21/09/2021

ארבעת המינים - אתרוג - מתורת רבינו יוסף חיים והרב מרדכי אליהו זיע"א

 בס"ד

ארבעת המינים - אתרוג -

מתורת רבינו יוסף חיים והרב מרדכי אליהו זיע"א

ברכת שהחיינו על אתרוג לפני סוכות

1.       בן איש חי שנה ראשונה פרשת ראה סעיף יא

מיהו על אתרוג העיד הרב פרי האדמה שנוהגים לברך עליו שהחיינו בעה"ק ירושלים תוב"ב, שאוכלים אותו בליל שני של ר"ה במקום פרי חדש, ופה עירנו יע"א האתרוג הוא מתוק אך אינו מצוי הרבה כי אם מעט, ומנהגינו בביתנו שנאכל אתרוג קודם יום טוב של חג הסכות ונברך עליו שהחיינו, אבל קהל עדתינו אינו מצוי אצלם לאכלו קודם סוכות ורק אוכלים אותו בט"ו בשבט שמביאים למכור, וגם אותם הקונים אתרוג לנענוע מצניעין אותו עד ט"ו בשבט ואוכלים אותו, ואלו אין צריכים לברך שהחיינו מפני שכבר ברכו שהחיינו ביום טוב ראשון של סוכות בנטילת הלולב, ובזה נפטר האתרוג גם מברכת שהחיינו של אכילה, וכמ"ש האחרונים ז"ל וכן העלתי בסה"ק מקבציאל.

2.       קול צופייך בשלח תשס"א, גליון מס' 116

ודע שגם מי שמברך עליו "שהחיינו" קודם שמברך על הלולב, יכול לברך על הלולב "שהחיינו" כיון שבנענוע הלולב יש עוד מצוות חוץ מהאתרוג, ובברכת "שהחיינו" על האתרוג לא נפטרו כל השאר. ואנו שנוהגים לעשות בביתינו יותר מסוכה אחת - מברכים בלילה הראשון "שהחיינו" באחת מהסוכות כמו כולם, ומשתדלים לברך על אתרוג בליל סוכות הראשון בסוכה השניה כדי לכוון בברכה גם על הסוכה הזו, שהרי אין מברכים בעשיית הסוכה אע"פ שהיא מצווה כיון שמברכים בישיבה בה. ואם מברך בסוכה אחת – שניה מה תהא עליה?

תחילת זמן נטילת לולב

3.       שו"ת רב פעלים חלק ב - אורח חיים סימן ב

ובענין נטילת לולב מזמן הקודם היו נוהגין פה עירנו יע"א שלא לברך כי אם אחר הנץ החמה על הארץ שנראת לנו, אך משנת כת"ר נהגו לברך ע"פ סברת הרב בית דוד, מפני כי הקהל בן פורת יוסף נתרבו מאד, ואתרוג הכשר לברכה ביום טוב ראשון לא היה מצוי אלא בשלש או ארבע בתים מן היחידים, והצבור זריזין ביום טוב ראשון לבא בבוקר השכם לבית היחידים ששם הברכה כדי לברך, ועומדים צפופים להמתין עד זמן הברכה בדוחק הרבה, וכשיתחילו לברך הם דוחקים זה את זה, וכל אחד רוצה לחטוף ולברך קודם חבירו, ויזדמן מחמת הדוחק הזה שיפסל האתרוג, על כן הוכרחו ללכת אחר סברת הרב בית דוד ז"ל בענין נץ החמה, כדי להקדים הזמן, ובזה הצבור באים קמא קמא, ומברכים בהרווחה.

4.        שו"ת תורה לשמה סימן קלח

איתא בגמרא דחולין (דף קל"ג ע"א):  אמר רבא, בדק לן רב יוסף: האי כהנא דחטיף מתנתא, חבובי קא מחבב מצוה, או זלזולי קא מזלזל במצוה? ופשטנא ליה: ונתן - ולא שיטול מעצמו. אמר אביי: מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא - חבובי קא מחביבנא מצוה, כיון דשמענא להא ונתן - ולא שיטול מעצמו, מיחטף לא חטיפנא, מימר אמרי הבו לי וכו' ע"ש נמצא אביי קודם דשמע הברייתא של ונתן הנז' הוה פשיטא ליה דאם חטף שפיר עביד דקא מחבב מצוה הוא וליכא למידן ביה לאידך גיסא של זלזול....

