בס"ד י"ט אב תשפ"ב
"אמה
על אמה" זכר לחורבן בית המקדש
שלמה הקדים בנין בית המקדש לביתו
1.
שמואל ב פרק ז, א-יז
(א) וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ
וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו: (ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן
הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב
בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה: (ג) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ
לֵךְ עֲשֵׂה כִּי ה' עִמָּךְ: (ד) וַיְהִי
בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל נָתָן לֵאמֹר: (ה) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל
עַבְדִּי אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר ה' הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי:
(ו) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם
וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן: (ז) בְּכֹל
אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד
שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר
לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים....(יב) כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ
וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא
מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ: (יג) הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי
וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם:
2.
דברי הימים א פרק יז, א-ד
(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִיד בְּבֵיתוֹ
וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל נָתָן הַנָּבִיא הִנֵּה אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הָאֲרָזִים
וַאֲרוֹן בְּרִית ה' תַּחַת יְרִיעוֹת: (ב) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִיד כֹּל
אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ עֲשֵׂה כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ: ס (ג) וַיְהִי בַּלַּיְלָה
הַהוּא וַיְהִי דְּבַר אֱלֹהִים אֶל נָתָן לֵאמֹר: (ד) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל
דָּוִיד עַבְדִּי כֹּה אָמַר ה' לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִּי הַבַּיִת לָשָׁבֶת:
3.
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא
ו
דבר אחר, 'חזית איש מהיר במלאכתו' - זה שלמה,
באיזה מלאכה? במלאכת בית המקדש. אתה מוצא כשבנה ביתו הוא בונה אותו לשלש עשרה שנה,
וכשבנה בית המקדש הוא בנה אותו לשבע שנים, "וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה
[אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית
הַמֶּלֶךְ]" (מלכים א' ט, י) וכן: "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה
בְּיֶרַח בּוּל [הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו
וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים]" (מלכים
א' ו, לח). "וְאֶת
בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (מלכים
א', ז, א).
מי ששומע שבנה ביתו לשלש עשרה שנה וביתו של
הקדוש ברוך הוא לשבע שנים סבור שמא ביתו גדול היה משל הקדוש ברוך הוא, לאו, אלא
שנתעצל בביתו ובביתו של הקדוש ברוך הוא לא נתעצל, ולא עוד אלא שהקדים כבודו של
הקדוש ברוך הוא לכבודו, לכך נתן אומר לאביו "האתה תבנה הבית" (שמואל ב' ז' ה') וכתב אחר: "לא אתה תבנה" (דברי
הימים א' י"ז ד') אמר לו אתה הקדמת כבודך לכבודי, שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין
בית המקדש, "ויאמר דוד אל נתן הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון אלהים יושב
בתוך היריעה" (עיין שמואל ב ז, ב; דברי הימים א', יז, א) אבל שלמה מקדים כבודי לכבודו ובשנה האחת עשרה לירח בול כלה הבית לכל דבריו
ולכל משפטיו וגו' (מלכים א' ו' ל"ח) ואחר כך ואת ביתו בנה שלמה (שם /מלכים א'/ ז' א'), ולפי (שנזדרזת) [שנזדרז] במלאכת המקדש זכה להתייחד עם המלכים הצדיקים...
"אמה על אמה" - מקור הדין
4.
בבא בתרא דף ס עמוד ב
אין מסיידין ואין מכיירין ואין מפייחין בזמן הזה...
ת"ר: לא יסוד אדם את ביתו בסיד, ואם עירב
בו חול או תבן – מותר; ר"י אומר: עירב בו חול – הרי זה טרכסיד [(טיח סיד) ומשובח יותר מסיד סתם] ואסור, תבן – מותר...
שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר – שכבר נגזרה גזרה,
ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר – שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור
יכולין לעמוד בה...אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד, ומשייר בו דבר מועט.
וכמה? אמר רב יוסף: אמה על אמה. אמר רב חסדא: כנגד הפתח.
5.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף ס
עמוד ב
אין מסיידין - בית משום אבל בית המקדש. ואין מכיירין -
צורות שצר בסיד ויש מפרשים דהיינו נמי סיוד אלא שהכיור לבן יותר. מפייחין -
צורות של מיני צבעונים.
דעות הראשונים
6.
רמב"ם הלכות תעניות פרק ה
הלכה יב
משחרב בית המקדש תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין
בונין לעולם בנין מסוייד ומכוייר כבנין המלכים, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד
ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד, והלוקח חצר מסויידת ומכויירת הרי זו
בחזקתה ואין מחייבים אותו לקלף הכתלים.
7.
טור אורח חיים סימן תקס
והרמב"ם ז"ל כתב אין בונין בניין מסיד
כבנין המלכים אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד (ס"א בסיד ובטרכסיד) ומשייר בו אמה
על אמה ואינו משמע כן בגמרא דבתר דמייתי הך ברייתא ת"ר לא יסוד אדם את ביתו
בסיד ואם עירב בו חול או תבן מותר ר"י אומר חול הרי הוא טרכסיד ואסור תבן
מותר ומסיק כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו אמה על אמה אלמא ע"י
שיור אמה על אמה מותר כל מיני סיד.
8.
בית יוסף סימן תקס
ותמהני עליו כמה תמיהי: חדא דהא דקתני כך אמרו
חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו וכו' לא מסקנא דשקלא וטריא על דין סד את ביתו
בסיד הוא… ועוד דאם תימצי לומר דפליגי ברייתות אהדדי אפשר דהלכה כקמייתא ולא
כבתרייתא דמשום דמארי תלמודא מייתי לה בבתרייתא לא מכרעא מילתא דתיהוי הלכתא
כוותה. ועוד דהא איכא למימר דלא פליגי דבחדא מתרי גווני שרי או שיערב בו חול או
תבן או שישייר בו אמה על אמה...ואפשר עוד לומר שדרך העולם כשרוצים לסוד בתיהם טחים
בטיט תחלה ואחר כך סדים בסיד אבל המלכים אין טחים בטיט תחלה אלא הכל סיד וקתני
דאין מסיידין בענין זה שהוא דרך גדולה ומעלה ובסיוד וכיור כזה אין שום תקנה ואפילו
ע"י שיור אמה והיינו דלא קתני האי מתניתא שום תקנתא וזהו שכתב הרמב"ם
שאין בונין לעולם בנין מסוייד ומכוייר כבנין המלכים ומדקאמר לעולם משמע שאין לו
שום תקנה...
9.
שו"ת רדב"ז חלק ב
סימן תרמ
הילכך לכתחלה לא יבנה בנין מלכים אפילו ע"מ
להניח אמה על אמה וזהו שכתב הרב לעולם אבל אם עבר ובנה אף על גב דעבר לא מטרחינן
ליה לקלוף כל הבית שלא הלכו בו להחמיר אלא קולף כשיעור אמה על אמה ודי בזה זכר
לחרבן.
10.
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן
תקס ס"ק א
ומיהו המנהג כדברי הטור דעל ידי שיור אמה על אמה
נוהגין היתר בכל.
פסיקת השו"ע והאחרונים
11.
שולחן ערוך או"ח סימן תקס
סעיף א
משחרב
בית המקדש, תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונים לעולם בנין מסוייד ומכוייר
כבנין המלכים, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד; והלוקח חצר מסויידת
ומכויירת (פירוש מצויירת), הרי זו בחזקתה ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים.
12.
משנה ברורה סימן תקס ס"ק
א
תקנו וכו' - שכל דבר שמחה צריך לעשות בה דבר זכר
לחורבן הבית וכמו שכתוב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי...ומדקאמר שאין בונין
לעולם בנין וכו' משמע דאפילו ע"י שיור אמה על אמה אסור בזה והנה המחבר העתיק
לשון הרמב"ם אבל דעת הטור דאפילו סדין בסיד ומציירין נמי מהני שיור אמה על
אמה וכן המנהג.
13.
שערי תשובה סימן תקס
אך בדורות אלו יצאו להקל והקילו וחזרו והקילו עד
שכמעט נשכח מלב ואין על מה להישען וכן כמה דינים כיוצא בעו"ה יצאו מה שיצאו.
14. משנה
ברורה סימן תקס ס"ק ב
(ב) טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר וכו' - היינו
שאותו אמה יהיה בלא סיד רק בטיט לבד. והיכא שמערב חול בסיד - נמי שרי ע"י
ששיור אמה על אמה ויש מקילין ע"י חול דס"ל דהיכא דעירב חול שוב לא
מקרי בשם סיד. והנה בזמנינו לא נהגו לשייר ואפשר משום דסומכין על היש מקילין ועל
כל פנים תמוה שהרי מלבנין הבתים בסיד לבד ואפשר דדוקא במיני סיד הנקרא גופ"ש
שהוא לבן ביותר אסור מה שאין כן סיד שלנו, אך כל זה דוחק וצריך עיון על מה
נוהגין היתר. והיכא שהוא טח בטיט לבד לכולי עלמא אין צריך לשייר כלל.
15.
ערוך השולחן אורח חיים סימן
תקס
והנה לקיים כל הברייתות שלא יחלוקו זה עם זה
נראה ברור דכן הוא העניין דברייתא ראשונה אוסרת לסוד בסיד וברייתא שנייה מתרת
בעירב בו חול או תבן וגם הראשונה סוברת כן אלא דהיא מיירי בלא עירוב חול או תבן
ובכה"ג בעירב בו חול או תבן א"צ שיור כלל וברייתא השלישית דמצריך שיור
אמה על אמה זהו בלא עירוב חול או תבן ...ולפ"ז יש לנו ללמד זכות על רוב
ישראל שאין נזהרין עתה בדין זה לשייר אמה על אמה כשסדין בסיד כותלי הבית לפי שידוע
שעתה מערבין בהסיד הרבה חול כמעט מחצה על מחצה וא"כ מדין גמור א"צ שיור
כלל ואף על פי שהרי"ף והרא"ש וכן הרמב"ם והטור והש"ע לא
הביאו רק הברייתא האחרונה לא חששו להאריך אבל גם בדבריהם י"ל כן דבעירוב חול
א"צ שיור וראיה ברורה לזה שהרי הר"ן והנמק"י הם מפרשי הרי"ף
ואי ס"ד שאינו כן דעת הרי"ף איך לא הזכירו זה אלא וודאי כדברינו [וגם
בב"י הזכיר כעין זה והב"ח חלק עליו ע"ש ותמיהני למה לא הזכיר זה
כלל בש"ע וצ"ע]:
16.
מועד לכל חי סימן י אות צה
כמה צער בנפשי על כמה בתי ישראל דאין להם ציון
כראוי זכר לחורבן בית המקדש דצריך אמה על אמה נגד הפתח בלא סיד, ועושין בזה תרתי
לריעותא, פחות משיעורא, וגם טחין אותו במראה גוון שחור צח, ואדרבא הוא מכלל יופי
ואין בזה זכר לחורבן, ואני שמעתי מפומיה דאבא מארי הרב אביר יעקב ז"ל דאמר
אלי דהיה בדוק אצלו דכל בית דאית ביה אמה על אמה כשיעור נגד הפתח כדינו ומראה
הלבנים נראה מטיט, אז אותו הבית נכון עד העולם וכל הדרים עליה, וזה דרכו דרך הקודש
דלבית שהיה נכנס להיות מסתכל באמת הבנין זכר לחורבן אם היה עשוי כדינו, ואם לא,
היה גוער לבעל הבית מדוע ככה עשית והיה מפציר בו עד שהיה מתקנו.
17.
פסקי תשובות אורח חיים סימן
תקס
ובאחרונים מובא עוד טעמים ללמד זכות על אלו
שאינן מקפידים על מנהג זה, אבל אינם שייכים בזמננו, ולכן ודאי יש להקפיד על הלכה
זו ולשייר אמה על אמה זכר לחורבן עפ"י כל כללי ההלכה כמו שמבואר להלן, וכשם
שנהגו גדולי הדורות להניח בביתם אמה על אמה בלתי מסוייד.
ודע, כי אין חילוק בין ארץ ישראל לחו"ל
לענין 'זכר לחורבן', וגם בירושת"ו נוהגים להשאיר אמה על אמה בלתי מסויד, ויש
המביאים בשם הגאון רע"י שלעזינגר זצ"ל (בעל לב העברי) שבעיה"ק
ירושלים ת"ו אין חיוב לעשות זכר לחורבן כיון שרואים החורבן בעינים.
מול הפתח או סמוך לפתח
18.
פרי מגדים אשל אברהם סימן תקס
ס"ק ג
והנה
נגד הפתח י"ל מול ונוכח...ועיין בלבוש שיראה בכניסה ויציאה, לכאורה משמע כך.
ואמנם ראיתי קצת עושין אמה אצל וסמוך לפתח, ובתורה בראשית כ"א פסוק ט"ז
ותשב מנגד ברש"י ז"ל רחוק...
19.
פרי מגדים משבצות זהב סימן תקס
ס"ק א
גם נגד
הפתח היינו אצל הפתח, עיין מג"א מזה, אף דמלת נגד פירושו ע"פ הרוב מול
ונוכח, עיין מאיר נתיב, מ"מ לפעמים פירושו מן הצד, עיין בתרגום יונתן על
הפסוק ותשב מנגד פעם א' (למישר) [לסטר], יע"ש.
20. שערי
תשובה סימן תקס סעיף א
ולפע"ד לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד
ובכל דוכתא בלשון הש"ס נגד היינו נוכח ובפרט דמסתברא טעמא כדי שיראה מיד
שנכנס בפתח ויש מניחים פנוים למעלה מן הפתח בגובה ואז אינו נראה כלל לנכנס ואפשר
כדי שיתראה תמיד לפני בעה"ב היושב בפנים שעל הרוב הוא יושב אצל הקיר אשר נוכח
פתח הבית וצ"ע,
21.
מאמר מרדכי למועדים וימים פרק
ל סעיף ב
גזרו חז"ל שלא יבנה אדם בנין מסויד ומצויר
כבניין המלכים, ולא יסייד את כל ביתו בסיד, אלא טח את ביתו בטיט וסד ביתו בסיד
ומניח בו אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד כדי לזכור החורבן. ואם אין לו מקום מול
הדלת - יניח מקום לא מסויד בכל מקום אחר ובלבד שיהיה בולט.[1]
22. קול
צופייך מטות מסעי תשס"ה, גליון מס' 321 (מרן הגר"מ אליהו)
בבית שלי יש כנגד הפתח תריס, ואיני יכול לקלוף
שם אמה על אמה, ולכן קילפתי אמה על אמה מעל הפתח, וכשאני יושב לאכול אני רואה זאת.
האם בכל החדרים בבית או רק במקום אחד?
23. אליה
רבה סימן תקס ס"ק א
עיין מ"ש בריש סימן א' [סק"ד] דבית
נקרא חדר, ואפשר דהוא הדין הכא לכל חדר וחדר צריך להניח.
24. שו"ת
שאילת יעבץ חלק א סימן קסט
באמה על אמה פעם אחת סגי לכל חדרי הבית. אף על
פי שי"ל חדרים רבים לא שנא ולא פלוג, וה"נ קיי"ל בעלמא (כדאיתא
בהדיא כה"ג לענין מחזיק בנכסי הגר).
25.
מאמר מרדכי למועדים וימים פרק
ל סעי' ג-ד
אין חיוב להשאיר אמה על אמה, אלא רק בחדר אחד
בכל הדירה - בחדר הכניסה.
מי שיש לו שתי כניסות לבית, וכל כניסה נפתחת
לחדר אחר, צריך להשאיר בשניהם אמה על אמה, מפני הרואים.
אופן עשיית "אמה על אמה"
26. של"ה
מסכת תענית פרק נר מצוה
יב. לעולם צריך לזכור בהחורבן, ולעשות זכר בכל
פעולותיו. וכהא דתנו רבנן (בבא בתרא ס ב), סד אדם את ביתו, משייר בו אמה על אמה
בלא סיד זכר לחורבן. ומה שבחוץ לארץ, ההמוניים הבונים בתים, עושין בבתיהם צורה
שחורה מרובעת אמה על אמה, וכותבין על גבה 'זכר לחורבן', הוא שחוק והיתול בעיני, כי
אדרבה, זה נוי. והירא את דבר ה', אל ישנה מדברי רבותינו ז"ל, ויניח אמה על
אמה בלי מסויד.
27. משנה
ברורה סימן תקס ס"ק ג
ואותו השיור יהיה בלא סיד ודלא כאותן העושין אמה
שחור דזהו ג"כ ציור [לבוש]. ויש מקומות שעושין שחור וכותבין על זה "זכר
לחורבן". ואותן
התולין בגדי רקמה סביב כל הכתלים ישיירו ג"כ אמה על אמה.
28. שער
הציון סימן תקס ס"ק ח
(ח) אף דחיי אדם מחמיר גם בזה, מכל מקום נראה
דאין למחות ביד המקילין, אחרי שהאליה רבה הביא בשם האגודה סמך להמקילין שעושין
שחור המקום ההוא.
29. מאמר
מרדכי למועדים וימים פרק ל סעיף ה
יש לשייר אמה על אמה בין אם צבעו את הקירות או
ציפו אותם בטפט. ואין לצבוע את מקום ה"אמה על אמה" אפילו לא בצבע שחור.
קנה בית מסויד – האם צריך לשייר?
30. שולחן
ערוך או"ח סימן תקס סעיף א
והלוקח חצר מסויידת ומכויירת (פירוש מצויירת),
הרי זו בחזקתה ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים.
31.
מגן אברהם סימן תקס ס"ק ד
דתלינן שנעשה קודם החורבן או שנעשה ביד
עכו"ם ולקחה ישראל ממנו אבל אם יודע שנעשה באיסור חייב לקלפו.
32. מאמר
מרדכי למועדים וימים פרק ל סע' ז-ח
מי שקנה או שכר מיהודי דירה מסוידת, שאין בה אמה
על אמה "זכר לחורבן" - חייב לקלוף את הקיר. וכל שכן אם בנה או סייד את
ביתו ולא השאיר אמה על אמה בשוגג או במזיד - חייב לקלוף. מי שקנה או שכר מגוי דירה
מסוידת, יש אומרים שלא חייב לקלף את הסיד.
33.
פסקי תשובות אורח חיים סימן
תקס
אבל אם קנה הדירה מיהודי ואין שם זכר לחורבן,
חייב מיד לעשות זכר לחורבן, וכן אם מסייד הבית מחדש בעת שנכנס לדור שם או לאחר מכן
- שוב חייב להשאיר אמה על אמה בלתי מסוייד אפילו אם קנאה מנכרי.
וכן הנכנס לגור בבית בשכירות חדשית, אם השוכר
מסייד את הבית או אם המשכיר מסייד את הבית לצורך השוכר, חייב להשאיר אמה על אמה
בלתי מסויד, אבל אם אינו מסייד מחדש, אין על השוכר חיוב לקלף את הסיד אמה על אמה,
אף שהמשכיר יהודי ומצד הדין חייב, ואם רוצה לקלף אסור לעשות זאת ללא נטילת רשות
מהמשכיר, אבל נכון יעשה אם יטול רשות ויקלף אמה על אמה, ואף יפייס את המשכיר במעות
אם אינו מתרצה בלא זה.
והקונה דירה בדמי מפתח מסתבר שהחיוב מוטל על
הקונה לעשות 'זכר לחורבן'.
אמה על אמה בבית הכנסת
34. שו"ת
מהר"מ מרוטנבורג (מהדורת ברלין תרנ"א סימן שלג)
הסד בסיד בית הכנסת נראה שצריך להניח אמה על אמה
וצריך היכרא יותר מבית, כי בני אדם רבים רגילים לבוא שם תדיר.
35.
יוסף אומץ (יוזפא) סימן תתצב
ועיקר החיוב הוא להניח מקום פנוי בשיעור אמה על
אמה בלי צבע כלל...והמקום ההוא ראוי להיות נגד הפתח, וכן הוא בבית הכנסת הישן פה
מכוון נגד הפתח ממש, והוא למעלה מפתח שיוצא מבית הכנסת של הנשים לבית הכנסת האנשים
להביא דרך שם הוולד למילה, שיש שם אמה על אמה ויותר חומת אבנים שאינה טוחה בסיד
כלל על גבה.
36. מגן
אברהם סימן תקס ס"ק ב
ביתו בטיט. משמע דבית הכנסת שרי בכל ענין וכן
המנהג.
37.
פרי מגדים אשל אברהם שם
ס"ק ב
ביתו
דוקא הא בית הכנסת (הוא הדין בית המדרש) שרי בכל ענין, והיינו אף סיד לחוד ואף בלא
שיור אמה על אמה:
38. מאמר
מרדכי למועדים וימים פרק ל סעיף י
בבתי כנסת ובתי מדרש, אין צריך לשייר אמה על אמה.
אמה על אמה בישיבות/אולפנות/צבא
1.
קול צופייך מטות מסעי
תשנ"ז (הגר"מ אליהו)
מה יעשו בחורים בחדר שיושנים בו בישיבה, או בנות
בחדריהן באולפנות, שהחדרים מיועדים להם לשינה כל זמן שהותם במקום לימודיהם; האם
יצטרכו להשאיר מקום אמה על אמה, שהרי אין לחדריהם דין של בית כנסת או בית מדרש,
אלא ישנים שם ומתקלחים בפנימיה וכד', ואם כן יש מקום לומר שיצטרכו לשייר מקום אמה
על אמה? כמו כן בבסיס צבאי שיש מבנים עם חדרים המיועדים לחיילים לשינה ומנוחה, גם
כן יצטרכו לשייר בהם מקום אמה על אמה? הנה דעתי בזה שאין הכי נמי מעיקר הדין
יצטרכו לשייר גם שם מקום אמה על אמה. שהרי כל מה שההלכה פוטרת את השוכר מדיו אמה
על אמה זה דוקא בשוכר מגוי, אבל השוכר מיהודי בודאי שחייב בשיור אמה על אמה. ומיהו
בחורי הישיבות ובנות הפנימיות וחיילים בחדריהם וכד' לא ילמדו מכאן לקחת פטישים
ולהתחיל בהריסת החדרים, שהרי דבר זה אמנם שנוי במחלוקת, וראשי הישיבות והמוסדות
יכולים לומר שלא מסכימים עם דעתו של הרב אליהו בזה, ולדעתם אין בזה חיוב, שהרי אין
לבחורים או לבנות אלא דין של שוכר זמני, ואין להם שום קניין בחדריהם, שהרי יש לאל
ידם של ראשי המוסדות להוציא את הבחורים מחדרם בסוף השנה, או אפילו במהלך השנה
במידה והבחור בישיבה או הבת באולפנה מתנהגים בצורה לא הולמת. ועצתי לראשי המוסדות
שאם ירצו לחנך את חניכיהם במצוה זו, יעשו תנאי עם הבחורים או עם האברכים שהקצו להם
חדרים למנוחה, שאם ילמדו בחדר בו הם ישנים, אז יש לחדר דין של בית מדרש ופטור
משיור, אבל אם לא ילמדו אז אין להם שום קניין בחדר והרשות בידם להעביר אותם מתי
שירצו למקום אחר, ובאופן זה אין להם שום קניין ותפיסה בחדרם וממה נפשך פטורים
משיור אמה על אמה.
2.
מאמר מרדכי למועדים וימים פרק
ל סעי' יב-יג
בחורי ישיבה אינם יכולים, על דעת עצמם, לגרד אמה
על אמה בחדריהם כיון שיש לחדרים דין בית מדרש ועוד שמא כל הפנימיה דינה כבית אחד.
חייל בצבא אינו יכול לגרד על דעת עצמו אמה על
אמה בחדר שגר בו כיון שהוא שוכר זמני ולא יכול לגרד שלא ברשות בעל הבית.
[1]
ובמקום אחר (קול צופייך מטות מסעי
תשנ"ז) אמר מרן הרב זצ"ל: והכלל המנחה אותנו הוא כדלהלן, צריך לשייר אמה
על אמה במקום שתמיד יראה אותו. והמיקום ניתן להשתנות מבית לבית. יש אשר
צורת ביתו היא כזאת שאם ישייר מול הפתח, יוכל לראות את זה יותר מאילו היה משייר
מצדו של הפתח או מעליו. ויש אשר אדרבה, אם ישייר מול הפתח אז לא יראהו שזה הפוך
ממקום אכילתו ומושבו בסלון, ועדיף לו לשייר מעל הפתח. ויש אשר דוקא השיור מצדו של
הפתח מביאו לראות אותו תמיד ממקום מושבו. נמצינו למדים שעל כל פנים אין עניין
לשייר דוקא מול הפתח אלא גם מעל הפתח או מצדו מהני, ובלבד שיהיה המקום המתאים
לאותו הבית שיראנו תמיד. ואין שיור של בית זה דומה לשיור של בית אחר.
