בס"ד כ"ד אלול תשפ"ב
סימני
ראש השנה, תפוח בדבש או בסוכר? (דף מקורות)
לאכול או לראות?
1.
תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ו
עמוד א
אמר
אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא
קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי.
2.
רש"י מסכת כריתות דף ו
עמוד א
רוביא
- תלתן והני איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי.
3.
תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יב
עמוד א
אמר
אביי, השתא דאמרת: סימנא מילתא היא, [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש
שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי.
4.
הר"ן על הרי"ף מסכת
ראש השנה דף יב עמוד ב
אמר
אביי השתא דאמרת סימנא מלתא היא יהא רגיל איניש למיתי בריש שתא קרא
רוביא כרתי סילקא תמרי וסימן קרכסת וכתבו הגאונים ז"ל שכך היה מנהגו של רבינו
האי גאון ז"ל שמביאין לפניו סל שבו מינין הללו ופושט ידו ונוטל דלעת ואומר
קרא יקרע גזר דיננו רוביא ירבו זכיותינו כרתי יכרתו שונאינו סילקא יסתלקו חטאתינו,
תמרי יתמו עונותינו או יתמו אויבינו.
5.
ספר אבודרהם סדר תפלת ראש השנה
אמר
אביי השתא דאמר' סימנא מילתא היא יהא רגיל אינש למחזי בריש שתא קרי. רוביא. כרתי
סילקא. תמרי. סימן כרקסתא. ובתשובת הגאונים כתוב וכן מנהג כל החכמים שמקריבין
לפניהן בראש השנה טנא שיש בו דלועין ופול המצרי כרישין ושלקות ותמרים ומניחין
ידיהן על כל אחד מהן ומוציאין משמותם סימן טוב ואומרים על דלעת קרא יקרע גזר
דיננו. ועל הפול רוביא ירבו זכיותנו ועל הכרתי יכרתו שונאינו. ועל התרדים סילקא
יסלקו עונותינו. ועל התמרים יתמו עונותינו. ומוסיפין עוד רמון ואומרים עליו נרבה
זכיות כרמון. ויש אומרה בלשון יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיקראו
לפניך זכיותינו ושיקרע גזר דיננו. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיתרבו
זכיותינו וכן כולם. ויש נוהגין לאכול ראש כבש ודגים ומיני מתיקה ע"ש (עי'
דברים כה, יג) והיית לראש ולא לזנב. ודגים לפרות ולרבות כדגים ואין מבשלים בחומץ
וה"ר מרוטנברג היה רגיל לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק.
6.
שולחן ערוך או"ח סימן
תקפג סעיף א
יהא אדם רגיל לאכול בר"ה רוביא דהיינו
תלתן, כרתי, סילקא, תמרי, קרא. וכשיאכל רוביא יאמר: יה"ר שירבו זכיותינו;
כרתי, יכרתו שונאינו; סלקא, יסתלקו אויבינו; תמרי, יתמו שונאינו; קרא, יקרע גזר
דיננו ויקראו לפניך זכיותינו. הגה: ויש
נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש (טור), ואומרים: תתחדש עלינו שנה מתוקה (אבודרהם),
וכן נוהגין. ויש אוכלים רמונים ואומרים: נרבה זכיות כרמון; ונוהגין לאכול בשר שמן
וכל מיני מתיקה (מרדכי דיומא).
7.
כף החיים תקפג ס"ק ו
לאכול
בראש השנה וכו' ובמסכת הוריות דף י"ב ע"א הגירסא יהא רגיל למיחזי וכו'
...ונפקא מינה במי שאינו יכול לאכול או שחושש באיזה מין משום תולעים דדי בראייה
לחוד. ובלאו הכי אפילו במי שחסר לו איזה מין ורוצה לומר היהי רצון שלו בלא אכילה
ובלא ראייה רשאי, דאין זה ברכה כדי שנאמר דהוי ברכה לבטלה אלא בקשת רחמים, וכמה
יהי רצון אומרים משום בקשת רחמים בלא אכילה ובלא ראייה וזה לא גרע.
תפוח בדבש או בסוכר
8.
ספר מהרי"ל (מנהגים)
הלכות ראש השנה
[ו]
מנהגא הוא לאכול אחר הקידוש בליל ר"ה תפוחים מתוקים בדבש. ומהר"י
סג"ל היה מברך בורא פרי העץ על התפוח ולא יותר ואמר איכא דעות אם הדבש עיקר
או התפוח, והסכים בדעתו שהתפוח הוא עיקר, משום שבכל מקום שהזכירו רבותינו טיבול זה
תפשו בלשונם "נוטלים התפוח וטובלים בדבש", ולא מישתמיט שום אחד מהן לומר
"אוכלים דבש עם תפוח", משמע שהתפוח הוא עיקר. דוגמא טיבול דמרור בחרוסת
דפסח, דגם כן המרור עיקר, ע"כ לא צריך כי אם בורא פרי העץ על התפוח, ולא שהכל
נהיה בדברו דדבש. [ז] וטעם דאוכלין דברים מתוקים לומר שיגזור הקדוש ברוך הוא עלינו
שנה טובה ומתוקה... ואמר מהר"י סג"ל שאין טעם אחד המבואר לעיל מספיק
לבדו דעדיין מ"ט למיכל תפוח הא איכא כמה מיני מתוקים טפי. ויש ליתן טעם דרומז
לשדה של תפוחים הידוע למקובלים ויאמר ראה ריח בני כריח שדה (בראשית כז, כז).
9.
לקט יושר חלק א (אורח חיים)
עמוד קכד ענין ה[1]
[אוכלים
דבש וכל מיני מתיקה], דבש חי סמן טוב לאכול בר"ה. ודבש דבורים מן המובחר, כי
הדבורים דמי למשפט, כי עושים נקמה לפעמים, כמו שמוכח מן הפסוקים, ומה שיוצא מהן
מתוק. וסי' לדבר שאנו יוצאין ממידת הדין למדת הרחמים, ודוקא חי סמן לחיים, וראייה
ממה שאנו מבקשים ומתפללים בר"ה רק בשביל חיים
10.
ספר הרוקח הלכות ראש השנה סימן
רא
ואוכלים
ליל ר"ה דבש למתק השנה במזמור הרנינו שהיו אומרים ביום ר"ה ומסיים סיומו
דבש אשביעך וסמיך ליה אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכן רמ"ז משפטי יי
אמת ומתוקים מדבש וכן אומר בעזרא שתו ממתקים.
11.
רמ"א או"ח סימן תקפג
סעיף א
הגה:
ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש, ואומרים: תתחדש עלינו שנה מתוקה, וכן נוהגין.
12.
מורה באצבע סימן ט אות רנא
יבוא
שמח לבית ויעשה סדר הנהוג לאכול קרא וסלקא וכרתי ותפוח בדבש ותמרי ורמון
וראש כבש
13.
מועד לכל חי סימן יב אות טז
התפוח
יעשנו בסוקא'ר ולא בדבש, כי בעשרת ימי תשובה ראוי להחמיר שלא לאכול דבש, כמו
שכתבתי בקוטנריס רוח חיים בס"ד, ושם כתבתי דאם מוצא דבש עם שעוה מה טוב.
14. רוח
חיים חלק א סימן תקפג אות ב
נראה
לעניות דעתי לומר דאפילו לנוהגים היתר בכל ימות השנה לאכול דבש של גוים ולא חשו
לס' מו"ה כנה"ג א"ח סי' תב"ז הגב"י אות ד' דאסר דבש של
גויים... מ"מ בעשרת ימי תשובה נראה לאסור כי כמו שמצינו בפת של גויים... שהוא איסור בעשרת ימי תשובה אף לנוהגים היתר
בשאר ימות השנה, הוא הדין נמי בדבש של גויים...
15.
יפה ללב חלק ב סימן תקפג אות ח
דף גן ע"א
"הגה:
ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש"...אלא שמנהגינו לעשותו מתוק
בסוקאר...וכדכתב אאמו"ר בס' מועד לכל חי סימן יב אות טז
16.
יפה ללב חלק ב סימן תקפג אות ב
דף קיח ע"ב
ועוד כי דבש תחילתו מתוק וסופו מר, ובפרט על פי
מה ששמעתי שהדבש שעובר עליה זמן רב נעשית מר...ולפי זה נמי טוב שא לאכול דבש בראש
השנה, שיעשו התפוח והתבשיל ממיני מתיקה בסוקאר לבן כיון שמה שנהגו כך לסימנא טבא
לכל השנה...ואין להשגיח במי שפקפק על זה בטענה 'מנהג אבותינו בידינו' ושכן הנהיגו
גדולי הראשונים ולא ערערו בזה...דאין זו טענה, דהאחרונים יכולים לחדש חידושים שלא
נתגלו לראשונים שעדיין לא הגיע הזמן לגלות החידושים ההם...
17.
יפה ללב חלק ג סימן תקפג אות א
דף חי ע"א
ועוד
כי דבש הוא גבורה כמ"ש בגיליון התיקונים תיקון נ"ה..ובראש השנה צריך
מיתוק הדינים, וע"כ יפה מנהגינו לעשות בסוקאר לבן דוגמא דחמטה שהוא חלב חסד
הוא...
18.
כף החיים תקפג ס"ק טוב
לאכול
תפוח מתוק בדבש....והיפה ללב חלק ג' אות א' כתב דטוב לעשותו מסוקא"ר לבן שהוא
בחינת חסד מלעשותו בדבש שהוא בחינת גבורה יעו"ש וכן כתב בספרו הנזכר חלק ה'
אות ו' יעו"ש.
19.
בן איש חי שנה ראשונה פרשת
נצבים אות ד
ואח"כ
יאכל תפוח מבושל בסוכ"ר ויאמר יהי רצון שתחדש
עלינו שנה טובה ומתוקה, ואין אומרים כדבש. וכתבו האחרונים ז"ל הטעם שמביאים
תפוח רמז לחקל תפוחין קדישין בסוד ראה ריח בני כריח שדה, ונ"ל בס"ד טעם
לתפוח בליל ר"ה כי התפוח יש בו שלשה הנאות טעם, ומראה, וריח, והוא לסימן טוב
לבקשתינו שפע הכללי שהוא בני חיי מזוני לכל השנה כולה. ועוד נ"ל בס"ד
טעם אחר ע"פ מ"ש בזוה"ק פ' שמיני דף מ' בפסוק רפדוני בתפוחים, תפוח
אפיק חמרא ומכוין רעותא דלא יזיק חמרא, והיינו דאוכלין תפוח אחר יין כדי שלא יזיק
להם היין, ולכן מנהג בני אדם לתת תפוח לתוך כוס היין וכמ"ש בספרים, וידוע
שהיין הם גבורות ונמצא התפוח הוא מבסם הגבורות, ועתה בר"ה כל מגמתינו הוא
לבסם ולמתק הגבורות, לכך אוכלין תפוח. ועוד נ"ל בס"ד טעם אחר דאיתא
בזה"ק כל הפירות שורשם במלכות, ורק התפוח שורשו בדוכרא שה"ס תפארת
וכמ"ש הקדמה זו במ"א, וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל דחדשי
הקיץ הם בנוקבא שה"ס המלכות מניסן ועד תשרי, וחדשי החורף מתשרי ועד ניסן הם
בדוכרא שה"ס התפארת, ולכן בליל ר"ה שהוא התחלת חדשי הדוכרא אוכלין תפוח
ששרשו בדוכרא:
20. שו"ת
תורה לשמה סימן קכז
אבל דבש דבורים אשר בלשון חכמים ובלשון בני אדם
נקרא דבש סתם ושם זה של דבש הרמוז בו שמות הדינין הוא קבוע לו בעצם איך נקראינו
בליל פסח בשם חרוסת ונעשה בו מיתוק לכן נ"ל שאין לעשות החרוסת בליל פסח מדבש
דבורים.
21.
שו"ת תורה לשמה סימן תק
ואמרתי
כי על זה סמכו העולם להניח בר"ה על השלחן סוק"ר תמורת המלח להטביל בו
פרוסת המוציא שרוצים לעשות זה בר"ה לסימנא טבא אך באמת אין לנו ראיה ברורה
לדין זה שחידש הרב הנז"ל שיועיל הסוק"ר תמורת המלח בקרבן ויש לפקפק בזה
על כן בר"ה הגם שבביתי מביאים סוק"ר לסימנא טבא להטביל בו פרוסת המוציא
הנה אני מביא גם מלח בכלי אחר ומטבל הפרוסה כאן וכאן כי באמת בטיבול הפרוסה במלח
יש סוד וכונה עמוקה...
22. אבן
שלמה (פירוש על שיר השירים לרבינו יוסף
חיים
זיע"א) פרק ב פסוק ג
ובזה
יובן בס"ד הטעם שאוכלים תפוח בדבש בראש השנה ואין מביאים פרי אחר בדבש.
והיינו, כי ידוע מה שכתב רבינו זיע"א [=האר"י, שער הכוונות דף צ
ע"ד] שחדשי החורף מתשרי ועד ניסן הם בששה קצוות הזכר, וחדשי הקיץ מניסן עד
תשרי הם בששה קצוות הנקבה, ונמצא כי תשרי הוא התחלת חדשי זעיר אנפין, לכן בראש
השנה אוכלים תפוח בדבש כי התפוח הוא בזעיר אנפין, להורות כי כתה מתחילים חדשי
הזכר, הוא זעיר אנפין".
23. שו"ת
זבחי צדק החדשות סימן קנ[2]
אחר כך מביאים לפניו אלו הפירות: תמרים, רימון, תפוח
מבושל בדבש....ואומר 'יהי רצון מלפניך שתתחדש עלינו שבה טובה ומתוקה כדבש' ואוכל
תפוח.
24. בראשית
פרק ח, י-יא
(י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים
וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה: (יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה
לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ
הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
25.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יח
עמוד ב
ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: מאי דכתיב והנה עלה
זית טרף בפיה - אמרה יונה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יהיו מזונותי
מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם.
26. בניהו
על הש"ס עירובין דף יח ע"ב (לרבינו יוסף חיים זיע"א]
נקיט "דבש" כי הדבש מתוק ומועיל
לפתיחת הלב ולזכירה כמ"ש במדרש רבא רות "ויאכל בועז וישת ויטב
לבו", שאכל מיני מתיקה אחר המזון שהיא מרגלת לשון לתורה.
27. רוח
חיים (הרב פלאג'י) סימן תקפג
ונראה שיש לכוין באומרו "שתהיה שנה זו
מתוקה כדבש", כי הגם שאמרו רז"ל והביאו רש"י בחומש ס' נח
"והנה עלה זית טרף בפיה" שאמרה היונה "יהיו מזונתי מרורים כזית
וביד הקב"ה ואל יהיו מתוקים כדבש וביד בני אדם יעוין שם. לכן אנחנו מתפללים
שיהיו מזונותינו מתוקים ומיד הקב"ה שיהיה השנה מתוקה כדבש כאמור.
28. הגר"מ
אליהו, קול צופייך נצבים תשנ"ח
הרמ"א כתב תפוח בדבש. הבן איש חי כתב תפוח
מבושל בסוכר, ולא מפני שבאירופה היה דבש ובבגדד היה סוכר אלא כתב הרב מועד לכל חי
שדבש זה דין וסוכר זה רחמים לכן מטבלים בסוכר ואמנם היום מיתקו את הדינים וכבר
נהגו דבש.
29. הגר"מ
אליהו, מאמר מרדכי-למועדים וימים (לח, לא)
כשאוכל תפוח בדבש לא יאמר 'יהי רצון שתתחדש
עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש' כי יש מקפידים לבשלו בסוכר, ועוד כי הפסוק אומר עליו 'דְּבַשׁ
מָצָאתָ, אֱכֹל דַּיֶּךָּ' (משלי כה, טז) ואנו רוצים ברכה בלי הגבלה, ולכן יאמר 'יהי
רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
·
ועיין עוד בהרחבה בספר עוז
יעקב חלק א סימן ג (לגרי"ח סופר שליט"א) ובשו"ת מחקרי ארץ חלק ה
סימן קט מה שכתבו ודנו בעניין זה.
[1]
רבי יוסף בן משה נולד בשנת ה"א קפ"ג
(1423) בהוכשטט, בווריה, ונפטר בשנת ה"א ר"נ (1490?). הוא למד אצל
מהר"י וויל, אצל ר' יהודה מינץ ואצל המהרי"ק, אבל רבו המובהק היה ר'
ישראל איסרלין בעל תרומת הדשן. ספרו לקט יושר הוא מעין ביוגרפיה ולמעשה אוסף של
מעשיות, רישומים, מנהגים, תשובות וכד' של רבו האהוב. חומר הלכתי רב וחשוב מצוי בו.
[2]
רבי
עבדאללה בן אברהם סומך, נולד בגדד בשנת ה"א תקע"ג (1813), ניסה את ידו
במסחר והעשיר. ברם, נפשו חשקה בתורה והוא עזב את המסחר, עבר להרביץ תורה בישיבה,
ויסד בית המדרש זילכה המפורסם. הוא נפטר במגיפה בבגדד בי"ח באלול שנת
ה'תרמ"ט (1889). ר' עבדאללה נחשב כפוסק גדול לעדה הבבלית, ותשובותיו נדפסו
בספר זבחי צדק. העמיד תלמידים הרבה, וביניהם: רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי
זיע"א, ר' יעקב חיים סופר בעל "כף החיים", הרב אליהו מני – הרב של
חברון. מספריו: 1) זבחי צדק
- על שולחן ערוך יורה דעה. בסופו יש שו"ת על ד' חלקי השו"ע. 2) שו"ת
זבחי צדק החדשות - על ארבעת חלקי השולחן ערוך, לאור על ידי מכון ירושלים בשנת
ה'תשמ"א ומאז לא הודפס שוב ולא ניתן כיום להשיג. 3) עץ השדה - שיטה על מסכת
ביצה. 4) חזון למועד- על חוכמת עיבור השנה. חיברו בשנת תקצ"ט, יצא לאור
לראשונה ברמת גן, ה'תשמ"ו. 5) חידושים על מסכתות התלמוד. כתב-היד נמצא במדרש
בית זלכה בבגדד. 6) קבוץ חכמים - פירוש על "הגדה של פסח", סיימו בניסן
ה'תקפ"ח (1828), נדפס לראשונה בבני ברק, ה'תשל"א.
