22/11/2021

בן איש חי - מאמר מרדכי - פרשת וישב [הלכות חנוכה]

 

אמר המחבר יצ"ו: אזכיר עוד בפרשה זו הלכות חנוכה, אשר רוב השנים אני דורש אותם בעזרת השם יתברך בפרשת וישב.

וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים (בראשית מ, י).

נראה לפרש בסיעתא דשמיא - "גפן" אלו ישראל שנמשלו לגפן [חולין צב ע"א], שהוא עץ חלש ורך אך פירותיו טובים מאד שיש בהם אכילה ושתיה, כן ישראל אף על פי שהם רכים וחלשים עושים פירות טובים בתורה ומצוות. גם הגפן אינה מקבלת נטיעה אחרת שלא תתערב בשאר אילנות, כן ישראל כתוב בהם [במדבר כג, ט]: "הן עם לבדד ישכון", ואי אפשר שיטמע איש ישראל בסטרא אחרא ויתערב בה לגמרי, אלא סופו לצאת ממנה ויתוקן ע"י כמה גלגולים כי השי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, ואמר "שלשה שריגים" כנגד נפש רוח נשמה שנמצאים בישראל דוקא, דאומות העולם אין להם אלא נפש מן קליפה דעשיה. ותיקון של ישראל הוא שלשה מדרגות, ותחלה היא "כפורחת" - בתשובה שבהרהור הלב, ואח"כ "עלתה נצה" - תשובה במעשה, אך היא מיראה, ואחר כך "הבשילו אשכלותיה ענבים" - תשובה מאהבה, שהזדונות יתהפכו לזכיות, ואפקה בלשון "בישול" לרמוז על הצניעות של התשובה כמו שנאמר [מיכה ו, ח]: "והצנע לכת עם אלקיך", שאם יעשה תשובה בצניעות יצליח בה יותר, וידוע שכל דבר המתבשל בקדרה, אם יכסו הקדרה יתבשל בטוב וגם במהרה. או יובן אומרו: "שלשה שריגים" - כנגד מחשבה ודבור ומעשה, שצריך שיהיו התורה והמצוות בשלשתם וישראל לא יהיו שלמים אלא בשלשה אלו ביחד.

נמצא שלימות התורה והמצות הוא רק בשלשה אלו, לכן התורה נקראת "אור" והמצוה "נר", דכתיב [משלי ו, כג]: "כי נר מצוה ותורה אור", והיינו כי הנר כולל שלושה דברים ביחד: הוא עצמו, והפתילה, והשמן שבתוך הנר, ואם יחסר אחד מהם - לא יעשה הנר פעולתו. וכן נמי האור יש בו שלשה גוונים כנגד שלשה הנזכרים, ולכן בחנוכה נעשה להם הנס באור המנורה, שהיא משולשת: בכלי, ושמן, ופתילה. וגם האור שלה משולש בשלוש גוונים, לרמוז שזכו לנס זה על אשר היתה עבודת הקודש אצלם שלימה במחשבה ודיבור ומעשה, ולכן גם יוסף הצדיק עליו השלום מפני שעבד את השם יתברך עבודה תמה בשלשה הנזכרים, נעשה לו נס בדיבת אשת פוטיפר מחמת האש שרמוז בו שלשה הנזכרים, דידוע ממה שכתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל שהיא הביאה חלבון ביצה והניחה על המטה לחזק הדיבה, וכמו שכתב יונתן בפסוק [בראשית לט, יד]: "ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו", "ראו" דייקא,  ואח"כ נבדק זה ע"י האור ונתבררו שקרים שלה ולא נהרג. וזהו שכתוב [תהלים צז, יא]: "אור זרוע לצדיק", "זרוע" "עוזר" לצדיק - הוא יוסף שנקרא "צדיק" בסתם, ולכן נקראת חנו כ"ה - היא תיבת אור, שהיא תיבה של חמש ועשרים שבתורה, כי מן "בראשית" עד "יהי אור" תמצא תיבת "אור" היא תיבה של כ"ה, ולכן הנס התחיל בכ"ה לחודש, ולזה אמר: "יהי אור", "ויהי אור", יהי עולה כ"ה, יהי בו נס של אור, ולכן בזכות שלימות העבודה בשלושה הנזכרים ניצלו מן שלשה גזירות שגזרו היונים לבטל שבת וחודש ומילה, וגם זכות התורה שהיא חמש ספרים הגין לבטל שלשה גזירות, דראשי תיבות שלהם חמש שהוא ר"ת חודש מילה שבת, גם הנס היה בשמן שתרגומו מש"ח ראשי תיבות הנזכרים, ולכן הנס נעשה בסוף החדש ונמשך שמונה ימים כדי שיזדמן באלו הימים שבת וגם ראש חודש, ולכן בלילה הראשונה נתקן שלושה ברכות.

א. בליל ראשון מברכים שלשה ברכות "להדליק" ו"שעשה נסים" ו"שהחיינו"[1], ונתנו הפוסקים ז"ל סימן [במדבר כא, ח]: "עשה לך שרף ושים אותו על נס...וראה אותו וחי", גם נרמזו באותיות מספרם שהוא אותיות שלשה, שגם הם סימנים שלש"ה, ראשי תיבות עשה" הדליק" החיינו" נרות הללו" וכו'. ואחר שהדליק נר אחד יאמר "הנרות הללו" וכו'[2] בנוסח המתוקן יפה שיש בו ל"ו תיבות כמנין הנרות של כל שמונת הימים. ויעמדו אשתו ובניו בשעת הברכה ובשעת הדלקת כל הנרות.

ב. אף על גב דבנרות שבת נוסח הברכה הוא "להדליק נר של שבת", בנרות של חנוכה מברכין "להדליק נר חנוכה" ואין אומרים "של", כדי שיכוין המברך בראשי תיבות נח"ל שהוא שם קדוש הרמוז בראשי תיבות [שמות לד, ז]: "נוצר חסד לאלפים", ובראשי תיבות פסוק [תהלים לג, כ]: "נפשינו חכתה לה'", שגם הם ניצולו בשביל שבטחו בהשם יתברך וציפו לישועתו. ואמרתי בסיעתא דשמיא דלכן היה הנס בחודש כסליו דראשו וסופו כ"ו מספר שם הוי"ה, ואותיות הנשארים באמצע הם ראשי תיבות: "לפורקנך סברית יי", שהוא תרגום של פסוק [בראשית מט, יח]:"לישועתך קויתי ה'".

ג. אם לא בירך שהחיינו בליל ראשון יברך בליל שני[3]. וגם האבל יברך שהחיינו, אבל אונן ידליק בלא ברכה ואם אפשר בשליח נכון ועדיף יותר.

ד. מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח, אפילו בזמן הזה שמדליקין בפנים[4],  ואם אין מזוזה בימין יניחה בימין, ואם יש מזוזה יניחנה בשמאל הנכנס, והרי שלשה מצוות ביחד כי האדם הנכנס ולובש ציצית שהוא טלית קטן שעליו וראשי תיבות שלהם צמ"ח ציצית מזוזה חנוכה, ובזכות זה יבא משיח צדקינו צמ"ח שמו [זכריה ו, יב], ויתקיים "פתחו שערים ויבא גוי צדיק" [ישעיה כו, ב], "כי ימין ושמאל תפרוצי" [ישעיה נד, ג], וכשיניח החנוכה על מזוזת הפתח בשמאל יניח בלילה הראשונה את הנר בקצה השני של מנורת החנוכה שהוא הרחוק מן הפתח, ובליל שני יניח נר השני בצידו שיהיה קרוב לפתח יותר מן הראשון, ובו מתחיל להדליק עד שנמצא בליל שמיני אותו נר הנוסף יהיה סמוך לפתח ממש, ובו מתחיל להדליק כדי שיפנה לצד ימין בהדלקה בכל לילה, אבל אם אין מזוזה בימין דאז מניח החנוכה בימין יעשה להפך דמניח בליל ראשון הנר קרוב לפתח, ובליל שני מניחו בצידו וכן על זה הדרך כדי שיהיה בכל לילה פונה לצד ימין כשהוא מתחיל להדליק נר הנוסף.

ה. מניחה למעלה משלשה טפחים, ומצוה להניחה למטה מעשרה טפחים, ובדיעבד אם הניחה למעלה מעשרה יצא, ועל פי הסוד טוב להניחה מעט למעלה משבעה[5], ואם הניחה למעלה מעשרים אמה לא יצא ידי חובה[6].

ו. צריך להדליקה במקום ההנחתה, ואפילו אם בעל הבית חולה ושוכב על מטתו אין מביאין לו נרות חנוכה להדליקה אצל מטתו ויניחו אותה אחר כך במקומה, כי צריך להדליקה במקום הנחתה, ולכן אם אינו יכול לקום להדליק במקום הנחתה יעשה שליח להדליקה במקום הנחתה, ויכול החולה לברך והשליח ידליק בחדר ההוא לפניו תכף ומיד וכאשר העלתי בס"ד בתשובה בספרי הקטן רב פעלים[7].

ז. זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים. וכשהגיע הזמן - לא יאכל ולא ילמוד עד שידליק. ואם התחיל לאכול או ללמוד פוסק ומדליק. אם לא הדליק בצאת הכוכבים ידליק ויברך כל זמן שבני הבית נעורים, אבל אם ישנים ידליק בלא ברכה מיהו די בשנים נעורים[8].

ח. צריך שיתן בה שמן שידליק לפחות חצי שעה, ואם לא היה בה שמן שיעור הדלקה חצי שעה בשעה שהדליקה, אפילו אם הוסיף בה שמן אחר ההדלקה לא יצא ידי חובתו, ואם בירך והדליק ואחר כך הרגיש שלא היה בה שמן יכבנה ויוסיף בה שמן ויחזור וידליקנה אך לא יברך פעם שנית, על כן כל אדם יתן עיניו קודם ברכה לראות אם יש בה שמן כשיעור, כי יזדמן שהאשה הניחה שמן כשיעור ונשפך מן הנר על ידי איזה מקרה לכך יראה תחלה ואחר כך יברך וידליק.

ט. אם הדליקה וכיבה הרוח, אם הניחה במקום שליטת הרוח שאינה יכולה לעמוד בו - לא יצא ידי חובה, וצריך שיניחנה במקום הראוי וידליקנה בלא ברכה, אבל אם הניחה במקום שאינו שולט הרוח וקרה לה מקרה וכבתה - אינו זקוק מן הדין להדליקה, ואם החמיר להדליקה ברוך יהיה.

י. הדליק נר חנוכה ושכח ולא בירך אם עדיין לא גמר הנרות - יברך ברכת "להדליק" וידליק הנשארים, אף על פי דאלו הנשארים הן מן ההידור, אבל אם גמר הדלקת כל הנרות ואחר כך נזכר אפילו שנזכר תוך כדי דיבור לא יברך ברכת להדליק, משום דאיכא פלוגתא בזה וספק ברכות להקל, אבל ברכת "שעשה נסים" וכן ברכת "שהחיינו" יברך אותם אפילו שלא נזכר אלא עד שגמר הדלקת כולם כן העליתי בסיעתא דשמיא בתשובה בספרי הקטן רב פעלים[9].

ואם הדליק נר אחד וקודם שהדליק השאר נשפכו, או אם טעו ולא הזמינו נרות הצריכים לאותה לילה ששכחו מהם נר אחד ולא הרגיש בזה אלא עד שבירך - לא ישיח אלא ימתין עד שיביאו לו האחד המשלים המנין וידליקנו, ואם שח - לא יברך.

יא. מדליקין בבית הכנסת ומברכים[10], אך צריך זה המדליק להדליק בביתו גם כן ולברך. והמדליק בליל ראשון בבית הכנסת שבירך "שהחיינו" גם כן, אם הוא אכסנאי אינו מברך בביתו "שהחיינו", מפני שכבר בירך בבית הכנסת דקימא לן ספק ברכות להקל. וכן אם חל ליל ראשון של חנוכה בליל שבת דמברכין בו "שהחיינו", וכבר הדליק בביתו ובירך "שהחיינו", ובא להדליק בבית הכנסת וכל הקהל שהיו בבית הכנסת כדי להתפלל ערבית כבר הדליקו בביתם ובירכו שהחיינו בביתם, לא יברך "שהחיינו" בהדלקת בית הכנסת מפני שכבר הוא וכל הקהל בירכו "שהחיינו" בביתם, דמספקא לן בדבר זה בספרי הקטן מקבציאל ולא איפשיט לן וספק ברכות להקל. ועיין להרב זרע אמת ([או"ח] סי' צ"ו) והביאו הרב מחזיק ברכה ז"ל [או"ח סימן תרעא אות ח].

יב. שמן זית מצוה מן המובחר. ואם הניח השמן תחת המטה לא ידליקו בו נר חנוכה ולא נר של שבת, משום דכל מידי דאכילה שורה עליו רוח רעה תחת המטה, וכיון דנמאס לאכילה נמאס למצוה, משום "הקריבהו נא לפחתך" [מלאכי א, ח]. אבל אם השמן הוא מר דאינו בר אכילה אינה שורה עליו רוח רעה ושרי[11].

יג. אין להדליק קצת נרות משמן וקצת משעוה, כדי שלא יאמרו שני אנשים הדליקו, ועוד אין בזה הידור מצוה. ולכן טוב שגם גוף הנרות יהיו שוין בגודלן ומראיהם ומינם משום הידור מצוה[12]. וטוב שזה נר הנוסף שקורין "שמש" יעשהו משונה מנרות חנוכה כדי שיהא ניכר שאין זה בכלל נר חנוכה, וכן אני נוהג.

יד. אסור להשתמש לאורה בין תשמיש קדושה בין תשמיש חול, אבל לנר הנוסף [=השמש][13] מותר. ויש מחמירין גם בנר הנוסף[14]. וכפי הסוד אם נהנה מאורה עושה פגם גדול שיתאחזו החיצונים באור העליון, וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל [פרי עץ חיים ריש שער חנוכה], וכל זה הוא רק בזמן שיעור המצוה.

טו. סומא - אשתו מדלקת, ואם אין לו אשה - ישתתף בפריטי, ואם יש לו בית בפני עצמו - ידליק על ידי סיוע של אדם אחר, אך לא יברך.

טז. המנהג פה עירנו יע"א: הבן - אף על פי שהוא גדול, לא ידליק בעודו בחור אלא יסמוך על אביו, ואם נשא אשה, ידליק בחדר שלו שהוא ישן שם, אך לא יברך אלא יעמוד אצל אביו כשהוא מברך ויכוין לברכות של אביו ואחר כך הולך ומדליק בחדרו.

יז. שנים או שלושה בעלי בתים שאוכלין כל אחד בפני עצמו ודרים יחד - ישתתפו בפריטי כדין אכסנאי וידליקו כל אחד לילה אחת בידיו.

יח. טוב ליתן לאחד מבניו הקטנים להדליק בידם נר הנוסף[15], כדי לחנכם במצות, שגם בזה הנר הנוסף יש קצת מצוה, וכן אני נוהג, וראוי לעשות כך, אבל לא יתן להם להדליק מנרות של חיוב[16], ודלא כמאן דהתיר בזה.

יט. קטן שהגיע לחינוך לא ידליק בשביל אחרים, ואין מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה על ידי אמצעי.

כ. נר חנוכה מדליק קודם נר שבת, ואף על פי שהאיש הוא המדליק נר חנוכה והאשה מדלקת נר שבת, תמתין אשתו שלא תדליק נר שבת עד שידליק הבעל נר חנוכה, ויש בדבר זה טעם ע"פ הסוד, כנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל [שער הכוונות דף קט ע"א], שאם ידליקו נר שבת קודם, עושה פגם חס ושלום. מיהו אם השבת הוא בליל ז' או ח', שיש נרות הרבה והאשה רוצה למהר מחמת הזמן שלא נשאר עת מרווח, אז תוכל להדליק נר שבת אחר שהדליק הבעל נר אחד בלבד, ולא תמתין עד שידליק הכל. וצריכין להזהר בערב שבת שיתפלל מנחה ואחר כך מדליקין, ולא יעשה מנהג בורים שמדליקין נר חנוכה ואח"כ מתפללים, דהוי תרתי דסתרי[17].

כא. במוצאי שבת בבית הכנסת מדליקין נר חנוכה ואחר כך מבדילין, אבל בבית מבדיל ואחר כך מדליק נר חנוכה וזו הדרך הנכונה יותר.

כב. בחנוכה אין הולכים לבית הקברות ביום "יארצייט" [=אזכרת יום השנה] כנהוג. ומי שיש לו "יארצייט" בתוך ימי חנוכה - ילך קודם חנוכה. אבל הולכין להשתטח על קברות הצדיקים זיע"א. וכן המנהג פה עירינו הולכין על מצבת אדונינו יהושע כהן גדול בתוך ימי חנוכה בערב ראש חודש.

כג. ביום כ"ד כסליו ילמדו בספר חגי סי' ב' בעשרים וארבע וכו' עד סוף הספר. ויש סגולה לשמירה לומר כל לילה אחר הדלקת נר חנוכה שבעה פעמים 'ויהי נועם וכו' ומזמור 'יושב בסתר'[18] וכנזכר בספר מועד לכל חי [כז, יג] יעוין שם.

כד. אוכלין מאכלי חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב שהיה ממלכי יון, והמעשה הובא בספר חמדת ימים [חנוכה פרק ב]. ונס זה נעשה קודם נס העיקרי של חנוכה בכמה שנים, אך הואיל ואותו אויב היה ממלכי יון וגם הוא היה רוצה להעבירם על דת, לכך עושין לנס זה גם כן זכר בימי חנוכה, על דרך שאמרו לאכול זרעונים בפורים זכר לנס של דניאל עליו השלום וחביריו עליהם השלום. ונראה לי בסיעתא דשמיא לרמוז טעם בחלב לשלשה מצות שגזרו לבטלם שהם: חודש שבת מילה, ומסרו ישראל עצמן עליהם, דאות ח' דחלב הוא אות ראשונה של חודש, ואות ב' דחלב הוא אות שנית של שבת, ואות ל' דחלב הוא אות שלישי של מילה.

כה. במזמור ארוממך ה' כי דליתני[19], שאומרים קודם ה' מלך בשחרית, אין צריך להתחיל לומר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" ככתוב בסידורים. ובנוסח על הנסים יאמר "חשמונאי" בחיר"ק כמו שכתב הפרי חדש ז"ל [או"ח תרפא]. גם יאמר "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". גם יאמר "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו".

כו. בכל שמונת ימי חנוכה יאמרו בית יעקב ומזמור היום ואחריו מזמור שיר חנוכת הבית[20]. וקודם מזמור היום יאמר "היום יום פלוני בשבת" ולא יסיים לומר "[ה]שיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן" כדרכו בשאר ימים. ופה עירנו בגדאד יע"א היה מנהגם שלא לומר בחנוכה "בית יעקב" ולא מזמור של היום, אלא אומרים מזמור חנוכה דוקא, ומזה כמה שנים תהילות לאל עשיתי המנהג לומר בית יעקב ומזמור היום גם כן, כנזכר לעיל, ונתישב זה המנהג בעזרת השם יתברך.

כז. צריכין הנשים להזהר שלא יעשו מלאכה בעוד שהנרות של חנוכה דולקות[21], כי כן קבלו עליהם מזמן קדמון, ומפורש בבית יוסף ובלבוש [או"ח תרע] טעמים על מנהג זה, ואנא עבדא אמרתי טעם על פי הסוד, כי מצינו מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות [דף קח ע"ג] שיש תוספת קדושה אל המלכות העליונה בחנוכה כמו ענין ראש חודש, דבחנוכה מקבלת הארותיה מן ההוד על ידי עצמה שלא על ידי בחינת התפארת שאינה טפילה אל בחינת התפארת כמו בימי החול, ולכן מאחר שהנשים מושרשים הם במלכות שיש לה תוספת בחנוכה, על כן עשו תוספת לעצמן באיסור עשיית מלאכה להתקדש בכך בשעת הדלקת הנרות דוקא, והוא טעם נכון בעזרת השם יתברך.

וכתב בשולחן גבוה [או"ח תרע ס"ק ו]: ראוי שיזהרו הנשים שלא לעשות כבוס ומעשה מחט וכן שאר מלאכות ביום ראשון וביום אחרון של חנוכה וכל שכן בראש חודש יעוין שם. ועיין מועד לכל חי (סימן זך אות סה) יעוין שם. וכך אני דורש בציבור שטוב להזהר בזה. ורק לאותם הנשים שפרנסתם ע"י מלאכה אין להחמיר בזה, ושאלתי להרה"ג החסיד מורנו הרב אליהו מני נר"ו, להודיעני מנהג עיר הקודש תוב"ב בדבר זה וכתב לי שמנהגם לעשות מלאכה בכל ימי חנוכה, אמנם יש להם קבלה שאם אשה נפלה בסכנה תדור נדר שלא לעשות מלאכה בחנוכה ותנצל, ויש נודרים יום אחד ויש נודרים שני ימים כפי מה שירצו, אך הנשים הבאים מחו"ל כל אשה אינה משנה מנהג שהיה לה בחו"ל עד כאן דבריו נר"ו.

כח. ירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות, וכל שכן אם חל בו ראש חודש גם כן, וכן ירבה בראש חודש טבת שהוא בתוך ימי חנוכה בשביל פרסום הנס, ומנהגינו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א ביום ראש חודש טבת[22], ויזהר בהלל של חנוכה כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל גמור וכאן אומרים הלל גמור שמונה ימים, על כן יאמר אותו בכוונה ובשמחה רבה.


             מאמר מרדכי - פסקי מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א            

[1] ואחרי סיום כל הברכות ידליק את הנרות (ולסברת המקובלים אחר שמברך להדליק ידליק נר ראשון אך רק המקובלים המברכים בכוונות יעשו כן). (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, ג).

[2] אחר שהדליק נר אחד לפחות יאמר 'הנרות הללו אנחנו מדליקים', ויש נוהגים לומר הנרות הללו רק אחר שסיים להדליק את כל הנרות. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, כא).

[3] או בשאר הלילות כשיזכר.

אם נזכר שלא בירך שהחיינו תוך חצי שעה מההדלקה יברך בעת שנזכר. (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, ז).

[4] מצוה להניח הנרות בטפח הסמוך לפתח מבחוץ. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, לד).

נוהגים להדליק בבית בפנים ליד דלת הכניסה, ואם חלונו סמוך לרשות הרבים ואינו גבוה עשרים אמה (כעשרה מטרים) ידליק שם. (דרכי הלכה על הקיצוש"ע גאנצפריד, סימן קלט ס"ק ו).

בבית קומות הפונה לרשות הרבים יניח את הנרות בחלון הפונה לרשות הרבים ובלבד שיהיו הנרות בתוך עשרים אמה מרשות הרבים (9.6 מטר). ולכן בבנין שנמצא בגובה רשות הרבים אפשר להדליק נרות חנוכה בחלונות של הדירות שבקומה שניה ושלישית כיון שהם ניכרים מרשות הרבים ויש בזה פרסום הנס.

צריך להדליק במקום שבו יש פרסום הנס הגדול ביותר גם לבני הבית וגם לבני רשות הרבים, ובני רשות הרבים עדיף.

יש מסתפקים אם עדיף להדליק בחלון הבית לפרסום הנס או בפתח הבית להיות מוקף במצוות, ומחמת חיבוב מצוה מדליקים בשני המקומות אחרי שברכו בפתח הבית, ותבוא עליהם ברכה.

הגר בבנין הגבוה עשרים אמה מרשות הרבים כגון שגר בקומה רביעית וגובה החלון יותר מעשרים אמה מרשות הרבים - מניח החנוכיה בטפח הסמוך לפתח, ואם הניחה על שולחנו יצא, ואם יש פרסומי ניסא בחלון - ידליק אחר כך שוב בחלון בלי ברכה - ותבא עליו ברכה. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, סע' לז-מ).

[5] ולכן לכתחילה יניח החנוכיה באופן שהלהבות תהיינה בגובה ז' טפחים – 56 ס"מ מהקרקע (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, מב).

[6] וגם כאן מודדים ממקום הלהבה ולא ממקום החנוכיה (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, מד).

[7] [הערת העורך: עדיין לא זכינו לאורה של תשובה זו, אבל בחלק ד (או"ח סימן יד) ציין לתשובה זו, עיין שם].

[8] שנים נעורים כוונתו שעוד אדם מלבד המדליק. (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, נח שכתב וז"ל: "עבר זמן ההדלקה יכול להדליק בברכה רק אם אחד מבני הבית ער ואם אין מישהו אחר עמו ידליק בלא ברכה"; ועיין קול צופייך מקץ תשס"ב גליון מס' 153 שכתב כן משם ספר 'מעשה ניסים' לרב ניסים כצו'רי [מה' אהבת שלום עמ' קיז]).

אמנם אם מדליק בפתח ביתו או בחלון הסמוך לרחוב, וחלון ביתו בתוך 10 מטרים מהכביש, ויש שם עוברים ושבים, יכולה להדליק בברכה עד עמוד השחר. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, נח).

[9] [הערת העורך: עדיין לא זכינו לאורה של תשובה זו].

[10] כשעברתי לגור ליד בית כנסת "טוויג", באתי להתפלל שם והיה חנוכה, והגבאי הזמין אותי להדליק את החנוכייה בברכה. בתחילה תמהתי על הדבר [אמרתי להם שאנו נוהגים שהגבאי מדליק את החנוכיה], והגבאי ראה שאני תמה ושאל אותי מדוע אתה תמה, הרי אבי היה מגיש את הנר בעצמו למרן בעל ה"בן איש חי" זיע"א והוא היה מדליק בבית הכנסת בבגדד בברכה. אמרתי, אם כך היה נוהג ה"בן איש חי" ע"ה, אין לתמוה ואפשר לנהוג כמותו. (קול צופייך, מקץ תשס"ח, גליון מס' 428; סיפור זה הובא בשינוי מועט גם בקול צופייך, וישלח תשנ"ט, גליון מס' 16;  קול צופייך, שופטים תשס"ה, גליון מס' 327; קול צופייך, וירא תשס"ז, גליון מס' 379).

כמו כן נוהגים להדליק נרות חנוכה, בלי ברכה, בבית הכנסת בבוקר, כמו המנורה שהיו מדליקים בבית המקדש. ונוהגים להדליקם בעת שאומרים מזמור 'ארוממך'. (עיין לשונו במאמר מרדכי - למועדים וימים ס, יא; ועיין שם גם בפרק נח סעיף קכח).

[11] טוב שידליק בשמן זית הראוי לאכילה ולא בשמן זית למאור שאפשר שיש בזה מן הזלזול להדליק בשמן פגום אך על כל פנים שמן זה עדיף על שמן שומשמין וכד' שאינם מזיתים, משום שלמעשה גם שמן למאור ראוי לאכילה ורק משום שמירת יתר משרד הבריאות פוסלו לאכילה. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, עא; ועיין מאמר מרדכי שיעורי י"ג אלול עמ ריד).

[12] אך על צבע הנרות אין להקפיד כיום כי אין דרך בני אדם להקפיד על זה (סידור קול אליהו עמ' תשעו סעיף ג).

[13] הנר הנוסף שנזכר בסעיף זה כוונתו ל"שמש". (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, פה; וציין שכן פירש הרב ניסים כצו'רי בעל "מעשה ניסים" [בירחון מקבציאל גליון לו עמ' צט]).

[14] אמנם אין להחמיר לצורך מצווה (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, פה).

[15] הנר הנוסף שנזכר בסעיף זה כוונתו ל"שמש". (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, קד שכתב וז"ל: "טוב ליתן לאחד מבניו מהקטנים להדליק בידם את ה'שמש' כדי לחנכם במצוות, כי גם בשמש יש קצת מצוה. אבל לא יתן להם להדליק נרות של חיוב" עכ"ל).

[16] נרות של חיוב – כוונתו לנרות ההידור שמוסיפים בכל יום (כן מוכח מדברי הגר"מ אליהו שיובאו לקמן).

אם מישהו מבני הבית הגיע לגיל מצוות, אפשר ליתן לו להדליק את נרות ההידור, ואף על פי שבעלמא המתחיל במצוה אומרים לו גמור, כאן שהחיוב להדליק מוטל גם על שאר בני הבית הגדולים וגם הם חלק ממצות הדלקה זו, יכולים לסיים המצווה. ואם ישנה סיבה מיוחדת יכול ליתן גם לגדול, שאינו מבני הבית, להדליק. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, קה).

אם רוצה לתת לבנו הקטן שידליק את אחד הנרות בחנוכיה, לא יתן לו להדליק את הנרות שמוסיפים בכל יום, אלא את השמש. ואם הקטן חפץ להדליק בחנוכיה משלו – מותר לנהוג בזה כמו אחינו האשכנזים שכל אחד ואחד מדליק לעצמו. אנחנו בביתנו נהגנו שילד עד גיל שלש עשרה, וילדה עד גיל שתים עשרה, מדליקים חנוכיה לבד, ומברכים על ההדלקה מדין חינוך. וכשהם נעשים בני מצוה – אינם מדליקים כלל. (קול צופייך, וירא תשס"ז, גליון מס' 379).

[17] אם רואה שלא יספיק להתפלל מנחה בציבור – מוטב שיתפלל ביחיד, וידליק נרות חנוכה ואחר כך תדליק האשה נרות שבת, ויזדרז להגיע לבית הכנסת לשמוע חזרת הש"ץ ולענות קדושה וכו'. (כן פרסם כמה פעמים בשיעורי קול צופייך, ועתה נדפס גם במהדורת כיס של הספר מאמר מרדכי - למועדים וימים, שנת תשע"ד, פרק נח סעיף קיד. וכן בספר מאמר מרדכי-שבת א' פרק יא סע' לא-מא, ועיין שם בהערה לט שכן כתב).

[18] דהיינו שיאמר מתחילת 'ויהי נועם' עד סוף מזמור 'יושב בסתר' כולו שבע פעמים. (סידור קול אליהו עמ' תשע"ד סעיף ב; ועיין קול צופייך מקץ תשס"ו גליון מס' 339; וכן נהג הרב זצ"ל בביתו למעשה, ולא כאותם שחשבו שאומרים פסוק 'ויהי נועם' ז' פעמים, ואת המזמור רק פעם אחת).

[19] נוהגים להדליק נרות חנוכה, בלי ברכה, בבית הכנסת בבוקר, כמו המנורה שהיו מדליקים בבית המקדש. ונוהגים להדליקם בעת שאומרים מזמור 'ארוממך'. (עיין לשונו במאמר מרדכי - למועדים וימים ס, יא; ועיין שם גם בפרק נח סעיף קכח).

[20] יאמר 'הושיענו' לאחר מזמור היום, ולאחריו יאמר 'מזמור שיר חנוכת הבית'. (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים ס, יב; וכן מפורש בדברי הבן איש חי בספר הנדפס מחדש "מקבציאל" (פרשת וילך אות סו) עיין שם).

[21] הנשים צריכות להזהר שלא יעשו מלאכה בעוד שנרות חנוכה דולקים ובעיקר יש להזהר בחצי שעה הראשונה שהנרות דולקים. ויש מחמירות לא לעשות מלאכה כל עוד שהנרות דולקים אפילו אחרי חצי שעה. ואם יש להן סיבה מיוחדת יכולות להתנות שאין הם מקצים את הנרות למצוה אלא רק לזמן חיוב חצי שעה ואחר כך תעשינה מלאכה. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נט, ג).

מלאכות שמותרות בחול המועד כגון: להדליק אש – מותר לעשות (קול צופייך וישלח תשס"ב, גליון מס' 151).

[22] דהיינו מלבד הנר שמדליקים כל ליל ראש חודש. (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים נט, יג). אמנם בטבריא עושים את ההילולא לכבוד רבי מאיר בעל הנס ביום י"ד באייר, ויתכן שהם צודקים בתאריך, אבל בחנוכה מדליקים לכבודו שמן למאור כיון שנעשה בחג זה ניסים וגם ר' מאיר עשה ניסים, וזו מעלה טובה וחשובה. (קול צופייך מקץ תשס"ו, גליון מס' 339).

 

16/11/2021

בן איש חי - מאמר מרדכי - פרשת וישלח

 פרשת וישלח

הלכות קימה ותיקון חצות

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל [בראשית לה, י].

נראה לי בסיעתא דשמיא טעם ליתרון שם ישראל אשר נתן לו, והוא כי ישראל הוא מספר יעקב משה דוד, דשלשה צדיקים אלו צריכין להיות בחיבור אחד כי הם בבחינת ו"ה שבשם ברוך הוא, והיינו יעקב באות וא"ו וכן משה רבנו עליו השלום, אלא שיעקב מלבר ומשה מלגאו כנזכר בזוהר הקדוש [ח"א דף כא ע"ב; תיקונים דף כט ע"א] ובדברי רבינו האר"י ז"ל [עץ חיים שער הכללים פרק ג, ועוד; שער מאמרי רשב"י ריש פרשת בראשית], ודוד הוא בחינת ה"א אחרונה. ולכן אמר לו השם יתברך "ומלכים מחלציך יצאו" [בראשית לה, יא] רמז לו על משה רבנו עליו השלום דכתיב ביה "ויהי בישורון מלך" [דברים לג, ה], ועל דוד המלך עליו השלום שהוא ראש המלכים שזכה ונטל המלכות. ונרמזו שלשתם בשם ישראל כי צריך לחבר אותיות ו"ה תמיד ביחד שלא יתפרדו חס ושלום. ולכן ישראל שיצאו נשמותיהם מן חיבור בחינת ו"ה גם כן זכו לשם זה של ישראל שנקראו בו.

וגם להורות כי צריכין תמיד לעסוק בתורה לחבר אותיות ו"ה, ולכן צריך לעסוק בתורה ביום ובלילה וכמו שנאמר: "והגית בו יומם ולילה" [יהושע א, ח] כי היום הוא סוד וא"ו והלילה היא סוד ה"א, ולכך צריך להשתדל גם כן לחבר היום והלילה בעסק התורה. על כן מלבד שצריך לקום באשמורת כדי לעסוק בתורה בלילה, עוד צריך להזהר שיחבר סוף הלילה עם תחלת היום בעסק התורה כדי לעשות בזה חיבור ו"ה בשלימות.

ולכן אמרו רבותינו ז"ל [ברכות נח ע"א]: הבא להרגך השכם להרגו, וכתבו חכמי המוסר, דקאי על יצר הרע, שצריך האדם לקום באשמורת להרגו בעסק התורה שבחצות הנקרא "לילה", שהוא מעולה יותר מעסק התורה בחצות הראשון הנקרא 'ליל'. ואמרתי רמז בזה ליל"ה למפרע הוא ראשי תיבות: ה'בא ל'הרוג י'שכימו ל'הרגו. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שיהיה ניעור באשמורת בכל לילה בחצות השני לעסוק בתורה, כי מועיל לימוד תורה בעת זה לכמה דברים. צא ולמד בזוהר הקדוש כמה הפליג בשבח ותועלת לימוד זה.

א. אל יחשוב האדם על השינה - כל מה שתהיה ברבוי יותר יש בה תועלת לגוף, דהא הסכימו כל הרופאים המובהקים דאל ישן האדם בלילה פחות משש שעות, ולא יותר על שמונה שעות שתזיק לו רבוי השינה, נמצא דבר זה מוסכם אצל כל הרופאים דשינה יותר משמונה תזיק לגוף, והישן שש שעות הרי זה יצא ידי חובתו בבריאות גופו. על כן איש יהודי שהוא מחויב להשתדל גם כן בבריאות נפשו הקדושה אין לו לישון יותר משש שעות, מאחר כי הוא יוצא ידי חובתו בבריאות גופו בכך, ושאר שעות הלילה יעסוק בהם בבריאות נפשו על ידי עסק התורה. מיהו אם יזדמן באיזה לילה שהוא פוחת משיעור זה של שש שהוא בריאות גופו ומוסיף על שעות של בריאות נפשו בטוח שלא יגיע לו נזק וחסרון מצד בריאות גופו, ולכן ליל שישי וליל ערב ראש חודש וכן לילות של חודש אלול ועשרת ימי תשובה וכיוצא, אם האדם פוחת משיעור שש [שעות] בשינה - נכון לבו בטוח שלא יחסר כלום בזה מבריאות גופו.

ואף על פי שכל הלילה הוא זמן השינה, מכל מקום יותר טוב שתהיה השינה בחצי הראשון של הלילה ולא בחצי השני, ויש בזה תועלת הן מצד הגשמיות בבריאות הגוף, והן מצד הרוחניות בתיקון הנפש ותיקון העולמות, ורופא אחד מובהק כתב משעה שביעית מן הלילה עד צהרים ידמה לימי העליה ומן הצהרים עד הערב ידמה לימי העמידה, ומן הערב עד סוף שעה ששית מן הלילה ידמה לימי הירידה, על כן הנעור בתחלת הלילה שהוא חצי הראשון וישן בחצי השני דומה למי שעוסק בימי הירידה ונח בימי העליה. ובספר "רוח חיים" (דף צ') [סוף פרק שישי] כתב בשם חכם אחד מפורסם קדימת השכיבה בערב והשכמת היקיצה בבוקר מסבבים לאדם בריאות חכמה ועוז, וגם הנשים העוסקים תמיד במלאכה איזה שעות בלילה, טוב שירגילו עצמן לישן בתחלת הלילה, ויקומו באשמורת למלאכתם, וכן כתיב [משלי לא, טו]: "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה".

ב. הקם בחצות לילה ולמד תורה ולא היה יכול ללמוד עד אור הבוקר דמוכרח לישן, מכל מקום ישתדל לקום אחר שינתו מעט קודם עמוד השחר לעסוק בתורה כדי לחבר הלילה עם היום בעסק התורה, וכאשר מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות [דף נד סוף ע"א], שצריך האדם להיות ניעור בחצות לילה ויקרא תיקון חצות ויעסוק בתורה, ואם אינו יכול להיות ניעור כל חצות האחרונה של הלילה – אין הכי נמי יחזור לישן ובלבד שיחזור לקום כמו חצי שעה קודם עלות השחר לעסוק בתורה. וזהו שכתוב [תהלים נז, ט]: "אעירה שחר"- אני מעורר השחר, דהעיקר הוא שיהא נעור בעת עמוד השחר. וחיבור זה של לילה ויום, יזהר בו גם בערב בסוף היום, שיחבר היום עם הלילה בעסק התורה.

ג. ירא שמים יהא זריז ונשכר שיקדים לבדוק נקביו קודם עלות השחר, באופן שלא יחבר לילה ויום בהיותו בבית הכסא. וצריך שישים עין השגחתו בדבר זה להיזהר בו. ומי שהוא ניעור כל הלילה שעשה תיקון כרת או ליל שבועות והושענא רבה שכתבנו [לעיל פ' תולדות, יד] שיברך ברכות השחר אחר חצות לילה, ורק ברכת התורה יברך אחר עלות השחר ואם הוא מסופק בעליית השחר שאינו יודע אם עלה או לאו, יזהר באותם רגעים שהוא מסתפק בהם לומר בהם פיוטים שירות ותשבחות ולא יהיה יושב ושותק.

ד. זמן תיקון חצות המוסכם על פי הקבלה האמיתית, הוא אחר שתים עשרה שעות מחצות היום כשהחמה בראש כל אדם שאז הוא חצות היום בודאי, וכמו שכתב רבינו הרש"ש ז"ל ב"נהר שלום" [דף פו ע"ב, ובסוף עץ חיים יט ע"ב]. והנה נודע מה שכתב הרב "בית דוד" ז"ל ([אורח חיים] בסימן ל"ו) דהנץ החמה דאמרו רבותינו ז"ל בכמה דברים של מצוות קריאת שמע ותפלה אינו כשנראה לנו זריחת חמה בארץ, אלא הוא שעה אחת קודם שתעלה השמש על הארץ ותראה לנו, והביא ראיות על זה יעוין שם[1]. והנה מקדם קדמתא היו נוהגים פה עירינו בגדאד לענין נטילת לולב שלא לברך אלא עד שתעלה השמש ותראה לנו. וכן הוא הדין לענין קריאת שמע ותפלה, אך משנת כת"ר נהגו בלולב על פי סברת "בית דוד" ז"ל מחמת דוחק ציבור, ומזה נתפשט המנהג גם לקריאת שמע ותפלה לעשות על פי סברת הרב "בית דוד" ז"ל, אמנם עם כל זה בענין תיקון חצות אין הולכים כאשר תתראה לנו זריחתה בארץ והמדקדק על עצמו להיות ניעור בנקודת חצות יזהר גם לפי סברת "בית דוד" ז"ל וכן המדקדק בעונה אחר חצות די לנו ללכת אחר סברת "בית דוד" ז"ל, ושמעתי שגם החסידים בעיר הקודש ירושלים תוב"ב אין הולכים בתיקון חצות אחר סברת "בית דוד", אלא חושבין מזריחת השמש על הארץ.

ה. אין אומרים תיקון רחל בימי העומר, וכן בעשרת ימי תשובה בחול ומנהג החסידים בעיר הקודש תבנה ותכונן דאין אומרים תיקון חצות אחר המולד קודם ראש חודש ואף על פי שמתוודים בו ביום וכן עשינו המנהג פה עירינו יע"א. וכתוב ב"כף החיים" ([סימן ג] אות ל"ה) דאין אומרים תיקון רחל בבית האבל ולא בבית החתן עיין שם, ובתשובתי בספרי הקטן "רב פעלים"[2] עשיתי בסיעתא דשמיא מטעמים לזה על פי הסוד, והעלתי דגם היחיד בינו לבין עצמו לא יאמר תיקון רחל בבית החתן, מיהו בליל המילה היחיד יאמר בצנעא ובלחש, אבל אבי הבן עצמו לא יאמר דיום טוב שלו הוא.

ו. אין הנשים אומרים תיקון חצות, ובספרי הקטן "רב פעלים" [חלק א סוד ישרים סימן ט] כתבתי בסיעתא דשמיא טעמים נכונים שלא יאמרו הנשים תיקון חצות, גם לא יאמרו התנ"ך בליל חג השבועות, ומנהג הנשים בביתנו שאין אומרים תיקון חצות, גם אין אומרים לימוד של ליל חג השבועות אבל לימוד של משנה תורה ותהלים בליל הושענא רבה מנהגם ללמוד, ושאלתי את ידידנו הרב הגאון החסיד מורנו הרב אליהו [מני] על מנהג הנשים בעיר הקודש תבנה ותכונן בענין תיקון חצות, והשיב: לא ראינו ולא שמענו שאשה אומרת תיקון חצות.

ז. תיקון לאה אין אומרים בליל שבת, וראש השנה, וכפור, ופסח, דשבועות, וסוכות, ושמיני עצרת, וכן אין אומרים בחול המועד של פסח, אבל בחול המועד של סוכות אומרים תיקון לאה.

ח. כיון שעלה עמוד השחר לא יאמר תיקון חצות, בין תיקון רחל בין תיקון לאה[3]  כמו שכתבו בשם הרב משה זכות ז"ל [אגרות הרמ"ז סימן טו, ועיין עוד בסימן יא], ומה שכתב ב"לב חיים" (חלק א סימן ו) דגם אחר עמוד השחר כיון דלא הגיע זמן ציצית ותפילין יכולים לומר תיקון חצות, אין לסמוך על זה כי דברים אלה לא נתנו לאמר אלא רק על פי הקבלה, ומסתמות דברי רבינו האר"י ז"ל נראה דאין מציאות לתיקון זה אלא רק בעוד לילה.

ט. אם אין שהות קודם עלות השחר לומר תיקון חצות וגם לעסוק בתורה - התיקון חצות עדיף, וכן בחודש אלול שאומרים סליחות, אמירת תיקון חצות קדים לסליחות.

י. בעת שיאמר תיקון חצות ישנה מקומו מתחלת תיקון רחל עד אחר שיגמור תיקון לאה, בין שהוא אומר בביתו בין שהוא אומר בבית הכנסת וקודם שיאמר פתיחת אליהו זכור לטוב אז ישב במקומו העיקרי שרוצה ללמוד [שם]. מיהו בזמן שאין אומרים תיקון רחל אלא רק תיקון לאה בלבד אין צריך לשנות מקומו, ואותם הנוהגים ליתן עפר במקום הנחת תפילין כשאומרים תיקון רחל וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל [שער הכוונות דף נח ע"ב] – מנהגם להניחו עד גמר תיקון לאה והכי מסתברא.

יא. [4]זהו סדר אמירת תיקון חצות על פי דברי רבינו האר"י ז"ל [שם]: תשב בתחלת תיקון רחל אצל הפתח סמוך למזוזה, וטוב שיהיה הפתח של החדר שאתה אומר בו פתוח אם אין שם קרירות. וקודם שתאמר תיקון רחל, תפרוש מטפחת או בגד אחר קל על הקרקע כדי שיעור מושבך, דאין לישב על הקרקע ממש. ותסיר מנעליך ותשב שם יחף, ותכסה ראשך בגלימא או בגד אחר, ותקח אפר מקלה ותשים במקום הנחת תפילין של ראש, ותכוף ראשך ותחבק פניך בקרקע ממש, ותכוון בזה להצטער על שריפת התורה שנעשית אפר, גם תכוין להצטער שבעוונותינו הרבים משנחרב בית המקדש נמסרו סודות התורה ורזיה לחיצונים שזה נקרא גלות התורה בעוונותינו הרבים. ואז תתחיל לומר "על נהרות בבל" [תהלים פרק קלז], ותכוין לבכות במזמור זה על חורבן בית המקדש, ואחר כך "מזמור לאסף" [תהלים פרק עט] ותכוין לבכות בזה על הריגת הצדיקים, ואחר כך "זכור ה' מה היה לנו" עד הסוף, ותכפול פסוק "השיבנו", בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישלח

ואח"כ פסוקים "הבט" וכו', "אתה" וכו', "למה" וכו', "למצער" וכו', "ועתה" וכו', "אל תקצוף" וכו', "ערי" וכו', "העל אלה" וכו', ולא תאמר פסוקים יותר מזה, ואחר כך פסוקי נחמה "על חומותיך" וכו', "ואל תתנו דמי לו" וכו', "נשבע ה'" וכו', "כי מאספיו" וכו', "אתה תקום תרחם ציון" וכו' "כי רצו עבדיך" וכו', "בונה ירושלים" וכו'", והרי נשלם תיקון רחל.

ואחר כך תתחיל בתיקון לאה. ותאמר "מזמור כאיל", ומזמור "שפטני" [תהלים פרקים מב-מג], ומזמור "יענך" [תהלים פרק כ], ומזמור "לה' הארץ" [תהלים פרק כד], ומזמור "יחננו ויברכנו" [תהלים פרק סז], ומזמור "אודה ה' בכל לבב" [תהלים פרק קיא], ומזמור "בבוא אליו נתן הנביא" [תהלים פרק נא], ותאמר מזמור זה בקול בכיה ותחינה ובקשה שתבקש מחילה מלפניו יתברך על עונותיך, ואחר כך תאמר "עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים, תקום תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים", ותכוין: "ציון" כנגד רחל ו"ירושלים" כנגד לאה, ואחר כך תשב במקומך העיקרי ותעסוק בתורה.

ויש נוהגים לומר אחר תיקון לאה הנזכר "מזמור בשוב ה' את שיבת ציון" [תהלים פרק קכו] ובקשת "מלך רחמן רחם עלינו" וכו', ויהא רעוא וכו', ואף על פי שלא נזכרו בדברי רבינו האר"י ז"ל אין חשש לאומרם, מאחר דאומרם בסוף תיקון לאה המסודר מרבינו האר"י ז"ל לית לן בה, וכן אנחנו נוהגים לאומרם. מיהו יש מקומות שאומרים אחר תיקון רחל נוסח "אוי לי על גלות השכינה" וכו' ככתוב בסידורים, ודבר זה לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל, ואף על פי דמן הסברה נראה דאין חשש לאומרו, עם כל זה לא נהגנו לאומרו, ושאלתי על מנהג החסידים בעיר הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו והשיבו לי דאין מנהגם לומר "אוי לי" הנזכר, אבל מנהגם לומר אחר סיום תיקון לאה מלך רחמן וכו' ומזמור בשוב וכו' כדי לפסוק בנחמה. ואומרים קדיש יהא שלמא.

גם שאלתי לידידנו הרב הגאון החסיד מורנו הרב אליהו מני נר"ו על מנהג החסידים בעיר הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו אם אומרים מזמור "בבא אליו נתן הנביא" [תהלים פרק נא], ופסוק "עד אנה בכיה בציון", גם בימים שאין אומרים בהם ודוי, והשיב דהמנהג פשוט לומר מזמור בבא אליו אפילו בזמן שאין אומרים ודוי. וכתב עוד: בשנת השמיטה בארץ ישראל תבנה ותכונן במהרה בימינו דאין אומרים תיקון רחל, לפי קטנות דעתי גם פסוק "עד אנה בכיה בציון" אין לאומרו, כי בפסוק זה נרמזה רחל, וכן אין לאומרו כל הימים שאין אומרים תיקון רחל. ושמעתי שגם בקהל חסידים בבית אל יכב"ץ אין אומרים אותו. ואחר כך ראיתי במנחת אהרן (כלל ו סימן ג) דביום שאין אומרים תחנונים לא יאמר פסוק זה, ולפי קטנות דעתי דאין תלוי בתחנונים, אלא תלוי באמירת תיקון רחל, עד כאן לשונו, נר"ו.

ואחר המזמורים של תיקון לאה המנהג לומר פתיחת אליהו זכור לטוב, בשביל שצריך לסמוך עסק תורה לשמה לתיקון לאה ששם הוא סוד תורה לשמה שההוא לשם ה"א כנודע. ומצאתי כתוב, דאחר פתיחת אליהו זכור לטוב יאמרו מאמר רבי שמעון בר יוחאי הכתוב בזוהר הקדוש (פרשת נח דף ס"ה [ע"א] ופקודי דף רסח ע"ב) "אמר רבי שמעון ארימית ידאי בצלותין לעילא דכד רעותא עלאה לעילא" וכו' עד זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי" וכאשר אכתוב זה לקמן בפרשת מקץ [סעיף יב] יעוין שם.

ודע כי כתוב בשער המצות לרבינו האר"י ז"ל [פרשת שמות] בענין איסור להגות את השם ככתבו, שגם אם יקראינו במילוי כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י,  גם כן הוא בכלל הוגה את השם באותיותיו ואסור יעוין שם. לכן צריך ליזהר האדם בפתיחת אליהו זכור לטוב הנזכר לומר כך "מלגאו איהו אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו ואות ה"א", דמאחר שאומר תבת "אות" עם כולם אין זה בכלל הוגה את השם. וכן, נמי יזהר באומרו אחר זה "קם ר' שמעון" וכו', לומר "ודא איהו אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו אבל אות ה"א איהי שכינתא דלא מחושבן ט"ל אלא אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו דסליקו אתוון לחושבן ט"ל וכו'", וכן יעשה בשאר לשונות בזוהר הקדוש ותיקונים.

יב. מנהג עירנו יע"א לומר מזמור" על נהרות בבל" ופסוקי איכה ד"זכור ה' מה היה לנו", ופסוקי ישעיה הכל בניגון קינה דמעורר הבכיה ומשבר הלב, ואין אומרים אותם בטעמים שלהם. ושאלתי על מנהג החסידים בעיר הקודש תוב"ב והשיבו לי דמנהגם לומר הפסוקים הנזכרים בניגון קינות ואין אומרים אותם בטעמים שלהם.

יג. בכמה מקומות נוהגים לומר ודוי קודם אמירת תיקון חצות, וכן מנהג עירנו, על כן בחודש אלול ועשרת ימי תשובה שאומרים בהם סליחות שאז אומרים ויידוי בתוך הסליחות, לא יאמרו הוידוי קודם תיקון חצות.

יד. מנהג החסידים בעיר הקודש ירושלים לומר קדיש יהא שלמא אחר תיקון לאה, מפני שהם אומרים הקדיש אחר המקרא, אבל מנהג עירנו לומר פתיחת אליהו זכור לטוב אחר המקרא, ואז אומרים קדיש על ישראל ואין בזה קפידא וכל אחד יעשה כמנהגו.

טו. מה שאמר דוד המלך עליו השלום "שויתי ה' לנגדי תמיד" [תהלים טז, ח], זה כלל גדול בתורה שלא יסיח האדם דעתו מפחד השם יתברך ומהדר גאונו, שישים אל לבו תמיד שהוא יתברך מלא כל הארץ כבודו, לכך חייב להתנהג בדרכי הצניעות אפילו בחדר לבדו והדלת סגור שלא יעמוד ערום לגמרי, אלא בעת הצורך במרחץ וכיוצא, אבל כשמחליף שמלותיו לא יפשוט המכנסיים אלא עד שילבש החלוק, או יחליף המכנסיים בעוד שהחלוק הישן עלו, ואחר כך יחליף החלוק וזה האופן יותר נכון להקדים המכנסיים, ואל יאמר מי רואני ערום, כי יזכור שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו והוא נזהר לכבוד השם יתברך.

טז. יזהר שלא ילבוש שני מלבושים בהיותם זה בתוך זה ביחד, דקשה לשכחה[5].גם ידקדק בחלוקו ללבשו כדרכו. ואם לבש חלוקו הפוך, יפשטנו וילבשנו כראוי[6]. ולא ילך בקומה זקופה. ולא ילך בגילוי הראש. ויזהר שלא ישב גם כן בגילוי הראש אפילו רגע אם לא לעת הצורך[7], ואפילו במרחץ בבית החיצון יכסה ראשו עד שיכנס לבית הפנימי. ואסור להזכיר את השם בגילוי הראש. וכסוי בידו לא מהני, אלא רק ביד חבירו מהני[8].

יז. כשרוחץ ידיו ירחץ ימין תחלה, וכשרוחץ כל גופו ירחץ ראשו תחלה, וכשלובש מלבושיו ילבש על ראשו תחלה, אך סגי בכובע הקטן הדק שלובש בראשו תחת הכובע הגדול או המצנפת, ובני אדם שאין להם כובע תחתון כי אם כובע אחד האדום שקורין "פיס" [=תרבוש] ילבש תחלה קודם החלוק[9].

יח. לא ילך יחף, דאמרו רבותינו ז"ל [שבת קכט ע"א]: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה מנעלים לרגליו, כי המונע מנעלים מרגליו הוא מנודה למקום, ויזהר שלא ילך בלי אנפילאות שקורין בערבי "ג'וראב" [=גרביים], בין בקיץ בין בחורף, ובפרט בעת התפלה, נאמר על זה [עמוס ד, יב] "הכון לקראת אלהיך ישראל"[10].

             מאמר מרדכי - פסקי מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א            

[1] [הערת העורך: עיין לקמן פרשת וארא אות ג' אודות דברי הרב בית דוד].

[2] [הערת העורך: עדיין לא זכינו לאורה של תשובה זו].

[3] יש אומרים שאין לומר תיקון רחל חצי שעה קודם עמוד השחר, אך יכול לומר אז תיקון לאה. (מאמר מרדכי - לימות החול א, לה; עפ"י שו"ת רב פעלים (או"ח ח"ג סימן ב) שם הורה רבינו יוסף חיים כי חזר בו ממה שכתב בבן איש חי בסעיף זה, והעלה שם כי חצי שעה קודם עלות השחר לא יאמר תיקון רחל ויאמר תיקון לאה בלבד).

[4] יש הנוהגים ללבוש שק בשעת אמירת תיקון חצות כיון שיש בזה תיקון וכפרה. וכששם את השק יניחו על בשרו, על פי הפסוק [מלכים א' כא, כז]: "וישם שק על בשרו ויצום" וכו'. (מאמר מרדכי - לימות החול א, מב; כן כתב עפ"י שו"ת סוד ישרים (ח"ב סי' ח') וציין לעיין שם בדיני השק, גודלו, צבעו ומקום לבישתו).

[5] ויש נזהרים שלא לפשוט שני מלבושים יחד. (מאמר מרדכי - לימות החול ד, ג).

[6] ויזהר בזה אפילו בבגד פנימי. (מאמר מרדכי - לימות החול ד, ה).

[7] ואפילו בביתו (מאמר מרדכי לימות החול ד, ו).

[8] אסור להזכיר שם ה' בגילוי ראש. אם מכסה ראשו בידו - אין זה נקרא כיסוי. אם חברו מניח ידו עליו - הוי כיסוי. אם מושך את שרוול חולצתו ומכסה את ראשו ביד ובשרוול - מותר. וכל זה הוא לעניין תפילה או ברכה, אך לעניין הילוך ד'  אמות בלי כיסוי ראש - כיסוי ידו בלבד מועיל.

יש להשתדל שגם הקטנים ילכו בכיסוי ראש כדי שיהיו יראי ה'.

יש נזהרים לישון עם כובע. (מאמר מרדכי - לימות החול ד, ז; וכן הביא הבא"ח במקבציאל וישלח אות כז, לעניין הקטנים שילכו בכיסוי ראש כדי שיהיו יראי ה').

[9] כשנועל מנעליו - ינעל של ימין תחילה ולא יקשור אותו, ואח"כ ינעל של שמאל ויקשרנו, ואח"כ יקשור של ימין. ואם לובש נעל ללא שרוכים - ינעל של ימין תחילה. וייזהר בזה גם בנעלי בית.

כשחולץ מנעליו או פושט בגדיו - יחלוץ ויפשוט של שמאל תחילה. (מאמר מרדכי - לימות החול ד, סעיפים יא-יב ועיין גם מקבציאל וישלח אות כט).

[10] צריך להיזהר לגרוב גרביים תמיד, בין בקיץ ובין בחורף, ובפרט בתפילה, ועל זה נאמר: "הכון לקראת אלוקיך ישראל". אך אם מתפלל במקום שאין דרך לגרוב שם גרביים גם לפני אדם גדול - אינו חייב לגרוב. וכן הוא הדין אם ישנה רגילות ללכת תמיד במכנסיים קצרות וכדו' (כגון בקיבוצים) - יכול ללובשם גם בתפילה. (מאמר מרדכי - לימות החול ד, טו).

פדיון שבויים

בס"ד י"ד מרחשון תשפ"ד פדיון שבויים   פדיון שבויים – מצוה רבה 1.      תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ח עמוד א איפ...