והנה כיוצא בזה ראיתי בעיר שלי בברכת הלולב ביום טוב אשר באים הקהל בהשכמה אל בית המזכה שיש לו לולב ואתרוג כשר ומברכים בסוכה אך בן פורת יוסף באים רבים מן הקהל בבת אחת וכולם עומדים צפופים בבית המזכה ודוחקים זה את זה ודוחפים זה את זה כדי להתקרב אצל המזכה בתוך הסוכה ליטול ממנו הלולב ולברך ואפילו הדיוט שבהדיוטים אינו משגיח ואינו חושש בכבוד האיש המכובד ממנו אלא רוצה להיות זריז לברך קודם המכובד ויהיה הרגשה גדולה בבית המזכה מרוב בני אדם ומרוב הדחיקות והדחיפות שדוחפים זה את זה ודוחקים זה את זה.

והנה אחד קרא תגר על מנהג הזה ולא ישר בעיניו באמרו כי יותר נכון שיכנסו לסוכה מעט מעט בנחת ובמתון ויתנו ההדיוטים מקום למכובדים ולזקנים ולא יהיו דוחקים זה את זה ודוחפים זה את זה וכו' ואמרתי אל תקרא תגר על ישראל העושים כן ואדרבה הא אהניא להו שבזה יעמדו מליצי יושר להליץ בעדם בשמים ממעל שהם באים בהשכמה וכולם באים בבת אחת ודוחקים זה בזה ודוחפים זה בזה הכל בשביל חיבוב המצוה אשר היא חביבה עליהם וכל אחד הוא זריז לקיים אותה רגע קודם ואדרבה מקול המייתם והרגשתם וחרדתם בדבר זה יהיה עליהם סניגוריא גדולה ורק ודאי שכל אחד צריך ליזהר לברך במתון ובכונה אחר שתופס הלולב בידו. והנה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.

אתרוג עם ריח גדן עדן

5.       קול צופייך תולדות תשס"ח, גליון מס' 424

זמן נטילת לולב ואתרוג בהלכה נפסק שזמן הנץ החמה הוא הזמן לתפילת שחרית לכתחילה, וגם נטילת לולב ואתרוג הוא לכתחילה עם הנץ החמה, ואם נטלו קודם לכן כבר מעמוד השחר, יצאו ידי חובתם. ומספרים זקני בגדד, שהיו נוהגים לברך על נטילת לולב קודם הנץ החמה וכבר מעמוד השחר, ונהגו כן משום שהיתה קהילה גדולה מאוד, והיה מחסור באתרוגים ולולבים, כך שהיו צריכים להקדים ולברך משל הציבור או משל הרב. ובאמת מסופר על מרן גאון עוזנו ותפארתנו הרי"ח הטוב בעל הבן איש חי זיע"א, ששנה אחת בקשו את רשותו לנענע באתרוגו ולולבו, והסכים. הציבור כולו שמנה מאות אנשים בקשו כולם לזכות לנענע בלולב של הרב, עד שמרוב משמושים קמל האתרוג וירד מהידורו ומיופיו. כשבא הגבאי להחזיר לו את האתרוג, חשש לצער את הרב ועטף אותו בנייר וכך נתן אותו לרב. כשפתח הרב את העטיפה וראה את שקרה, קרא בהתרגשות "רבונו של עולם!! מעולם לא זכיתי לברך על אתרוג כל כך מהודר, שזכו לברך עליו כאלף יהודים לפניי, וריחו ריח גן עדן נודף ממנו!!".

אתרוג של ילד יתום

6.       עלון קול צופייך שלח לך תשע"ז, גיליון מס' 870 (הרב שמואל אליהו)[1]

על הידור הרב [מרדכי אליהו] בשמחת יתום סיפר אדם שהיה גר בשכנותו של מרן הרב אליהו זצוק"ל: אבי נהרג בתאונה טרגית כשהייתי בן 8. כשהגעתי לגיל 13 רציתי מאוד שיהיה לי אתרוג, אבל באמת לא היה לי סיכוי. עול הפרנסה הכבד נפל על כתפי אמי והמצב בבית לא היה פשוט בכלל.

אספתי אפוא פרוטה לפרוטה כדי שאוכל לקנות לעצמי אתרוג. הלכתי עם "קופת החיסכון" שלי לשוק "מחנה יהודה" וקניתי אתרוג בקופסה סגורה וחתומה שכתוב עליה "מהודר". השמחה שלי לא ידעה גבול. אבל כשהגעתי הביתה ופתחתי את הקופסא, גיליתי שכנראה סידרו אותי. האתרוג לא היה כזה יפה. אבל לא ידעתי להחליט האם ייתכן שקניתי חתול בשק, או שפשוט אני לא יודע ובקי בהלכות האתרוג. החלטתי אפוא לעלות לביתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שגר בשכנות אלינו, ולשאול אותו האם האתרוג שקניתי מהודר.

הגשתי לרב את האתרוג. הרב עיין בו מכל צדדיו ואמר: "כשר". שאלתי: הרב, האם זה לא מהודר? והרב חוזר ואומר: "כשר". נישקתי את ידו ויצאתי מהבית, ולבי כבד עלי. אבל עוד בטרם הספקתי לרדת במדרגות יצא אלי אחד מבני ביתו של הרב וקרא: סליחה, הרב מבקש שתשוב אליו.  

חזרתי מיד אל הרב, והוא הראה לי אתרוג יפה. אולי הכי יפה שראיתי בחיים שלי. ממש מהודר שבמהודרים. הרב נתן את האתרוג בידי ושאל אותי האם האתרוג הזה יפה בעיני. אמרתי לו: כן, בוודאי. הרב חייך ואמר לי: בוא נעשה עסקת חליפין, אני אתן לך את האתרוג הזה ואתה תיתן לי את האתרוג שלך, מסכים?

ממש התביישתי. הדמעות ירדו על פני ואפילו לא עצרתי לנגב אותן. הסכמתי ויצאתי מהבית של הרב עם האתרוג הכי יפה שראיתי בחיי. לא היה מאושר ממני באותה שעה. כל כך רציתי שיהיה לי אתרוג מהודר, והנה יש לי אתרוג מהודר שבמהודרים.

למחרת, ביום הראשון של סוכות, קמתי מוקדם להתפלל בנץ החמה עם הלולב והאתרוג החדש שלי, כולי מצפה לנענע בו בהלל. הלכתי להתפלל בבית הכנסת של הרב מרדכי אליהו ובדרך עלה הרהור במחשבתי, על איזה אתרוג יברך הרב? כשהרב יצא לברך על האתרוג בסוכה של בית הכנסת הסתכלתי וראיתי שהוא מברך על האתרוג שלי, זה הכשר. פתאום הבנתי הוא ויתר על האתרוג הכי מהודר שיש כדי לשמח את לבי.

עברו מאז עשרים שנה. האתרוג כבר איננו, אבל הלימוד שלמדתי באותה שעה חי וקיים. למדתי כל כך הרבה. למדתי על אהבת ישראל. למדתי על כוחה של תורה. למדתי לאהוב את הרב ולכבד כמו שלא למדתי מימי. למדתי לאהוב את ה'.

 

 

 



[1] סיפור זה התפרסם גם באביהם של ישראל חלק שישי בעמ' 190, ובכריכת הספר בשינויים מועטים.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

בן איש חי - מאמר מרדכי - פרשת וישב [הלכות חנוכה]

  פרשת וישב הלכות חנוכה אמר המחבר יצ"ו: אזכיר עוד בפרשה זו הלכות חנוכה, אשר רוב השנים אני דורש אותם בעזרת השם יתברך בפרשת ויש...