דרכו של מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א במגוון נושאים
שלו שבתאי -
רב באיגוד רבני קהילות
הקדמה
שיטת פסיקתו של מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל וכללי
הפסיקה התבארו כבר בהרחבה במאמרו הידוע "כללי הפסיקה על פי הקבלה" אשר
הופיע בתחילת ספרו שו"ת מאמר מרדכי חלק א' (במבוא) ובמאמרים שהובאו לעיל.
במהלך הזמן נכתבו עוד ספרים ומאמרים שונים בנושא כדי
לבסס ולחזק את דרך פסיקה זו ע"י רבנים נוספים[1]. וכל הרוצה ללמוד הדברים
בהרחבה יוכל לעיין בדברי קדשם.
במסגרת מאמר קצר זה, אתייחס בדרך קצרה לשיטת פסיקתו של
הרב עם ציטוטים נבחרים מתוך דבריו.
קבלת הוראות מרן
"קבלנו הוראות מרן" הינו כלל הלכתי ידוע
המקובל בקרב הספרדים ובני עדות המזרח. עם זאת פעמים רבות ניתן לראות כי רבנים
גדולי הדורות ממרן ועד ימינו הכריעו שלא כדעתו. מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
המשיך גם הוא דרך זאת, וכך הסביר בשו"ת
הרב הראשי (תשמ"ח-תשמ"ט, סימן קצ"ב):
"מרן הבית יוסף קבלנוהו כפוסק עלינו ואין לזוז מדבריו.
הוא כתב בהקדמתו שאין הוא בא לשנות מנהג שנהגו במקום מסוים שבזה הם ימשיכו לנהוג
כן. לפיכך יש דינים רבים שאנו נוהגים להחמיר או להקל נגד מר"ן אם נהגו כן
מקדמא דנא... ואפי' דברים שכל ישראל נהגו גם אחרי מרן וקבלו עליהם חומרת פוסק
מסוים אין לנו כוח היום לבטל מנהגם... ולא זו בלבד אלא אסור לשנות ממה שנהגו
ראשונים וקבלו עליהם חומרת אחד הפוסקים."
קבלת הוראות הבן איש חי
בעיקר ניתן לראות כי בפועל הרב המשיך את דרכו של גאון
עוזנו רבינו יוסף חיים זיע"א בעל הבן איש חי, ששילב דברי הזוהר והאר"י
ביחד עם דברי מרן השו"ע לספר אחד, וכפי שכתב הרב בהקדמתו לספר "דרכי
הלכה" על הקיצוש"ע:
מרן ח"ר יוסף חיים זיע"א שילב בספריו ובמיוחד
בספרו העיקרי "בן איש חי" את פסקי מרן רבי יוסף קארו ז"ל ואת פסקי
הזוהר והמקובלים ובראשם האר"י הקדוש זיע"א וחיבר בין הנסתר והנגלה וכל
חלקי התורה. והוצרך רבי יוסף חיים ז"ל בספרו לשקול במאזני צדק ברוח קודשו
איזה דברים אפשר לציבור לילך בהם כדברי האר"י ז"ל והמקובלים ואיזה מהם
בנתיים רק ליחידי סגולה. וזיכהו הקב"ה ונתקבלו פסקיו בכל ישראל, עד שאמרו
עליו גדולי הדור הקודם שהוא הפוסק האחרון ועל פיו ישק בית ישראל.
מרן הרב
זצ"ל אף קבע בשיעוריו את הכלל הבא:
"אנחנו קיבלנו את הוראות מרן הבית יוסף ואת הוראות
מרן הבן איש חי שהוא כמרן הבית יוסף"[2].
לחבר בין ספרדים לאשכנזים
על אף היותו ממוצא ספרדי (הוריו עלו מבבל), מרן הרב
אליהו נחשב בעיני רבים כפוסק גם לאשכנזים[3]. הרב אליהו
טען כי על האשכנזים לשמור על מנהגי אבותם ודרך פסיקתם.
מעניין לראות כי בשנת תשל"ח כאשר פרסם את ספרו
"ספר הלכה", כתב בהקדמה:
"אין ספר זה מתיימר להורות הלכה לבני עדות אשכנז,
ולא יפסקו ממנו הלכה למעשה עד שישאלו רב מומחה, כי ספרי הלכה לנוהגים כמנהג אשכנז
יש רבים..."
אמנם מאוחר יותר כאשר פורסם ספרו "דרכי טהרה"
הוא כבר היה מיועד לספרדים ואשכנזים כאחד.
בנוסף, אחד הספרים הידועים המביאים את משנתו ההלכתית של
הרב אליהו הוא דווקא הערות 'דרכי הלכה' שכתב על קיצור שולחן ערוך של הרב שלמה גנצפריד. הרב אליהו כתב שם
בהקדמה שבחר לכתוב דווקא הערות על ספר של פוסק אשכנזי, לדבריו הסיבה היא:
"היום ב"ה שזכינו לקיבוץ גלויות, ובכל קהילה
יש אנשים מעדות שונות הלומדים ומתפללים יחד וחיים כאחד, והמלמד כקהילה כזו לא יכול
ללמד מספרי ההלכה הרגילים בסתם, כי אז עלול הוא ללמד הלכה הנכונה לבני עדה אחת
ובני העדה אחרת צריכים לנהוג אחרת, על כן צריך ספר אחד שילקט בתוכו את פסקי ההלכה
לעדות הספרדים והאשכנזים גם יחד"[4].
מו"ר הרב שמואל זעפרני שליט"א (ראש ישיבת
המאירי), הסביר כי הסיבה שבחר דווקא בספר אשכנזי כדי לכתוב עליו את הערותיו
המשלימות נובעת ממגמתו הכללית בפסיקותיו לאחד בין העדות. ספרו 'הלכות חגים' היה
מיועד לספרדים בלבד. אולם בעקבות בקשת רבנים אשכנזים שיכתוב את מנהגיהם בספר, נענה
להם הרב אליהו וכתב את מנהגיהם ובכך הוציא ספר שיתאים לכל העדות[5].
רב מקל או מחמיר
בעיני חלק מפוסקי ההלכה והדעה הרווחת בציבור, פסיקותיו
של הרב נחשבות מחמירות באופן יחסי לעומת פוסקים אחרים[6]. בנו, הרב שמואל אליהו שליט"א,
טען כי אביו היה ידוע כמי שהחמיר על עצמו בנושאים רבים, אולם בפסיקתו הציבורית
לעיתים היה מחמיר ולעיתים מקל מאוד והכל תלוי בנסיבות[7]. הרב יהודה עמיחי שליט"א
(ראש מכון התורה והארץ) הציע הסתכלות אחרת, וטען כי בהלכות שבת הרב אליהו היה נחשב
כמחמיר אולם בענייני מראות הדמים בהלכות נידה היה דווקא מקל גדול "אני חושב
שהכוונה שלו לא הייתה להחמיר אלא להיות אדם שלם, אדם מהודר. אם אפשר לצאת ידי כל
השיטות בלי שיווצר הפסד – מדוע לא לעשות זאת?"[8].
אמנם יש לדעת כי בעניין החלוקה בין הרבנים שנחשבים
למחמירים לבין רבנים מקילים התבטא בעבר הרב אליהו בעצמו:
"אני דוחה מכל וכל את החלוקה הזו. אין מושג בתורת
ישראל של רב מחמיר ורב מקל. טעות היא לומר שנטייתו של רב מסויים להקל או להחמיר.
אלא שניהם צריכים לדון לגופו של ענין. באותה של בשר וחלב פעם יפסוק הרב לאיסור
ובאותו מקרה בשינוי נסיבות יפסוק להיתר. לא שהוא החמיר אז ולא שהוא הקל עתה. אלא
בשני המקרים פסק לפי ההלכה בהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה לגופו"[9].
קיצור במקורות ההלכה
רבים מגדולי ישראל שכתבו ספרי שאלות ותשובות וזמנם היה
בידם האריכו רבות בכתיבתם. אך יש פוסקים שנהגו אחרת, בהתייחסו לתשובותיו של הבן
איש חי טען הרב אליהו כי הבן איש חי היה מעיין בעשרות או מאות ספרים שאלות ותשובות
עד שהיה מגיע למסקנה ההלכתית, ועם כל זאת כאשר בא לכתוב זאת, צמצם את הכתיבה,
וכדברי הרב אליהו:
עוד יש לדעת שיש החושבים שהרב (=הבן איש חי) סיכם וריכז
את כל בקיאותו בתשובותיו בספר רב פעלים וכדומה אבל טעות גדולה היא זו כי למרות
ההיקף הנרחב שבתשובות אין בהם אלא תמצית העניין סינון אחר סינון ולא דן ופלפל אלא
בדברי ארבעה או חמשה פוסקים היסודיים ביותר וזו גדלותו העצומה...כי הצמצום והמיצוי
הן תכונה של גדלות ושליטה מלאה בחומר כולו[10].
וכך נהג הרב אליהו בעצמו בספרי תשובותיו שו"ת מאמר
מרדכי, שלא הביא את כל הפוסקים שדיברו על הנושא, אלא את הפוסקים המרכזיים שדנו בכך.
