אשר נאכל במצרים חנם - בלא ברכה
דף מקורות לפרשת בהעלותך
1. במדבר פרק יא
(ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ
תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ
בָּשָׂר:
(ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם
חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים
וְאֶת הַשּׁוּמִים:
2. אבן עזרא במדבר פרק יא פסוק ה
הדגה - שם
המין. חנם - בזול, כאילו הוא חנם.
3. רמב"ן במדבר פרק יא פסוק ה
(ה) וטעם אשר נאכל במצרים חנם - לפי
פשוטו, כי היו הדייגים המצריים מעבידין אותן למשוך הדגים שנאחזים במצודה ובמכמורות,
והיו נותנין להם מן הדגים כמנהג כל פורשי מכמורת. והקשואים והאבטיחים והחציר והבצלים
והשומים במצרים הרבה מאד, כי היא כגן הירק, וכאשר היו חופרין להן בגנות ובכל עבודה
בשדה היו אוכלין מן הירקות. או שהיו שם ישראל עבדי המלך עושים מלאכתו, והיה מפרנס
אותם בלחם צר ובמים לחץ, והיו נפוצים בעיר ונכנסין בגנות ובשדות והיו אוכלין מן הירקות
ואין מכלים דבר כמנהג עבדי המלך, ונותנים להם על שפת היאור ממנת המלך דגים קטנים אשר
אין להם דמים במצרים, כאשר פירשתי בסדר ואלה שמות (א יא). וזאת תלונת בני ישראל,
לא תלונת האספסוף. והנה היו מתאוננים על משה, וצועקים עליו "תנה לנו בשר ונאכלה",
כאשר יזכיר (בפסוק יג):
4. תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד ב[1]
דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור
- נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים, הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים
בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של
דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן...
5. רש"י במדבר פרק יא פסוק ה
(ה) אשר נאכל במצרים חנם - אם תאמר שמצריים
נותנים להם דגים חנם, והלא כבר נאמר (שמות ה, יח) ותבן לא ינתן לכם, אם תבן לא היו
נותנין להם חנם, דגים היו נותנין להם חנם, ומהו אומר חנם, חנם מן המצות:
6. זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בהר [דף קז עמוד ב]
כתיב: 'זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם',
בלא ברכה, דלא הוה עלנא במצרים עול דלעילא.
7. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד א
תנו רבנן: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם
הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - מעל.
8. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד ב
אמר רבי חנינא בר פפא: כל הנהנה מן העולם
הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל
9. רש"י מסכת ברכות דף לה עמוד ב
וכנסת ישראל - שכשחטאו הפירות לוקין.
10. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד א
דאמר רבי חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי
אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות
של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל
וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים. לה' הארץ ומלואה וגו', וכשמסלקין אותו
אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם.
11. דברי מרדכי, בהעלתך עמ' עב, מהדורת
תש"ע
לפי זה מובנים דברי הזוהר בביאורו לטענת
ישראל. במצרים ראה העם שהדגים באים בזול ובחינם מן היאור. לא עלה על דעתם שהקב"ה,
אשר ברא את העולם, הוא שהמציא להם את הדגים בזול על ידי הנשים השואבות מן היאור. רק
עכשיו, אחרי שיצאו ממצרים ונצטוו לברך על מאכלם, התחילו להכיר בהשגחת השי"ת ולקבל
את עולו. הרי שהברכות שנצטוו בהן ישראל הביאו אותם לקבלת עול מלכות שמים. על כך התמרמרו
ישראל בזכרם את הדגה שאכלו במצרים חינם ללא ברכה וללא עול מלכות שמים.
12. רמב"ם הלכות ברכות פרק א סעיפים ג-ד
וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל
מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה, וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה
כדי לזכור את הבורא תמיד אף על פי שלא נהנה ולא עשה מצוה. נמצאו כל הברכות כולן
שלשה מינים, ברכות הנייה, וברכות מצות, וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי
לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה