכתוב זה לקמן בפרשת מקץ [סעיף יב] יעוין שם.

ודע כי כתוב בשער המצות לרבינו האר"י ז"ל [פרשת שמות] בענין איסור להגות את השם ככתבו, שגם אם יקראינו במילוי כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י,  גם כן הוא בכלל הוגה את השם באותיותיו ואסור יעוין שם. לכן צריך ליזהר האדם בפתיחת אליהו זכור לטוב הנזכר לומר כך "מלגאו איהו אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו ואות ה"א", דמאחר שאומר תבת "אות" עם כולם אין זה בכלל הוגה את השם. וכן, נמי יזהר באומרו אחר זה "קם ר' שמעון" וכו', לומר "ודא איהו אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו אבל אות ה"א איהי שכינתא דלא מחושבן ט"ל אלא אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו דסליקו אתוון לחושבן ט"ל וכו'", וכן יעשה בשאר לשונות בזוהר הקדוש ותיקונים.

יב. מנהג עירנו יע"א לומר מזמור" על נהרות בבל" ופסוקי איכה ד"זכור ה' מה היה לנו", ופסוקי ישעיה הכל בניגון קינה דמעורר הבכיה ומשבר הלב, ואין אומרים אותם בטעמים שלהם. ושאלתי על מנהג החסידים בעיר הקודש תוב"ב והשיבו לי דמנהגם לומר הפסוקים הנזכרים בניגון קינות ואין אומרים אותם בטעמים שלהם.

יג. בכמה מקומות נוהגים לומר ודוי קודם אמירת תיקון חצות, וכן מנהג עירנו, על כן בחודש אלול ועשרת ימי תשובה שאומרים בהם סליחות שאז אומרים ויידוי בתוך הסליחות, לא יאמרו הוידוי קודם תיקון חצות.

יד. מנהג החסידים בעיר הקודש ירושלים לומר קדיש יהא שלמא אחר תיקון לאה, מפני שהם אומרים הקדיש אחר המקרא, אבל מנהג עירנו לומר פתיחת אליהו זכור לטוב אחר המקרא, ואז אומרים קדיש על ישראל ואין בזה קפידא וכל אחד יעשה כמנהגו.

טו. מה שאמר דוד המלך עליו השלום "שויתי ה' לנגדי תמיד" [תהלים טז, ח], זה כלל גדול בתורה שלא יסיח האדם דעתו מפחד השם יתברך ומהדר גאונו, שישים אל לבו תמיד שהוא יתברך מלא כל הארץ כבודו, לכך חייב להתנהג בדרכי הצניעות אפילו בחדר לבדו והדלת סגור שלא יעמוד ערום לגמרי, אלא בעת הצורך במרחץ וכיוצא, אבל כשמחליף שמלותיו לא יפשוט המכנסיים אלא עד שילבש החלוק, או יחליף המכנסיים בעוד שהחלוק הישן עלו, ואחר כך יחליף החלוק וזה האופן יותר נכון להקדים המכנסיים, ואל יאמר מי רואני ערום, כי יזכור שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו והוא נזהר לכבוד השם יתברך.

טז. יזהר שלא ילבוש שני מלבושים בהיותם זה בתוך זה ביחד, דקשה לשכחה[5].גם ידקדק בחלוקו ללבשו כדרכו. ואם לבש חלוקו הפוך, יפשטנו וילבשנו כראוי[6]. ולא ילך בקומה זקופה. ולא ילך בגילוי הראש. ויזהר שלא ישב גם כן בגילוי הראש אפילו רגע אם לא לעת הצורך[7], ואפילו במרחץ בבית החיצון יכסה ראשו עד שיכנס לבית הפנימי. ואסור להזכיר את השם בגילוי הראש. וכסוי בידו לא מהני, אלא רק ביד חבירו מהני[8].

יז. כשרוחץ ידיו ירחץ ימין תחלה, וכשרוחץ כל גופו ירחץ ראשו תחלה, וכשלובש מלבושיו ילבש על ראשו תחלה, אך סגי בכובע הקטן הדק שלובש בראשו תחת הכובע הגדול או המצנפת, ובני אדם שאין להם כובע תחתון כי אם כובע אחד האדום שקורין "פיס" [=תרבוש] ילבש תחלה קודם החלוק[9].

יח. לא ילך יחף, דאמרו רבותינו ז"ל [שבת קכט ע"א]: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה מנעלים לרגליו, כי המונע מנעלים מרגליו הוא מנודה למקום, ויזהר שלא ילך בלי אנפילאות שקורין בערבי "ג'וראב" [=גרביים], בין בקיץ בין בחורף, ובפרט בעת התפלה, נאמר על זה [עמוס ד, יב] "הכון לקראת אלהיך ישראל"[10].

             מאמר מרדכי - פסקי מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א            

[1] [הערת העורך: עיין לקמן פרשת וארא אות ג' אודות דברי הרב בית דוד].

[2] [הערת העורך: עדיין לא זכינו לאורה של תשובה זו].

[3] יש אומרים שאין לומר תיקון רחל חצי שעה קודם עמוד השחר, אך יכול לומר אז תיקון לאה. (מאמר מרדכי - לימות החול א, לה; עפ"י שו"ת רב פעלים (או"ח ח"ג סימן ב) שם הורה רבינו יוסף חיים כי חזר בו ממה שכתב בבן איש חי בסעיף זה, והעלה שם כי חצי שעה קודם עלות השחר לא יאמר תיקון רחל ויאמר תיקון לאה בלבד).

[4] יש הנוהגים ללבוש שק בשעת אמירת תיקון חצות כיון שיש בזה תיקון וכפרה. וכששם את השק יניחו על בשרו, על פי הפסוק [מלכים א' כא, כז]: "וישם שק על בשרו ויצום" וכו'. (מאמר מרדכי - לימות החול א, מב; כן כתב עפ"י שו"ת סוד ישרים (ח"ב סי' ח') וציין לעיין שם בדיני השק, גודלו, צבעו ומקום לבישתו).

[5] ויש נזהרים שלא לפשוט שני מלבושים יחד. (מאמר מרדכי - לימות החול ד, ג).

[6] ויזהר בזה אפילו בבגד פנימי. (מאמר מרדכי - לימות החול ד, ה).

[7] ואפילו בביתו (מאמר מרדכי לימות החול ד, ו).

[8] אסור להזכיר שם ה' בגילוי ראש. אם מכסה ראשו בידו - אין זה נקרא כיסוי. אם חברו מניח ידו עליו - הוי כיסוי. אם מושך את שרוול חולצתו ומכסה את ראשו ביד ובשרוול - מותר. וכל זה הוא לעניין תפילה או ברכה, אך לעניין הילוך ד'  אמות בלי כיסוי ראש - כיסוי ידו בלבד מועיל.

יש להשתדל שגם הקטנים ילכו בכיסוי ראש כדי שיהיו יראי ה'.

יש נזהרים לישון עם כובע. (מאמר מרדכי - לימות החול ד, ז; וכן הביא הבא"ח במקבציאל וישלח אות כז, לעניין הקטנים שילכו בכיסוי ראש כדי שיהיו יראי ה').

[9] כשנועל מנעליו - ינעל של ימין תחילה ולא יקשור אותו, ואח"כ ינעל של שמאל ויקשרנו, ואח"כ יקשור של ימין. ואם לובש נעל ללא שרוכים - ינעל של ימין תחילה. וייזהר בזה גם בנעלי בית.

כשחולץ מנעליו או פושט בגדיו - יחלוץ ויפשוט של שמאל תחילה. (מאמר מרדכי - לימות החול ד, סעיפים יא-יב ועיין גם מקבציאל וישלח אות כט).

[10] צריך להיזהר לגרוב גרביים תמיד, בין בקיץ ובין בחורף, ובפרט בתפילה, ועל זה נאמר: "הכון לקראת אלוקיך ישראל". אך אם מתפלל במקום שאין דרך לגרוב שם גרביים גם לפני אדם גדול - אינו חייב לגרוב. וכן הוא הדין אם ישנה רגילות ללכת תמיד במכנסיים קצרות וכדו' (כגון בקיבוצים) - יכול ללובשם גם בתפילה. (מאמר מרדכי - לימות החול ד, טו).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בן איש חי - מאמר מרדכי - פרשת וישב [הלכות חנוכה]

  פרשת וישב הלכות חנוכה אמר המחבר יצ"ו: אזכיר עוד בפרשה זו הלכות חנוכה, אשר רוב השנים אני דורש אותם בעזרת השם יתברך בפרשת ויש...