30/06/2021

חתונה ותספורת בימי בין המיצרים (דף מקורות)

 בס"ד

חתונה ותספורת בימי בין המיצרים

1.       ְמשנה תענית פרק ד (בגמ' דף כו סוף עמוד א)

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר. ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה - אסור מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ערב תשעה באב - לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין.

שידוכין אירוסין ונישואין

2.       תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מג עמוד א

דתנן: שבת שחל תשעה באב בתוכה - אסור לספר ולכבס, ובחמישי מותר, מפני כבוד השבת; ותניא: קודם הזמן הזה, העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע, ומארסין אבל לא כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין! כי תניא ההיא - קודם דקודם (תניא).

3.       שולחן ערוך או"ח סימן תקנא סעיף ב

 מר"ח עד התענית ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה, כגון אבורנקי של מלכים שנוטעים לצל להסתופף בצלו או מיני הדס ומיני אהלים; ואם היה כותלו נוטה ליפול, אף על פי שהוא של שמחה מותר לבנות ( ולצורך מצוה הכל שרי) (ר"ן ספ"ק דתענית); ואין נושאים נשים ואין עושין סעודת אירוסין, אבל ליארס בלא סעודה מותר, ואפילו בט' באב עצמו מותר ליארס, שלא יקדמנו אחר. הגה: ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך, עד אחר ט' באב (מנהגים).

4.       בן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים אות ד

אף על גב דמדינא אין אסור בנשואין אלא מר"ח עד ט"ב, עם כל זה נהגו לאסור מן י"ז בתמוז, אבל אירוסין ושדוכין מותר, ופה עירנו בג'דאד יע"א המנהג לעשות אירוסין אחר י"ז בתמוז, אבל מראש חודש עד ט' באב אין עושין אירוסין ושדוכין, ועיין שיורי כנסת הגדולה תקנ"א הגה"ט אות ה' שיש נוהגין שלא לעשות אירוסין מן י"ז בתמוז וכן ראוי לנהוג.

 

5.       שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן מג

ב"ה. שלוה בארמנותיך (תשכ"ט) לפ"ק. בבואי שנה זו לשרת בקודש בעיר ואם בישראל תל אביב רבתי והמחוז, הורתי בס"ד לרבנים רושמי הנישואין ברבנות הראשית לת"א - יפו, להרשות לעשות נישואין לספרדים ועדות המזרח גם לאחר י"ז בתמוז עד ראש חדש אב, ולא עד בכלל, כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, וכמנהג עיר קדשנו ותפארתינו ירושלים תובב"א, וכמבואר בס' פרי האדמה ח"ד (דף ח ע"ד) בשם שלחן מלכים. וכן הוא במנהגי ירושלים. ובפרט שרוב הנרשמים לנישואין הם רווקים שעדיין לא קיימו מצות פריה ורביה. ואף על פי שעד כה לא נהגו לרשום לנישואין בימי בין המצרים גם לספרדים ועדות המזרח, צויתי שמכאן ולהבא ינהגו להקל כאמור, ואמרתי לבאר טעמי ונימויק /ונימוקי/ בזה בעזה"י....וכן קיימו וקבלו הרבנים הגאונים רושמי הנישואין, והוקבע המנהג זה שנים רבות, להתיר נישואין לספרדים ועדות המזרח לאחר י"ז בתמוז עד ר"ח אב, ולא עד בכלל, כמ"ש במנהגי ירושלים. והבא לשנות ולהחמיר, חטא רבים נשא, וידו על התחתונה. ושומע לנו ישכון בטח ושמ"ר, ומה' ישא ברכה.

6.       שו"ת הרב הראשי החדש חלק ב פרק לח

נישואין במוצאי י"ז בתמוז - שאלה ה: אצלנו, במחלקת נישואין, נתגלעה מחלוקת לגבי אישור חתונה במוצאי י"ז בתמוז (כמובן לספרדים).

לטענת האוסרים, מאחר וכיום נוהג שעון קיץ, הרי השמחה תתחיל מבעוד יום, כך יצא שאנו מתירים, כביכול, אכילה ושתייה ביום צום. לעומתם טענו המתירים, שניתן לקבוע את החתונה לתאריך זה, תוך הסתייגות ברורה שהחופה תיערך רק לאחר צאת הכוכבים. האוסרים טענו כנגדם, שגם אם אכן תקבע הסתייגות זו, בפועל האורחים יגיעו לפני צאת הצום, ויחלו לטעום מהכיבוד המוגש לפני החופה וכו'. יואיל נא כבוד תורתו להשיבנו בזה בהקדם – האם ניתן לסמוך על דעת המתירים, או שמא ידם של האוסרים על העליונה?

מצפים לתשובתו ובברכת התורה, לשכת הרבנות....

 תשובה: אין לערוך חופה וקידושין מי"ז בתמוז כפי שנפסק בבא"ח (פרשת דברים ש"ר סעי' ד) והכנה"ג (שיורי כנה"ג הגה"ט סי' תקנ"א ס"ק ה').

אולם בזמן האחרון יש רבנויות המקילות בדבר זה, ואין דעתי נוחה מזה. מה שכן, ניתן לעשות חופה וקידושין באישור הרב המקומי במקרים מיוחדים.

 נישואין בבין המצרים - שאלה ו:  כתב הבא"ח (פרשת דברים ש"ר אות ד'): "אף על גב דמדינא אין איסור בנישואין, אלא מראש חדש ועד ט' באב, עם כל זה נהגו איסור מן י"ז בתמוז" וכו'. האם בדור הזה, מותר לבני עדות ספרד להינשא בימים אלו שבין י"ז בתמוז ועד ל-ט' באב?

 תשובה:  סברא זו מובאת גם בשיורי כנה"ג וכן נהגו בהרבה קהילות ספרדיות, שאין נושאין נשים מי"ז בתמוז והלאה. ולדבריך, שכיום הדור פרוץ, ק"ו בן בנו של ק"ו, ראוי לנהוג כך, שלא יעשו ריקודים ומחולות בימי בין המיצרים, כיון שבימים אלו, שכל עם ישראל חייב להתאבל בהם על חורבן בית המקדש, אי אפשר להתאבל ע"י תערובת ושירי עגבים, שבכל השנה יש לבטלם היכא דאפשר. ובר מין דין, לא מסמנא מילתא.

 תספורת וגילוח

7.       שולחן ערוך או"ח סימן תקנא

סעיף ג: שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס...

סעיף ד: לאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד. ואם חל תשעה באב ביום ראשון או בשבת ונדחה לאחר השבת, מותר בשתי השבתות, בין שקודם התענית בין שאחריו. ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו, חוץ מיום ה' ויום ו'. הגה: ונוהגין להחמיר מתחלת ראש חודש לענין כיבוס, אבל תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז (מנהגים).

8.       שולחן ערוך או"ח סימן תקנא סע' יב-יג

 תספורת שבוע זה, אחד ראשו ואחד כל שער שבו, אסור. ובזקן, כל שמעכב את האכילה מותר.

9.       כף החיים סימן תקנא ס"ק פ

אבל תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז וכן כתב מהרש"ו ז"ל בשער הכוונות בהגה דף פ"ט ע"ג על האר"י ז"ל שלא היה מסתפר מי"ז בתמוז עד אחר ט' באב אלא שכתב שהוא היה מיקל בסיפור להיות כי היא חומרא בעלמא והאבילות ישנה יעוין שם.

 

10.   מועד לכל חי סימן י אות כה

לענין תספורת היכא דחל תשעה באב בשבת ונדחה או ביום ראשון לא יסתפר בערב שבת איכה כדי שיכנס מנוול לתענית

11.   בן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים

יב. תספורת אסור מדינא בשבוע שחל בו ט' באב אחד ראשו ואחד כל שער שבו, ויש נוהגין להחמיר מי"ז בתמוז, ובזקן כל שמעכב האכילה מותר, ואפילו אבי הבן וסנדק אסורין להסתפר בשבוע זו. ואסור לגדולים לספר לקטנים בשבוע זה, ואם חל ט' באב יום ראשון או חל בשבת ונדחה, הנה מרן ז"ל סתם להתיר בשתי השבתות בין שקודם התענית בין אחריו, ואף על גב דכתב יש מי שאומר דנהגו לאסור כל שבוע שלפניו חוץ מיום חמישי וששי, קי"ל כסתם מרן ז"ל ולכן מותר לכבס ולספר בשבוע שלפניו, וכן נוהגים פה עירנו לכבס בשבוע שלפניו דאין כאן דין שבוע שחל בו ט"ב, מיהו לענין תספורת ראוי להורות לעם כמנהג הזקנים שכתב הכל בו שלא להסתפר כלל לפני אותה שבת כדי שיכנס ליום התענית כשהוא מנוול, ופה עירנו אין אנחנו גוערים ביד המקילין בזה בחזקה ועיין מל"ח אות כ"ה.

12.   שבח אבות – מנהגי כורדיסטאן (טרם יצא לאור)

אסור להסתפר ולהתגלח בשבוע שחל בו ט' באב. ויש חסידים ואנשי מעשה שנהגו להחמיר כבר מראש חודש אב.

[הערות - עיין שו"ת מהר"י מברונא (סימן ט) שכתב שיש להחמיר מראש חודש אב. ובין היתר כתב שאכילת בשר ושתית יין מדינא אסור רק בסעודה מפסקת ובכל זאת נהגו לאסור מראש חודש. ואם כן לענין תספורת וכיבוס, שמדינא אסורה בשבוע שחל בו תשעה באב, כל שכן שנחמיר מראש חודש לא להסתפר ולא לכבס. וכך כתב מהר"י עייאש בקונטרס מנהגי ארג'יל (תשעה באב אות א) המופיע בסוף ספרו בית יהודה שמנהג עירם היה להחמיר מראש חודש. ובשו"ת זרע אמת (ח"ג סימן נט) גם כן הזכיר מנהג זה שלא להסתפר מראש חודש. וכן כתב בסידור חוקת עולם לד' תעניות (מהדורת תרנ"ג, עמ' קכ, סעיף ח). ועיין שו"ת שמש ומגן (ח"ג סימן נד אות ה) שכתב: "שהמנהג לא להסתפר מר"ח אב וכמעט כל העולם נוהגים כך, ובמרוקו רוב החכמים החמירו שלא להסתפר מי"ז בתמוז ואילך וכו'" עכ"ל ועיין עוד לנתיבי עם (תקנא ס"ק ג). וכן נהג מו"ר זקני הרה"ג שבתאי בן חיים זצ"ל להחמיר מראש חודש אב].

בשר ויין בימי בין המיצרים (דף מקורות)

בס"ד

בשר ויין בימי בין המיצרים

מקורות הסוגיה

1.       משנה תענית פרק ד (בגמ' דף כו ע"ב)

משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה - אסור מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ערב תשעה באב - לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין.

2.       תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד א

ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין כו'. אמר רב יהודה: לא שנו אלא משש שעות ולמעלה, אבל משש שעות ולמטה - מותר. ואמר רב יהודה: לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה, אבל בסעודה שאינו מפסיק בה - מותר. ותרוייהו לקולא. וצריכא, דאי אשמעינן בסעודה המפסיק בה - הוה אמינא: אפילו משש שעות ולמטה, קמשמע לן: משש שעות ולמעלה. ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה הוה אמינא: אפילו בסעודה שאינו מפסיק בה, קמשמע לן בסעודה המפסיק בה.

3.      ספר המנהיג הלכות תשעה באב

וכת' רב היי ז"ל אף על גב דאמ' בירושל' דתענית [פ"א ה"ו] ודפסחי' [פ"ד ה"א] מקום שנהגו א"ר זעירא נשייא דנהיגן דלא למשתא חמרא ודלא למיכל בשרא מן דאב עליל עד אפוקי תעניתא מנהגא שבו פסקה אבן השתייה, מה טעם כי [עמוד רפח] השתות יהרסון, מנהג כל ישראל דלא למשחט מריש ירחא דאב כי אם בט' באב מו' שעות ולמעלה, לפי שעד היום נמנעו מלשחוט שלא יבוא לאכול מהם, וביום התענית שאין אדם אוכל אין לגזור ולחוש, וכן מנהג בבבל.

4.       רמב"ם הלכות תעניות פרק ה

הלכה ו -  משיכנס אב ממעטין בשמחה...וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו ולא יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית, ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החדש עד התענית.

הלכה ז - תשעה באב לילו כיומו לכל דבר, ואין אוכלין אלא מבעוד יום, ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה המפסיק בה, אבל שותה הוא יין מגתו שיש לו שלשה ימים או פחות, ואוכל בשר מליח שיש לו שלשה ימים או יתר, ולא יאכל שני תבשילין.

 

5.       מגיד משנה הלכות תעניות פרק ה הלכה ו

וכבר נהגו כל ישראל וכו'. המנהג הזה לא פשט בארצות אלו לענין אכילת בשר שאין נמנעין אלא ערב התענית...

6.       חידושי הריטב"א מסכת תענית דף כו עמוד ב

ויש מקומות שנהגו שלא לאכול בשר מר"ח ועד התענית וסמכו לזה לפי שאמרו במסכת חגיגה (עי' ח' א' פסחים ק"ט א') 'אין שמחה אלא בבשר' ולפיכך ממעטין בשמחה.

7.       הגהות מיימוניות הלכות תעניות פרק ה הלכה ג

ומה שנהגו בני אדם שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז עד תשעה באב נמצא בשם רב סעדיה גאון כי רמוזים הם בדניאל.

8.       דניאל פרק י, ב-ג

(ב) בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים: (ג) לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי עַד מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים.

9.       רש"י דניאל פרק י

שלשה שבועים ימים - כ"א שנה.

10.   מצודת דוד דניאל פרק י פסוק ב

בימים ההם וכו' - על כי ראה שצוה כורש לבטל בנין הבית אחר שנתן רשות לבנותה כמ"ש בספר עזרא לזה היה מתאבל, או יתכן שהיה מתאבל בעבור הדבר הנגלה אליו ואולי היתה מאורך הגלות.

שבועים ימים - ג' שבעיות של ימים והם כ"א יום.

פסיקת השו"ע ורמ"א

11.   שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנב סעיף א

ערב תשעה באב לא יאכל אדם בסעודה המפסקת, שאוכלה אחר חצות, בשר, ולא ישתה יין ולא יאכל שני תבשילין.

12.   משנה ברורה סימן תקנב ס"ק ג

(ג) בשר וכו' - היינו מדינא דש"ס דאלו מצד מנהגא אסור מר"ח וכדלעיל בסימן תקנ"א.

13.   שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא

סעיף ט -  יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו...ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית, ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז. הגה: ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה (ר' ירוחם ני"א ח"ג והגהות מיימוני), שאין שוחטים כי אם לצורך מצוה כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו.

סעיף י - יש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים, מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר, ואסורים בבשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס; ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון. הגה: ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה (תשובת מהרי"ל סי' ק"ו /ט"ו/), אלא נותנים לתינוק; ובמקום דליכא תינוק, מותר בעצמו לשתות הבדלה. ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותין יין כל השייכים לסעודה; אבל יש לצמצם, שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין רק מנין מצומצם, וזה אפילו  בערב תשעה באב שרי (מנהגים ומהרי"ל), ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה (ד"ע).

סעיף יא - כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור, פורץ גדר הוא וינשכנו נחש (קהלת י, ח).

המנהג למעשה בעדות השונות

14.   שו"ע המקוצר (הרב רצאבי) סימן קג סעיף ח

בשאר קהילות ישראל נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בתשעת הימים שמן ראש חדש עד לאחר תשעה באב...אבל בקהילות תימן לא נתקבל מנהג זה ואפילו בשבוע שחל בו תשעה באב אין נמנעים אפילו מאכילת בשר בהמה ומשתיית יין, זולת בסעודה המפסקת כדינא דתלמודא. ואז נוהגים להחמיר להימנע אפילו מאכילת בשר עוף.

15.   בן איש חי פרשת דברים אות טו

 אסור מכח המנהג לאכול בשר ולשתות יין בשבוע שחל בו ט' באב, ויש נוהגין בזה מראש חודש, ויש מן י"ז בתמוז, ופה עירנו בגדאד יע"א נוהגין איסור מליל שני של חודש אב, עד ליל עשירי, כי ביום ט' באב נוהגין לשחוט טבחי מתא בשביל אכילת ליל עשירי. גם נהגו פה עירנו שגם בסעודת מילה אין אוכלים בשר בימים אלו.

16.   מאמר מרדכי למועדים ולימים פרק כה סעיף יא

יש נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב אם לא בשבת או בסעודת מצווה. אך מהדין מחמירים הספרדים בבשר ויין רק ממוצאי ראש חודש אב. (עיין כה"ח תקנא ס"ק קכה, קכו. בא"ח דברים טו). ואשכנזים נוהגים איסור גם בראש חודש עצמו. (מ"ב שם ס"ק נח).

17.   שבח אבות – מנהגי כורדיסטאן (טרם יצא לאור)

אין אוכלים בשר ואין שותים יין ממוצאי ראש חודש אב עד מוצאי ט' באב . אמנם נהגו להקל באכילת בשר ביום ושתיית יין ביום שישי אחר חצות היום, ובשבת קודש.

[הערות - הנה רבים תמהו על כך שנהגו אצל יוצאי כורדיסטאן לאכול בשר ולשתות יין כבר לאחר חצות היום ביום שישי, ורבים שואלים הלכו בו, לדעת מדוע נהגו היתר זה אצל יוצאי כורדיסטאן. והשבתי לשואלים דבר פשוט. השו"ע פסק (תקנא סעיף ט): "יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו....ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית". ואם כן, כיון שהכל תלוי במנהג, נראה לומר שכאשר שקיבלו על עצמם את המנהג להחמיר באכילת בשר ממוצאי ראש חודש אב, לא קיבלו על עצמם להחמיר ביום שישי לאחר חצות היום.

ועוד ניתן להוסיף טעם שכבר כתבו הפוסקים שהנוהגים לטעום מהתבשילים בערב שבת משום 'טועמיה חיים זכו' מותרים גם בערב שבת שקודם תשעה באב וכפי שכתב מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי למועדים וימים כה, מג). וכן פסק בשו"ת אור לציון (ח"ג פרק כו סעיף ד): "והרגיל בטעימת התבשיל בכל ערב שבת, רשאי לטעום גם מתבשילי הבשר בערב שבת חזון" עכ"ל. ואם כן אפשר ללמוד יסוד קל מדין טעימת התבשיל למנהגינו.

וזכורני כי שאלתי על מנהגינו למו"ר זקני הרה"ג שבתאי בן חיים זצ"ל והשיב לי שכן היה המנהג פשוט גם אצל תלמידי חכמים לאכול בשר לאחר חצות היום וטעמם היה עמם שכבר נתוצץ קדושת שבת לאחר חצות היום. וקרוב לטעמם מצאתי בספר אליה רבה (תקנא ס"ק כד; והובא גם בכף החיים תקנא ס"ק עה) שכתב שמותר לתת לקטנים לאכול בשר אחר חצות ביום שישי, כיון שיש קצת קדושת שבת אחר חצות.

ואם כן, המנהג ברור ומיוסד. והנוהגים בכך – יש להם טעמים ברורים להקל. וכן נהגו גם רבני כורדיסטאן וחכמיה, וכן נהג מו"ר זקני הרה"ג שבתאי בן חיים זיע"א (רב מועצה אזורית לכיש ומושב מנוחה) להקל בכך].

18.   ערוך השולחן אורח חיים סימן תקנא סעיף כג

מדינא דגמ' אין איסור באכילת בשר רק בערב תשעה באב ובסעודה המפסקת אבל כבר קבלו אבותינו זה הרבה מאות בשנים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מן ר"ח אב עד אחר ט"ב לבד מיום השבת לזכר הקרבנות והנסכים שנתבטלו בעונותינו ויש שנהגו מן י"ז בתמוז שבו בוטל התמיד ויש שכתבו רק בשבוע שחל ט"ב אבל עתה בכל ארצות פזורינו נוהגים מן ר"ח ועתה בעוה"ר כמה שמזלזלים באיסור זה ולבד שהן עוברים איסור דאורייתא מטעם נדר דכיון שאבותינו קבלו עליהם מנהג זה הוי נדר של כלל ישראל ולבד זה איך לא נבוש ולא נכלם הלא הרבה מהאומות שאין אוכלים הרבה שבועות לא בשר ולא חלב ולא ביצים ואנחנו עם בני ישראל שעלינו נאמר קדושים תהיו לא יאבו לעצור את עצמם שמונה ימים בשנה לזכרון בית קדשינו ותפארתינו ועל כיוצא בזה אמר הנביא [יחזקאל לו, לב] בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל ועונשם גדול מאד:

מכירת בשר במסעדות בתשעת הימים

19.   שו"ת הרב הראשי החדש חלק ב פרק לח

מכירת בשר לאחר ר"ח אב - שאלה י: האם מותר לבעל מסעדה למכור מאכלי בשר ללקוחותיו לאחר ראש חודש אב, אף על פי שמנהג ארץ-ישראל להימנע מאכילת בשר כבר מראש חודש אב, או שיש בזה איסור של: "לפני עיור לא תתן מכשול"?

תשובה: מותר לקצב למכור בשר אחרי ר"ח אב, וכן לבעל מסעדה מותר לבשל ולמכור בשר. הטעם הוא, שיכול לסמוך על כך שמא הקונה הינו חולה וחלוש וכו'. ואין בזה משום "לפני עיוור".

20.   שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן לח

שאלה מבעל מסעדה כשרה: האם מותר לו לפתוח המסעדה ולספק מאכלי בשר ללקוחות הרגילים אצלו, גם לאחר ראש חודש אב, אף על פי שאסור לאכול אז מאכלי בשר, שאם לא יעשה כן ילכו הלקוחות שלו למסעדה אחרת ולא ישובו אליו עוד, או על כל פנים יש בזה משום לפני עור לא תתן מכשול? תשובה...

 ובעצם הדבר שהרבנות הראשית מרשה למסעדות כשרות לספק בשר ללקוחותיהם בימים אלה, כבר כתב בשו"ת הרי בשמים חלק א' (סימן נ"ח) שנהגו להקל בזה, שאם לא כן יש חשש שיבואו לאכול בשר נבלות וטרפות במסעדות לא כשרות. ואף על פי שיש רבים החולקים על היתר זה, הנח להם לישראל.

בסיכום: מותר לישראל בעל מסעדה כשרה לספק מאכלי בשר ללקוחותיו גם אחר ראש חודש אב, ובפרט אם יש מקום לתלות שהלקוח אינו בקו הבריאות. ואם אפשר להגיש בשר עוף, עדיף יותר מאשר להגיש בשר בהמה, כמו שאמרו (בחגיגה דף ח' ע"א) שאין שמחה אלא בבשר בהמה. וכמבואר באחרונים. ויהי רצון שנזכה לראות בנחמת ציון וירושלים בקרוב אמן ואמן.

21.   תשובות והנהגות כרך ב סימן רנז

שאלה: האם מותר למסעדה להגיש בתשעת הימים ארוחות עם בשר לאנשים שבלאו הכי יאכלו טרפות?

האחרונים דנו אם להתיר איסור קל כדי להציל אנשים מאיסור חמור, ובעקידה מפורש שאין להתיר איסור פנויה כדי שלא ייכשלו באסור נדה, והיינו שפנויות יטבלו כדי שהמזנים אתם לא ייכשלו באיסור נדה, דלא עבדינן תקנתא לרשיעי, ועובדא ידענא מפי מו"ר הגר"מ שניידער זצ"ל בכפר בליטא שהתקלקלו מעט והרב התיר לפנויות לטבול, ובתקופה קצרה סיפר שכולם התקלקלו לגמרי.... 

אמנם לענין בשר בתשעה ימים לא החמירו בחולה וחלש, (כשהוא כחולה קצת, ובבשר עוף בכל גווני עיין במ"ב ס"ק ס"א וס"ד ובשע"ת שם), וגם בעל המסעדה יכול לתת להם בשר, ולכן עצתי לתלות מודעה "מנהג ישראל לימנע מאכילת בשר בתשעה ימים ובחולה או חלש מותר", ובזה יצא ידי חובתו ואינו צריך לדקדק ולשאול אצל כל אחד אם הוא חלש ועד כמה.

 


13/06/2021

בארה של מרים (פרשת חוקת - דף מקורות)

בארה של מרים (פרשת חוקת) 

1.       במדבר פרק כ

(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:

) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:

2.       תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט עמוד א

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים - נסתלק הבאר. שנאמר 'ותמת שם מרים', וכתיב בתריה 'ולא היה מים לעדה', וחזרה בזכות שניהן.

3.       [רבינו] בחיי במדבר פרק כ

(ב) ולא היה מים לעדה. כשמתה מרים נסתלק הבאר, כי היה הבאר בזכות מרים, שהיה לה זכות המים ממשה, שנאמר: (שמות ב, ד) "ותתצב אחותו מרחוק". ומה שנסתלק עתה במיתתה ראיה שבזכותה היה עמהם, ומכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר.

4.       כלי יקר במדבר פרק כ

(ב) ולא היה מים לעדה. על צד העונש חסרו המים לפי שלא הספידוה כראוי, כי במשה ואהרן נאמר 'ויבכו אותם בני ישראל' וכאן לא נאמר 'ויבכו אותה', ונאמר 'ותמת שם [מרים] ותקבר שם', כי במקום שמתה שם תהא קבורתה לאלתר ונשכחה כמת מלב ולא הרגישו בהעדרה כלל על כן נחסרו להם המים כדי שידעו למפרע שהבאר היה בזכות מרים.

5.       אברבנאל במדבר פרק כ

 ונראים דברי רבותינו שהם האמת בלי ספק שבימי מרים ובזכותה היה הולך עם ישראל בדרך פלא באר מים חיים. כי בכל מקום שהיו חונים היה נובע באר מים חיים ע"ד הפלא וכאשר מתה הצדקת הזאת פסק הבאר. ודבר הכתוב בגנותם של ישראל שבמקום שהיה להם לבא לנוד למשה ולאהרן ולנחמם במיתת אחות' הנביאה נקהלו עליהם לריב עמהם ולא לנחמם וז"ש 'ויקהלו על משה ועל אהרן' 'וירב העם עם משה' כי להיותו העקר בנבואה ובהנהגה היתה המריבה עמו בראשונה.

6.       אלשיך במדבר פרק כ

קשה מאד למה הצמיאם ה' עד קצו בחייהם. שאם היה למען יכירו כי בזכות מרים היה להם הבאר, כי על כן בסילוקה נסתלק. אם כן יהי נא שעה אחת או שתים, ואחרי כן ישוב בזכות משה, כאשר היה כי שני הדברים חזרו בזכותו. כי אפילו מעט זמן לא היה ראוי. כי אין חוסר המים שבלעדן כלם מתים כחוסר ענני כבוד - כי המה באהליהם גם שיחסרו ענני כבוד - בסילוק אהרן. כי על כן לא יפלא כי יצעקו על המים:

7.       אלשיך שם

הנה לבא אל הענין, נזכיר ענין מאמרם ז"ל (ילקוט רמז תשסג). כי בהיות משה ואהרן, ואשר נגע אלהים בלבם, מטפלים לקבור את מרים. נשאו עיניהם ויראו את כל המון ישראל באים אצלם. ויאמר משה כאשר ראם מה ההמון הלז. אמר לו אהרן אשריהם ישראל שהם גומלי חסדים בני גומלי חסדים, הנה הם באים לגמול חסד עם מרים. והשיב משה אם כן היו באים כסדר, תחלה שרי אלפים ואחר כך שרי המאות וכו'. אך בבואם בערבוביא אין זה כי אם על תלונה ורעה יבאו. ואז בשומעם את משה, וירב העם עם משה והניחו את אהרן. עד כאן ענין מאמרם:

והנה גלו לנו כי המון בני ישראל לא הלכו לגמול חסד למרים, עם משה ואהרן. ובזה נבא אל הענין. והוא, כי במות מרים היה להם כולם כאיש אחד ללכת לגמול חסד. ומה גם כי זולת היותה צדקת ונביאה ואחות משה ואהרן, גם כן היה ראוי לבלתי יהיו כפויי טובה, כי מימיה היו שותים כולם. והנה היה אפשר להם לומר, כי לא ידעו כי זכותה השקתה אותם. על כן מה עשה הוא יתברך, מיד במותה נסתלק הבאר. למען יתנו אל לבם כי ממנה היו להם מים, וילכו לגמול חסד עמה וישובו המים. ולא כן עשו, על כן נצטערו:

8.       במדבר פרק כא

(יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: (יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: (יט) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת: (כ) וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן:

9.       תלמוד בבלי מסכת שבת דף לה עמוד א

אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים. אמר רב: מעין המיטלטל - טהור, וזהו בארה של מרים.

10.   רש"י מסכת שבת דף לה עמוד א

כמין כברה - סלע עגול ועשוי ככברה. זהו בארה של מרים - שהיה מתגלגל עם ישראל במדבר בזכותה של מרים, דכתיב (במדבר כ) 'ותמת שם מרים' וסמיך ליה 'ולא היה מים לעדה'.

 11.   תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כתובות פרק יב (סז ע"א)

כתיב [במדבר כא,כ] דונשקפה על פני הישימון: אמר רבי חייה בר בא כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים אמר ר' יוחנן בר מרה שערינהו רבנן והא היא מכוונא כל קבל תרעא מציעתא דכנשתא עתיקתא דיסרוגנין.

12.   קרבן העדה שם

שערינהו רבנן. שיערו חכמים שמקום הנחת הבאר מכוון נגד השער האמצעי של בית הכנסת הישן שבעיר דיסדוטגין:

13.   ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כב[1]

א"ר תנחומא: אפי' במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו, מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בטבריא וארעת שעתא וטפת לבירא דמרים ואסחי ואיתסי. והיכן היא בארה של מרים? א"ר חייא בר אבא: כתיב, (במדבר כא) 'ונשקפה על פני הישימון' שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא - זו היא בארה של מרים. א"ר יוחנן בן נורי: שערותא רבנן והוא מכוונא כל קביל תרעי מציעיא דכנישתא עתיקא דטבריא.

14.   שער הגלגולים הקדמה לז

בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה,באמצע הדרך ממש במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים.

15.   ספר כלבו סימן מא[2]

ונהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תיכף ששמעו ברכו שמצינו באגדה שבארה של מרים בימה של טבריא וכל מוצאי שבת מחזירין על כל מעינות ועל כל בארות וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים וישתה אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפא, ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים ונתעכבה יותר מדאי ונזדמן לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים כיון שבאה אצל בעלה כעס עליה ומרוב כעסו נפלה כדה משכמה ותשבר הכד ונפלו מטפי המים על בשרו ובכל מקום שנתזו המים נרפא השחין ועל זה אמרו חכמים (קידושין מ ע"ב) לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, ולכך נהגו לשאוב מים בכל מוצאי שבת כך מצאתי.

16.   רמ"א או"ח הלכות שבת סימן רצט סעיף י

וי"א לדלות מים בכל מוצאי שבת, כי בארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו (כל בו). ולא ראיתי למנהג זה.

17.   פרי עץ חיים, שער הנהגת הלימוד[3]

כשהיה הרב ר' חיים בא אצל הרב ללמוד הימנו זאת החכמה, אז כל מה שלמד ממנו היה שוכח ולא היה יכול להשיג שום דבר, עד שהלכו שניהם יחד לטבריה, והרב זלה"ה הוליך להרב ר' חיים בתוך הים של טבריה בספינה קטנה שהיה שם, וכשהיו הולכים בתוך הים נגד העמודי ב"ה הישן, לקח הרב זלה"ה כלי אחד ומלאו אותו מים מבין העמודים, והיה משקה להרב ר' חיים זלה"ה, וא"ל, עכשיו תשיג החכמה הרבה, כי המים ששתית היה מבארה של מרים ומשם ואילך התחיל לכנוס בחכמה זו.

18.   חסד לאלפים סימן ש סעיף ב

נהגו לדלות מים במוצאי שבת, דאיתא באגדה שבארה של מרים כל מוצאי שבת מחזרת על כל בארות ועל כל מעיינות, וכל שהוא חולה ויזדמן לו מאותם מים וישתה מיד נתרפא. וידוע שגם מסגולתה שמחכימת פתי, לכן טוב לשאוב מים בכל מוצאי שבת, אולי יקרה ה' לקראתו ומצא כדי גאולתו.

19.   כף החיים (פלאג'י) סימן לא סעיף נג

אחר ההבדלה כשסיים כל הפסוקים, ישתה מים שאובים מקודם ההבדלה, או אחר הבדלה, שהרי כתב הכל בו והביאו מרן בב"י...ומכאן תוכחת חיים, לבל יהיה כועס בכל מקום ובכל זמן, אפילו בדבר שראוי לכעוס, כי כעס בחיק כסלים ינוח, ובפרט במוצאי שבת כי כמה בני אדם שהם עצבים וטריאקליס (=חולי נפש) והם כועסים, כי הלא תראה כי על-ידי הכעס איבד טובה הרבה, שאם לא היה כועס היה שותה מן מים והיה מתרפא כל גופו. וזה הוא כונת הכתוב בספר בקהלת סימן י"א 'והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך', שאם היה מסיר הכעס מלבו, היה מתרפא כל בשרו. ונראה דמלבד סגולת רפואת הנפש למי ששותה מים מבארה של מרים עוד רבותא יתירא אשתכחת, כי הם מסוגלים לפתוח לבו בחכמת התורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל...וכן אמרו על הרב מהרח"ו ז"ל, שהשקהו מים רבו רבינו האר"י ז"ל מבארה של מרים, ובזה זכה לחכמת הקבלה. ואם כן בעת שתית המים אחר ההבדלה, בעודנו שותה המים, יכוין בדעתו לפסוקי פרשת חוקת: 'אז ישיר ישראל' עד 'ונשקפה על פני הישימון', והוא מסוגל להתחכם בתורה, בעזר משדי...ואני נוהג לומר בלחישה אלו הפסוקים על פני המים, קודם ברכת שהכל.

20.   אביהם של ישראל חלק ב עמ' 260 – סיפור על מרן הגר"מ אליהו זיע"א ובארה של מרים

 

 


 



[1] ועיין גם במדבר רבה (יח, כב).

[2] והובא בבית יוסף סימן רצט (סעיף י).

[3] ועיין גם בספר "תולדות האר"י" שכתב פרופסור מאיר בניהו (בשער הנקרא:'אלה תולדות יצחק', עמ' 257) שם הובא שר' חיים ויטאל מספר את המעשה הנז' בעצמו וזה לשונו:

"אני חיים כשבאתי אצל מורי זלה"ה ללמוד חכמה זאת ממנו הלך מורי זלה"ה לטבריה ושם היתה ספינה קטנה והוליכני מורי זלה"ה בה בתוך הים כנגד העמודים של בית הכנסת הישן. ולקח מורי זלה"ה טס אחד ומילא אותו מים משם מבין העמודים והשקה לי אותם ואמר לי עתה תשיג בחכמה זאת, כי אלו המים ששתית הם מבאר מרים. ואז התחלתי להכנס בעומק חכמה זאת".


10/06/2021

ברית מילה בצור או בברזל (דבר תורה לפרשת שמות/ברית מילה)

 בס"ד

פרשת שמות

ברית מילה בצור או בברזל?

בפרשה מסופר על צפורה אשת משה שמלה את בנה בצור, כמו שכתוב:

"וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" (שמות ד, כה).

מהו "צור" המוזכר כאן? נאמרו במפרשים הסברים שונים, ובפשטות הכוונה כאן לסלע חזק[1].

גם על יהושע ששב ומל את בני ישראל שנית ע"י חרבות צֻרִים[2], נאמר:

 "בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת". (יהושע ה, פס' ב-ג).

והנה הרמב"ם בהלכות מילה (פ"ב הלכה א) מנה כמה דברים שבהם אפשר למול את הרך הנולד, וז"ל:

"בכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר שכורת, ולא ימול בקרומית של קנה מפני הסכנה, ומצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים, ונהגו כל ישראל בסכין". וכעין זה פסק השו"ע (יו"ד רסד, ב).

הרמב"ם לא הסביר מדוע מצוה מן המובחר למול בברזל [הכסף משנה גם כן לא ציין מקור לדברי הרמב"ם ועיין בהערה[3]]. ולכאורה הדבר מתבקש, שאולי נאמר שמצוה מן המובחר למול בצור, כמו שמצאנו אצל צפורה ואצל יהושע.

הלבוש (יו"ד רסו, ב) פירש שמצוה למול בברזל מפני שהוא חריף ביותר ואינו מכאיב כל כך.

אך הפרישה (שם ס"ק ז) כתב ששמע טעם ע"פ המדרש שכך הובטח לברזל ביום שנבקע הכובע של ברזל שהיה בראשו של גלית לפני דוד.

וכך מובא בספר ש"ך[4] על התורה ביתר הרחבה וז"ל:

"שמעתי למה צור ולא סכין כי ודאי היה להם סכין כי מי שלוקח אשתו ובניו והולכין למלון ודאי שלוקחין כלי תשמישי הבית אלא לפי שהברזל לא היה לו חלק בקדושה שנאמר (דברים כ"ז ה') 'לא תניף עליהם ברזל' לזה לא נזכר סכין בתורה שאף בעקידה נאמר (בראשית כ"ב י') 'ויקח את המאכלת' דבר שחותך ואוכל וכן ביהושע נאמר לו: 'עשה לך חרבות צורים'...חרבות צורים פירוש טינרא וכן מצור החלמיש מטינרא תקיפא, אבל כשבא דוד להרוג לגלית ולקח חמישה חלוקי אבנים ונעשו אחת והיה כובע נחושת על ראשו אמר לו הקב"ה לברזל תרכך עצמך שתיכנס בך האבן ואעשה לך חלק בקדושה זו איזמל של מילה וסכין של שחיטה וזה אחד מהדברים שהשליט הקב"ה הרך בקשה" עכ"ל. ואם כן מובן מדוע מצוה מן המובחר למול בברזל.

בנוסף, ראיתי לנכון להביא מה שאמר המוהל ד"ר צדוק סיריל פיין ז"ל. בעבר היה ידוע כי היום השלישי למילה הוא היה שהכאב מתגבר בו, כמו שכתוב אצל אברהם "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית יח, א) ופירש"י: "וירא אליו - לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו". וכך נאמר גם לגבי שמעון ולוי שרצו להרוג את אנשי שכם שהרגו (בראשית לד, כה): "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר.

המוהל ד"ר צדוק סיריל פיין ז"ל, הסביר שהיום השלישי למילה נחשב כיום שבו מחלתו של הנימול גוברת מחמת הזיהום שנגרם עקב חדירת חלקיקים שונים לפצע, מפני שלא היו מודעים לחומרת החיטוי, והיו מלים במתכת גסה או אבן צור, ופעמים רבות נותרו בפצע שרידים של חול ורסיסי אבן, ועל פי הפתולוגיה המוכרת לנו, חדירה של גוף זר לגוף דרך פצע, יוצרת תוך 72 שעות דלקת מוגלתית, מלווה בכאבים עזים ובעליה בחום הגוף. זו הסיבה שאמרו חכמים (שבת קלג, ב) שהמוהל חייב למצוץ את הפצע, ואם אינו עושה כן מעבירים אותו, משום סכנה. על ידי המציצה שואבים את אותם הרסיסים מהגוף, ומצילים את הנימול מסכנת הזיהום. וכך רצה להסביר את חומו של אברהם אבינו ביום השלישי, שלא היה רק בגלל היום החם, אלא חום גופו היה 'כחום היום', כארבעים עד ארבעים ושתיים מעלות (הובאו דבריו בספר פניני הלכה משפחה פ"ח סעיף ד הערה 1).



[1] בפירוש המילה צור נאמרו פירושים שונים:

אונקלוס ויונתן תרגמו שהוא "טינרא" שזה סלע. וכן פירש החזקוני וז"ל: "דבר אחר, צר לשון אבן כמו כשמיר חזק מצור. שהרי בדרך היתה ובפתע לקחה מה שמצאה" עכ"ל.

עוד יש שמי שפירש שצור הוא אכן אבן, אבל צפורה לא מלה עם אבן, אלא לקחה סכין וחידדה אותו בצור (הובא בתוספות השלם, בעריכת הרב יעקב גליס, פירוש ז' לפס' זה).

ראב"ע פירש שזה דבר חד, כמו חרבות צורים (יהושע ה, ב), שהם חדים. ר' חיים פלטיאל פירש הוא אזמל חריף. וכעין זה פירש הרשב"ם שזה היה תער מלוטש או איזמל חריף.

הכתב והקבלה פירש שצור הוא עקבי בשמים וסמי רפואה, ונתנה אותו להצמית הבשר כדי לעצור את הדם ולרפא את מקום המילה. וכמו שנאמר בירמיה (ח, כב): "הצרי אין בגלעד" וכן ביחזקאל (כז, יז) "ושמן וצורי". ופירש כן על פי דברי הזוהר הקדוש בפרשת לך לך (צג ע"ב) שנאמר שם "מהו צור אלא אסוותא".

[2] וגם שם נחלקו מה הכוונה צורים. יונתן תרגם: 'אִזְמְלָוָן חֲרִיפִין' [ומשמע שזה היה עשוי מברזל, עיין במפרשים שם]. אמנם לפי חז"ל במדרש בראשית רבה (לא, ח) זה היה "גלבין דטינרא" [אזמל מסלע קשה].

[3] הכסף משנה ציין את מקורו של הרמב"ם להלכה זו מהגמ' בחולין (טז ע"ב): "אמר רב חסדא א"ר יצחק, ואמרי לה במתניתא תנא, ה' דברים נאמרו בקרומית של קנה: אין שוחטין בה, ואין מלין בה וכו'", אך לא ציין מה מקורו של הרמב"ם שאמר "ומצוה מן המובחר למול בברזל" (ועיין דברי ירמיהו על הרמב"ם שהרגיש בכך).

הגר"א מוילנא ציין מקור לדברי הרמב"ם מדברי חז"ל במסכת שבת (דף קל ע"א): "משנה. רבי אליעזר אומר: אם לא הביא כלי מערב שבת - מביאו בשבת מגולה. ובסכנה מכסהו על פי עדים. ועוד אמר רבי אליעזר: כורתים עצים לעשות פחמין לעשות (כלי) ברזל...גמ'... תנו רבנן: במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת".

עוד דבר שטעון בירור מהיכן המקור שנהגו כל ישראל למול בסכין. ובספר קרית מלך על הרמב"ם כתב שמקורו הוא מירושלמי שבת סוף פרק יט שהוזכר שם "סכין של מילה". וכן ציין לשבת ק"ל ב' שכחו ולא הביאו איזמל כו'.

[4] שפתי כהן על התורה, חברו ר' מרדכי הכהן מעיר צפת. רבו של המחבר היה ר' ישראל ב"ר מאיר די-קוריאל, מגורי האר"י ז"ל.

 


בן איש חי - מאמר מרדכי - פרשת וישב [הלכות חנוכה]

  פרשת וישב הלכות חנוכה אמר המחבר יצ"ו: אזכיר עוד בפרשה זו הלכות חנוכה, אשר רוב השנים אני דורש אותם בעזרת השם יתברך בפרשת ויש...