בס"ד
סגולות
האתרוג
חולי המעיים
1. תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מה עמוד א
משנה.
מצות ערבה כיצד?...מיד תינוקות שומטין את לולביהן, ואוכלין אתרוגיהן.
2. רש"י מסכת סוכה דף מה עמוד א
מיד
תינוקות שומטין את לולביהן - הגדולים שומטין את לולבי
הקטנים מידם בשביעי.
ואוכלין
אתרוגיהן - של תינוקות, ואין בדבר לא משום גזל, ולא
משום דרכי שלום, שכך נהגו מחמת שמחה.
3. רש"י מסכת סוכה דף מו עמוד ב
דאמרינן
(בבראשית רבה) [בויקרא רבה סדר בחוקותי פרשה לז]: מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני,
והקניטתו אשתו וברח, ולא היה לו במה להתפרנס, בשביעי של ערבה הלך ושמט אתרוגין מיד
התינוקות, כדתנן תמן: מיד התינוקות שומטין כו', והיה אותו חסיד עובר בספינה דרך
כרך אחד, והוצרכו לבית המלך לאתרוגין דמצוה לרפואה, ומכרן ביוקר גדול, וחזר לביתו.
4. ויקרא רבה פרשת בחקותי פרשה לז סימן ב
דָּבָר
אַחֵר, אִישׁ כִּי יַפְלִא, הֲדָא הוּא (איוב לד, יא): "כִּי פֹעַל אָדָם
יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ", עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גְּבַר
דַּהֲווֹ לֵיהּ תְּרֵין בְּנִין, חַד מִנְּהוֹן עֲבַד מִצְוָה וְחַד מִנְּהוֹן לָא
עֲבַד כָּל עִקָּר, הַהוּא דַּעֲבַד מִצְוָה זַבַּן לְבֵיתֵיהּ וְזַבַּן כָּל מַה
דַּהֲוָה לֵיהּ וְאַפְּקַנְתְּהוֹן לְמִצְוָתָא. חַד זְמַן בְּיוֹמָא
דְהוֹשַׁעְנָא יַהֲבָה לֵיהּ אִינְתְּתֵיהּ עַשְׂרָה פּוּלְסִין אָמְרָה לֵיהּ
פּוּק זְבֵין לְבָנֶיךָ כְּלוּם מִן שׁוּקָא, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לַשּׁוּק פָּגְעוּ
בֵּיהּ גַּבָּאֵי צְדָקָה, אָמְרֵי הָא אֲתָא מָרֵי מִצְוָתָא, אָמְרוּ לוֹ הַב
חוּלָקָךְ בַּהֲדָא מִצְוָתָא דַּאֲנַן זָבְנִין חַד קוֹלָא לְחָדָא יְתוֹמְתָא,
נְסַב אִלֵּין עַשְׂרָה פּוּלְסִין וִיהַב יַתְהוֹן לְהוֹן, וְנִתְבַּיֵּישׁ
לֵילֵךְ לְבֵיתוֹ הָלַךְ לוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, חָמָא תַּמָּן מִן אִלֵּין
אֶתְרוֹגַיָא דְּמֵינוּקַיָא מְקַלְקְלֵי בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא, וּתְנִינַן תַּמָּן
מִיָּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין לוּלָבֵיהֶן וְאוֹכְלִים אֶתְרוֹגֵיהֶם, נְסַב מִנְּהוֹן
וּמְלָא יָת סַקָּא וְהָלַךְ לִפְרשׁ בַּיָּם הַגָּדוֹל, עַד שֶׁהִגִּיעַ
לִמְדִינַת הַמֶּלֶךְ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׁם אַרָעַת שַׁעְתָּא וְאִשְׁתְּכַח
מַלְכָּא חָשֵׁשׁ מֵעוֹי, אָמְרִין לֵיהּ בְּחֶלְמָא אַסְוָתָךְ אֱכֹל מִן אִלֵּין
אֶתְרוֹגִין דִּיהוּדָאי מַצְלִין עִמְּהוֹן בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא וְאַתְּ
מִתְּסֵי, פִּשְׁפְּשִׁין בְּהַהוּא שַׁעְתָּא לְכָל אִלְפַיָא וּלְכָל
מְדִינְתָּא וְלָא אַשְׁכְּחוּן, אָזְלִין וְאַשְׁכְּחוּן לְהַהוּא גַבְרָא יָתֵיב
עַל סַקָּא, אָמְרִין לֵיהּ אִית גַּבָּךְ כְּלוּם, אֲמַר לָהֶם גְּבַר מִסְכֵּן
אֲנָא וְלֵית גַּבִּי כְּלוּם לִמְזַבְּנָא, פִּשְׁפְּשׁוּ בְּסַקָּא
וְאַשְׁכְּחוּן מִן אִלֵּין אֶתְרוֹגִין, וַאֲמָרִין לֵיהּ אִלֵּין מָה הֵן, אֲמַר
לוֹן מִן אִלֵּין דִּיהוּדָאי מַצְלֵי בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא, אַטְעָנוּן סַקָּא
וְאַעֲלוּהָ קֳדָם מַלְכָּא, אָכַל מַלְכָּא אִלֵּין אֶתְרוֹגַיָיא וְאִתְּסֵי.
פַּנּוּן שַׂקָּא וּמְלָאוּהָ דִינָרִין. אֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא שְׁאֵיל לָךְ עוֹד
שְׁאֵלָּה וַאֲנָא עָבֵיד, אֲמַר לֵיהּ שְׁאֵילְנָא דְיַחֲזֹר לִי מוֹדְלִי
וְיִפְקוּן כָּל עַמָּא לָקֳדָמוּתִי, עָבְדִין לֵיהּ כֵן, כֵּיוָן דְּמָטָא
לְהַהִיא מְדִינְתָּא נָפַק כָּרוֹזָא קֳדָמוֹי וְנָפְקוּ כָּל עַמָּא
לָקֳדָמוּתֵיהּ, נָפְקוּ אֲחוֹי וּבָנָיו לָקֳדָמוּתֵיהּ, מִינֵי גוֹזִין בְּחַד
נָהָר יְהַב לְהוֹן שִׁבֹּלְתָּא דְנַהֲרָא וְשָׁטְפַת יָתְהוֹן, וְאִשְׂתַּכַּר
עָלֵל לְבֵיתֵיהּ וְיָרַת מוֹדְלֵי דַּאֲחוֹי, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: כִּי
פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ.
5. תרגום דברי המדרש
דָּבָר
אַחֵר, אִישׁ כִּי יַפְלִא, הֲדָא הוּא (איוב לד, יא): "כִּי פֹעַל אָדָם
יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ", מעשה היה באדם אחד, שהיו לו
שני בנים, אחד מהם קיים מצות צדקה ואחד מהם לא קיים כל עיקר. הבן שקיים מצות צדקה,
מכר את ביתו ומכר כל מה שהיה לו ונתנם לצדקה. בזמן אחד, ביום הושענא רבא נתנה לו
אשתו עשרה שקלים, אמרה לו: צא וקנה לבניך דבר מה מן השוק. כיון שיצא לשוק, פגעו בו
גבאי צדקה ואמרו הנה הגיע "בעל הצדקות", אמרו לו: תן חלקך במצוה זו
שאנחנו מבקשים לקנות תכשיט/שמלה אחד/אחת ליתומה אחת. נטל אותם עשרה שקלים ונתן
אותם להם.
נתבייש
לילך לביתו, הלך לו לבית הכנסת, ראה שם מן אותם אתרוגים שהתינוקות מקלקלים ביום
הושענא רבא. ושנינו שם: "מיד התינוקות
שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן". לקח מהאתרוגים הללו ומילא את השק, והלך
לפרוש ביום הגדול עד שהגיע למדינת המלך. כיון שהגיע לשם, שיחקה לו השעה ונמצא שהמלך
חש במעיו, אמרו למלך בחלום: רפואתך היא לאכול מן האתרוגים שהיהודים מתפללים עמהם
ביום הושענא רבה ואתה מתרפא.
באותה
שעה הלכו וחיפשו בכל הספינות ובכל המדינה ולא מצאו, הלכו ומצאו לאותו אדם יושב על
השק, אמרו לו: יש לך דבר מה למכור? אמר להם:
אדם
מסכן אני ואין אצלי כלום למכור. חיפשו בשקו ומצאו מן אותם האתרוגים ואמרו לו:
מהיכן הן? אמר להם: מאלו שהיהודים מתפללים עמהם ביום הושענא רבה. נשאו השק והעלוהו
לפני המלך. אכל המלך מאותם האתרוגים והתרפא. פינו שקו ומלאוהו דינרים. אמר לו
המלך: בקש ממני עוד בקשה ואני אעשה. אמר לו: אני מבקש שיחזירו לי נכסתי שמכרתי
ואני אחזיר להם כסף. ויצאו כל העם לקראתי. כשו לו כן, כיון שהגיע לאותה מדינה שהוא
דר בה, יצא כרוז לפניו ויצאו כל העם לקראתו,
ויצא אחיו ובניו לקראתו, עם שהיו עוברים נהר אחד, הכתה אותם שיבולת הנהר
ושטפה אותם, והוא היה נשכר, נכנס לביתו וירש כל עושרו של אחיו. לְקַיֵּם מַה
שֶּׁנֶּאֱמַר: כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ.
6. ענף יוסף (על המדרש שם)
ראוי
לשום לב, למה עשה אלקים כך להעשירו ע"י אתרוגים ולא באופן אחר, דהרבה פתחים
למקום ולא על חנם ודרך מקרי העשירו ע"י אתרוגים. וצריך לדעת מה רמז לו
הקב"ה בזה. ויראה שבהיות שהאתרוג נקרא 'הדר' על שדר באילנו משה לשנה כמאמר
חז"ל. והנה בעבור שנתן ממעות שנתנה לו אשתו לצדקה, הוצרך לברוח ושלא לדור
בביתו. לכן העשירו באתרוג לרמוז לו שיהיה לעולם דר בביתו שלא יבוא עוד לידי עניות
שיצטרך לצאת מביתו [מעיל צדקה].
7. רפואה וחיים פרק יב אות קכב (הרב פלאג'י)
מעים
– מי שיש לו כאב מעיים רפואתו שיאכל מן האתרוגים שנעשו בהם מצות נטילת לולב ואתרוג
עד יום הושענא רבה שמתפללים עמהם ומתרפא. כן נראה ללמוד מדברי רז"ל מדרש רבה
ס' בחקתי פל"ז סי' ב...יעוין שם. ונראה שהוא אכילת אתרוג כמות שהוא. ולהיות
שלפעמים האיצטומכא אינו סובל אכילת האתרוג שהוא דבר קשה לעיכול, יעשה בסדר זה
לקלוף קליפות האתרוג ויבשלם במים וישתה, כי בלאו הכי עושים רפואה לחולי מעים לבשל
קליפות לימונים במים ושותה ולפעמים המוהלשלו והכל לפי מה שהוא החולי.
כאב עיניים
8. ספר המדות (רפואה, חלק שני אות ד)
הִסְתַּכְּלוּת עַל אֶתְרוֹג הוּא רְפוּאָה לִכְאֵב
עֵינַיִם.
לב
9. ספר אבודרהם סדר תפלת סוכות
עוד
אמרינן בהגדה (עי' תנחומא אמור כ) למה באתרוג? שהוא דומה ללב, לכפר על הרהור הלב.
זרע של קיימא
10. יפה ללב חלק ב סימן תרסד אות טו; הובא גם
בכף החיים סופר (תרסד ס"ק ס)
ומנהגינו
ביום הושענא רבה לאחר התפלה ליקח הלולב כשהוא קשור עם הדס וערבה ולהניחו על גבי פתח
הבית שהוא ישן בו לשמירה עד הפסח, ובערב פסח לוקחין אותו להשליכו, מחציתו בבוקר אל
תוך שריפת החמץ, ומחציתו לתוך התנור שאופין בו המצות של מצוה. והאתרוג עושין אותו
מרקחת בסוקא"ר אחר החג... לעלותו על השלחן בליל ט"ו בשבט ראש השנה
לאילנות בכלל הפירות שיברכו עליו מאנשי הבית איש או אשה, ומה גם אם היא הרה ללדת,
וגם ליתן ממנו למקשה לילד שאומרים שהיא סגולה שתלד בריוח ולא בצער ויצא הולד בר
קיימא לחיים טובים ולשלום כשאוכלת ממנו באותה שעה.
11. אביהם של ישראל (סיפורים על הרב מרדכי
אליהו), חלק א עמ' 193
בזכות
ריבת האתרוגים[1]
האמת היא שיש עשרות אם לא מאות סיפורים על עקרות
שנפקדו בעקבות ברכות של הרב שניתנו עם אתרוג או בלי אתרוג. אנו מביאים כאן מקבץ
קטן של סיפורים אבל כמותם יש רבים. מספר אליהו הלוי: 8 שנים חלפו מאז נישאתי לבת
זוגתי זהבה מב"ת, ועדיין לא זכינו להיפקד בזרע של קיימא. זכורני כמה בכיות,
כמה תפילות היינו מתפללים לקב"ה שניפקד בכלל כל חשוכי בנים בזרע חי וקיים. יום
אחד בהיותי בקשר עם משרדו של כבוד הראשל"צ זצ"ל, הציעה לי המזכירה גברת
נעמי מב"ת, שאפנה לרבנית צביה אליהו שתחיה, והיא תכניס אותי אל הרב ותת לי
ולאשתי ריבת אתרוגים מהאתרוג שהרב מברך עליו בסוכות.
וכן
היה. התקשרתי לרבנית ושטחתי בפניה את כאבי. היא אמרה שהרב צריך לצאת בתשע בבוקר
מהבית, ולכן כדאי שנצא מהר מבני ברק ונגיע לביתם בירושלים לפני כן. בסיעתא דשמיא
הספקנו להגיע בזמן. הרבנית הכניסה אותנו במאור פנים אל הרב ונתנה לאשתי מריבת
האתרוגים, והרב בירך אותנו בזרע של קיימא.
ברוך
ה' כעבור חודשיים, לשמחת כל המשפחה נפקדה אשתי בבן זכר, ולאחר מכן גם בבת. צדיק
גוזר והקב"ה מקיים.
12. חזון עובדיה סוכות עמ' תמט
אנא
עובדא ידענא, שהאתרוג שברכתי עליו בימי החג ויצאתי בו ידי חובת המצווה חילקוהו בני
ביתי לנשים חשוכי בנים, אחר שמונה שנים ושתיים עשרה שנה מנישואיהם, ונתנו לכל אחת
חתיכה מהאתרוג ובאותה שנה נפקדו בבנים ובבנות לחיים טובים ולשלום. וזכות המצווה
ראויה היא שתגן עליהם אלף המגן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה