30/08/2021

סימני ראש השנה - תפוח בדבש או בסוכר? (דף מקורות)

בס"ד

סימני ראש השנה

י"ח אלול - שיעור מיוחד לכבוד הילולת הרב עבדאללה סומך זיע"א – בעל ה"זבחי צדק"[1]


לאכול או לראות?

1.       תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ו עמוד א

אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי.

2.       רש"י מסכת כריתות דף ו עמוד א

רוביא - תלתן והני איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי.

3.       תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יב עמוד א

אמר אביי, השתא דאמרת: סימנא מילתא היא, [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי.

4.       הר"ן על הרי"ף מסכת ראש השנה דף יב עמוד ב

אמר אביי השתא דאמרת סימנא מלתא היא יהא רגיל איניש למיתי בריש שתא קרא רוביא כרתי סילקא תמרי וסימן קרכסת וכתבו הגאונים ז"ל שכך היה מנהגו של רבינו האי גאון ז"ל שמביאין לפניו סל שבו מינין הללו ופושט ידו ונוטל דלעת ואומר קרא יקרע גזר דיננו רוביא ירבו זכיותינו כרתי יכרתו שונאינו סילקא יסתלקו חטאתינו, תמרי יתמו עונותינו או יתמו אויבינו.

5.       ספר אבודרהם סדר תפלת ראש השנה

אמר אביי השתא דאמר' סימנא מילתא היא יהא רגיל אינש למחזי בריש שתא קרי. רוביא. כרתי סילקא. תמרי. סימן כרקסתא. ובתשובת הגאונים כתוב וכן מנהג כל החכמים שמקריבין לפניהן בראש השנה טנא שיש בו דלועין ופול המצרי כרישין ושלקות ותמרים ומניחין ידיהן על כל אחד מהן ומוציאין משמותם סימן טוב ואומרים על דלעת קרא יקרע גזר דיננו. ועל הפול רוביא ירבו זכיותנו ועל הכרתי יכרתו שונאינו. ועל התרדים סילקא יסלקו עונותינו. ועל התמרים יתמו עונותינו. ומוסיפין עוד רמון ואומרים עליו נרבה זכיות כרמון. ויש אומרה בלשון יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיקראו לפניך זכיותינו ושיקרע גזר דיננו. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיתרבו זכיותינו וכן כולם. ויש נוהגין לאכול ראש כבש ודגים ומיני מתיקה ע"ש (עי' דברים כה, יג) והיית לראש ולא לזנב. ודגים לפרות ולרבות כדגים ואין מבשלים בחומץ וה"ר מרוטנברג היה רגיל לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק.

6.       שולחן ערוך או"ח סימן תקפג סעיף א

 יהא אדם רגיל לאכול בר"ה רוביא דהיינו תלתן, כרתי, סילקא, תמרי, קרא. וכשיאכל רוביא יאמר: יה"ר שירבו זכיותינו; כרתי, יכרתו שונאינו; סלקא, יסתלקו אויבינו; תמרי, יתמו שונאינו; קרא, יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו. הגה: ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש (טור), ואומרים: תתחדש עלינו שנה מתוקה (אבודרהם), וכן נוהגין. ויש אוכלים רמונים ואומרים: נרבה זכיות כרמון; ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה (מרדכי דיומא).

7.       כף החיים תקפג ס"ק ו

לאכול בראש השנה וכו' ובמסכת הוריות דף י"ב ע"א הגירסא יהא רגיל למיחזי וכו' ...ונפקא מינה במי שאינו יכול לאכול או שחושש באיזה מין משום תולעים דדי בראייה לחוד. ובלאו הכי אפילו במי שחסר לו איזה מין ורוצה לומר היהי רצון שלו בלא אכילה ובלא ראייה רשאי, דאין זה ברכה כדי שנאמר דהוי ברכה לבטלה אלא בקשת רחמים, וכמה יהי רצון אומרים משום בקשת רחמים בלא אכילה ובלא ראייה וזה לא גרע.

תפוח בדבש או בסוכר

8.       ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות ראש השנה

[ו] מנהגא הוא לאכול אחר הקידוש בליל ר"ה תפוחים מתוקים בדבש. ומהר"י סג"ל היה מברך בורא פרי העץ על התפוח ולא יותר ואמר איכא דעות אם הדבש עיקר או התפוח, והסכים בדעתו שהתפוח הוא עיקר, משום שבכל מקום שהזכירו רבותינו טיבול זה תפשו בלשונם "נוטלים התפוח וטובלים בדבש", ולא מישתמיט שום אחד מהן לומר "אוכלים דבש עם תפוח", משמע שהתפוח הוא עיקר. דוגמא טיבול דמרור בחרוסת דפסח, דגם כן המרור עיקר, ע"כ לא צריך כי אם בורא פרי העץ על התפוח, ולא שהכל נהיה בדברו דדבש. [ז] וטעם דאוכלין דברים מתוקים לומר שיגזור הקדוש ברוך הוא עלינו שנה טובה ומתוקה... ואמר מהר"י סג"ל שאין טעם אחד המבואר לעיל מספיק לבדו דעדיין מ"ט למיכל תפוח הא איכא כמה מיני מתוקים טפי. ויש ליתן טעם דרומז לשדה של תפוחים הידוע למקובלים ויאמר ראה ריח בני כריח שדה (בראשית כז, כז).

9.       רמ"א או"ח סימן תקפג סעיף א

הגה: ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש, ואומרים: תתחדש עלינו שנה מתוקה, וכן נוהגין.

10.   מורה באצבע סימן ט אות רנא

יבוא שמח לבית ויעשה סדר הנהוג לאכול קרא ומלקא וכרתי ותפוח בדבש ותמרי ורמון וראש כבש

11.   מועד לכל חי סימן יב אות טז

התפוח יעשנו בסוקא'ר ולא בדבש, כי בעשרת ימי תשובה ראוי להחמיר שלא לאכול דבש, כמו שכתבתי בקוטנריס רוח חיים בס"ד, ושם כתבתי דאם מוצא דבש עם שעוה מה טוב.

12.   כף החיים תקפג ס"ק טוב

לאכול תפוח מתוק בדבש....והיפה ללב חלק ג' אות א' כתב דטוב לעשותו מסוקא"ר לבן שהוא בחינת חסד מלעשותו בדבש שהוא בחינת גבורה יעו"ש וכן כתב בספרו הנזכר חלק ה' אות ו' יעו"ש.

13.   בן איש חי שנה ראשונה פרשת נצבים אות ד

ואח"כ יאכל תפוח מבושל בסוכ"ר ויאמר יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, ואין אומרים כדבש. וכתבו האחרונים ז"ל הטעם שמביאים תפוח רמז לחקל תפוחין קדישין בסוד ראה ריח בני כריח שדה, ונ"ל בס"ד טעם לתפוח בליל ר"ה כי התפוח יש בו שלשה הנאות טעם, ומראה, וריח, והוא לסימן טוב לבקשתינו שפע הכללי שהוא בני חיי מזוני לכל השנה כולה. ועוד נ"ל בס"ד טעם אחר ע"פ מ"ש בזוה"ק פ' שמיני דף מ' בפסוק רפדוני בתפוחים, תפוח אפיק חמרא ומכוין רעותא דלא יזיק חמרא, והיינו דאוכלין תפוח אחר יין כדי שלא יזיק להם היין, ולכן מנהג בני אדם לתת תפוח לתוך כוס היין וכמ"ש בספרים, וידוע שהיין הם גבורות ונמצא התפוח הוא מבסם הגבורות, ועתה בר"ה כל מגמתינו הוא לבסם ולמתק הגבורות, לכך אוכלין תפוח. ועוד נ"ל בס"ד טעם אחר דאיתא בזה"ק כל הפירות שורשם במלכות, ורק התפוח שורשו בדוכרא שה"ס תפארת וכמ"ש הקדמה זו במ"א, וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל דחדשי הקיץ הם בנוקבא שה"ס המלכות מניסן ועד תשרי, וחדשי החורף מתשרי ועד ניסן הם בדוכרא שה"ס התפארת, ולכן בליל ר"ה שהוא התחלת חדשי הדוכרא אוכלין תפוח ששרשו בדוכרא:

14.   אבן שלמה (פירוש על שיר השירים לרבינו יוסף חיים זיע"א) פרק ב פסוק ג

ובזה יובן בס"ד הטעם שאוכלים תפוח בדבש בראש השנה ואין מביאים פרי אחר בדבש. והיינו, כי ידוע מה שכתב רבינו זיע"א [=האר"י, שער הכוונות דף צ ע"ד] שחדשי החורף מתשרי ועד ניסן הם בששה קצוות הזכר, וחדשי הקיץ מניסן עד תשרי הם בששה קצוות הנקבה, ונמצא כי תשרי הוא התחלת חדשי זעיר אנפין, לכן בראש השנה אוכלים תפוח בדבש כי התפוח הוא בזעיר אנפין, להורות כי כתה מתחילים חדשי הזכר, הוא זעיר אנפין".

15.   שו"ת זבחי צדק החדשות סימן קנ

אחר כך מביאים לפניו אלו הפירות: תמרים, רימון, תפוח מבושל בדבש....ואומר 'יהי רצון מלפניך שתתחדש עלינו שבה טובה ומתוקה כדבש' ואוכל תפוח.

16.   הגר"מ אליהו, קול צופייך נצבים תשנ"ח

הרמ"א כתב תפוח בדבש. הבן איש חי כתב תפוח מבושל בסוכר, ולא מפני שבאירופה היה דבש ובבגדד היה סוכר אלא כתב הרב מועד לכל חי שדבש זה דין וסוכר זה רחמים לכן מטבלים בסוכר ואמנם היום מיתקו את הדינים וכבר נהגו דבש.

17.   הגר"מ אליהו, מאמר מרדכי-למועדים וימים (לח, לא)

 כשאוכל תפוח בדבש לא יאמר 'יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש' כי יש מקפידים לבשלו בסוכר, ועוד כי הפסוק אומר עליו 'דְּבַשׁ מָצָאתָ, אֱכֹל דַּיֶּךָּ' (משלי כה, טז) ואנו רוצים ברכה בלי הגבלה, ולכן יאמר 'יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.



[1] רבי עבדאללה בן אברהם סומך, נולד בגדד בשנת ה"א תקע"ג (1813), ניסה את ידו במסחר והעשיר. ברם, נפשו חשקה בתורה והוא עזב את המסחר, עבר להרביץ תורה בישיבה, ויסד בית המדרש זילכה המפורסם. הוא נפטר במגיפה בבגדד בי"ח באלול שנת ה'תרמ"ט (1889). ר' עבדאללה נחשב כפוסק גדול לעדה הבבלית, ותשובותיו נדפסו בספר זבחי צדק. העמיד תלמידים הרבה, וביניהם: רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי זיע"א, ר' יעקב חיים סופר בעל "כף החיים", הרב אליהו מני – הרב של חברון.                מספריו: 1) זבחי צדק - על שולחן ערוך יורה דעה. בסופו יש שו"ת על ד' חלקי השו"ע. 2) שו"ת זבחי צדק החדשות - על ארבעת חלקי השולחן ערוך, לאור על ידי מכון ירושלים בשנת ה'תשמ"א ומאז לא הודפס שוב ולא ניתן כיום להשיג. 3) עץ השדה - שיטה על מסכת ביצה. 4) חזון למועד- על חוכמת עיבור השנה. חיברו בשנת תקצ"ט, יצא לאור לראשונה ברמת גן, ה'תשמ"ו. 5) חידושים על מסכתות התלמוד. כתב-היד נמצא במדרש בית זלכה בבגדד. 6) קבוץ חכמים - פירוש על "הגדה של פסח", סיימו בניסן ה'תקפ"ח (1828), נדפס לראשונה בבני ברק, ה'תשל"א.

הלכות והנהגות לחודש אלול (דף מקורות)

בס"ד כ"ו אב תשפ"ב הלכות והנהגות לחודש אלול משה עלה להר בראש חודש אלול 1.        דברים, פרשת עקב, פרק ט (ח) וּבְחֹרֵב ...