כך לדוגמה בתשובה שכתב הרב אליהו בעניין פפאיה, אם זה אילן או ירק, כתב:
"הראשון שדיבר בנושא הפאפייא היה הגאון האדיר
רשכבה"ג ח"ר יוסף חיים זלה"ה בספרו רב פעלים ח"ב או"ח
סי' ל' וכידוע היה כותב דבריו ותשובותיו בקיצור ולא היה מאריך הרבה ומציין מספר
מועט של ספרים המחזיק את המרובה. וברגליו אעבורה שכן כל מה שכתבו הרבנים הבאים
אחריו בעניין זה היה לקיים דבריו או לדחותם או לדלות מדבריו ממנו דבריהם לוקחו
והרחיבו והסבירו דלו והשקו וכאמור אנקוט בשיפולי גלימיה"[11].
גם ביחס לספרי ההלכה הפסוקה הרב אליהו כתב כי לעיתים
עיין בעשרות ספרי שאלות ותשובות של ראשונים ואחרונים כדי לדעת כיצד לפסוק. ועם כל
זאת בציון המקורות הוא קיצר, וכדבריו:
"כל הלכה והלכה אפשר היה לכתוב לה מקורות ענפים
ורחבים, ולעיתים עשרות שו"תים דברו באותו נושא. הלכה שראינו שנמצאת בספר כף
החיים שהוא ספר נפלא האוסף הלכות במקורם – לא רצינו להעתיק את כל הספרים המוזכרים
שם. וכן בפוסקים המוזכרים במשנה ברורה... ולקיצור המקור עשינו כן"[12].
וכך נהג בספריו שיצאו לאור בחייו, היה מציין את ההלכה
ולאחריה היה מציין את המקורות של האחרונים בקצרה.
לאחר פטירתו, חכמי המכון "דרכי הוראה לרבנים"
המוציא לאור את כתביו החליטו לשנות כיוון בעריכת הספרים בהתאם לצרכי הדור, הוחלט
כי מעתה בספרים החדשים שיצאו לאור (כדוגמת מאמר מרדכי - הלכות שבת), ההלכה הפסוקה
תובא למעלה, אך למטה יצוינו המקורות בהרחבה (כמובן על פי דברים שהרב עצמו כתב
במקומות שונים)[13].
יחסו לחולקים על דרך פסיקתו
הרב אליהו התבטא תמיד בלשון עדינה גם כנגד החולקים עליו
בתקיפות. ביחסו למי שחולק על שיטת הבן איש חי ומבטל אותה הוא כתב:
"האמת היא שמרן רבנו
יוסף חיים בעל הבן איש חי' מוחל לכולם ואין לו שום הקפדה על מי שחולק עליו וגם
אנחנו תלמידיו אחריו...אמנם לא מקפידים על מי שחולק, אבל עלינו למחות שלא לזלזל
בדבריו כלל ואם רצונו של מאן דהו לחלוק עליו יכתוב שכך דעתו אבל אין להציג את
הדברים כטעות או כזלזול במה שהוא עשה"[14].
למעשה הייתה פעם שאף סירב
לתת הסכמה לאברך שחיבר ספר כעין זה[15].
על אף כי לרב אליהו היה קו ברור בפסיקת הלכה בה הנחה את
הרבים, לא נרתע מלהזכיר את החולקים עליו והתייחס אליהם בכבוד[16] כדרך תלמידי חכמים שבארץ ישראל,
שמנעימין זה לזה בהלכה (סנהדרין כד ע"א).
ואף היו תלמידי חכמים שחששו לחלוק על פסיקתו, והרב אמר
להם ברוב ענוותנותו: "אתה רוצה לחלוק עליי? תחלוק עליי, זה בסדר, אני מרשה לך"[17].
בנוסף ידוע היה הסיפור כי אדמו"ר אחד שטען כי הרב
אליהו 'קילל אותו', והרב אליהו השיב לחסידי האדמו"ר שהדברים אינם נכונים,
והפוך הוא, הוא למד מהבבא סאלי רק לברך ולא לקלל[18].
סיכום
במאמר קצר זה השתדלנו לגעת במקצת דרכי הנהגתו של מרן הרב
מרדכי אליהו זצוק"ל בפסיקת ההלכה, ויש לדעת כי במקורות שציינו אליהם בתחילה
ניתן לעיין בהרחבה.
וראוי לסיים בדברי מרן הרב זצ"ל עצמו, פעמים רבות
הרב סיים את דרשותיו או שיעוריו ההלכתיים בדברים הבאים:
ידועה השאלה מה נברך כשיבוא המשיח, האם 'שהחיינו' או
'הטוב והמיטיב' או 'חכם הרזים', או כל הברכות כולם.
אך כשיבוא המשיח יבואו עימו משה ואהרון ונשאל אותם מה יש לברך או שנשאל את המשיח
בעצמו מה נברך. או שתצא בת קול מהשמים ותכריז
לברך כך וכך וכולם ישמעו, ויה"ר שיהיה בעגלא ובזמן קריב, ויראו עיננו
וישמח ליבנו בביאת הגואל ובנין אריאל, אכי"ר[19].
[1] ונציין
כמה מהם: הרב יעקב משה הלל שליט"א ספר "גבורות האר"י" [הוצאת
אהבת שלום]; הרב יעקב חיים סופר
שליט"א [ראש ישיבת כף החיים] בספריו מנוחת שלום. הרב ראובן ניסן, קונטריס
"יראת ההוראה" [הודפס בסוף הספר מקבציאל, הוצאת סאלם תשע"ד]. הרב טופיק,
הקדמה לסידור תהילת יצחק.
[2] מאמר
מרדכי - שיעורי י"ג אלול (אבן העזר סימן יא, עמ' תקיא).
[3] "הרב
אליהו פסק לכלל ישראל וכולם היו קשורים אליו. התמצא במנהגים של כולם והפסיקה שלו
הייתה כלל ישראלית. הרב לקח את הקיצור שולחן ערוך ושם הוסיף הערות על ההבדלים
שאחינו הספרדים נוהגים" (הרב חיים דרוקמן בתוך: גדולת מרדכי - הספדים על הרב
מרדכי אליהו, מכון דרכי הוראה לרבנים, עמ' רכ"ה).
[4] הקדמת הרב מרדכי אליהו לספר קיצור שולחן
ערוך, עם הערות "דרכי הלכה", הוצאת דרכי הוראה לרבנים.
[5] ראה: יואל
יעקובי, פסיקה מאחדת לכל העדות,
עיתון 'בשבע', כ"ח בסיון תש"ע.
[6] ראה
למשל: הרב יוסף צבי רימון, על פסיקתו של הרב
אליהו ,כיפה (אתר אינטרנט), כ"ו סיון
ה'תש"ע.
[7] הרב
שמואל אליהו, מקל או מחמיר, צוהר
(אתר אינטרנט).
[8] ראה: יואל יעקובי, פסיקה מאחדת לכל העדות,
עיתון 'בשבע', כ"ח בסיון תש"ע.
[9] "לעשות
כל מאמץ כדי לקרב ולאחד את שבטי ישראל", עיתון הצופה, ד' אייר תשמ"ג
17.4.83 למניינם; וכעין זה אמר הרב גם בהספדו על הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל
זצ"ל, הובא בספר "דברי מרדכי – הספדים" (עמ' רפג).
[10] מאמר מרדכי, שיעורי י"ג אלול (עמ' שפ"ד-שפ"ה).
[11] שו"ת מאמר מרדכי חלק
ג' (או"ח סימן י').
[12] הקדמה
שכתב הרב אליהו בשנת תשל"ח לספר הלכה חלק א' בהוצאת תלמוד תורה סוכת דוד; ספר
זה הודפס בעריכה חדשה בשם "מאמר מרדכי - לימות החול" (דרכי הוראה
לרבנים, ירושלים תשע"ג).
[13] עיין
במאמר מרדכי - שבת, חלק א' (דרכי הוראה לרבנים, ירושלים תשע"ו), הקדמת בני
המחבר.
[14] מאמר
מרדכי, שיעורי י"ג אלול (עמ' רמה).
[15] מאמר
מרדכי - שיעורי י"ג אלול (עמ' שיז).
[16] עין
למשל בשו"ת מאמר מרדכי חלק ב' (או"ח – סימן נ"ב; אבן העזר - סימן
י"ג). וכן הוא בשו"ת מאמר מרדכי חלק ג' (יו"ד – סימן ו', סימן
י"ט). שו"ת הרב הראשי תש"נ-תשנ"ג (סימן קכ"א). שו"ת
הרב הראשי תשמ"ח-תשמ"ט (סימן קע"ו). ועיין גם בשו"ת הרב הראשי
תשמ"ח-תשמ"ט (סימן קצ"ב) שעונה בכבוד על קושיות שהקשו עליו על פי
שיטת הרב עובדיה יוסף ואינו חושש מלהזכירם ולענות עליהם בצורה יפה.
[17] הרב
אליהו י'. אבא שאול, בתוך: גדולת מרדכי - הספדים על הרב מרדכי אליהו, עמ' כ"ב.
[18] דברי
מרדכי- במדבר (פרשת בלק, עמ' רב).
[19] קול
צופייך, ראה תשס"ב, גליון מס' 180.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה